אנחנו עכשיו בונים יחד את צורת האדם, אדם וחווה.
אורן: תגיד לי מה אתה אומר לעצמך? שאני אגיד לעצמי אותו דבר. אולי אני אסתובב עם המחברת.
"אני הגבר שאני מתגבר על האגו שלו ובמקום זה מפנה בתוך האגו שלו מקום לחיבור כדי למצוא אהבה ודרכה להגיע לראיית העולם המושלם. אנחנו עכשיו בונים יחד את צורת האדם, אדם וחווה". אם אתה הכנת את עצמך נכון, אתה תהנה מזה שתצטרך לחפש. ואם תמצא אותם פתאום "בום" ליד הכניסה, אתה תצא מאוכזב.
אורן: אל תדאג, יהיה משהו אחר, אני מבטיח לך.
אבל אנחנו סיכמנו שאתה הכנת את עצמך רק לזה. אז אתה תתרגז שלא הכנת את עצמך לדברים האחרים. אני אומר לך ואתה תרגיש עד כמה שהויתור הזה, מוסיף לאהבה טעמים ונותן לה קיום. ואחרת זה לא יקרה. ולכן הטבע מסדר לנו את האגו והעזר כנגדו כדי שאנחנו נוכל להגיע לויתורים ועל הויתורים לפרוש אהבה. אי אפשר לעשות את זה אחרת. בין אדם לבת זוג, בין אדם לחבר, בן אדם לעולם, בן אדם לכוח, לא חשוב למה, כך, בכל מקום זו אותה השיטה. כי האגו הוא אגו אחד ועם זה אני צריך לעבוד. ומחוצה לאגו לא חשוב מי נמצא, בת זוג, חברים, העולם.
אורן: אמרת ש"אני הגבר, מתגבר על האגו שלי ובמקום זה מפנה באגו שלי מקום לחיבור כדי למצוא אהבה".
כן. במקום שנאה או ויכוח או ניתוק, או חיכוך, במקום זה בדיוק יהיו אהבה וחיבור.
אורן: לָמה?
כי אין מקום אחר לרגשות. הרצון הוא רק אחד. באותו רצון, במקום שבו הייתה שנאה, היא תתכסה באהבה. קודם ויתור, זה כמו צמצום, ואחר כך אהבה.
אורן: למה אם אני מוותר לה על נעלי הבית בַמקום, אני מוצא אהבה?
לא מייד, בויתור על האגו שלך, שנקרא "נעלי בית במקום", אתה מבטל את האני שלך, את הדרישות שלך, שמזה אתה רוצה להנות, אתה רוצה להנות במקום הזה, ברצון הזה. בִּמקום הנעליים, אתה רוצה ליהנות מהקשר איתה.
ניצה: אז מה היה קורה אם למשל היינו עושים משפט, לרואה חשבון הפנימי הזה? "אני מוותר על זה, כדי להרוויח את זה."
כן. ככה זה בדיוק.
ניצה: תשלים לי, "אני מוותר על..".
על התענוג שיש לי בתוך הרצון שלי לראות נעלי בית בְּמָקום המסודר, שלא יהיה לי תענוג לזה, אני מוותר עליו, לא רוצה אותם.
אני מקבל הזדמנות לבטל את האגו שלי כלפי אותi הנעלים ולמלא את הרצון הזה ביחס יפה אליה, כך שהיחס הטוב איתה יתמלא באהבה במקום הרצון לנעלים. זה נקרא שאני ממלא אותם קודם בחסדים, ביחס יפה, גם מצידה, בצורה הדדית אנחנו מגיעים לזה שאני מתמלא באהבה. כך זה בכל רצון אגואיסטי שלנו, בכל רצון ורצון. אותו הרצון מתמלא באהבה במקום נעלים, ואם נהניתי להכניס את הרגלים לנעליים ולהרגיש טוב עם עצמי, אז כשמגיעה האהבה בִּמקום זה, גודל, גובה האהבה, התענוג שאני מרגיש באהבה, יהיה פי שש מאות שלוש עשרה פעמים יותר מהתענוג שנתנו לי הנעלים.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.