אורן: התכנסנו באולפן במסגרת סדרה של שיחות שהתחלנו לפני זמן מה, שמדברת על הקשרים שיש לנו בחיים שלנו, כשבתחילת הפרויקט הזה אנחנו מדברים על הקשר הקרוב ביותר לכל אחד מאיתנו, הקשר הזוגי עם בן או בת הזוג. עברנו כמה וכמה שיחות עם הרב לייטמן בנושא וביררנו אותו מכל מיני צדדים והיבטים, ועשינו לעצמנו מין סיכום ביניים.

ועכשיו אצרף אתכם לשיחה שלנו, ואנחנו נדבר בינינו.

הבנו, מכל השיחות הקודמות שהיו לנו, שאין איזו דרך לתת לאדם פתרונות קסם, איזה טיפים קטנים, מידיים שאנחנו נלמד אותו ", תעשה כך במצב של כך, ותעשה כך במצב אחר".

זה היה נכון פעם.

אורן: כן, והבנו ממך, ועוד רגע באמת תרחיב את הנקודה הזאת גם שאתה מעלה עכשיו, אני רק רוצה שיבינו את הסיטואציה שלנו, שהיום אנחנו לא מאמינים לאיזה טיפים קטנים. ולפי תפיסתך, היום האדם צריך קודם כל, בשלב הראשון לעבור איזה שדרוג בתפיסת החיים שלו בכלל, של עצמו ושל הסובבים אותו, ביחס שלו לעולם שבו הוא חי, ואחר כך, אחרי תהליך חינוכי כזה של פיתוח מודעות חדשה ותפיסת עולם חדשה, לאדם החדש הזה שמסיים תהליך כזה, יהיה קל לבנות מערכות יחסים חדשות, טובות, שיסבו לו אושר במקום צער כמו היום.

וזו הסיטואציה שאליה אנחנו רוצים לעבור בחלק הזה של הפרויקט שלנו בשלב הזה. ניצה ואני חשבנו ותכננו איך נוביל את השיחה שלנו היום, ואמרנו שאנחנו שלושתנו נצייר לעצמנו סיטואציה כזו, לצורך העניין אני וניצה נהיה גבר ואישה שמייצגים חמישה זוגות. שחמשת הזוגות האלה הם זוגות טיפוסיים לגמרי, שיש להם בחיים שלהם ובקשרים הזוגיים שלהם את כל הבעיות שהכרנו בשיחות הקודמות.

עברנו על בעיות כמו חוסר אמון בקשר, חוסר יכולת להתחייב, פחד מניתוק, בדידות, כל מיני דברים שכל אדם מכיר בחיי הזוגיות שלו. והאנשים האלה, חמשת הזוגות האלה שנמצאים עכשיו מולך, מה שמיוחד בהם, הוא שהם כבר נמצאים במצב מסוים של בגרות ובשלות פנימית, שהם כבר מבינים שטיפ קטן וטיפ כזה ועוד איזה טריק פסיכולוגי קטן לא באמת עוזר, הם כבר עברו את כל הדברים האלה, הם הבינו שלפי תפיסתך צריך קודם כל לעבור איזה שינוי שורשי בתפיסת החיים של האדם, שרק לאחריו הוא יוכל להבין איך להנהיג ולבנות ולפרמט מחדש את כל מערכות היחסי שלו.

מה שמשותף לחמשת הזוגות האלה, הוא שהם מתכנסים לנו פה ביחד למעין כיתה, שבאה ללמוד ממך, היא פתוחה, היא קשובה, היא מבינה שאין איזה פתרון קסמים ובאמת, מכל הלב, כי זה באמת הדבר הכי רגשי שיש בחיי האדם. הכיתה מוכנה לשמוע וללמוד ממך וללכת בדרך שבה תרצה להוליך אותה.

מה שאנחנו צריכים זה להיכנס למערכת בניית האדם. ואחר כך, בהתאם לשינוי של האדם, אנחנו בונים את הקשר האפשרי הנכון, המתוקן, עם האחרים, שכולל בתוכו את בן הזוג. לכן כאן אנחנו לא פונים לזוגות, אנחנו קודם כל פונים לאנשים הבודדים, כי גם הם כבר מרגישים את עצמם במקצת כך, עם רגל מחוץ למסגרת המשפחתית.

אז קודם כל אנחנו צריכים להסביר להם כך שיבינו, שבגירושין הם לא ישיגו כלום, כדאי בכל זאת לבנות יחסים חדשים כי אי אפשר להמשיך לחיות את החיים כמו שהם, ואי אפשר לקוות שבמשפחה החדשה יהיה משהו אחר, זה בכל זאת יקרה אותו דבר. אנחנו רואים למה אנשים לא רוצים להתחתן, כי מלכתחילה הם כבר צופים שזה יהיה שוב כישלון. ולכן התופעה היא תופעה נכונה, בשביל מה ללכת ולהיכשל, אנשים רואים כמה שמפסידים אלה שמתחתנים ומתגרשים, כמה זה עולה להם בכסף, בבריאות, בזמן, בעצבים, ביחסים עם הסובבים אותם. ולכן הם לא נכנסים לזה מלכתחילה. אני רואה את זה ממש על הקרובים ועל הרחוקים בכל מקום. ודרך אגב, בכל המדינות שבהן נמצאים התלמידים שלי ושאני מכיר אותם, זו בעצם אותה תמונה.

לכן לפני שאנחנו בונים את האדם החדש, אנחנו לא יכולים לדבר על הזוגיות המוצלחת. וזה מפני שפעם, היה אפשר לתקן את זה על ידי השיחות הפסיכולוגיות, על ידי איזו הכוונה. האגו שהיה באדם לא היה עד כדי כך גדול שהוא לא הסכים לגמרי לכלום כמו שהיום, הוא לא הסכים לוויתור, הוא לא היה מסוגל. לא שהוא אשם במשהו אלא אנחנו התפתחנו עד המצב שהיום הוא רוצה להיות כמו ילד או כמו אדם חופשי, או ככזה שמותר לו הכל. הוא לא רוצה לרסן את עצמו, להגביל במשהו. הוא רוצה שהאישה תהיה כמו אמא שסולחת לו על הכל ולא דורשת ממנו שום דבר, ומוכנה להביא לו רק ים של גלי אהבה, לא משנה איך שיתנהג.

הדרך יותר שייכת לגברים, בפרט שהנשים הן כבר עם משפחה שלמה, ילד או יותר, אז היחסים איתן הם כבר אחרים. למרות שזה עוצר נשים והן אפילו מרגישות ללא סיבה ש"אולי אני אחליף או אולי אני אהיה לבד".

אני נתקל בתופעה שאני שומע פה ושם, שהן מצליחות לבנות את הזוגיות השנייה והשלישית יותר מהר ממה שנשים ללא ילדים. זה הפלא. והגברים של היום לא מסתכלים על הילד של האישה הבודדה כאיזו מין הפרעה. אל הילדים שלו הוא לא כל כך ממהר ולא כל כך רוצה לעשות למענם, ולקחת אישה עם ילד, כן. כך, פשוט, לא נראה לו שיש כאן איזו הפרעה.

אני לא כל כך מרגיש את זה, אבל התופעה היא באמת בולטת מאוד. בזמני זה היה ההיפך, אישה עם ילד שהייתה מתגרשת, מי ייקח אותה, בשביל מה, כל אחד רוצה ילדים משלו. זאת אומרת, יש כאן כמה תופעות מאוד אופייניות דווקא לזמן הזה וצריכים לקחת אותן בחשבון.

31.doc">חיים חדשים - שיחה 31 11.07.2012

 

שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |

אני לא רואה שיש הבדל גדול בין להכין את האדם לזוגיות נכונה לבין, להכין את האדם לקשר נכון עם בני אדם אחרים. רק שיידע, שמערכת נכונה של יחסים במשפחה היא מערכת נפלאה, כדי להעלות את עצמו לשלב של העולם המתוקן, של העולם החדש שאליו כולם יצטרכו להגיע כדי להצליח בכל הדברים, בעסקים, בכסף וכבוד, בשליטה, במדע, כדי לראות את העולם ולקשור בו קשרים למיניהם במסחר קטן או בינלאומי.

בכלל, המשפחה היא המעבדה הקרובה, הקטנה, הקבועה של האדם, אם הוא רוצה לשנות את עצמו במקצת וכל הזמן לראות איזה עולם נפתח לו אז. אנחנו מדברים על הצורה הפסיכולוגית. כי האדם נמצא כאן כדי לנסות לשנות את היחס של בן זוג אליו, או את היחס שלו אל בן הזוג, זה כמו ניסוי בפיסיקה, בכימיה, הוא משנה את הנתונים ואז בהתאם לכך רואה תופעה. ושוב, משנה נתונים, ורואה תופעות. רק שהנתונים הם ביחס ההדדי ביניהם , במה שהאחד כלפי השני ובמה שהשני כלפי האחד בזוג.

ולכן מלכתחילה כל העולם נבנה כנראה בצורה כזאת, ואם אנחנו מדברים על האבולוציה, על ההתקדמות, על הצורה הסופית שאנחנו צריכים להגיע אליה, בין אם רוצים לבין אם לא רוצים, לטבע יש תכנית וצורה סופית. כנראה שכל החלוקה הזאת למשפחה קטנה, זאת אומרת לזוגיות, ולחלוקה גדולה יותר, עם הקרובים, אבא, אמא, סבא, סבתא משני הצדדים ועוד ועוד, אחר כך עם הסביבה היותר גדולה, שאלה המכירים, אחר כך השכונה או העיר, או האזור שלנו, המדינה, העם, ואחר כך היבשת והעולם, כל העיגולים הללו הם כמו גלים, שהם כולם יוצאים ומתרחבים מהזוגיות. הזוגיות היא במרכז.

ולכן אם אני אבנה זוגיות נכונה, אני אוכל להסתדר בכל יתר צורות היחסים. זה יעזור לי מאוד. אם אני אדע בהתאמנות שלי עם אשתי איך אני בכל מיני צורות היחסים החדשות, משנה את עצמי, ובהתאם לזה איך מגיבה הסביבה, שזאת אשתי בינתיים, אז במקום העבודה, בכל מקום, אני אהיה כבר בטוח איך אני צריך לעבוד עם הסביבה כדי לזכות חזרה ליחס שאותו אני רוצה לקבל בחזרה. וזה מקנה לאדם הצלחה בכל המעגלים שבהם הוא נמצא, וזה בעצם העיקר. אנחנו יודעים, לפי המחקרים, עד כמה שביחסים בינינו בכל המעגלים האלה, תלויים כסף, כבוד, שליטה, הצלחה כללית בחיים, בריאות וכן הלאה. הכל מתחיל מהיחסים הקטנים וממשיך עד ליחסים החברתיים הרחבים, וגם ליחסים בינלאומיים, בין המדינות.

אם יהיו לנו אנשים חדשים שיידעו איך לנהל את עצמם נכון ובהתאם לכך להזמין את היחסים האחרים מאחרים, אנחנו לא ניראה כמו שאנחנו נראים היום, חבורת ילדים שמתקוטטת בחצר, או בארגז החול, כך נראות היום המדינות והיבשות, אלא אנחנו נראה אותם בהתנהגות אחרת. זאת אומרת, הכל בעצם תלוי עד כמה שהאדם יידע לשנות את עצמו. והשינוי הנוח ביותר, הטוב ביותר, הוא שאנחנו יכולים לטפל בזוג, במשפחה, שיעשו את התרגילים ובכך נפתור את כל הבעיה.

ודאי שעם כמות הזוגות שיש היום, לא נצליח לכסות את כל הבעיות שבעולם, כי היום חצי מבני האדם בעולם פחות או יותר נמצאים בגירושין או חיים בבדידות, אבל זו כמות די גדולה ומאוד מאוד משפיעה על כל היתר.

31.doc">חיים חדשים - שיחה 31 11.07.2012

 

שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, הטבע, זוגיות | להשאיר תגובה | |

אורן: אני מניח שמתעוררות בך שאלות.

ניצה: כתלמידה שיושבת מולך, קודם כל התעוררה בי תקווה, כי בעצם מה ששמעתי ממך זה שאם אני אעבור את התהליך הזה, את אותה בנייה של האדם שבי, אז אני אצליח בכל תחומי החיים שלי. אני אשפר את הזוגיות שלי וגם את כל מערכות הקשר שלי, ואפילו אני יכולה להבין שהמערכות הזוגיות, או מערכות הקשר שלי, הן סוג של בית ספר בשבילי, שבאמצעותן אני לומדת להתפתח. וזה מאוד מעניין אותי, הייתי מאוד רוצה להמשיך.

זאת אומרת, שאת מוכנה לשמור על הזוגיות, כי שמעת שמכך את לומדת לא רק על הזוגיות, אלא על כל תחומי החיים.

ניצה: בדיוק.

כדאי לך אפילו להשאיר את המשפחה ולהמשיך עם הבעל, באותה המסגרת, כי כאן את קונה תוספת.

ניצה: נכון. כי יש כאן מטרה יותר גבוהה רק מהקשר הזוגי. ברור שזה נותן לי משהו נוסף.

חוץ מזה, את שומעת שזאת בעיה כללית. שזאת לא בעיה בבן או בת הזוג, אלא יש כאן בעיה כללית של תקשורת בינינו, שאנחנו בכל זאת נצטרך לפתור אותה באיזו צורה. ובאמת היחסים במשפחה הם אותה מעבדה שדרכה אפשר ללמוד, איך אני מסדר את היחס שלי עם העולם, ומצליח בכל.

ניצה: השאלה הראשונה שמתעוררת בי כאישה, היא האם יש הבדל בתהליך הפירמוט הזה בין התהליך שהאישה צריכה לעבור לבין התהליך שהגבר צריך לעבור, או האם הם אותו הדבר?

יש הבדלים, אבל אלה הבדלים די פנימיים, ובכל זאת אף אחד לא יבין את השני. אחר כך אנחנו נגיע לרמת התכללות.. אם אנחנו נתחיל בפסיכולוגיה של כל אחד, נתחיל ללמד כל אחד מה קורה אצל השני, אנחנו לא נגמור עם זה, כי אנחנו גם לא יודעים מה קורה. אנחנו רק צריכים לתת לאנשים את הגישה הנכונה לבניית היחסים ביניהם לפי התנאי "על כל פשעים תכסה האהבה".

אנחנו לא רוצים לכסות את הפשעים בינינו, שנאה, גאווה, כבוד, חוסר התחשבות. אלא אם אני רוצה לתקן משהו, לבנות משהו, אני לא צריך לרדת לתקלות, ולהתחיל ללמוד עד כמה כל אחד מאיתנו אגואיסט, כמה כל אחד רע, כמה כל אחד לא רואה את הרע שבו, ורואה את הרע שבשני. לא שהשני רע, אלא גם את האגו שלו הוא מעביר לשני, ושם הוא רואה ומזהה אותו. בתוך עצמי אני לא רואה אותו. זאת אומרת, השני הוא מראה שלי, ובו אני יכול לראות את הצורה של עצמי, שבי אני לא רואה.

יוצא מכך שאני צריך לפתח יחס טוב, יפה, ויתור, אהבה, התחשבות, יחס בוגר, יחס גבוה לשני, ולהניח מראש שהכל נמצא מעל הראייה האמיתית האגואיסטית שלי. זה ממש "על כל פשעים תכסה אהבה", אני מכסה את כל הדברים האלה. למה? כי בכך שאני מתחיל לבנות על ידי תרגילים בינינו, בסדנאות, אני מתחיל לבנות ולפתח בי תכונות חדשות. הן לא חדשות, הן נמצאות, הכל נמצא בתוך האדם, אבל אני מפתח אותן, את מה שלא היה בולט והיה רדום, תכונות טובות, אדיבות, ויתור, הסכמה, יחס. להשתדל להגיע למצב שבו אני אוהב את כל מה שיש בבת הזוג שלי. כמו אמא כלפי הילד שלה, היא לא עושה חשבון, אמנם היא יודעת מה קורה לו, אבל היא אוהבת. בשבילה הוא הכי יפה, הכי מוצלח, הכי טוב, היא מכסה עם האהבה שלה את כל הפשעים, את כל הליקויים שבו.

אז קודם אני לומד לראות זאת כך, אני מתחיל לראות דווקא את היופי שבשני, ולא העתקה מהאגו שלי, כמו שבדרך כלל אני רואה, את הדברים השליליים שבו, זה לא שלו, אלא זה היחס שלי אליו, האגו שלי שאני מקרין עליו, הוא שבונה לי את הצורה השלילית. אני מתחיל ללמוד להיות אובייקטיבי, בלתי תלוי באגו שלי.

ובעזרת "על כל פשעים תכסה אהבה" אני יוצא מעל עצמי, מחוץ לעצמי, לעור שלי, מהגוף שלי, ומתחיל כך להתעלות מעל האגו שלי. אני מתחיל לראות את המציאות החדשה, והיא באמת לגמרי לא רעה. באמת "על כל פשעים תכסה אהבה", ואין פשעים. אבל זה לא בגלל שאני עצמתי את העיניים כמו אמא שאוהבת את הילד שלה באהבה אינסטינקטיבית, אלא מתוך כך שאני נטרלתי את האגו שלי, אני רואה את העולם כעולם טוב. כי דווקא כוח הטוב חיצוני לי וכוח הרע נמצא בתוכי.

ואז נראה שהמציאות מתחלקת לשני חלקים, חלק אחד הוא האני הפנימי, "יצר לב האדם רע מנעוריו", שבאמת כך אני רואה, כי אנחנו התפתחנו לדרגה הזאת. ומחוץ לעצמי אני רואה עולם שכולו טוב.

אני נמצא כאן במעבדה יפה וכמה שאני משתדל יותר להתעלות בוויתור כלפי בת הזוג, האגו שלי מתגלה בי ומראה לי כל מיני תופעות פנימיות חדשות. אני רואה בבת הזוג שלי כל מיני ליקויים, פגמים, וזאת כל הזמן הזדמנות בשבילי לכסות שוב באהבה. לתקן את עצמי יותר, לראות את העולם הטוב והמתוקן יותר. עד שכל האגו שלי מתגלה על ידי הדחפים הפנימיים, ואני מתקן אותו במשך עשרות, מאות ואולי אלפי מקרים כאלה, כשאני מרגיש שוב ושוב איך מתעורר בי זעם, וביקורת על בת הזוג שלי.

כך אני רוכש את השיטה, איך אני בעצם מתייחס לכל דבר שנמצא חיצוני לי. אני רואה שאחרי שעשיתי זאת עם בת הזוג שלי, כלפי האחרים אין לי כל כך מה להוסיף. כי לא עבדתי עליהם, הם השתנו כולם, כי עבדתי על האגו שלי, בעצם עבדתי עם עצמי. ומה שהיה לפנַי היה כמין מראה שהקרינה לי בחזרה את האגו שלי, כדי שאני אראה אותו, כי בעצמי אני לא רואה, אלא רק עליה. וכך בעזרת התכונה הטבעית הזאת שסדרו לנו מהטבע, אנחנו מגיעים לתיקון.

31.doc">חיים חדשים - שיחה 31 11.07.2012

 

שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות | להשאיר תגובה | |

אני מתחיל לחשוב, שמצד אחד כנראה זה נכון שאנשים היום לא מסוגלים לחיות יחד, ומצד שני הוכנה לנו מצד הטבע הזדמנות כן להיות ולחיות יחד, בתנאי שמלכתחילה, מראש אנחנו מבינים שאני מגיע לחיים זוגיים כדי לעלות מעל הטבע שלי. להצליח, להיות מוכן לכל העולם הגדול שעכשיו מתגלה.

המשפחה, החיים הזוגיים, הם כמו שילד קטן מכין את עצמו בגן הילדים, במשפחה, בבית ספר לחיים הגדולים, כך אנחנו היום במסגרת הזאת שנקראת בית, משפחה, זוגיות, דווקא מכינים את עצמנו כדי לצאת לחיים החדשים. ואין מסגרת יותר מוכנה וטבעית לכך.

האם יש מישהו שמצליח, ששמח היום מכל המערכת משפחתית? אם נבוא ונסביר זאת לכל האנושות ההרוסה, לכולם, אני חושב שאנשים יגלו את הרווח שיהיה להם, וזה ימשוך אותם בכל זאת להיכנס לחיי משפחה. כל מי שאני מדבר איתו היום, אנשים לא רוצים להתחתן מלכתחילה, נמצאים במערכת יחסים זוגית ולא רוצים אותה או שכבר נמצאים בדרך החוצה.

ואם כאן אנחנו נותנים לאדם הסבר עד כמה שדווקא בצורה הזאת הוא יגיע דרך חיי משפחה מתוקנים לחיי חברה ועולם מתוקן ושבלי זה הוא לא יוכל להצליח, הוא יבין. ולכן לא מן הסתם בכל התרבויות הקדומות, החברות הקודמות, בכל אלפי שנות ההתפתחות האנושית, המשפחה הייתה חזקה כל כך, ורק אצלנו עכשיו היא נשברה. זה עוד סימן, חוץ מכל שאר הסימנים, שאנחנו נמצאים במצב שחייבים לתקן את האדם.

אף פעם לא תיקנו את האדם. תיקנו את הסביבה, החברה, הטבע, ועוד כל מיני מערכות, בנינו טכניקה, טכנולוגיה. והיום כבר הגענו למצב שאת כל זה לא צריכים לתקן, זה לא עוזר, ואי אפשר לשנות כלום. אלא הגענו לאדם, לכן גם המשפחה הרוסה בהתאם לכך.

הייתי אומר שבהרבה תחומים, כולל בלימוד שלי, במקצוע שלי, לא כל כך שמחו לקבל אנשים בודדים, אלא רק אלה שנמצאים בחיים מתוקנים, בחיי משפחה, מפני שאז יש להם שוב ושוב הזדמנות לתקן את עצמם במעבדה הפנימית, הקטנה הזאת. ואפשר להבין למה הייתה דרישה כזאת.

31.doc">חיים חדשים - שיחה 31 11.07.2012

 

שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות | להשאיר תגובה | |

ניצה: מה השלב הראשון? מאיפה מתחילים?

כמו שבחינוך האינטגרלי, מתחילים מהשכלה וחינוך יחד. יש חלק שצריכים להסביר, מי זה אדם, הבחירה החופשית שלו, איך הוא בונה את היחסים שלו כלפי השני, איך הוא מגלה את האני שלו, האגו שלו, עד כמה הוא שולט עליו, עד כמה הוא רואה את העולם בצורה לא נכונה וכן הלאה. מסבירים ומיד גם עושים תרגילים. וכך במספר הפעלות אנחנו מגיעים לכך שאדם מתחיל להרגיש שדווקא הוא זה שצריך להשתנות.

אני לא חושב שיש כאן הבדל בין היחס לחבר והיחס לבן הזוג, זה לגמרי אותו דבר. כי אנחנו לא לוקחים כאן בחשבון את היחסים האינטימיים בינינו, ההרגלים למיניהם, חובתנו זה לזה. כי היחסים שאנחנו מדברים עליהם אחד כלפי השני, גם הם נמצאים בהתקדמות לאותה רמת היחסים. לא מן הסתם אומרים שהיום כל העולם משפחה אחת. זה משהו מוזר, הוא לא מובן מצד אחד, ומצד שני זה מתבקש מכל הקשרים שמתגלים בינינו בעולם, שאנחנו באמת כמשפחה אחת.

מה זאת אומרת? היחס שאני בונה עם בת הזוג, אותה מערכת היחסים איתה, אני צריך להנהיג עם כולם. ולכן השיטה שאני לומד איך אני מתנהג עם בת הזוג, היא גם אותה שיטה איך להתנהג עם כולם. בעולם המתקרב, בעולם של מחר או כבר של היום, אני אצטרך כך להתייחס לכל אחד ואחד וגם לעולם כולו.

זאת אומרת, כאן אנחנו רואים שכאשר אדם היה קודם אגואיסט ולא היה צריך לשנות את עצמו, אז היו הבדלים גדולים בין היחס לבן זוג, למשפחה גדולה, לעם, לעולם. ואם אנחנו מדברים על זה שאדם מתעלה מעל האגו שלו, ו"על כל הפשעים תכסה האהבה", שהוא צריך לצאת מעצמו ומאחרי העור שלו לראות את העולם, "מאחרי" במשמעות של מעל האגו שלו, אז יוצא שכבר לא חשוב לו למי הוא מתייחס. אלא הבן זוג שלו טוב לו, כי הוא יכול להיות אתו במגע תמידי ולכן מהר ובצורה מועילה, מהירה, הוא עוזר לו לשנות את עצמו. זה הכל.

ניצה: זה מפתיע אותי, כי בשלב הראשון הייתי מצפה שתהיה איזו הבחנה בין זכר ונקבה. כי אני יודעת שזה שני כוחות שונים.

אין כאן.

ניצה: אין הבדל ?

אין הבדל. כאן אנחנו מגיעים פעם ראשונה למצב שהעולם שווה, שכולם שווים. והילד שנמצא במערכת כזאת משתנה על ידי אמצעים משלו, וכן הגדול, הזקן, בעל, אישה, גבר או אישה, נשואים ולא נשואים. צריך רק שיהיה מולם מישהו. אז במשפחה זה טבעי שנמצא את המישהו הזה. ולכן זה הכרחי להתחיל ממשפחות.

ולכן יהיה טוב אם כל משפחה ומשפחה תוכל להרגיש צורך גדול לכך. הבעיה היא להביא אותם לזה, כי הם לא מסוגלים, לא רוצים ולא מעוניינים בכך. הם חושבים שיש בזה איזו מין פגיעה בגבולות שלהם, שנכנסים ביניהם. אז כאן אנחנו צריכים בהסברה הראשונה שקודמת לטפולים ולהכל, רק להגיד להם שהשיטה שלנו לא פותחת קופסה עם כביסה מלוכלכת. אנחנו לא נוגעים בזה בכלל, אנחנו לא שואלים אותם "מה קורה ביניכם במשפחה, אוי ואבוי איך נעשה שינוי, את צריכה קצת לוותר לו והוא צריך לוותר לך". אנחנו בכלל לא שואלים אותם, אנחנו לא נוגעים במה שהיה עד כה. אנחנו מלמדים אותם מכאן והלאה דווקא להתעלות, ואף פעם לא להיכנס לתוך הכביסה.

ניצה: זה מעניין מה שאתה אומר, כי בקורסים אחרים שהשתתפתי אז דווקא אמרו לי שצריך קצת לדבר על הדברים ולפרוק אולי את הכעס ואת המטען. והאמת שכשעשינו את זה, אז זה גם נתן איזו הרגשה של הקלה, זה שחרר איזה מטען.

לכמה זמן?

ניצה: לא להרבה זמן. אבל באותו רגע זה נותן איזו הקלה.

נכון.

ניצה: אני זוכרת שזה לפחות נתן לי איזו תחושה שאחרי שדברתי על זה אז הייתי מוכנה עכשיו להקשיב. כי לפני זה הייתי כל כך מלאה בעצמי שלא הייתי מסוגלת להקשיב.

זה כמו אחרי בכי.

ניצה: כן נכון, משהו כזה. השאלה היא איך אני אצליח לעלות מעל זה, כי בהרגשה הראשונית שלי אני קודם רוצה לפרוק איזה מטען.

לא צריך לפרוק. כתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".כמה שהפשעים האלה גדולים, האהבה תהיה עוד יותר גבוהה מהם, יותר גדולה. זאת אומרת, דווקא הפשעים האלה עוזרים לי לבנות אהבה. ואם לא יהיו פשעים, אז גם אהבה לא תהיה בת תוקף. זאת אומרת, אני חייב לשמור את כל הפשעים האלה. לא שאני כל הזמן משתדל לזכור אותם, הרי הם יתגלו, אני לא צריך לדאוג להם, אבל אני לא מוחק, אני לא פורק, אני ממש נמצא במה שהם. יש לי משאית מלאה עם כל הפשעים של בן הזוג, ואני על פניה מכסה אותם ואני מתקרבת אליו. ואז יש לי אהבה גדולה מעל כל המטען הזה.

31.doc">חיים חדשים - שיחה 31 11.07.2012

 

שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, חינוך מבוגרים, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |