"אהבה" זה נקרא שכל אחד מבטל את עצמו כדי להתחבר לשני והשני גם מבטל את עצמו כדי להתחבר אליו.
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן, שלום לך ניצה מזוז. כאן באולפן יש בדרך כלל שמחה וצהלה כי אנחנו לומדים איך לחיות טוב, אנחנו רוצים להפוך את החיים שלנו מסיפור של הישרדות בלתי פוסקת וצער הולך וגובר בווליום כזה או אחר, למקום שכיף להיות בו, לחיות בו, שיש בו דברים טובים, שיש בו אהבה. אנחנו לומדים מהרב לייטמן איך ליצור את המציאות הזאת קודם כל בתוך הקשר הזוגי בינינו ואחר כך אני מניח שזה יקרין על כל החיים שלנו בכלל.
בשיחה הקודמת התחלנו לפתח איזה נושא שאנחנו רוצים להמשיך. ניצה, תציגי לנו בשתי מילים מה היה לנו ולאן אנחנו רוצים להתקדם מכאן.
ניצה: בתוכנית הקודמת דיברנו על כך שיש פער בין הרצוי למצוי, אנחנו רוצים משהו אחד אבל המציאות שלנו מראה לנו משהו אחר, והפער הזה יוצר אצלנו המון סבל, המון כאב. המטרה שלנו כרגע בשביל ליצור את האהבה הזאת, כדי לבנות נכון את האהבה בינינו, היא שאנחנו צריכים להתייחס למציאות שלנו בתוך הזוגיות במקרה הזה, כאילו שהרצוי כבר נמצא ברגע זה. זה משהו שבפעם הקודמת התחלנו לגעת בו אבל שמנו לב שחסרים לנו שלבים, תהליכים. מה אנחנו צריכים לעשות בדיוק כדי שהדבר הזה יתרחש?
אנחנו צריכים להתייחס לזה בצורה בוגרת, שהאהבה היא לא סתם שאני אוהב משהו, זו אהבה סתמית, זו לא אהבה. אהבה זה מה שבונים "בוא נבנה אהבה, בוא נעשה אהבה בצורה כזאת שאנחנו נגיע לזה". "אהבה" זה נקרא שכל אחד מבטל את עצמו כדי להתחבר לשני והשני גם מבטל את עצמו כדי להתחבר אליו, והשטח המשותף שאנחנו בונים מהויתור ההדדי מההתחשבות ההדדית, הוא השטח שבו אנחנו נרגיש אהבה. הרגש המשותף שאנחנו נרגיש בשטח שנמצא בויתור ההדדי. כמו שתי טבעות משולבות אלה באלה כך הם יתקשרו יחד ויהיה ביניהם שטח משותף.
ניצה: בפעם הקודמת נתת לנו התחלה של משהו ואמרת לנו, תדמיינו שבן הזוג שלכם הוא כרגע ממש מושלם, מושלם בכל התחומים. התכונות שלו מושלמות, הדרך שהוא פועל, הדרך שהוא מתנהג, הכל מושלם.
זה בא מכך שאני אוהב אותו, אחרת הוא לא היה מושלם. זאת אומרת, אנחנו באים לאהבה מצד הויתור וההתחשבות בכך שאני מגיע במאמצים, בתרגילים, בכל מיני פעולות הדרגתיות. זה לא שמיד באה לי ההרגשה, אני יודע שבצורה כזאת אני צריך להסתכל, לעשות, אני צריך לוותר. לוותר ולבטל את עצמי, ואז אני מקבל את השני. במידה שויתרתי על עצמי, בניתי בתוכי שטח שאני מקבל את מה שיש בו בצורה כמו שזה נמצא בי, פיניתי שטח פנימי אצלי וגם הוא פינה שטח שאני יכול להיכנס בו, לדור בו כביכול והוא בי, ואז השטח המשותף הזה בי בשבילו ובו בשבילי נקרא "משפחה". רק זה נקרא בעצם המשפחה, המושג המשפחה, השטח המשותף, בליבי יש בשבילה ובליבה יש בשבילי.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.