האדם הוא חיה חברתית - אנחנו צריכים לבנות חברה, שבה כל אחד ואחד יחייך לאחר
אורית: אם כך, האם אנחנו צריכים ללכת לכנסת ישראל, לשבת ולהתחיל לעשות את השינוי שם, כדי שהם ישפיעו עלינו?
בשביל מה? כנסת ישראל לא יכולה להיות דוגמה בשבילנו.
אורית: ללכת למעגל הכי גבוה.
זה המעגל הכי נמוך.
אורית: שם נמצא השינוי.
אני לא מתייחס לממשלה, כי בחברה האגואיסטית, זה שמגיע למקום היותר גבוה הוא זה שיותר אגואיסט. בשביל מה ללכת לשם? "מלמעלה", זאת לא הממשלה. מלמעלה, הכוונה היא המעגל היותר חיצוני, שהוא גם מבין מה צריך לעשות לעצמו ולאחרים שנמצאים בו כמשפחות רבות יחד, ונמצאות בסוג כזה של טיפול הדדי.
אם אני עם אשתי ועם המשפחה שלי נקודה אחת, יחידה אחת, רוצים להסתדר כאן כאחד. ואת עם המשפחה שלך יחידה אחת, רוצים להסתדר שם כאחד, אז אנחנו צריכים להיות זה מול זה כמו ועוד ועוד משפחות כאלה. אנחנו צריכים לבנות חברה, שבה כל אחד ואחד יחייך לאחר, כל אחד ואחד ייתן דוגמה לאחר.
אם יש מספר משפחות כאלה, אז כל המשפחות כלפי כל אחת, יכולות להיות כדוגמה, ככוח המחייב. איך אנשים הולכים לרזות? הם הולכים לשמוע שטיפת מוח, שזה הלימוד עצמו, וחוץ מזה מסתכלים זה על זה. כל אחד בא עם דוגמא ומספר, "איך רזיתי היום? השבוע לא אכלתי לחם, לא שתיתי קולה". ואז אני "נדלק" מזה.
סביבה חייבת להיות בכל מקום. אנחנו מדברים על תיקון התכונות של האדם. האדם הוא חיה חברתית, ולא יעזור אחרת. הילד הקטן לא יכול לבנות לעצמו בית ספר. אנחנו צריכים לארגן את זה בצורה שהאנשים המבינים עושים זאת, כמו שמורה בבית ספר מארגן את בית הספר.
אורית: זה לא תהליך שהאדם מתחיל לבד לעשות את השינוי, זה הולך בד בבד. גם האדם עושה את השינוי עם הכי קרוב לו, אבל עושים גם עוד אנשים.
יכול להיות שאנחנו נוכל להוציא להם את תורת התיקון. תורה כזאת שהם יוכלו לארגן אותה לעצמם, שמתוכה הם ילמדו ויארגנו את הסביבה הזאת לעצמם. לפי דוגמת החברה שלנו, אצלנו גם יש ספר, תקנון, שלפיו אנחנו קוראים ומסדרים את החברה שלנו לצורך שלנו, וכך מתקדמים בלחץ ובדוגמה של החברה כלפי כל אחד.
אורית: אז בהכרח יש לנו גם שפה משותפת. אנחנו צריכים לדעת שכאשר אנחנו מדברים על משהו אחד, זה בדיוק אותו הדבר אצלך ואצלו ואצלה ואצלי, שום דבר לא משתנה.
יפה, עכשיו את מגלה בשביל מה בכלל אנחנו כאלה רעים. כדי למצוא שפה משותפת. כי האגו שלנו בעצם הוא עזר כנגדו, והוא דוחף אותנו להכיר זה את זה. כי אם לא כן אנחנו נישאר "אוכלים את עצמנו."
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
צריכים לארגן כאן התקפה מאסיבית של החינוך המשפחתי על כל העולם
אורית: אני רוצה יותר לחדד את המקום הזה של איך אני מצליחה לנקות את עצמי לגמרי ובאמת לבחור את בן הזוג שהכי מתאים לי?
רק על ידי החינוך.
אורית: לחנך את עצמי.
לא, לא לחנך את עצמך, את לא מסוגלת. אם את כבר מחנכת שאת יכולה לחנך את עצמך, אז בשביל מה לך לחנך את עצמך?
אורית: לבחור את בן הזוג.
איך את בוחרת, כשאת לא מחונכת? את צריכה קודם להתחנך. ואחר כך לבחור.
