לתפוס את האדם באמת בלב שלו, בבטן שלו. בכל מיני בעיות שהן ממש מהחיים שלו.
אורן: התלמידים שיש לך היום כולם התחילו ממסך הטלוויזיה ולא משום דבר אחר, מהדיבורים שלך ולא משום דבר אחר.
התלמידים האלה היו בהכנה מיוחדת מעצמם.
אורן: נכון, אז בוא נדבר על זה. אמרת שהם צריכים רצון. לתלמידים שלך בקבלה למשל יש רצון להתפתח.
נכון. וכמה שהם לא מבינים כלום, הם ממשיכים וממשיכים.
אורן: אז בוא ננתח, איזה רצון יש לשבעת המיליארדים שיושבים בבית. מאוד פשוט, הם רוצים לחיות טוב, כי החיים שלהם לא טובים.
כן.
אורן: איפה החיים שלהם לא טובים? החיים שלהם לא טובים איפה שהחיים נמצאים. איפה החיים נמצאים? במערכות האלה, בבית, בעבודה וכן הלאה. ואתה מורה שיכול ללמד את האנשים איך לחיות טוב?
כן. אני מורה לחיים טובים.
אורן: אז נאמר, שאיש אחד הזמין אותך לתת לו שיעורים פרטיים, קורס פרטי "מורה לחיים טובים" והוא פוגש אותך אצלו בסלון. מה אתה אומר לו?
אז אני מביא עוד תשעה אנשים איתי. זה הכלי שלי לשינוי האדם. אין לי אפשרות אחרת, איך אתם לא מבינים?
אורן: אני מבין שיש לך שני נתיבים שבהם אתה פועל. אחד זה סביבה, זה תשעת האנשים שרצית להביא איתך.
והוא כעשירי שישלים מניין.
אורן: כן, שיהיה לכם עניין, גם תדברו?
כן, זה כבר משהו אחר. הדיבור כאן לא חשוב.
אורן: מה פירוש לא חשוב?
הדיבור יהיה כהסבר המלווה לפעולות שנעשה.
אורן: זו בעיה, כי יצרנו סיטואציה דמיונית. אבל אף אחד לא יזמין אותך לסלון שלו עם עשרה אנשים.
אז אנחנו סוגרים את העניין.
אורן: אז מה יעשו שבעה מיליארד האנשים? זה מה שאני שואל מלכתחילה. אנחנו תשעה אנשים מחכים אצלנו בכיתה לעשירי – בוא תצטרף.
כמו כל המינים, הרבה מינים נכחדים היום בכל כדור הארץ.
אורן: על זה אנחנו בונים?
כן.
אורן: טוב, אז אפשר לסיים בנימה אופטימית זו את השיחה.
לא, כי אתה לוקח ממני את הכלי היחיד שיש לי, אז מה אתה רוצה שאני אענה לך?
אורן: אי אפשר להפעיל אותו כלפי שבעה מיליארד. אתה בונה על זה שהם יהיו אקטיביים, שהם יבואו לקבוצה.
אפשר להפעיל אותו ממסך הטלוויזיה. אנחנו נבנה כל מיני תכניות כאלה, שיהיו בשבילו הדגמה רגשית עד כדי כך, שהוא כביכול משתתף איתנו. זה אפשרי. אבל אנחנו צריכים בכל זאת להדביק אותו למסך הזה. התלמידים שלי כבר דבוקים, יש להם נקודה שבלב. לאלה לא. אז יכול להיות שצריכים הפצה גדולה בכלי התקשורת.
אורן: עושים הפצה גדולה בכלי התקשורת.
להפיץ שכאן יש מומחה מיוחד.
אורן: שכדאי לבוא אליו.
כן.
אורן: כמה יבואו ממאה איש?
הרצון לקבל שלהם לא נמצא בידיים שלי שאני אעורר אותם. אני לא מחלק לכל אחד ואחד קסמים עם מקל ומכניס להם ניצוץ בלב. אנחנו מדברים על הדברים הרגילים. גם להגיע לשבעה מיליארד איש דרך מסך הטלוויזיה זה חלום, הרי זה לא מציאותי, מי ייתן לך?
אורן: יותר פשוט מזה, לא מעניין אותם מה שאנחנו מדברים, זו הבעיה. אנחנו מדברים דברים גבוהים, הם לא כאלה גבוהים. הם אנשים פשוטים, לא מתקני עולם כמונו.
אני חושב שעלינו לתת את הכוח שלנו, ואנחנו בונים את עצמנו לאט לאט לקראת זה. אנחנו רוכשים בינתיים ניסיון, מתרשמים ממה שאנחנו עושים, בונים את עצמנו קודם כל כמחנכים. אבל אחר כך אני חושב, נניח בעוד חצי שנה, לא יודע כמה זמן זה ייקח, נוכל לבנות תכניות כאלה לטלוויזיה, באותו סטודיו שלנו שאנחנו עכשיו נמצאים, שהן יהיו כאלה, שהאדם כמעט ברצון שלו, אפילו שאין לו צרות בחיים, ירצה לראות אותן, כי הוא יראה בהן סיטואציות מעניינות. זה יהיה כמו מותחן, כמו סדרה יפה וגם פסיכולוגית. בצורה כזאת הוא יראה בה את עצמו, את האחרים, וכל מיני דברים שהוא רואה בכל הסדרות. נוכל לבנות את זה.
זו בעיה, בעיה תקציבית, ובעיה איך להציג את הדברים האלה יפה, אבל זה מה שאנחנו צריכים לעשות, סדרה פסיכולוגית מהחיים ולא משהו דמיוני ששם כולם משחקים דמויות כמו מפלסטיק. לתפוס את האדם באמת בלב שלו, בבטן שלו. בכל מיני בעיות שהן ממש מהחיים שלו.
צריכים להוסיף לזה עוד פרסומת בכלי התקשורת, מאמרים בכל מיני עיתונים, דיבורים של ידוענים ברדיו, אולי כל מיני מומחים. צריכים להביא דוגמאות של תוצאות יפות מבתי הספר, מכמה משפחות. אבל בסך הכל אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לבנות כאלה מערכונים.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
יש לנו עבודה להביא לאדם את החיים הנוכחיים, את הניתוח שלהם, למה הוא עושה כך.
אורית: אתה בעצם מדבר על מין ערכת חינוך למבוגרים, שבשלב הראשון אנחנו נציע להם לבוא ולראות מה אנחנו יכולים להציע להם. אחר כך נדבר איתם על טבע האדם, ניתן להם איזה הסבר. אבל הפיתוי הראשוני צריך להיות כזה שהם ירצו להיכנס לפרוגרמה של ערכת חינוך למבוגרים.
אני חושב שבלי להסביר להם את הפרוגראמה ובלי להגיד להם את המילה הזאת, אנחנו נקרין להם סדרה. היא צריכה להיות מושכת עד כדי כך שהם ידבקו לטלוויזיה. כי הסדרה הזו תהיה ממש מהחיים שלהם, כמו עלי או על השכן שלי. ושם יציגו מקרים ובעיות כמו שיש לי עם הילדים, עם האישה, בעבודה, עם החבר שלי, בכל מיני תחומים, עם הרכב, עם הזבל, עם החופש, עם כל מה שיש לי. אבל דברים שלקוחים ממש מהחיים, לא כמו בקולנוע, אלא בצורה כזאת שאני אראה שכך זה קורה.
וכאן פתאום אני רואה טריק מיוחד, איך שמסובבים לי את זה ואני מקבל הסבר למה הוא עשה כך ולמה היא וכולי. למה אפשר לשנות את זה ובצורה מאוד פשוטה כביכול, רק לשנות את היחס לדברים.
אנחנו צריכים לזה מומחים. פסיכולוגים, אנשי קולנוע ותיאטרון, כי כאן יש לנו עבודה להביא לאדם את החיים הנוכחיים, את הניתוח שלהם, למה הוא עושה כך. את החיים החדשים עם הניתוח שלהם, ואיך אנחנו עוברים מהחיים הנוכחיים לחיים החדשים. באיזו צורה אפשר לעשות זאת עם הילדים, עם המשפחה וכולי וכולי, והתוצאה היפה שאנחנו מקבלים.
מובן שכך צריך לעשות. לי אין כוח לבצע את הדברים האלה במומחיות, אני לא שחקן ואין לי אמצעים לבנות דברים כאלה. אין גם אנשים שכבר יודעים ומוכנים, גם להכין תסריט וגם לבצע ואת כל זה צריכים לבנות. אבל אם אנחנו מדברים על הגישה דרך מסך הטלוויזיה, אז בצורה כזאת.
דיברנו על זה כבר הרבה פעמים, הבעיה היא רק בביצוע.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אני קורא לזה סדרה פסיכולוגית, כי אנחנו צריכים לפתוח כאן את הבטן של האדם
אורית: איך בתוך מה שאותו אדם רואה וקצת מבין, אחר כך הוא מזדהה עם מה שהוא רואה, ואז צריך ממש להתחיל לתרגל.
אפילו שהוא משתתף בזה. אנחנו מדברים על השלב הראשון. הוא משתתף בזה כל הזמן, ואז אותה סדרה כל הזמן משנה אותו. כי הוא משתתף גם בצורה רגשית.
כמו שאנחנו היום מתנהגים בצורה מסוימת בגלל שראינו עשרים, שלושים שנה כל מיני צורות התנהגות, ולפי מה שראיתי בכל פעם, כך אני מתנהג. למשל, אני לוקח כוס בגלל שראיתי שכך לוקחים. אני יושב כך בגלל שראיתי שכך יושבים. אני מדבר כך בגלל ששמעתי שכך מדברים. הכל זה לפי הדוגמאות. לפי הפסיכולוגיה זה כך?
אורית: כן.
זה באמת כך, אפילו לא לפי הפסיכולוגיה. אז אותו דבר אנחנו צריכים עכשיו לתת לו דוגמאות חדשות מהחיים החדשים. ולמה הוא ירצה אותן? כי הוא יראה לפי הסצנות שאנחנו בונים לפניו, שמזה הוא מרוויח, ומזה הוא מגיע לחיים יפים, חדשים.
אורית: דיברנו קודם על החוויה.
הוא עובר חוויה כמו בקולנוע, אנחנו עוברים חוויה יחד עם הגיבורים שלנו.
אורית: אבל זו חוויה שהיא לא חוויה. זו חוויה רגשית, אבל זו לא חוויה מעשית.
לא, זו בכל זאת חוויה רגשית מפני שזה מאוד קרוב לחיים שלו. זה לא קורה אי שם בהונולולו או באיזה מקום שסתם מעניין אותי. אלא זה מושך אותי מפני שאלה דברים שאני רואה שהם קורים סביבי ואני פתאום מתחיל לראות את הפנימיות של הדברים. למה הוא עושה כך ולמה היא עושה כך, ומה קורה כאן, מה הם חושבים, מה הדחפים הפנימיים שלהם.
אני קורא לזה סדרה פסיכולוגית, כי אנחנו צריכים לפתוח כאן את הבטן של האדם, את הלב שלו, את המוח שלו ולהתחיל להסביר לו מה קורה, מה מתרחש מאחורי התמונה הזאת והפעולות האלה. אילו חשבונות, אילו קשרים, מה מניע אותנו, איפה הדחפים הפנימיים שסובבים אותנו וכך עושים. בכמה הכרה אני עובד איתם, וכמה בתת ההכרה הם עובדים עלי.
את כל הדברים האלה צריכים להביע בצורה כזאת שהם יהיו באמת מושכים ומובנים לאדם הפשוט. אפשר לעשות זאת, כי זה מאוד פיקנטי, סך הכל זה מין "סרט רנטגן" שאני מעביר פעולות חיצוניות, ואחרי זה במסך השני, מהי היד המסובבת אותם, הטבע שמסובב אותם וכך הם מתנהגים, ומה יוצא מזה. ואז היד הזאת שמסובבת אותנו אנחנו צריכים לשנות.
יש כאן אתגר עצום, רק אני לא מרגיש בי כוחות וגם יכולת לעשות את זה. יש לי רק רגש לזה, אבל להעביר את כל הדברים האלה לתסריט, לסדר הנכון, לכתוב, ועוד, לזה אין לי כוח. עם כמה אנשי מקצוע אני חושב שהיינו מסוגלים לעשות זאת.
זאת ההשפעה היחידה על הקהל הרחב. או כמו שאורן אומר, "שבעה מיליארד אנשים, מה תעשה איתם?". יש נניח מיליארד ילדים שהולכים לבית ספר בכל העולם, אז נפתח את אותם בתי ספר רק בערבים. ילדים ילמדו שם עד שעה מסוימת, ובערב יבואו נניח עוד מיליארד אנשים מבוגרים ללמוד.
עכשיו אנחנו נמצאים במצב שלכל מעמד הביניים לא תהיה עבודה, ואז נניח שיהיה חוק שמקבלים דמי אבטלה בתנאי שהאדם נמצא בקורסים האלו, הקורסים לחיים החדשים.
אורית: בשביל זה צריך חוק.
כן. כשהממשלה תבין שעל ידי זה האדם נעשה יותר רגוע, מבין, מרגיש, ולא יוצא לשבור חלונות, לא עושה מהומות, לא הולך לסמים, ולפשע, וההיפך, הוא הופך להיות אזרח והוא יודע איך למלא את עצמו אפילו שאין לו עבודה, זה שווה הרבה כסף.
אורית: השאלה אם הממשלה רוצה שזה יהיה המצב.
הממשלה מעוניינת שכולם יהיו העדר שלה. אז יכול להיות שכן, היא תבין שזה לטובתה.
זאת אומרת, יש לנו את הדרך שצריכים לבנות אותה. אבל טיפים אין, אינסטנט לא יכול להיות כאן.
אורית: אם היינו אוספים את כל מה שאמרת בתכניות הקודמות, אז יש לנו חומר לעבודה רק לא מספיק.
זה לא רציני. זה לתת לעת עתה איזה כדור הרגעה, משהו. אבל זה לא ישנה כלום. כי אם האדם לא משתנה בעצמו, וברוב המקרים זה לא אחד, אלא שניים שמשתנים, אז אנחנו לא מייצרים כאן מערכת יחסים חדשה, נכונה.
ניצה: היתה לנו התלבטות רבה על הפורמאט, על הדרך שבה נעשה את התכנית הזו, ובחרנו בסיפורי מקרה, לא כי רצינו להביא אותם כסיפורים אישיים שאתה הופך להיות היועץ שלהם, אלא לתאר תופעה ולהתייחס אליה ברמת התופעה.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אם אני רוצה לבנות עם הזולת קשר יפה וטוב, שיחזיק כמה שיותר זמן, אז רצוי שהזולת גם ילך לקראתי ילך בצורה כזאת, שגם הוא מתעלה מעל עצמו ומתקשר אלי בצורה אובייקטיבית
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים". איתנו באולפן הרב לייטמן, הפסיכולוגית אורית דולב, מטפלת זוגית ומשפחתית, וניצה מזוז, מנחה סדנאות לאימון אישי. התאספנו כדי לדבר על החיים של כולנו, על הקשרים שיש לנו עם האנשים הסובבים אותנו, ואיך אפשר לעשות את החיים האלה לדבר טוב יותר. ניצה, תכניסי אותנו בבקשה אל הנושא שלנו היום.
ניצה: לפני שאנחנו נכנסים אל הנושא שלנו היום, אולי הסבר קצר על השינוי הקל שאנחנו רוצים לעשות בפורמט שלנו בתכניות, שהדברים יהיו ברורים. קודם כל, אחד העקרונות שאנחנו רוצים להדגיש, שאנחנו מדברים לקהל בדיוק כמו קהל שרוצה לעשות שינוי, קהל שכבר מגיע כי יש לו רצון, רע לו, קשה לו, הוא רוצה לשפר את איכות חייו, והוא מגיע לתהליך, או לאימון או לטיפול.
זאת אומרת, אנחנו לא מתמודדים פה עם מקום של חוסר רצון, אלא עם מקום שיש כבר רצון מאוד ברור וצורך לשינוי, זה עיקרון אחד. עיקרון שני שהבנו שאנחנו רוצות לשלב, הוא להביא גישות מהעולם שלנו, גישות פסיכולוגיות, גישות אימוניות, אולי לראות איך אנחנו ביחד בונים תהליך שישכלל ויצור מהשולחן העגול טכניקה שתעזור לאדם לשפר את התקשורת הבין אישית. אנחנו כבר מבינים שהנושא של התקשורת הוא הנושא המשמעותי ביותר. ואם אנחנו מצליחים לבנות תקשורת טובה בינינו ויוצרים חיבור נכון בינינו, בעצם כל הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן וכל הסצנות שלכאורה הבאנו, אנחנו יכולים ללמוד להסתדר איתן בצורה אחרת. אולי מִחלק אפילו היינו נמנעים מראש, בגלל החיבור והתקשורת הנכונה לא היינו מגיעים בכלל למקום הזה. אני חושבת שכך זו ראיה קצת אחרת.
אז גם אם נביא סיפורי מקרה, זה יהיה רק לשם התופעה, לא לשם משהו נקודתי. אני חוזרת לשאלה של הנושא התקשורת הבין אישית. אנחנו כבר מבינים שזה נושא משמעותי מאוד. אנחנו גם יודעים שבתוך התקשורת הבין אישית יש המון נושאים. אחד הנושאים הכי משמעותיים זה הנושא של הקשבה. הקשבה זה הבסיס להתחלה של תקשורת. ובהקשבה, מההיבטים שאנחנו כבר למדנו ומבינים, אנחנו מבחינים בשלושה מצבים של הקשבה. יש את ההקשבה העצמית, אדם שמקשיב לעצמו, מקשיב למחשבות שלו, לרגשות שלו, לדחפים שלו, כמו שאמרת, מנסה כבר להבין מה יש שם. הקשבה שנייה זו כבר הקשבה לזולת, לצד השני, אני מנסה להבין את הצורך שלו, את הרצון שלו, את המחשבות שלו, אני מנסה גם להקשיב לו ולא רק במילים, גם להרגשה, גם לאינטראקציה, לרוח שיש בינינו. ויש הקשבה שהיא ההקשבה הרחבה ביותר, קוראים לה הקשבה גלובלית, הקשבה מרחבית. זו כבר הקשבה גם בתוך הקשר להרבה מאוד מרכיבים נוספים, האנרגיות שקיימות, הרבה מאוד מרכיבים נוספים. אבל זה נראה לי עוד טיפה רחוק, עוד לא הגענו לשם.
אנחנו רוצים להתמקד עכשיו בנושא של הקשבה וללמוד קצת על המקום הזה של ההקשבה לזולת.
איך אנחנו מבינים שכדי להקשיב למישהו אנחנו צריכים לרכוש איזו תכונה שאנחנו מכנים אותה בשפה המקצועית "אמפטיה". אמפטיה זו הזדהות רגשית. זאת אומרת, אני צריכה בעצם להרגיש את הצד השני, זה לא מספיק רק להקשיב לו במילים, כי מחקרים מראים שרק 10% מהתקשורת היא מילולית, 30% היא באינטונציה, בצליל, ו60% היא בעצם באנרגיה, בכל מה שיש מסביב. זאת אומרת שאדם כדי באמת להיות קשוב לצד השני צריך לפתח את עצמו. אז זו נקודה משמעותית.
למה אנחנו מדברים בעצם על כל העניין הזה? כי אנחנו מבינים כבר מתוך השולחן העגול שהוא מבוסס על הנושא של תקשורת. הוא בעצם מושיב שני צדדים או יותר ורוצה לפתח את הנושא של תקשורת והקשבה. עכשיו אנחנו רוצים להתחיל לפתוח מהצד שלך, מהזווית שלך, בנוסף לכלים שאנחנו כבר יודעים ומכירים, מה החשיבות של הקשבה בתוך הקשר הזוגי? מה המשמעות הפנימית של זה?
המשמעות הפנימית היא פשוטה. שכל אחד מבין שהוא רואה לא את העולם, הוא רואה את עצמו. הוא רואה את עצמו בצורה אמיתית, ולכן מתוך הראיה הזאת נראה לו שהעולם מקולקל.
הוא מבין שהוא צריך להתעלות מעל הקביעה שלו כלפי כל מה שהוא רואה ולהשתדל לבנות קשר, לא חשוב איך נראה לו האדם או תופעה כלשהי. להשתדל להיכנס לקשר הזה בצורה אובייקטיבית בלתי תלותית בטבע שלו בלי דעה קדומה.
זה מה שאנחנו צריכים להראות לבני אדם כמה שהם מרוויחים מכך. אמנם הדחפים הראשונים שלי הם שאני רוצה לכופף את כל העולם, אבל בצורה כזאת אני רואה שאני לא מסוגל בעצם לעשות שום דבר, וזה לא יעזור לי, אלא זו חולשת האגו שלי. החולשה היא שלי שאני לא יכול להתמודד עם האגו שלי ואני צריך לנטרל את עצמי וממש להיות דיין, זאת אומרת, בצורה ניטראלית, ואז בצורה כזאת להתקשר לזולת.
אם אני רוצה לבנות עם הזולת קשר יפה וטוב, שיחזיק כמה שיותר זמן, אז רצוי שהזולת גם ילך לקראתי ילך בצורה כזאת, שגם הוא מתעלה מעל עצמו ומתקשר אלי בצורה אובייקטיבית. וכמה שאנחנו לא נוכל להחזיק אפילו ברמה כזאת שהיא למעלה מהטבע שלנו, אבל כל אחד איכשהו יסלח לשני על כך שלפעמים הוא נופל, לפעמים הוא עולה בחזרה. אנחנו צריכים בכל זאת להביא בני אדם למצב שהם מגיעים לרמה שהם רוכבים מעל הדחפים הטבעיים שלהם, זאת אומרת, למעלה מהאגו שלהם.
אלו דברים קשים מאוד, כי זה כל הטבע שלנו. כאן אנחנו מגיעים לשאלה הראשונה, מה יחייב את האדם? אנחנו צריכים לפתוח לו הוכחות שאם הוא פועל מתוך האגו, זה מזיק לו. אנחנו צריכים להביא לו תומכים שאם הוא יפעל למעלה מהאגו שלו, הוא ירוויח. אנחנו צריכים ללמד אותו איך, שהוא מתייחס בצורה חדשה לבני אדם, הוא מזמין מהם בהתאם תגובה כנגד באותה הרמה ששניהם רוכבים מעל האגו. זאת אומרת, שהם נכנסים לוויתור הדדי, זה אותו דבר כמו להתעלות מעל האגו שלהם, וכן הלאה.
הדברים האלה צריכים לבוא עם הוכחות מאוד חזקות, קבועות, כי אנחנו כל הזמן משתנים, צריך לחשוב, כל יום, איך אנחנו מחדשים. הפסיכולוגים מכירים את הדברים האלה, שחייבים כל הזמן לתת עוד מנה ועוד מנה לכל פציינט שמגיע. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו כל הזמן מחזיקים את האדם על אש קטנה.
זאת אומרת, שהוא כל הזמן מקבל תמיכה להיות קצת למעלה מהאגו שלו, לבטל את עצמו, לוותר לאחרים, לראות את האחרים בצורה כזאת, לבנות לעצמו סביבה שכולם מסכימים לגישה כזאת וגם כולם משתדלים. אז יש לו תמיכה כבר מהסביבה, הוא כבר בודק את עצמו כלפי הסביבה והוא רואה "לא, אני היום קצת כאילו ירדתי לתוך הבטן שלי, אני צריך לעלות קצת", וכן הלאה. הוא כבר יקבל מהסביבה מין ערכים חדשים שזה יחזיק אותו. הוא מקבל מהסביבה דוגמאות חדשות להתנהגות. את כל זה אנחנו צריכים לתת לו בהשפעה תמידית של החינוך החדש.
חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אני מצטער, זה הטבע שלנו. צריכים לפחד לא מבגידה פיזית, אלא מבגידה נפשית
אורית: אני חושבת שהם הולכים ברחוב והם כן רואים בחורות אחרות, והם כן מסתכלים על נשים וכן יש להם פיתויים, אבל יש איזה משהו שבכל זאת עוצר אותם.
מה?
אורית: בפסיכולוגיה קוראים לזה "השוטר הפנימי", שיש איזה שוטר פנימי שאומר, "זה טוב וזה רע".
לא, אין שוטר פנימי. יש חינוך, יש חוסר גישה, יש חוסר תנאים, אבל אין שוטר פנימי. כולנו אגואיסטיים, כולנו רצון ליהנות ולא שום דבר חוץ מזה. אני מצטער, זה הטבע שלנו. צריכים לפחד לא מבגידה פיזית, אלא מבגידה נפשית, שיש אישה שפתאום תופסת את הגבר ומסובבת אותו וקושרת אותו על ידי איזו מין עבודה מיוחדת עליו. והוא גם רואה בה משהו מיוחד, כמו שדיברנו שזה משהו מהילדות, שהיא אולי דומה לאמא שלו במשהו. צריך לראות את הדברים האלה, למה הוא נקשר, למה הוא נמכר. אבל אם לא, אם זה רק פיסי, זה בכלל לא נחשב. כאן צריך לעבוד על אשתו שתבין את הדברים ובסבלנות תחכה עד שזה ייפתר.
אורית: האם יש אילו טיפים שאנחנו יכולים לתת כדי לזהות שמקרה כזה יכול להתרחש? האם אנחנו יכולים לזהות את זה כטרום משבר?
אנחנו לא צריכים לזהות, אנחנו צריכים להבין שזה יקרה בטוח בכל משפחה. מצד הגברים ב- 100% אחוז, מצד הנשים גם בהרבה מאוד אחוזים, ולכן אנחנו צריכים לתת להן מראש בסיס פסיכולוגי טוב, הבנה, תמיכה, שהן יידעו מה לעשות במקרים כאלה, אם הם יתגלו. חייב להיות טיפול מונע. ואני חושב שעל ידי כך אנחנו נוכל באמת לשמור על המשפחה.
אני חושב שעשרות אחוזים של גירושין היינו יכולים למנוע, אם היינו מכינים את בני הזוג הצורה נכונה, לקבל את בגידת הגבר ולדעת איך להעביר את הדברים האלה בשלום. כי בכל זאת שומרים על המשפחה, שומרים על הילדים, ממשיכים לחיות יחד, עוברים כאלה מקרים, אלה החיים, זה אנחנו, והסביבה והחברה, ואפשר להמשיך. סך הכול אף אחד לא מרוויח מפירוק המשפחה. אנשים עושים את זה סתם מתוך עצבים, כאילו אנחנו מתקנים בזה משהו. אני מסתכל על הדברים האלה כך, האם הצעד הבא זה תיקון, או קלקול? מה מתקנים בזה שמתגרשים? כלום, שום דבר.
אורית: את האגו.
גם לא את האגו. סך הכול כולם סובלים. אחר כך הגבר הזה בא לבן, או לבת, לילדים שלו לקחת אותם לאיזה יום חופש, אז גם הילדים מסתכלים עליו כמו על אבא שבגד בהם. לא באמא, ולא במשפחה, אלא זלזל בהם, עזב אותם, הם לא מבינים אחרת. ואפילו שהם כבר מבינים, אז זה נעשה עוד יותר גרוע, לכן בכל מקרה אנחנו חייבים להתאמץ לשמור על המשפחה,
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, הסברה וחינוך לערבות, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |