כי שמחה היא תעודה, זו עובדה, שאת נמצאת במצב הנכון. שמחה תמיד חותמת על זה שאת נמצאת במצב טוב.
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן, שלום לך הרב לייטמן. איתנו באולפן ניצה מזוז. כולנו מתכנסים כדי לדבר על איך אפשר לשפר את החיים שלנו, שכל אחד ירגיש שהחיים שהוא חי הם חיים חדשים, חיים טובים ונלך קדימה ונתחיל ליהנות סוף סוף מהדבר הזה שקוראים לו חיים, במקום לסבול כל הזמן. אחרי השיחה הקודמת שלנו, שבה דיברנו על איך בונים אהבה, ניצה יצאה מאוד מרוגשת ונסערת, ואנחנו נשמח לשמוע לאן הגעת.
ניצה: זה התחיל מזה שלימדת אותנו שבאמצעות השכל אפשר לעורר רגש. והרגש מעורר את הכוח שנקרא כוח האהבה. בתוך התהליך הזה, אפילו בזמן הקצר שהיה לנו פה, הרגשתי איך לאט לאט, מתוך הדמיון שדמיינתי, התחילה להיבנות בי הרגשה של שמחה בלב, שיצאתי איתה מפה. החלטתי לעקוב מה קורה לי עם השמחה הזאת. שמתי לב, קודם כל, שבאותו יום לא הייתי עייפה, השמחה הזאת החזיקה אותי מאוד מאוד חזק. באותו יום עבדתי גם בערב, הלכתי לעבודה, שם אני מלמדת, נפגשת עם תלמידים, והרגשתי איך כל הרוח הזאת של האהבה והשמחה התחילה לעבור אליהם.
זה היה מדהים לראות איך תוך שעה כולם נדבקו מההרגשה שלי. זה היה מאוד יפה לראות, גם נשים שהתקשרו אלי, גם חברים, כל מי שבאתי איתו במגע באותו יום, הרוח הזאת עברה אליהם. זה היה נורא מרגש לראות את זה.
הפכת להיות למקור.
ניצה: כן. ואז התחלתי לחשוב מי מהחברים שלי צריך היום קצת לקבל אהבה ושמחה, ולהרים אליו טלפון כדי להעביר לו קצת. שמתי לב לקשר בין אהבה לשמחה. מה הקשר?
כי שמחה היא תעודה, זו עובדה, שאת נמצאת במצב הנכון. שמחה תמיד חותמת על זה שאת נמצאת במצב טוב. יש אנשים ששמחים מזה שגנבו, שהרגו, שאנסו, אבל ממעשים טובים אם באה בסופם שמחה, סימן שהמעשה הסתיים נכון.
ניצה: מפה התחלתי לגלגל בראש ואמרתי לעצמי, אם בעזרת השכל אני יכולה לבנות רגש ולעורר כוח של אהבה, האם יש אפשרות לעורר דברים נוספים, כוחות נוספים? ומיד עלה בי הכוח הזה שנקרא "כוח התשוקה". האם גם אותו אפשר לעורר? האם גם את זה אפשר לפתח באמצעות העבודה עם השכל?
הכל תלוי בשכל, הכל תלוי במוח. הכל בראש. והמקור לזה הוא שאנחנו באים כחיות קטנות ואחר כך מתחילים לקבל ערכים מהסביבה, מאבא ואימא, מהגן, מבית הספר, טלוויזיה, אינטרנט, כל המקורות החיצוניים, והם בונים בנו את הערכים. ואחר כך, מקיום הערכים האלה ואיך אני נמצא בהם או לא נמצא בהם, אני מקבל שמחה או אכזבה.
הכל מלאכותי, הכל לפי אותן ההבחנות שקיבלתי מבחוץ, הן היו הבחנות שכליות. אבל אחר כך, כשהן נכנסו אלי ואני לפי ההבחנות הללו, לפי השפעת הסביבה, מתחיל למדוד את המצב שלי, אז אני נכנס או לשמחה או לעצבות. אם אני נמצא בהתאם להערכה של הסביבה, אז אני בשמחה, אם פחות, אז אני בעצבות.
לכן הכל בתוכנו נבנה מהשכל, מקליטה. אנחנו עוד לא יודעים, כמו תינוק, כמו ילד קטן שמסתכל על הכל וקולט הכל, ואחר כך נבנית בו תמונה פנימית, שלפי התמונה הזאת הוא בודק את עצמו – טוב לו או רע לו. ואין בזה משהו יסודי בו, שלו, אלא הכל יחסי, איך שיקבל מהסביבה.
לכן יש אנשים שחיים בתוך היער ואין להם כמעט כלום לעומתנו, אבל הם שמחים. כי כלפי הערכים שלהם, כלפי המצב שלהם, יש להם הכל. כשאנחנו באים לשם אנחנו לא מבינים איך אפשר להיות שמח, והוא שמח בחלקו. זה המקור, המפתח לאושר.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.