אורית: אבל היום אין מי שיחנך אותי.
אם אין, אז את נמצאת כמו כולם. לכן אני אומר שצריכים לארגן כאן התקפה מאסיבית של החינוך המשפחתי על כל העולם, שהם יבינו את הגישה הנכונה, כי מה שדברנו עכשיו נכון לכל אחד,לכן צריך לפתוח קורסים כאלה, שבהם אדם עובר כמה פגישות. היום מלמדים את האנשים כל דבר שהוא דווקא הכי פחות צריך לחיים מאושרים. מלמדים אותו איך להרוויח, כשלא אכפת לאף אחד מה הוא עושה אחר כך עם הכסף או באיזו צורה הוא חי. אני גומר את בית הספר, אני לא יודע כלום, ממש כלום. אני יודע אולי רק איך להיכנס לאוניברסיטה או ללמוד איזה מקצוע שיגידו לי, בוחנים אותי, "את טבלת הכפל אתה יודע? את זה אתה יודע? טוב תתחיל".
אני לא יודע לבנות משפחה, איך לבחור נכון בן זוג, איך לגדל ילדים, איך לנהל כלכלת בית, להתייחס להורים אפילו. כל דבר צריך ללמד את האדם, כי אדם הוא לא בהמה, בהמות יודעות את זה בצורה אינסטינקטיבית, אין להן שאלות. האדם על כל דבר צריך לשאול.
אני רואה איך שאנשים לא יודעים איך להתייחס להורים. כאילו טבעי, למה? למה לא להסביר את זה? אדם צריך הסבר על כל דבר, הוא לא יודע שום דבר בעצמו. זו איזו מערכת שהתפתחה בו מעל דרגת החי, כשאותה צריכים לסדר ולמלא. זו מערכת רגשית, שכלית, זה הראש שלנו כאילו, הלב שלנו, אנחנו לא יודעים איך לנהל את המערכות האלה בנו, ולכן זו הבעיה.
ניצה: ואם היינו רוצים באמת להיכנס לנושא הזה של חינוך משפחתי שאתה אומר?
תתחילי להיכנס לבתי ספר ובמשך עשר עד שתים עשרה שנה שהם לומדים שם, לחנך אותם כל הזמן, להתחיל מגן הילדים. לבנות אדם זה מקצוע.
ניצה: אבל חסרה לי הדרך, השיטה, חסרים לי כלים. איך אני מחנכת כרגע? אני לא מתחילה כרגע מהילדים, אני עוזבת את הילדים מחוץ לעניין, כי זה גם לא תחום ההתמחות שלנו.
לא, כי את לא רוצה להתעסק בזה, אבל באמת אנחנו צריכים את זה. אם אנחנו מדברים על תיקון, על החברה המתוקנת, אנחנו צריכים לדאוג לזה. מרגע שילד נולד אנחנו צריכים להעמיד אותו ולהסביר לו איך צריך להתנהג ואיך הוא מתנהג לפי האופי האגואיסטי שלו, ואיך הוא צריך כל הזמן להתחשב באחרים, בסביבה, ולמה כן ולמה לא. לתת לו כל הזמן ליווי פסיכולוגי.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
מלמדים אותם רק בקורס מזורז לאותם הדברים. אם הוא לא ידע, לא יעזור כלום
ניצה: נניח שאנחנו פועלים בכמה מישורים עכשיו.
אבל כבר אין לנו ברירה, אנחנו נתחיל את זה עם הילדים, אבל גם יש לנו כבר גדולים.
ניצה: בדיוק, מה עושים?
מה שלא עשינו בזמן שהיינו ילדים.
ניצה: משַחקים?
לא משחקים, אלא מלמדים אותם רק בקורס מזורז לאותם הדברים. אם הוא לא ידע, לא יעזור כלום.
ניצה: אז בוא נכתוב את הקורס המזורז. מה צריכים בקורס? מה צריך להיות בו?
קודם כל הטבע הכללי, דומם, צומח, חי, שאנחנו נמצאים בו. אחר כך טבע המדבר. אני הייתי מכניס לזה אנטומיה, פסיכולוגיה ופיזיולוגיה של האדם. כי בכל דבר יש מה להסביר, שצריכים להבין את השני כמערכת פיזיולוגית, כמערכת פסיכולוגית, כסוציולוגית וכן הלאה. שאני מתייחס סתם לבחורה, אני מבין שיש עליה לחצים מסוימים ודחף.
ואחר כך חינוך פסיכולוגי של המינים, מין זכר ומין נקבה בדרגת הטבע ובדרגה האנושית, בני אדם, מה זה בכלל, עד כמה שהם שונים, עד כמה שהם דומים. עד כמה ששוני צריך להבין. אם גבר מבין את הטבע של האישה, אז הוא כבר בעצמו כגבר אחר, הוא ממש גבר. אחרת הוא לא, הוא מין זכר, לא יותר. ילדים בהתאם לזה, איך אנחנו צריכים להתייחס אליהם ולחנך אותם וכולי.
זאת אומרת, יש כאן ללמוד קודם את הלימוד העיקרי. והלימוד העיקרי זה פסיכולוגיה פנימית של האדם, מיהו האדם שבנו, מה אנחנו רוצים, הרצונות שלנו והמחשבות שלנו מה הם. הנוסחה העיקרית, מקסימום תענוג במינימום השקעה. זו נוסחה אוטומטית שהיא כל הזמן מתקיימת בנו, מפני שאותה אנחנו קוראים, לאותה הנוסחה אנחנו קוראים "האגו שלנו". ושאני יודע שבצורה כזאת אני מתקיים וגם השני והשלישי וכולם. זאת אומרת, איך אנחנו אז יכולים להסתדר ולהבין זה את זה, איך להגיד, איך להתקשר זה עם זה.
אם אני מתקשר עם מישהו אני צריך לדעת שאנחנו מתקשרים בגלל שאנחנו מעבירים מילוי מסוים זה לזה. אני יכול ליהנות על ידה והיא יכולה ליהנות על ידי בכמה מישורים, במישור האוכל, המין, המשפחה, הכסף, הכבוד, השליטה, המושכלות. כל הדברים האלה שבתוך האדם, הוא צריך לראות האם הוא במשהו מתמלא ובמשהו ממלא את השני. האם הוא מסכים לזה, אחרת אין חיבור.
זוג זה כשהם הופכים להיות למערכת אחת, שכל אחד במשהו ממלא את השני, מתחייב למלא את השני, כמו שכתוב בכתובה, שחייב, אני חייב לספק לה לבושים ואוכל ומין, כי אלה הצרכים הבסיסיים של כל אחד, של הגוף החי.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אם אנחנו רוצים להיות זוג, אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג האם נמצאים בדבקות, זה נמצא בתוך זה
ניצה: כשדיברת עכשיו על הפרק האחרון, על הנושא של הפסיכולוגיה של האדם, מי זה האדם שבנו, זה מאוד התחבר לי למה שאני רואה בסדנאות. אני רואה הרבה פעמים אנשים שהרצון שלהם לא ברור להם. זאת אומרת, גם כשאני שואלת את השאלה הכי פשוטה "אז מה את רוצה?", בדרך כלל מאוד קשה לאנשים להשיב מה הם רוצים. יהיה להם קל בדרך כלל להשיב מה הם לא רוצים. ויש איזו תחושה של בלבול.
גם כשאני מחפשת זוגיות "אז מה את רוצה בזוגיות?", יהיה קשה מאוד להגדיר את זה. זאת אומרת, המקום הזה שהרצון לא מבורר או מבולבל, הרבה פעמים אנחנו כבר לא יודעים לעשות הבחנה מה באמת הרצון שלי, ומה בכלל רכשתי מהסביבה, מההורים, מהתרבות שלי.
איך אני חוזרת לאותו יסוד הזה, איך אני מבררת אותו, איך אני גורמת לאדם להבין מה הם הדברים הפנימיים שמניעים אותו ומה הוא מסוגל, כמו שאמרת להביא לתוך המערכת שלו, איזה מילוי, איזה סוג של מילוי הוא מסוגל להביא?
במשך החיים אולי אנחנו מבינים את זה, זה מזה. או שממש אומרים את זה בפה, או שמרגישים שזה כך. אבל ברוב המקרים אנחנו לא מודעים, ודאי שאנחנו לא רוצים לשמוע ולהסכים עם זה. כאן אנחנו צריכים גם לחנך את האדם לוויתור. לוויתור. "זוג" נקרא שכל אחד מוותר על חצי מעצמו, כדי לקבל במקומו את החצי השני מבן הזוג.
ניצה: אבל הוא לא צריך לדעת קודם כל מי זה ה"עצמו" הזה?
הוא צריך ודאי. אבל זוג זה נקרא חיבור, שכל אחד נכנס, כמו זכר ונקבה, זה נכנס לתוך זה, שממש מתאימים מהטבע. האם אנחנו מתאימים מהטבע להיכנס זה בזה בצורה נפשית? זה לא סתם להזדווג, זה ברור, זאת בעיה פסיכולוגית עליונה, זה לא פשוט. אז הרגלים, טעמים, אופי, מצב רוח מקרי, כל מיני תנאים חיצוניים, אם אנחנו רוצים להיות זוג, אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג האם נמצאים בדבקות, זה נמצא בתוך זה.
מי חושב על זה כל כך בינינו בחיי המשפחה היום? אבל בעצם בלי זה אנחנו רואים שאנשים לא רוצים להתחתן.
אורית: אז איך נבחר את הדבקות הזאת בדיוק?
אז צריכים לחנך לזה את בני האדם, שמפני שהם אגואיסטיים הם צריכים להגיע למצב שירגישו בזה תענוג. אני לא עומד עליהם עם מקל ואומר "תלמד את עצמך, תלמד אותה, תראה על מה לוותר.". אני צריך להראות לו קודם כמו גזר לפני הארנבת, שתרוץ, שהוא ימצא בזה תענוג גדול, השלמה. השלמה. כי "אדם" הוא הדמות הסומארית הזאת, שאנחנו בונים משנינו, אני והיא יחד בונים אדם. כשאחר כך הוא התחלק באגו שלנו לזכר ונקבה, אנחנו רוצים להגיע לבנות אדם, משפחה, זאת אומרת, אנחנו צריכים להתחבר למרות האגו הגדול, הנחש הזה שנמצא בינינו.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
מתוך ההבנה החדשה שלהם איך באמת למצוא בן זוג ולא להסתכל עליו כמו שקודם הסתכלו
אורית: אז אתה אומר שבעצם מהקורס הזה שעכשיו דיברנו עליו, כל הבחורות הרווקות יוכלו למצוא להם בני זוג מתאימים?
ללא ספק. קודם כל זה ידחוף אותם. מתוך ההבנה מה הם מבינים ומרגישים עכשיו ומה הם מפסידים, מתוך ההבנה החדשה שלהם איך באמת למצוא בן זוג ולא להסתכל עליו כמו שקודם הסתכלו, הם יוכלו למצוא בן זוג מתאים. כשהם נכנסים בעצם להרפתקה, שהם ממש רוצים להגיע לדבר המושלם. רק ממש מושלם שיכול להיות בטבע, בדרגה הגשמית שלנו.
אם אנחנו יכולים להתאים זה לזה בצורה אידיאלית, אנחנו מגלים כאן כל אחד בשני כזאת התאמה, ופתאום עומק של רגש והתחשבות והתחברות ומילוי חזרה, כשפתאום אנחנו מגלים דברים שבכלל לא היו קיימים אצלנו קודם במודעות. אני פתאום מרגיש שעל ידי קשר נכון עם האישה אני מגלה בה איזה מעיין, מקור שממלא אותי דווקא, ובשום דבר אחר אי אפשר למלא. זה מה שאנחנו לומדים כנגד הזיווג העליון.
אורית: זאת אומרת, אם ההעדפה שלי לבחור בן זוג הייתה בלונדיני עם עיניים כחולות, אחרי הקורס אני אוכל להגיד "בלונדיני עם עיניים כחולות זה טוב, אבל יש גם משהו אחר"?
כן.
אורית: זאת אומרת, שאני מצליחה לסנן את כל המידע העודף והמיותר שספגתי מסיבות כלשהן ואני אוכל לבחור?
את מחליפה ערכים, ודאי. את מגיעה לחיים אחרי הקורס הזה עם קני מידה שונים. את מודדת כבר לא לפי אורך הרגליים, או צבע השיער, את מודדת לפי מה שאת שומעת, מרגישה, רואה, מדברת, חוקרת את המשפחה שלו וכן הלאה. זאת אומרת, מכל הדברים שאת רואה יש לפניך מפה מיהו האדם הפנימי הזה, האם הוא מתאים למפה שלי. את זה אנחנו צריכים להשלים קצת, יש לנו עבודה קצת יותר קשה מזו של החיות.
אורית: למרות שיש די הרבה מקרים שאם מסתכלים על המשפחות אחד של השני, אז אפשר להגיד, עדיף לא להיכנס לצרה הזאת, "לא להכניס ראש בריא למיטה חולה".
בסדר.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |