חיפוש:

1-13 - חינוך אינטגרלי » שיחה -7 » -5. איבדנו את האדם »

נושא מרכזי:
העיסוק החשוב ביותר הוא ללמוד להיות "אדם" – מטרה שאיבדנו כשהפנו ל"עבדים" של מקום העבודה.
נושאים משניים:
1. התרגלנו לחיות חיי שגרה לחוצים סביב העבודה;
2. מקום העבודה הפך למרכז החיים של האדם ולכן קשה להיפטר ממנו;
3. אנו מעריכים אדם לפי העיסוק והרווח שלו.

שיחה 7 - 5. איבדנו את האדם

פורסם: 4.01.12, 9:19 pm

חלק 5/23

אבל הבעיה היא לא בעסקים. הבעיה היא שמילאנו את שעותיו של האדם בכל מיני עבודות שהן בעיקר כדי למלא את החיים. בשעות הנותרות לנו בחיים אנחנו פשוט משחקים, בִמקום לעסוק במשהו חשוב, במקום למלא את עצמנו בעסק חשוב וגבוה יותר, במה שנקרא ה"אדם".

אם נבחן את צורת החיים היום, נגלה שהאדם יוצא לעבודה למשך עשר עד שתים עשרה שעות ביום. אנחנו קמים בשעות הבוקר המוקדמות, נפרדים מהילדים, מגיל כמה חודשים אנחנו כבר מכניסים אותם למעונות עד סוף היום. אנחנו רצים לעבודה ונמצאים שם לפחות שמונה שעות. אחר כך חוזרים הביתה, עוצרים בדרך לקנות מצרכים, ומגיעים רק בשעות הערב. ואז אנחנו צריכים לעשות כל מיני סידורים, והכול בלחץ, לרחוץ את הילדים, להאכיל אותם ולהשכיב אותם לישון. ואחר כך או שממשיכים בעבודה שהבאנו איתנו הביתה, או שיושבים מול המחשב או הטלוויזיה, ובזה בעצם מסיימים את היום. אם יש לנו חופש, אז בדרך כלל מארגנים אותו דרך מקומות העבודה, שמארגנים חופשות, סופי שבוע ואפילו גני ילדים. מקום העבודה הפך להיות מרכז החיים של האדם, ולכן כל כך קשה לנו להפטר ממנו.

אנחנו רגילים כל הזמן להיות במרוץ, ולמלא את עצמנו רק בעבודה. ולכן אנחנו חושבים "מה אעשה בפנסיה? אהיה פנוי כל הזמן? אפשר להשתגע". כשאנחנו מתעניינים באדם, אנחנו בודקים במה הוא עסוק, מה המקצוע שלו. ולא מי הוא האדם, מה הוא, במה הוא מתעניין, או במה הוא ממלא את עצמו. אלא העיקר זו העבודה, היוקרה שלו היא לפי העבודה, כל הגדלות שלו היא לפי כמה שהוא מנהל גדול יותר, כמה שהוא מרוויח יותר. זאת אומרת, אנחנו מסתכלים על האדם כממלא מקום ולא כאדם.

כך הגענו לעולם ולחברה מאוד מיוחדים, תוך מאתיים השנים האחרונות, כשהתפתחה הטכנולוגיה והתעשייה, איבדנו את האדם. ובאמת עוד בתחילתה של כל ההתפתחות הזאת, מרקס כתב שיהיה לה סוף, ולא יכול להיות שההתפתחות הזו תימשך עוד זמן רב. כי האדם מתפתח בתעשייה, במסחר, בכל העסקים שלו, בכך שהוא רואה את עצמו כעבד במקום העבודה שלו, והעיקר בשבילו זה להצליח בעבודה, זו מטרת החיים שלו. אחר כך נשארות לו עוד כמה שנים לפנסיה, כי הוא כבר לא ראוי לעבודה, כבר אין לו מה לעשות, והוא בעצם מסיים את החיים שלו. זאת אומרת, הוא נולד כדי לעבוד, והוא מכין את עצמו לכך במשך עשרים השנים הראשונות של החיים. ואם הוא חי עוד עשר או עשרים שנה לאחר מכן בעזרת התרופות והפנסיה, אז הוא רק מסיים את החיים. זאת אומרת, כל השנים שהוא בריא וחזק, העיקר זה רק לעבוד. השאלה האם לזה נולדנו ואנחנו קיימים?

קישור למקור המדעי - Dr. Dan Ariely

מקורות מדעיים - משבר - 3. המשבר יביא לצמצום העבודה והצריכה ולעיסוק בבניית החברה

חיים חדשים - שיחה 7 4.1.2012