שיחה 13 - 1. חוק החיים
חלק 1/11
לינק לוידאו
אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות עם הרב לייטמן, שלום הרב לייטמן.
שלום.
אורן: אנחנו כאן באולפן מדמים מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים, הם יכולים להיות מכל מדינה בעולם, שהמדינה שבה הם חיים או הארגון שבו הם עובדים החליטו שכדאי להושיב אותם לשעה ובה הם ילמדו מהרב לייטמן את כל מה שצריך לדעת היום כדי להצליח בחיים. תצטרפו אלינו לשיעור, בטח גם לכם יהיה מה ללמוד.
בפרק זה נדבר על תנאי הכרחי שהטבע מעמיד לפנינו, שצריך להגיע לאהבה שלימה בין כולם, בין שבעה מיליארד בני אדם בעולם. האם אנחנו מסוגלים לקיים את התנאי הזה? וגם אם נשיג חלק ממנו או נתקדם לקראת השגתו, האם נגיע למצב שנראה עד כמה הוא פועל כל הזמן לטובתנו ומשנה את כל החיים שלנו ואת כל הסביבה?
כשמדברים על הטבע שלנו, שבו אנחנו נמצאים, רואים שהטבע של כל אחד ואחד הוא לדאוג לעצמו, ואדם לא מסוגל לחשוב על משהו אחר. אנחנו צריכים אנרגיה לביצוע כל תנועה שלנו, ואפילו הפשוטה ביותר. והאנרגיה הזאת יכולה לעמוד לרשותי בתנאי שאני משיג איזו תועלת מהתנועה הזו. זאת אומרת, התנאי לכל תנועה פנימית, באטומים, במולקולות, בתנועות הגוף, ברגש, בשכל של האדם, היא הדרישה שבסיכומו של כל תהליך יהיה מצב טוב.
וכך אני מתייחס לכל פעולה בחיים שלי. יש פעולות שאני עושה אינסטינקטיבית. למשל אני לא חושב באיזו צורה לשבת או לדבר, כל החשבון הוא חשבון פנימי. ברוב המעשים שלי נמצא הרצון האגואיסטי להרגיש טוב כתוצאה מכל פעולה. והתקווה להרגיש טוב יותר פועלת ומעצבת אותי כל פעם. היא שקובעת לאן אני הולך, מה אני עושה, מה אני מבצע, איך אני מדבר עם כל אחד, איך אני מחזיק את עצמי. כל דבר הוא אך ורק כדי להשיג את מה שייטיב למצבי. אני רוצה לישון, לאכול, לטייל, אני חייב לעבוד, הכול רק כדי להשיג תועלת.
ולמעשה כל החיים שלי הם ניסיון להשיג תועלת מירבית, לסבול פחות וליהנות יותר, לקבל, למלא את עצמי בכל מה שרק אפשר. במה אני יכול למלא את עצמי? אני נמצא במצב שהוא תוצאה של חינוך, השפעת הסביבה, ערכים טובים יותר או פחות שקיבלתי. וגם ההרגל נעשה טבע שני. שכך מרגילים אותי, ואני חייב לקיים דברים גם כשהם לא טבעיים, ועל ידי זה אני מתקיים. הרבה פעולות בחיים שלי אני עושה בגלל שכך הרגילו אותי, החברה, ההורים, המחנכים, ולא בגלל שרציתי בהן מלכתחילה, אלא אני כבר מבצע אותן אוטומטית.
זאת אומרת, אני לא נדרש אפילו לכוח המחשבה, אלא הגוף מבצע. יש דברים שאני עושה בהכרח, מתוך מאמץ פנימי, אני משכנע את עצמי שכדאי לי. השעון מצלצל, וגם אם אני רוצה להמשיך לישון אני קם והולך לעבודה, וזו יכולה להיות עבודה קשה ולא מעניינת, אבל אני יודע שאחרי שאני מתייגע כל כך, אני חוזר לבית חם, למשפחה, ואני יכול לנוח ולהרגיש טוב. וכדי להגיע להרגשה הטובה הזו אני חייב לשלם, ואני משקיע. ההתקשרות שלי עם בני אדם מסוימים וההתרחקות מאחרים, כל הפעולות שאני עושה הן גם כדי להשיג אווירה טובה יותר. כל הזמן אני דואג להרגיש טוב יותר, זה הטבע שלי, הטבע של כל אחד ואחד.
וזה הטבע שנקרא דרגת החי. כשגם דומם, צומח וחי, נמשכים כל הזמן להרגשה טובה יותר, למצב טוב יותר. אבל אצל כל היצורים האלה נראה שזה המצב המאוזן. כי הם לא מרגישים לחץ או משיכה לצדדים במצב הזה, אלא נמצאים בהרמוניה עם מה שנראה להם כחיים הטובים יותר.
יוצא שכל הזמן, לאורך כל החיים שלי, אני נמצא בשמירה על החוק להרגיש יותר טוב. זה התנאי שבו אנחנו קיימים, הטבע האגואיסטי שלי כל הזמן מכוון אותי למצב הזה.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 4. האדם הוא תוצר של הסביבה שלו
קישור למקור המדעי - Dr. Nayef Al-Rodhan
חיים חדשים - שיחה 13 11.1.2012
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 13, -1. חוק החיים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 13 - 2. תנאי בלתי אפשרי
חלק 2/11
לינק לוידאו
וכאן עולה השאלה, אם כל החיים אני כל כך דואג לעצמי בצורה פנימית, אינסטינקטיבית, וגם בצורה הכרתית, מכוונת, מחושבת, איך יכול להיות שאשנה את הטבע שלי להפוך לגמרי, איך אני יכול לאהוב את הזולת?
הרי לאהוב את הזולת זה נקרא שאני חושב עליו. שאת כל הגוף שלי, כל היכולות שלי, כל האמצעים שיש לי, אני מעמיד לרשות הזולת. עד כדי כך שלא נשאר לי כלום חוץ מנקודת הרצון להשפיע לזולת, וכל הזמן להיות רק בדאגה שיהיה לו הכי טוב. בדומה לאמא שמטפלת בתינוק, כשהטבע שלה כל הזמן מכוון אותה לדאוג לתינוק, ואין לה שום דבר בחיים חוץ מדאגה איך התינוק הזה, כמה קילוגרם של בשר, ירגיש טוב. כך היא מסתכלת עליו, במה להאכיל אותו, איך לנקות אותו, איך להשכיב אותו, מה לעשות עימו כדי שיהיה לו טוב, ואין לה שום דאגה אחרת. אבל זה לא מציאותי לקחת מזה דוגמה, ולחשוב שאני צריך להתייחס לכל האנושות בצורה כזו, במסירות כזו.
ואם הטבע הציב לפנינו כזה תנאי, אז בשביל מה הגענו למצב הופכי לגמרי, שאנחנו נמצאים כל הזמן בדאגה לעצמנו בלבד? ועוד יותר מזה, החיות נמצאות כל הזמן במצב שהן דואגות לעצמן. והאדם עוד יותר מהחי, הוא דואג רק להרוויח על ידי האחרים, לנצל אותם, להשפיע להם דווקא את הכוח שלו, את הידיעה שלו. הוא רוצה לכופף אותם, שהם יהיו תחתיו. הוא נהנה מזה שהוא גבוה יותר מאחרים. הוא אפילו נהנה מזה שלאחרים קצת רע ממנו, שהוא נמצא במצב מועדף לעומתם. הוא כל הזמן בודק את עצמו כלפי האחרים. ורק בבדיקה הזאת כלפי הסביבה, הוא בעצם מברר עד כמה שטוב לו ביחס לאחרים.
אז אם האגו שלנו הביא אותנו למצב שאני צריך את האחרים רק כדי להרגיש מעל כולם, להרגיש שאני יותר מהם, איך יכול להיות שנוכל לשנות את הטבע הזה ולהגיע למצב הפוך? יכול להיות שאם אפנטז את המצב האוטופי הזה, שאני באמת דואג לזולת ומרגיש טוב מזה, כמו אמא כלפי התינוק, אם תהיה לי אהבה כזו אליהם, ואדאג להם כל הזמן, אני ארגיש מימוש עצמי מושלם. אבל אני לא רואה שום אמצעים להגיע למצב הזה. ולמה שאתחייב לכך?
במשך כל ההיסטוריה האנושות חשבה על כך, הרבה ספרים נכתבו בנושא. כבר לפני מאות שנים היו ארגונים שניסו לבנות סביבות כאלה, מעגלים יפים. היו ניסיונות של האוטופיסטים לבנות מקומות קטנים ככפרים או אפילו ערים, שבהן אפשר יהיה להתקיים ביחס יפה בין אדם לזולת. אבל התוכניות האלה לא יצאו לפועל, ובמשך ההתפתחות שלנו נעשינו חכמים יותר, למדנו יותר על טבע האדם, והבנו שאנחנו לא מסוגלים להתעלות מעל הטבע.
יכול להיות שנשיג משהו מיוחד בחברה אוטופית כזאת, אבל בלתי אפשרי לבנות כזאת חברה. מה שעשינו בחברה האנושית, בעצם הגבלנו את עצמנו בחוקים, חוקי התנהגות, כדי שלא נזיק כל כך לזולת. יש עורכי דין, רואי חשבון, סוציולוגים, פסיכולוגים, פוליטיקאים, שמסדרים את חוקי הסביבה, חוקי החברה. ואנחנו מתחברים בינינו, אבל מתחברים כדי לקבל שירות טוב יותר. כמו שעושות למשל עיריות, שדואגות לעשות סדר בערים, לפנות אשפה, לבנות גני ילדים, מקומות תרבות, חינוך, להביא לנו את מה שאנחנו צריכים.
ולצורך כך אנחנו מוכנים להתחשב בצרכים של כל אחד ואחד, וודאי שכדאי לנו להתאחד, מפני שאז כל אחד משלם סכום קטן על מנת לקבל שירות שעלותו זולה בהרבה כשהוא ניתן לכולם יחד. בסך הכל אנחנו מקבלים תועלת שאפשר לחשב אותה והיא באמת משתלמת. אלא שאם מדברים על שינוי רגשי של יחס האדם והפיכתו להתחשבות בזולת, אנחנו לא מסוגלים לעשות דבר.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 3. קנאה, תאוה וכבוד כגורם להתפתחות
קישור למקור מדעי - Baylor College of Medicine
חיים חדשים - שיחה 13 11.1.2012
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 13, -2. תנאי בלתי אפשרי |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 13 - 3. קשר אגואיסטי
חלק 3/11
לינק לוידאו
אנחנו מגיעים היום למצב מיוחד של הבנת המשבר שאנחנו נמצאים בו. המשבר הזה מאוד מוזר, הוא בעצם משבר ביחס בינינו. כי כל אותן צורות אגואיסטיות שהיינו בהן, שנמשכנו לבנות חברה יותר ויותר נוחה לכולם, מתוך התחשבות בכולם, היה מתוך הבנה שבסופו של דבר יהיה מספר רב של אנשים לא מרוצים כנגד מספר האנשים המרוצים, וביניהם תהיה התנגשות. עד כדי כך שכל אחד ירצה להרוס את השני ואולי גם נגיע למלחמת אחים בתוך החברה שלנו. וכדי שלא נאכל זה את זה היה צריך כל הזמן לרסן את האגו שלנו.
היחסים בינינו היו תמיד תחת מטרייה אגואיסטית, מתוך הבנה שזה הטבע שלנו, ועלינו להחזיק את עצמנו איכשהו. שאמנם העולם הוא רבגוני בצורה האגואיסטית שלו, אבל כדי שלא נגיע להתפרצויות שעל ידן רק נהרוס את כל מה שהשגנו הוא דורש מנגנון אחד. וכך הגיעה האנושות להקמת כל מיני ארגונים בינלאומיים, כמו הבנק העולמי, האו"ם וכיוב', שבאמצעותם הגיעה ליתר הידברות והתחשבות. במיוחד בזמן האחרון, במשך מאה השנים האחרונות, הבנו שאין ברירה, שאנחנו חייבים להתחשב יותר זה בזה. כי הסיכום מכל מלחמות העולם האחרונות שעברנו הוא שאף אחד לא מרוויח מזה, אלא בסופו של דבר כולם מפסידים ומשלמים על כך ביוקר.
ולכן האנושות הקימה כל מיני מעגלים של קשר, במוסקבה ובוושינגטון יש כפתור אדום שמאפשר להן לתקשר במקרה של איום עולמי להפעלת פצצת אטום. יש אפילו אמון ביניהם, כי הם מבינים שאף אחד לא ירוויח מפיצוץ כזה. ואז דווקא מהחימוש הזה, מתוך ההבנה שאין ברירה, אפשר לבנות סוג של הידברות והתקשרות. מצד אחד זו בכל זאת התקשרות אגואיסטית, אבל מצד שני, ההתפתחות הזאת קרבה בינינו. כי ככל שאנחנו שונאים יותר ורוצים להרוג זה את זה, אנחנו מתחילים להבין שלשני יש אותו הכוח וכדאי לנו להתחשב בו.
מקורות מדעיים - התפתחות התלות ההדדית - 2. התלות ההדדית מחייבת אותנו להתחשב זה בזה
חיים חדשים - שיחה 13 11.1.2012
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 13, -3. קשר אגואיסטי |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 13 - 4. המשבר הפיננסי
חלק 4/11
לינק לוידאו
במשך השנים ההתפתחות האגואיסטית נעשתה עוד יותר עמוקה על ידי ההתקשרות בתעשייה ובמסחר בינלאומי. בעלי העסקים בארצות המפותחות הבינו שאם יעבירו את המפעלים שלהם למדינות מפותחות פחות, כמו סין או הודו, יוכלו להשיג כוח עבודה זול פי עשרה מאשר במדינה שלהם. וכך לאט לאט העבירו את המפעלים שלהם לעולם השלישי, ולימדו את האנשים שם לעבוד.
יוצא שאמנם מצד אחד הם הרוויחו יותר, אבל מצד שני המדינות שלהם התרוקנו מתוכן, ומספר המובטלים עלה. אבל לבעל המפעל לא היה אכפת שאותם פועלים שעבדו אצלו הפכו למובטלים. מבחינתו זו דאגה של המדינה, הדאגה שלו היא להרוויח. וכך יוצא שהמדינה צריכה לדאוג לאותם מיליוני אנשים שנמצאים בלי אמצעי מחיה. המדינה הופכת לענייה, היא נכנסת לחובות, ומדפיסה כסף שאין לו שום ערך. קודם הכסף היה קשור לזהב, לכל מיני אוצרות ודברי ערך, ועכשיו כבר לא.
וכך דווקא אותן מדינות גדולות ומפותחות באירופה ובאמריקה, הפכו להיות מדינות עניות עם אוכלוסייה ענייה. זה עדיין לא כל כך מורגש, אבל זה מצטבר ונגלה יותר ויותר. והגרוע יותר הוא שאותם הבעלים של מפעלי התעשייה, הסוחרים הבינלאומיים שנעשו עשירים יותר, נעשו בעלי כוח על ידי כך שהחזיקו מפעלים בארצות עניות והשיגו רווח שהוא פי עשרה יותר מהרווח הקודם. וכשהם נעשו בעלי כוח, הם התחילו להשפיע על הממשלות באירופה ובאמריקה.
וכך קרה שהאגו של האדם עלה לראש הפירמידה באנושות, הכסף עלה בחשיבותו ודווקא בעלי הממון התחילו לשלוט בכל דבר. כך הגענו בסופו של דבר למשבר הפיננסי, הכלכלי, שזה המשבר האחרון שלנו. ובמשבר הזה אנחנו מגיעים לא רק למשבר כלכלי, אלא למצבים קשים נוספים שהאגו מביא אותנו אליהם. ומפני שהחברה נהרסה, כי הרבה אנשים נמצאים בחוסר אונים ובעוני, דווקא באותן ארצות שהיו פעם מפותחות, אז גם החינוך מוזנח, ובכלל היחסים בחברה. וכך אנחנו מגיעים בסופו של דבר למשבר כללי, גלובלי.
ואנחנו רואים שהקשר בין כולם נעשה מחייב עבור כל אחד ואחד, כל המדינות נמצאות בקשר הדדי, גם המדינות העשירות כביכול וגם העניות, שמייצרות כעת את רוב התוצרת העולמית. כי לכל מה שמיוצר בעולם השלישי צריך להיות קונה בעולם המפותח, הישן. אבל כבר אין קונים מפני ששם בינתיים האנשים התרוקנו מאמצעים.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
קישור למקור המדעי - Dr. Lawrence Lessig
חיים חדשים - שיחה 13 11.1.2012
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 13, -4. המשבר הפיננסי |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 13- 5. כולנו בסירה אחת
חלק 5/11
לינק לוידאו
וכאן אנחנו מגיעים לעולם גלובלי, לקשר הדדי בינינו. המכה האקולוגית יחד עם הריצה שבה היינו, לייצר ולמכור כמה שיותר, העיקר להרוויח ולהצליח, ושיהיו כמה שיותר מיליארדים בחשבון הבנק, הביאו אותנו למצב שחשבנו שאין לזה סוף. אבל בסופו של דבר הסוף הגיע כיוון שאין קונים ואין לאן להתקדם עוד. יוצא שהמשבר הולך ומתרחב ומעמיק יותר ויותר.
והמשבר הוא ביחס בין בני אדם. המשבר הוא בכך שלכולם יש קושי להתקיים, וזה דווקא על ידי כך שלחלק שרוצה לייצר יש יכולת להתקדם, אבל אין מי שיקנה. ולחלק שהתרוקן מאמצעים, הארצות המפותחות, אין יותר יכולת להיות צרכנים. כי בעבר הם היו גם מייצרים וגם צורכים את מה שהם עצמם ייצרו, היה זה מעגל סגור, תהליך של ייצור וצריכה, ועכשיו המעגל הזה איננו.
ובעלי ההון מצאו פיתרון שיקרי למצב, הם התחילו לשחק ביניהם רק עם הכסף, אפילו בלי המוצר. כך נוצרה בועה כלכלית מנופחת, והגענו לעוד סוג של משבר. משבר של בועות כלכליות שאין בתוכן שום טעם, אלא הכול מנופח על ידי פרסום ועל ידי מִשחק בין מערכות הבנקים, המערכות הפיננסיות. והמשבר הוא למעשה בכל השטחים שבהם האנושות עוסקת, בחינוך, בתרבות, ביחס שבין בני אדם, במשפחה שמצבה מושפע מאוד מהמשבר הנוכחי, הגענו למצב שאנשים לא יכולים להתקיים יותר, הם נמצאים במצב אנוש.
יש צעירים שסיימו אוניברסיטאות ורוצים להקים משפחה, לעבוד, להתפרנס בכבוד מהמקצוע שלהם. לכל אחד יש רצון לממש את עצמו, ופתאום הם רואים שאף אחד לא צריך אותם, הם לא יכולים לממש את עצמם במקצוע, במשפחה, ולא לקיים חיים נורמאליים, והם מוצאים את עצמם מובטלים.
התופעה הזו מתרחבת בכל העולם, ואין לה שום תקנה, כי במצב שאני דואג רק לעצמי ולא לעולם, אני לא יכול לספק לכולם אפילו אוכל נפש, כי אנחנו לא דואגים אחד לשני. בקצה אחד של העולם יש עודפים גדולים מאוד שנזרקים, כי הם לא יכולים להגיע לקצה השני של העולם, ולפעמים אפילו למקומות שהם קרובים. כי האגו שלי כלל לא מאפשר לי לדאוג לאחרים, הם לא חשובים לי. אלא אם אני מאוים על ידם, אז מאין ברירה אני מספק להם משהו ולא יותר.
רואים זאת למשל בהתייחסות העולם המפותח לאפריקה, שהיתה מצליחה פעם, ייצרה הרבה תוצרים וחומרי גלם והתפתחה יפה. כשהתחילו להגיע לשם מוצרים מאירופה, מוצרים שהיו בכוונה זולים פי עשרה מהמוצרים שמייצרים במקום, הם הרסו את השוק המקומי, אנשים הפסיקו לייצר את כל מה שהם צריכים לקיום. וכשהם הפסיקו לעבוד במקצועות ובמקומות שלהם, נוצר מצב שאותן חברות שקודם הביאו את המוצרים הזולים לאפריקה, התחילו להעלות את המחירים, כי כבר לא היתה תחרות בשוק המקומי. וכך יצא שהאפריקאים נעשו עניים וממש מחוסרי אמצעי קיום. עד היום קורה כך. המצבים בכל העולם הם מאוד מאוד קשים.
וכשאנחנו מגיעים היום למשבר הגלובלי, הטוטאלי, שמרגישים אותו בכל העולם, גם בארצות המפותחות, וגם בארצות העולם השלישי שחלקן כבר התחילו להתפתח, כמו אסיה למשל, או כאלה שהגיעו לעוני כמו אפריקה, כשכל זה נגרם על ידי האגו של האדם, אז אנחנו מתחילים להרגיש את הקשר בין כולם. להרגיש שכולם נמצאים בסירה אחת, ואם אחד יגרום נזק, כולנו נרגיש אותו ואי אפשר יהיה להמשיך ולהתקדם. כי בעצם הגענו למצב שהאגו שלנו חוזר על כולנו ממש כבומרנג, בתגובה שלילית.
מקורות מדעיים - התפתחות התלות ההדדית - 2. התלות ההדדית מחייבת אותנו להתחשב זה בזה
חיים חדשים - שיחה 13 11.1.2012
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 13, -5. כולנו בסירה אחת |
| להשאיר תגובה | |