שיחות על זוגיות - המקור
פורסם: 23.07.12, 8:03 am
שיחה 21 - 26.6.12 - השפעת הסביבה בקהילה ובמשפחה
שיחה 22 - 26.6.12 - התגברות על חוסר אמון בין בני זוג
שיחה 23 - 27.6.12 - הזוגיות בעבר והיום - קורס לזוגיות
שיחה 24 - 27.6.12 - בעיות בזוגיות ובהקמת משפחה
שיחה 25 - 28.6.12 - יצירת סביבה תומכת סביב הזוגיות
שיחה 26 - 28.6.12 - תחכום פנימי שאישה צריכה לעשות בתוכה
שיחה 27 - 1.7.12 - וויתור נכון זה שכדי להתחבר אנחנו צריכים להיפגש במרכז
שיחה 29 - מבוגרים האלה צריכים להתגבש לכיתות ולעבור בהם שינוי
שיחה 30 - לתת לזוג דוגמאות מאוד ברורות דרך בניית סביבה
שיחה 31 - זוגיות היא כמו מעבדה לכל יתר צורות היחסים
שיחה 32 - שימוש בהשפעת הסביבה על הזוגיות
שיחה 33 - בסדנאות האלה מגיעים למצב שאנחנו מרגישים זה את זה בפנים
שיחה 34 - להוציא את כל "הזבל" בצורה יפה
שיחה 35 - העיקר אלה הדרישות לתמיכה הדדית
שיחה 36 - במקום הרצונות שלי, להכניס לתוכי את רצונות השותף שלי
שיחה 37 - בין בני הזוג המטרה חייבת להיות השלמה
שיחה 38 - המודל של בניית נקודת החיבור בין בני זוג
שיחה 39
שיחה 40 - ההתנגדות הפנימית נשארת ועליה האהבה עולה ומתפתחת
שיחה 41 -
שיחה 42 -
שיחה 43 - אנחנו רוצים להפוך את השטח המשותף לשטח האהבה
שייך לקטגוריות השיחות 21-46 - המקור | תגובה אחת | |
אם האישה היא חכמה, חזקה ומקבלת תמיכה, היא חייבת להתאזר בסבלנות רבה
פורסם: 1.07.12, 3:38 pm
אורן: שלום ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים". אנחנו באולפן עם הרב לייטמן, עם אורית דולב, מטפלת זוגית ומשפחתית ופסיכולוגית, וניצה מזוז, מנחת סדנאות לאימון אישי. הפורום הנכבד הזה התאסף לכבודכם, כדי לעזור לכל אחד מאיתנו בחיים הפרטיים שלו, לבנות קשר טוב עם האנשים שסובבים אותו. אנחנו נפסע בפרויקט הזה ממערכת יחסים אחת לשנייה, וכן הלאה.
התחלנו מקשר זוגי, בתכניות הבאות נפְתח את זה לכל המשפחה, אחר כך נמשיך למקום העבודה. נשתדל להביא תמונות מהחיים של כל אחד מאיתנו, תמונות שמציגות בעיה כלשהי בקשר בין אנשים. נשמח לברר ביחד איזו עֵצה הכוונה והדרכה אפשר לתת להם כדי לבנות ביניהם קשר טוב.
אורית, בואי תפתחי את התכנית שלנו היום, ספרי איזו תמונה הבאת איתך היום, ואפילו אם אפשר, תציגי את המקרה בגוף ראשון, ונתקדם איתו.
אורית: אני הולכת להציג מקרה שהנושא שלו יהיה בגידה ובוא נראה איך זה יתפתח. אני מציגה הפעם גבר, בפעמים הקודמות הצגתי אישה.
אנחנו בשנות החמישים לחיינו, יש לנו שלושה ילדים שבגרו ועזבו את הבית, אנחנו לבד, ובסך הכול מאוד טוב לנו. אני מאוד אוהב את אשתי, מאוד טוב לי איתה, היא אהבת חיי, אהבת נעוריי, אני משקיע הרבה בבית. יחד עם זאת הכרתי בחורה צעירה והתאהבתי בה, ניסיתי להסתיר את זה הרבה מאוד זמן מאשתי, כי ידעתי שזה יסֵב לה צער מאוד גדול. בסופו של דבר היא גילתה, זה יצר משבר מאוד גדול בינינו.
אני הבנתי מאוד את הכאב שלה ואת הצער שגרמתי לה, ובסופו של דבר גם הילדים יַדעו על כך, אז זה צער גם לילדים. אבל אני מאוד אוהב את האישה הצעירה, וגם מאוד אוהב את אשתי, אני פשוט קרוע בעצמי בין הסיטואציות. ניסיתי להתגבר לבד עוד לפני שאשתי ידעה וזה לא ממש הצליח. אני יודע שזה כֵאב מאוד גדול גם לבחורה הצעירה, אבל יותר לאשתי, שאנחנו כל כך הרבה שנים ביחד. ואני כגבר לא יודע מה לעשות.
אורן: יש הרבה מקרים כאלה? אתן נתקלות בעבודה ביום יום בהרבה מקרים כאלה?
ניצה: בטווח הגילאים בין 40 ל-50 זה קורה הרבה מאוד.
שהגבר קרוע בין שתיים?
ניצה: כשגבר קרוע בין שתיים, לפעמים הוא בוחר לעזוב, לפעמים הוא בוחר להישאר, אבל גם אם הוא בוחר להישאר, הוא לא מצליח להתנתק רגשית מהקשר החדש, ואז הוא נמצא בסבל מאוד גדול, דיברנו על כך ולשתינו היו מצבים ממש דומים. הגבר הגיע עם כאב מאוד גדול שהוא ממש רוצה לנתק את הקשר השני, אבל הוא לא מצליח. הוא ביקש עזרה הוא אמר לי, "תעזרי לי להתנתק מהקשר החדש, אני פשוט לא יודע איך אני עושה את זה, אני רוצה להישאר בבית", המשפחה הייתה בשבילו ערך עליון, הוא לא רצה לפרק משפחה.
כאן צריכים קורס פסיכולוגי כי הוא ידע מה המניע, אילו דברים, איך הוא נראה מבחוץ, שיבנה את הדמות שלו מבחוץ. "זה אני", שיצייר עם צורות האופי האלה, את יחס לחיים, רצונות, תכונות, תשוקות. ממה אני מתפעל לטובה, ממה אני מתפעל בצורה רעה, היחס שלי לילדים, לאשתי ולהורים שלה, שלי, וכן הלאה. בוא נצייר מי אתה, מה אתה, ככה מהצד. מה אני מוצא באישה? בדרך כלל היא מזכירה לי משהו מהילדות, זה דבר נפוץ מאוד מהילדות, או מאיזו דמות שראיתי בנעוריי בקולנוע או משהו. זה נותן מין הגשמת חלום. לא סתם, בקשר הזה בדרך כלל יש מין פנטזיה מיוחדת שהגבר אוחז בזה, גברים הם מאוד מרַחְפים.
צריך לראות, לפתוח לו את הדברים, ויכול להיות שזו דמות לגמרי לא כמו שאתה מצייר. אלא פתאום הלבשת על האישה הזאת שפגשת, איזה חלום שלך, איזו דמות שהייתה לך פעם מהילדות או משהו, היא מזכירה לך משהו. יכול להיות אפילו שכמה תנועות שלה, או משהו בה כאילו נראה לך וכולי. זה גם גיל כזה שאנחנו נמצאים באמצע החיים, ובדרך כלל בגילאים כאלה זה קורה.
זה מאוד תלוי גם באשתו, כאן אנחנו חייבים לעבוד בצורה מאוד פשוטה ונחרצת. היא חייבת להתאזר בסבלנות, כמה שיש לה בפְנים סבל, והאישה מאוד סובלת מבגידה, כי בשבילה גבר זה רכוש. כך היא מרגישה, "הוא שלי", למרות שהוא נקרא "בעלי", אבל בעצם זה לא בעלי, זה הרכוש שלי. וגם בזה שהוא בעל, הוא שלי.
לכן הבגידה שלו, היא מאוד קשַה, היא לא מבינה שהגבר בכלל לא מסתכל כך, בשבילו זה לא מורגש, שהוא בוגד. אצלו נרשמים היחסים החדשים, לא במקום אשתו, אלא בנוסף, כמו ילד שיצא למשחק. וגם בגלל שזה קצת אסור, יש בכך איזה חטא, "מים גנובים ימתקו", יש בכך טעם נוסף. וגברים אוהבים את זה, נמצא בו איזה ילד שובב. את כל הדברים האלה צריכים לפתוח שהוא ידע מה קורה.
אם האישה היא חכמה, חזקה, מקבלת תמיכה ומבינה שכאן היא רוצה לשמור את המשפחה, היא חייבת להתאזר בסבלנות רבה. היא חייבת להמשיך בצורה כזאת, שקודם כל אלה דברים שעוברים, אפילו שלפעמים זה נמשך חודשים, הם עוברים. בפרט שאנחנו נתקלים בכך בקורס שלנו, בטיפול שלנו, אפשר להבריח את זה מהר מאוד.
אבל בכל זאת, כאן צריכה להיות הכנה לשניהם. לגבר צריך לפתוח את העיניים על המצב, והאישה, צריך לעזור לה לעבור את התקופה הזאת, דווקא בפיתוח יחס נוסף חדש לגבר. לתת לו עוד יותר חום, לטפל בו כמו שאמא מטפלת, להתקשר יותר למשפחה שלו על ידי ההורים שלו, על ידי הילדים, על ידי כל מה ששייך לו.
אורית: לשתף אותם?
לא, לא לשתף אותם.
אורית: ליצור איתם את הקשר.
ליצור קשר שהם יהיו גם סביבו יחד איתה, שהוא ירגיש שכאן הוא נמצא, זה המקום שלו. ושם זה משהו זמני, בהמי, גופני. ומה שנראה לו כמשהו רגשי גבוה מיוחד, את זה אנחנו צריכים בטיפול שלנו להפריח ממנו. הוא צריך להבין שאלה אשליות, פנטזיות. זה בכלל לא זה, זו דמות שהיא בכלל לא מה שהוא רואה. גם היחסים הם לא כאלה.
זה גם הגיל שלו, שהוא מחפש מין התפתחות חדשה. ואז נראה לו שעכשיו אלה חיים חדשים ובאמת זה כך, לפעמים גברים נפגשים עם נשים שהכירו לפני עשרים שנה, אז נראה להם, שעכשיו הוא שוב כמו לפני עשרים שנה, צעיר ומתחיל. יש הרבה מקרים כאלה.
אבל שוב, אני אומר שזה אפשרי לעשות, אבל כאן חוץ מעבודה של פסיכולוג עם הגבר, ואפילו שהגבר אולי לא משתתף, העבודה היא של האישה. האישה צריכה להתחזק, לחדֵש את הקשר עם המשפחה שלו, ולעבור את הדברים האלה, צריכה להיות ממש התגברות חזקה. אני מבין עד כמה שזה קשה לה, לתת לו את כל מה שהוא אוהב.
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, טבע הגבר ותפקידו | להשאיר תגובה | |
אישה חכמה שמבינה, יכולה לסדר את הכול יחד עם האימא שלו, אם כבר הן ביחד
פורסם: 1.07.12, 3:37 pm
ניצה: אני שמה לב שאתה נותן הרבה מאוד כוח לאישה.
אני מפיל הכול על האישה.
ניצה: כן, אבל האמת היא שכמו שאני מרגישה את זה, שבעצם אתה נותן המון כוח לאישה, כאילו שהאישה היא זו שיכולה לשקם את הקשר כמעט בכל מצב.
במאה אחוז.
ניצה: מה יש לאישה שהוא כל כך חזק שיכול לשקם את הקשר?
היא אימא שלו. האישה יכולה לשחק דמות של אמא של אותו גבר, ואז הוא ירגיש לידה ילד, תינוק שבורח מהבית, כמו שובב, שעושה כל מיני דברים, אבל הוא חייב לבוא, להיות בשמירה, לעשות את הדברים וכולי. היא יכולה לבצע תפקיד של אמא עד כדי כך שהוא ירגיש את עצמו כמו ילד קטן ליד אמא, כזאת דַי סמכותית.
ניצה: אם הייתי מנסה להסתכל על גבר ואישה, עד כמה האישה היא למעשה הכוח המשפיע על הקשר, ועד כמה הגבר יש לו איזו אחריות בתוך הקשר הזה? עד כמה הוא יכול לעשות משהו?
אני לא יודע באחוזים, אבל אני תולה זאת ממש באישה ולא בגבר. גבר אפשר לסובב, הוא יחסית מאוד פשוט, הוא לא מורכב ביחסים שלו, הוא נשאר ילד. ואנחנו רואים את זה בחיים. והאישה, מפני שיש בה את החלק של הלֵידה כלפי הילדים, חלק כלפי הגבר, הבית, היא מורכבת, היא דווקא אישיות מאוד בוגרת, בהרבה יותר בוגרת מהגבר.
בכל מדינה שאני נמצא אני שואל זוגות, מי מנהל אצלכם בבית, במשפחה? אין מדינה שאמרו לי, "גבר". פעם אחת היה לי מקרה מצחיק בצ'ילה, שם הנשים הן פי כמה מהגברים באוכלוסיה, יש מקומות שזה ממש פי שתיים, שלוש וארבע יותר נשים מגברים, את מבינה איזה לחץ חברתי.
נסענו באוטובוס לטיול גדול, עם המשפחות של התלמידים שלי, כולם מבוגרים, וכששאלתי את התלמיד שלי, "תגיד לי איך אתם? כאן זה מצב מאוד מיוחד, דרום אמריקאים עם כל האופי הלטיני וכל החום הזה וגם האוכלוסייה מלאה נשים, הגברים הם הרבה פחות וכולי. מה קורה כאן? איך העניין?" הוא אומר, "ודאי שאם אתה תראה ברחוב או בכל מיני מקומות אז נראה לך שהנשים הן יותר חזקות. אבל בבית זה אחרת", ואשתו הנהנה בראש. הגברים הם ממש ילדים, ילדים כולם, כך זה בכל העולם.
הבעיה שלנו היא שאנחנו לא נותנים חינוך נכון לאישה. אישה חכמה שמבינה, יכולה לסדר את הכול יחד עם האימא שלו, אם כבר הן ביחד, אז בכלל אין לו לאן לברוח לילד הזה. זו הבעיה, שאנחנו מזלזלים בקשר הזה בין האישה לאמא. ובתורה אנחנו רואים, מכניסים את הכלה לבית של אמא של החתן, כמו עם יעקב ועם יצחק שהכניס את אשתו לבית של שרה, ורק אחרי שהיא למדה אצל אמא של החתן איך הבית צריך להיות, היא הקימה את הבית בדיוק כמו שהוא היה אצל האימא ואז הוא לא ברח.
כל הבעיה שאין בבית החדש שהוא מקים עם אשתו שום דבר שהוא רגיל. זה מקום קר. אותו האוכל, קצת אותו היחס, אותם דברים קטנים מאוד שאנחנו מאוד רגישים אליהם. איזו כרית, איזו שמיכה, כל דבר הקטן ביותר. אם האישה מחונכת נכון וחכמה כך היא קונה את הגבר, הוא דבוק אליה.
אורן: רציתי לשאול בקשר לזה שצריך לתת לבעל אווירה כמו בבית אמא שלו. אבל היום המציאות היא כזו, שהגבר לצורך העניין לא עובר ממש מבית אימו לבית אשתו, אלא יש פער של כמה שנים לא מעטות שהוא כבר כמו בביתו הוא.
זה ממש לא חשוב, הוא זוכר את זה.
אורן: זה לא משנה.
למשל אני רואה שכתוב על עוגות "עוגות של אמא", או "מבית אמא", או "כמו בבית", זה לא מין הסתם.
אורן: זאת אומרת, זה לא משנה את זה.
לא, בכל מקום זה כך.
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
שייך לקטגוריות זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |
מאוד מאוד חשוב שהבית שלו יהיה מסודר כמו הבית שאליו הוא היה רגיל. זה תמיד היה כך
פורסם: 1.07.12, 3:36 pm
אורית: ולמרות זאת אנחנו, האם אנחנו נייחד גם איזו אמירה לגבי בנים בוגרים שעזבו את בית אמא, שאין להם קשר טוב עם האמא, שהם לא מסתדרים איתה, שהם אפילו בקצר איתה.
אורן: מה אז?
אם הם נמצאים בכזה קשר עם האמא, האם יש הרבה מקרים כאלה? אני לא חושב שיש הרבה.
אורית: יש.
שהם בקשר לא טוב עם האמא?
אורית: כן.
לא נראה לי שדבר כזה יכול להיות.
אורית: יש ילדים שלא מדברים עם ההורים, לא באים לבתי אבות, לא מבקרים את ההורים, לא מכבדים אותם, לא מוסריים ולא מצפוניים. יש בהחלט אוכלוסייה כזאת.
אולי כבר צריך לטפל בזה מצד האמא. אבל הגבר בכל זאת רגיל למשהו שהיה לו בילדות. ההרגלים האלה נעשו טבע שני במשך זמן הילדות והנערות, וצריך להשתמש בזה. אנחנו צריכים לעבוד על האדם. אנחנו צריכים לקשור אותו לבית, לילדים, למשפחה, לכל.
ועל ידי מה לקשור אותו? על ידי אותו ההרגל. מאוד מאוד חשוב שהבית שלו יהיה מסודר כמו הבית שאליו הוא היה רגיל. זה תמיד היה כך בכל התרבויות, בכל העמים. ובכלל פעם היו חיים קרוב זה לזה, הבן היה בונה את הבית שלו ליד הבית של ההורים. רק אחר כך אנחנו בנינו תנאים כאלה, שמשפחה קיימת ומחזיקה את עצמה כמשפחה, זה פלא.
אורית: התרחקנו, גם במרחקים.
לפי כל הנתונים, כל התנאים שיש היום, אני לא רואה איך זה בכלל אפשרי. ובפרט שיש לנו בעיה עם אורח החיים הכפול מזה שהיה קודם. פעם לחיות 40 שנה היה הישג. אדם היה חי פעם עד גיל 40, 35, או אפילו 30. היום אנשים חיים עד גיל 80, ובהתאם לזה נשים בגיל 50 היום יולדות, והגברים בגיל 60, 70 עדיין גברים. זה משהו שלא היה קודם. לכן עלינו להבין שאנחנו לא יכולים להשוות את המשפחה של היום עם המשפחה לפני 200 שנה. אז החיים היו חצי מהיום, עם כל מה שקרה באמצע.
אורית: בהמשך למה שאתה אומר, אני אקצין את זה. אז אולי בכלל בתפיסה החברתית אנחנו צריכים לחשוב שזוגיות זה עניין של 30, 40 שנה, נגמר הפרק הזה והולכים לפרק של עוד 30, 40 שנה.
יכול להיות. גם בגלל שאנחנו אוכלים היום כל מיני דברים שיש בהם המון הורמונים, מהשכפול הגנטי ועוד, יוצא שיש לנו נטיות, דחפים מיניים מופרזים למיניהם. תראי אילו עיוותים יש בגישה למין וכן הלאה. אנחנו נמצאים במצב לא בריא, ואנחנו לא מספיק עובדים נגד התופעות האלה. זאת אומרת כדי לתקן אותן, אלא לוחצים על האדם בזה שאומרים, "אסור לך", וזהו. למרות שאנחנו בעצמנו גורמים לזה.
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
שייך לקטגוריות בריאות/רפואה, הורות, הטבע, המשבר, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, כלכלה/בריאות/ביטחון, נושאי הערבות | להשאיר תגובה | |
זה שהוא מתייחס אליה כאל אישה מיוחדת בעולם, זה לאו דווקא שייך לאהבת מין
פורסם: 1.07.12, 3:35 pm
ניצה: הייתי רוצה לסכם את הנושא בכמה מילים, כי פתאום התקבלה לי איזו תמונה מאוד ברורה ונתת פה טיפ מאוד חזק. כי בעצם מה שקרה במקרה של בגידה, כשהגבר כבר מגלה עניין ורוצה להישאר. אז קודם כל הוא מכיר את הדחפים שלו, מה מניע אותו. וגם אם הוא לא מצליח בעצם להתגבר עליהם, פה בעצם נכנסת האישה. ומה היא עושה? היא יוצרת קשרים, היא מהדקת סביבו את הקשרים המשפחתיים באופן כזה, שהיא עוזרת לו לחזור חזרה פנימה.
נכון.
ניצה: זה בעצם מה שהיא עושה, היא מחברת את כל הקשרים סביבו. כי הרבה פעמים ראיתי טעויות שהאישה עושה, היא קושרת את הילדים אליה ומוציאה אותו החוצה.
מזה הוא בורח.
ניצה: זאת אומרת, לחבר את כל המשפחה דווקא סביבו.
לעשות סביבה ולהדביק אותו במרכז.
ניצה: בפנים, באמצע.
כן.
ניצה: שהוא ירגיש מה הוא הולך להפסיד אם יעזוב את המקום הזה, מה המחיר שהוא הולך לשלם.
כן. את הילדים, את המשפחה, במיוחד את ההורים שלו, כולם צריכים להיות יותר ויותר קשורים והוא באמצע. זה ממש כך. להזמין אותם לערב שבת, כל מיני כאלה הזמנות. זו ממש חייבת להיות תכנית הבראה. וגם לא לראות את זה כמשהו נורא, כי הבעיה אצל האישה שמין ורגש קשורים יחד. ולגבר זה בכלל לא שייך אחד לשני. יש לו רגש לאמא, רגש לאישה, רגש לאמא של הילדים שלו. יש לו בדמות האישה הרבה מאוד שכבות והוא מייחס אליה הרבה מאוד יחסים. אבל במיוחד היחס שלו לאשתו הוא, איזו מין אזהרה, פחד כמו כלפי אמא של ילד קטן. וזה נשאר. אפשר לשאול כל גבר, כל מאצ'ו, "מה יש?" מאשתו הוא קצת מפחד. ולכן צריך להשתמש בזה, רק שלצערנו אנחנו לא מבינים זאת.
ולכן שוב, זה שהוא אוהב אותה, זה שהוא מעריך אותה, זה שהוא מתייחס אליה כאל אישה מיוחדת בעולם, זה לאו דווקא שייך לאהבת מין. הוא רוצה להיות איתה כל החיים, אבל בקשר הפיזי, המיני הוא מאבד עניין מהר מאוד, ובכלל מאבד עניין עם כל אישה שהוא יהיה איתה כמה פעמים, או כמה שנים זה תלוי, אבל כך זה תמיד עם כל הגברים.
לכן יש כאן בעיה אחרת, שאנחנו צריכים להבין את הפיזיולוגיה ואת הפסיכולוגיה של הגבר ושל האישה. שאצלה יש עניין של הקנייה, שהיא נמכרת כביכול. ואצלה ככל שהיא יותר נמצאת עם הגבר, היא יותר נמשכת אליו ומרגישה אותו כחלק ממנה. ואצלו זה לא מוסיף שום דבר במשך החיים, הרגל לא נעשה כאן טבע שני, אלא דווקא ההיפך. עד כמה שהוא נמצא עם אישה הוא פתאום מרגיש דחפים ומסתכל על נשים אחרות.
ואפשר לראות זאת בצורה אחרת. גבר נהנה לראות אישה. כשהוא מתסכל עליה, הוא נהנה. יש לו סוג רצון ותענוג להסתכל על נשים. לאישה אין רצון וסוג תענוג לראות את הגבר וליהנות ממנו. אישה הולכת ברחוב ומסתכלת על נשים אחרות. גבר הולך ברחוב ומסתכל על נשים. זה הבדל גדול מאוד ביחס למין ולחיים.
ולכן מה שנראה לאישה בגידה כמו שאני שומע ממך, זו לא בגידה. בגידה יכולה להיות בתנאי שאנחנו מדברים כבר על רגש כמו שסיפרת, שבאמת יש שם רגש והוא לא יכול להתנתק, זה משהו אחר. אבל אם זה מדובר על סיפוק מיני בלבד, זה היה בתרבויות בכל העולם, בכל הזמנים, לגברים הכול היה פתוח, היו בתי בושת, או כל מיני מקומות אחרים שאליהם הוא היה תמיד היה יכול להיכנס, וזה לא נחשב. זאת אומרת, תמיד אצלו עניין המין ועניין היחס, האהבה והקשר, הם שני דברים שונים לגמרי, מערכות שונות. מה שאין כן אצל האישה, זה לא.
אורית: אבל אנחנו יודעים שיש אוכלוסייה די גדולה של גברים שלא מגיעים למצבים האלה ולא בוגדים.
הם לא מפותחים.
אורית: הם לא מפותחים?
כן, אני אומר את זה ברצינות.
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, טבע הגבר ותפקידו | להשאיר תגובה | |