האבולוציה הזאת שעברנו היא הביאה אותנו להכרחיות החיבור הנכון
יש פה שני קווים. קו אחד שמידרדר וקו אחד שעולה. קו אחד שמידרדר, שאני לאט לאט במשך ההיסטוריה הולך ומאבד קשר עם כולם. פעם הייתי בשבט, כולם אחים, כולם יחד, אחר כך קצת פחות, כפר, אחר כך משפחה בלבד ועכשיו אני בלבד. זהו. ויחד עם זה בניתי כלים שיעזרו לי להתגונן נגד החוסר הזה. שאני יכול להתמודד עם הבית שלי, עם כלי העבודה שלי, עם החקלאות שלי, עם כל הדברים פחות ופחות בלי בני אדם. עד שהגעתי היום למצב שיש לי הכל. הסופר מספק לי, ביטוח לאומי, הפנסיה והכל מספקים לי ואני לבד.
פעם זה היה ההיפך, שום דבר לא היה מסופק, אבל אני הייתי בתוך סביבה כך שהיתה לי אספקה גמורה. כך החלפנו את הדברים. למה הגענו עכשיו? להכרת הרע. שבסופו של דבר עכשיו אני תלוי לגמרי לגמרי, דווקא עכשיו אני תלוי לגמרי לגמרי בכל המערכות שיש. גם המדינה, דרך אגב, לא רק האדם. אף מדינה היום לא יכולה להתקיים לבד. הכל ייבוא וייצוא.
כאן גם אדם, לא יכול להתקיים לבד. אין לו עגבנייה ליד הבית שלו, אין לו חצר שיש שם משהו לאכול, אין לו שום דבר. הוא גם לא יודע לעשות כלום. תני לו קמח, הוא לא יודע איך לעשות מזה לחם, עד כדי כך. כלום אנחנו לא יודעים. אז הגענו למצב שגם האדם הפרטי לא יודע לטפל בעצמו בכלום. הוא מכבס במכונה, מבשל במיקרוגל, קונה אוכל חצי מוכן מהסופר, כדי להכין משהו. הוא לא יודע לעשות שום דבר, את כל הדברים מכינים והוא קונה מוכן.
זה לא שיש לו פרה שהוא חולב אותה ועושה ממנה גבינות וחלב ועוד כל מיני דברים. אין, אין לו ירקות ליד הבית, שום דבר. וכשאנחנו נמצאים בצורה כזאת, אנחנו נמצאים כל כך תלויים ותלותיים בסביבה, שאנחנו לא מבינים את זה. תוך עשרות השנים האחרונות פתאום איבדנו את ההרגשה עד כמה שאנחנו בעצמנו אם מפסיקים את החשמל, מפסיקים את הגז, מפסיקים את הנפט, מפסיקים אספקה הכל מת. אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר. אני יוצא לשדה, האם אני אוכל עשב כמו פרה? אין לי יותר, אני לא יודע, לא בנוי לשום דבר. וכך כל העולם.
ואז אנחנו צריכים להבין שהאבולוציה הזאת שעברנו היא הביאה אותנו להכרחיות החיבור הנכון. שאם אני נמצא היום בקריסה כזאת שהקשר בינינו תלוי אך ורק בכסף, אז אנחנו קורסים, אז אנחנו לא יכולים למצוא בינינו איזו גישה, חיבור הדדי, אספקה הדדית, אם זה לא בכסף, תן וקח. בצורה כזאת אנחנו נמצאים במצב מאוד מסוכן, בחוסר ביטחון עצום. כי אם אין לי כסף, אני אמות, ואם יש לי כסף, אני אחיה. אבל מחר גם הכסף לא יהווה שום כוח, פשוט יעלם הכוח שבו, לא תוכל לקנות בו כלום, מה תעשה?
זאת אומרת אנחנו נהיה מוכרחים בזמן הקרוב ממש לראות, שאם אנחנו לא מסדרים בינינו יחסים טובים, אנחנו לא נוכל לשרוד. פשוט כל אחד ירגיש את עצמו באגו שלו, כל אחד יהיה מוכן "לאכול" את האחרים, ולהתגונן על עצמו. אני סוגר את הדירה שלי, סוגר את החלונות, סוגר את הכל, אוגר איזה מזון ויושב שם כמו בטירה וזהו, אלה החיים. ואם אני יוצא לרחוב הורגים אותי, אוכלים אותי, אני לא יודע מה.
אלא עלינו להבין שבעולם שמאבד ערך של כסף, שאנחנו לא יכולים לעבוד ולהתפרנס ולהחליף את הכסף הזה למזון ולכל מיני שירותים ההכרחיים לקיום, אז מה שיכול לעזור לי זה רק היחס היפה, הטוב מאחרים ולא יותר. זה כמו תינוק או ילד קטן במשפחה. כך זה. ואנחנו תלותיים באחרים עוד יותר מילדים קטנים במשפחה. אנחנו רק צריכים להבין את העניין הזה שיהיה ברור, מפחיד, עד כמה שזה יכול להיות שאין לו שום תקנה. אלא רק אם אנחנו נעורר בינינו יחס הדדי יפה וטוב. לכן ביטחון זה הנושא הגלובלי הגדול שבדרך כלל אנחנו אומרים במקום ביטחון, חיסרון, אבל זה אותו דבר.
ניצה: בתיאור שלך הזכרת לי שיש תוכנית טלוויזיה מאוד מפורסמת שנקראת "הישרדות". ושם דווקא מראים בדיוק את מערכת היחסים ההפוכה, שבסוף שורד רק אחד. ופה בתיאורים שלך ראיתי בדמיון את ההישרדות בעולם החדש, איך שורדים בעולם גלובלי אינטגראלי? יש לזה תנאים, יש לזה חוקים?
אני לא חושב שאם אנחנו זורקים אדם לאיזה אי בודד, אז ההישרדות שלו היא בזה שהוא הורג את האחרים ומצליח. איך יכול להיות דבר כזה? זה לא טבעי. אלא הישרדות, אם נמצאים בתחרות, שהוא צריך להיות מעל כולם, זה משהו אחר, אבל זה רק בתנאי שנמצאים בחברה שמסוגלת לספק את הכל. בחברה שלא יכולה לספק כלום, ההישרדות תלויה בקשר. בחברה שמספקת את הכל, כמו שהיה באמריקה, אז ההישרדות תלויה בכמה שאתה דורס את האחרים, כי אז אתה לוקח מהחברה הכל. אז כאן זו הישרדות מסוג שני, מסוג אחר.
אנשים צריכים להבין שרק היחסים הטובים ביניהם זה מה שיכול לעזור להם לסדר את העולם, בתנאי שהכל נמצא בקריסה. שכסף לא עובד, "יש לי קילו זהב בבית", "תאכל אותו", מי צריך את זה? שום דבר. לאדם פתאום אין. זהו. אז בסדר, אתה הכנת לעצמך איזה מחסן עם אוכל, גם יבואו אליך ויהרגו אותך ויגנבו. במימדים חברתיים גדולים, מדיניים או עולמיים, אין לנו ברירה. אלא אנחנו צריכים להבין, שרק באספקה הדדית שבאה מתוך ההתחשבות, מהלב, מהבנת החיבור בינינו, כשהחיבור בינינו הוא המספק לנו ביטחון, רק מזה אנחנו יכולים להתקדם בעידן החדש הזה.
זאת אומרת, אין תקנה למין האנושי בעולם הגלובלי אינטגראלי העגול, שאנחנו נמצאים כל כך מקושרים זה עם זה באפקט הפרפר, אלא הרגשת קשר הדדי, טוב, חם והביטחון הכללי שישרה בינינו. זו אותה הרשת שצריכה לגלות לנו שאנחנו שייכים בכלל למשפחה אחת. לצורה האחידה הזאת הטבע רוצה להוביל אותנו.
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
אמצעי תקשורת
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת |
| להשאיר תגובה | |
אם אנחנו נסדר את האינקובאטור הזה, את הסביבה, את החממה הזאת אז, כל אדם, כל זוג וזוג, או אדם בודד, יכול להיות בזה
אורן: אני לא יודע אם זה מהפכני. אבל בטוח שלא את כל מה שאמרת, הבנתי.
אם אנחנו נתחיל לדבר ולפתוח כל דבר ודבר, אנחנו נראה עד כמה יש לנו חומר ודוגמאות לדבר על כך, זה אפשרי לעשות זאת. והעיקר הוא, שאם אנחנו נסדר את האינקובאטור הזה, את הסביבה, את החממה הזאת אז, כל אדם, כל זוג וזוג, או אדם בודד, יכול להיות בזה, הוא לא צריך מאמצים מיוחדים. הסביבה תשפיע עליו, היא תיתן לו חשיבות, היא תכוון אותו, בשבילו זה יהיה טבעי.
כמו שילד קטן גדל בסביבה ובהתאם לזה יוצא, כך הזוגות האלה. ודאי שאצלם זה לא פשוט, כי בכל זאת צריך לפרמט אותם מחדש. אבל השינויים האלה יהיו יחסית קלים, בכיף. זה כמו בית הבראה, סך הכול זה מה שאתה עושה.
ניצה: מאוד אהבתי את הדימוי של החמרה והתכנה. פתאום הבנתי, שאני צריכה להביא את המחשב שלי לתוך האינקובאטור ושיתכנתו אותי מחדש. כי אני לא יודעת לתכנת את עצמי לבד.
לא, את תצטרכי בכל זאת לעזור. כי את בן אדם, ואת צריכה להיות בזה בהרגשה, בהבנה, ברצון, בתמיכה שלך. את לא יכולה להתנגד ולומר, "תעבדו עלי". אבל בעצם ההסכמה שלך נמצאת בתוך טווח היכולת שלך. זה לא מעל האדם.
ניצה: הפרמוט הזה מחדש אומר כך, אם קודם התכנה שעבדה עלי אמרה, "את חייבת להשתמש בכל הנתונים לטובתך", עכשיו התכנוּת המחודש אומר, "את חייבת להשתמש בכל הנתונים לטובת הזולת", ואז יהיה לי יותר טוב.
נניח, וזה כך. אנחנו עוד נדייק בזה.
אורן: תודה רבה לכם, תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. תבואו, יהיה מעניין, ואל תשכחו להכין את שיעורי הבית שלנו. עד אז שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים - שיחה 32 – 11.7.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
להסביר לאדם איך הוא מחליט מה לעשות בכל רגע- להחליט בצורה בריאה והחלטית.
אורן: זאת תובנה גבוהה. אני מצפה מהם להגיע לכך לבד או שאני רוצה להוליך אותם אליה?
להוליך, כן בצורה וירטואלית. אבל ללמד ממש איך לשנות, להשתנות, לא בטוח שנוכל לעשות זאת בצורה וירטואלית. אולי עם תמיכה גדולה של כלי התקשורת, בבתי הספר ובכל המקומות שבהם נמצאים בני אדם במגע עם מערכת החינוך. שם אנחנו נוכל להגיע אליהם, ולאלה שלא יכולים ללמוד דרך מסך הטלוויזיה.
אורן: נאמר שאנחנו עכשיו על מסך הטלוויזיה, עבור אלו שלא במגע עם מערכת החינוך, ונאמר שהם היו מסכימים להקשיב לנו, על מה אנחנו הולכים לדבר איתם?
צריכים לדבר איתם על טבע האדם, רק בצורה מאוד מושכת. על יד פסיכולוגים וכל מיני אנשים שיספרו וידברו בצורה נעימה, יפה ומושכת, מלאה בדוגמאות. הם יסבירו להם מהו טבע האדם, איך אנחנו מתנהגים, יראו דוגמאות של כל מיני מקרים, של ילדים, של מבוגרים, זוג צעיר, גברים, נשים, בבית, במשפחה, עם חבר, במקום של בגידה, בפגישת של חברים ועוד ועוד ועוד.
להראות לאדם את הטבע שלו, להסביר לאדם איך הוא מחליט מה לעשות בכל רגע, איך הוא בוחר בכל פעם בהכרה ובתת ההכרה, בדברים הנעימים והטובים ביותר שנראים לו. האם בזה הוא מתחשב באחרים, בעתיד שלו, או בעבר? עד כמה האגו שולט כאן ולא נותן לנו אפשרות להיות עצמאים, להחליט בצורה בריאה והחלטית, אלא מכניס אותנו רק לתאווה ולא קצת למעלה ממנה. איך אנחנו יכולים להתעלות מעל זה, שנשלוט על הרצון ליהנות שלנו מכל מיני דברים.
סך הכל האדם זה רצון ליהנות, יש לו רצון לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות. איך נהנים מהדברים האלה, אבל בצורה כזאת שאחר כך לא נשלם על זה ביוקר, כל אחד לחוד וכולם ביחד.
את הדברים האלה צריכים להסביר, אתה לא יכול להשאיר את האדם כמו שהוא עכשיו וזהו.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אני אומר שיש אנשים שיודעים להסביר בקלות- להסביר בצורה יפה ומושכת את המקצוע שלהם
אורן: מי יסביר את זה לאדם?
יש כל מיני מומחים שיכולים לדבר על זה בקלות. אני רואה "נשיונל ג'יאוגרפיק", ויש שם כל מיני תכניות וגם באינטרנט.
אורן: אנשים רואים נשיונל ג'יאוגרפיק כבר המון דורות, האם זה קידם אותם? על זה אתה בונה, שנשיונל ג'יאוגרפיק יתקן אותם?
לא, אני אומר שיש אנשים שיודעים להסביר בקלות. אמנם הם מומחים, אבל יחד עם זה הם יודעים גם להסביר בצורה יפה ומושכת את המקצוע שלהם. אם זה פסיכולוג, רופא, מורה, וגם איש משטרה.
אנחנו בסך הכל צריכים להסביר לאדם מי הוא, על ידי אילו דחפים הוא קיים, איך מערכת ההחלטה שלו, איך הוא מתרשם מכל דבר, בעצם איך הוא קולט את העולם. אנחנו צריכים להסביר לו את הדברים האלה והוא צריך לחיות בזה, הוא צריך להתחיל להבין את עצמו. אנחנו צריכים עכשיו לתת לו מה שלא נתנו לו בגן הילדים ובבית ספר.
אורן: אתה רוצה לתת לו את זה או שאתה בונה על זה שמישהו אחר בעולם יביא לו את זה?
לא מישהו אחר, זה בתוך הקורס שלנו, אבל לא רק אני, אלא זה צוות.
אורן: אני לא שואל על צוות, צוות זה במעטפת של כל דבר. אני אומר דבר פשוט, שעד היום כל מה שסיפרת שצריכים ללמד אותי, להכיר את עצמי, איך ליהנות בצורה שלא אפסיד וכל הדברים האלה, אם למשל הייתי פוגש אותך אצלי בסלון והיית מדבר על זה בצורה מעניינת, כי בינתיים זה היה קצת פילוסופי, אבל היו גם כמה משפטים שמאוד משכו אותי, למשל איך ליהנות בצורה שאני לא אפסיד, איך אבין את עצמי, איך אני מתנהל במערכות יחסים, כי אלה החיים שלי.
אם באמת היית בא אלי לסלון, יושב איתי ומספר לי את זה, וזה היה מעניין, יכול להיות שהייתי מזמין אותך לבוא גם מחר. בינתיים ההסברה שלנו היא לא בגובה הזה, לגמרי לא. עד היום ידענו להסביר על העולם ועל ההיסטוריה, האבולוציה הגלובלית והאינטגלית, אבל אף אחד לא יכניס אותך לסלון עם זה. כי הוא לא חי בזה, אין לו מחשבות כאלה.
השאלה היא, אם אנחנו עוזבים את בני האדם לנפשם או מסכימים לפגוש אותם בסלון. היום אם יש לך מה להגיד לאנשים יש מי שישמע, רואים את זה בשפע. בכל אירוע שאתה עושה אתה רואה את זה, אנשים צמאים. אבל הם צריכים לשמוע משהו מהחכמים. לשמוע משהו שהם יכולים לעכל. אי אפשר להגיד, יש לנו כזה, כי אני יודע מה יש לנו. אין לנו כזה. יש לנו רק אנשים מסכנים שסובלים יותר ויותר מיום ליום ולנו יש מה לתת להם, רק אנחנו עוד לא נפגשנו איתם אצלם בסלון.
נפגשנו איתם אצלנו ליד הלוח, כששרטטנו להם שהעולם הוא גלובלי ואינטגרלי ועל התהליכים, ולכן מכל הסיבות האלה אתה צריך להשתנות, אתה צריך להיות אדם חדש. אבל זה לא מגיע אליו, זה עובר אלף מטר ממנו, זה פוגש יחידי סגולה. היום אנחנו מפיצים את המסרים שלנו שהם ליחידי סגולה מתוך ה- 99, אבל יש עוד יחידי סגולה ב-99.
אני מקבל את הטענה שלך ואתה צודק, אבל זה מה שאני אישית מסוגל. אני מבין את הדברים שלך ולא חושב שאני מסוגל להשתנות ושנשאר לי עוד הרבה זמן לשינויים ובהחלט זו בעיה. לי זה נראה כבעיה גדולה מאוד ואני מקווה שחלק מהתלמידים שלי יצליחו לרדת קרוב יותר לעם ולדעת איך להסביר להם את הדברים האלה בפשטות. אני אישית לא רואה שאני מסוגל, כמה שאני משתדל. הלוואי ואהיה מסוגל לרדת לרמת התלמידים.
אורן: זה לא חשוב.
זה קשה מאוד. לי זה קשה מאוד. ואני מבין את כל יתר האנשים לפנַי שרצו את זה לעשות והצליחו עד רמה מסוימת ולא יותר נמוך.
אורן: אבל הזמן היה אחר. היום האנשים מוכנים, רק תדבר, תשדר משהו שהם ישמעו.
כן, אבל כנראה שצריך להיות מישהו חדש.
אורן: אני לא מאמין לזה.
אני משתדל בינתיים לתת מה שאני יכול בצורה שאני מסוגל. קשה לי מאוד להתלבש באדם שהוא לגמרי לגמרי אטום.
אורן: הוא לא אטום בכלל. הוא הולך לכל מיני מקומות מטופשים לשמוע עצות לחיים. הוא לא אטום, הוא סובל ורגיש ומרגיש וחכם. הוא אדם מודרני, הוא לא מפגר. אנחנו לפעמים חושבים שהוא אטום, אבל הוא לא.
אדם מודרני אתה אומר, הוא מי שהולך לקבל עצות.
אורן: אולי הולך, אולי לא הולך, אולי קורא ספרים.
יש מרחק עצום בין זה שנראה לך מודרני במילים שלך, במושגים שלך, לבין מה שאני אומר. כי מודרני אצלך זה שהוא מבין אולי כל מיני טריקים שסיפרו לו בבית הספר, בטכניקה, בטכנולוגיה, במדע אפילו, בכל דבר. אבל זה לא עוזר לו להיות יותר רגיש לשינויים הפנימיים שלו.
כאן אני צריך להיות מומחה מיוחד. אני חושב שקודם כל, אולי אפילו בלי מילים, להכניס אותו מיד לכל מיני הפעלות.
אורן: הוא לא בא לאף הפעלה, הוא יושב בבית בסלון עם עוד ששה מיליארד.
אז אין לי מה לתת לו.
אורן: אבל זה לא נכון, אני רואה שיש לך מה לתת לו בשפע. אני רואה שכל פעם שאתה מדבר על עולם הפרט, שאתה מתלבש באדם אחד, כל מה שאתה אומר זה דברים שאנשים ישתו אותם כמו מים.
אז קח אותם ותמסור להם.
אורן: אני אשתדל לקחת ולמסור, אבל עדיין אין מספיק מה לקחת ולמסור. אני רק אומר, שאתה אומר, שאין לי מה לתת לו, אני לא רואה שזה כך. אני רואה שכשאתה מדבר על איך האדם מרגיש, איך האדם חושב, אנשים מסתכלים עליך כמו מגנט. לא חשוב באיזו מדינה, לא חשוב באיזו שפה. ולמה? כי הם לא שומעים כלום? לא, כי הם שומעים משהו, הם שומעים משהו חדש, זה תופס להם את הלב. הם מבינים אותך במוח.
אני בעצמי לא בטוח שאני מסוגל לבנות שיטה כזאת לאדם המצוי, לאדם הרגיל.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |