בשביל מה לנו לתת למישהו להרוויח מיליונים? המיליונים האלה יכולים להתפזר בינינו
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: איתנו באולפן גם ניצה מזוז. אנחנו בסדרת השיחות הזאת, מתחילים ללמוד מהרב לייטמן איך להיות חכמים. בשיחה הקודמת שלנו הרב לייטמן הסביר ש"חכם עיניו בראשו", יודע להסתכל קדימה, לראות מה עומד לבוא ולהיערך לכך כבר היום. כך אנחנו רגילים מהצבא, מכל המערכות שעובדות בראייה קדימה, לא חיים מהיום להיום. היום אנחנו ננסה להמשיך לפתח את הכיוון הזה כדי להבין מה אנחנו יכולים לעשות כאן ועכשיו כדי להגיע לביטחון בחיים שלנו, בחיים האישיים של כל אחד מאיתנו, בחיי המשפחה שלנו ובכלל בחברה שבה אנחנו חיים במצב הכל כך מיוחד שישראל נמצאת בו היום. ניצה האם תוכלי לתת לנו מבוא שיעלה אותנו על הנתיב של השיחה היום.
ניצה: בפעם הקודמת התחלנו לדבר על נושא של הבראה, חשבנו שיהיה נכון בתהליך הזה לבנות תוכנית הבראה שהמטרה שלה לספק ביטחון לאדם, בכל המישורים, במישור הקיומי, האישי, ולאט לאט תנחיל את הערכים של עזרה הדדית חיבור ואהבה ואיחוד, כל הדברים שדיברנו עליהם.
כשהולכים לבנות תוכנית הבראה יש צעדים שבדרך כלל אנחנו נוקטים. בשלב הראשון אנחנו בודקים איפה הכשלים, איפה נכשלנו, מה דורש השלמה, מה דורש שיפור? בשלב השני אנחנו בונים תמונה שאנחנו רוצים כבר להיות במצב הבריא, לא רחוק מידי משהו שהוא קרוב. ואז, בשלב השלישי אנחנו כבר מתחילים ממש לבנות צעדים, פעולות, ממש מטרות לעבר התמונה. תוביל אותנו לאט לאט לבנות את התהליך הזה.
דיברנו על תיקון המשפחה בין בני הזוג, היו לנו גם שיחות על חינוך ילדים. יש על כך כבר מספיק חומר, אחר כך כשנצטרך לקשור את כל הדברים האלה יחד נצטרך להוסיף כדי שתהיה מערכת אחידה, אבל בינתיים אלו שני הנושאים. אנחנו באים מהמצב הפנימי, מתיקון החינוך, משפחה, זוגיות ומה שקרוב לאדם. והדברים הקרובים אליו בחוג יותר רחב הם באזור שהוא נמצא, זו יכולה להיות שכונה, עיירה, עיר. כאן חשוב מאוד לאדם שיהיה מקום טוב, נקי, מקום שהוא יקבל עזרה ושירות מהסביבה, שיהיה טוב לו ולכל בני ביתו.
לכן אנחנו צריכים לעורר את האדם, לגרום לו מתוך האגו שלו לבנות סביבה טובה נכונה. עכשיו במיוחד אנחנו נמצאים במשבר ולא יהיה לנו הרבה כסף לדרוש מהמדינה שתטפל בנו דרך הרשויות המקומיות, אנחנו נצטרך לקחת את הדברים האלה על עצמנו. זאת אומרת, צריכים לבדוק אילו שירותים נותנות לנו הרשויות המקומיות ואילו שירותים אנחנו יכולים לקחת על עצמנו שבכך יהיה גם תועלת במיוחד לכל האנשים שיוצאים עכשיו משוק העבודה, המובטלים ואלו שלא מובטלים, שיכולים בכל שעות הפנאי לארגן לסביבה הקרובה ואחר כך אולי ליותר רחבה, חיים יותר טובים, יותר בטוחים.
אנחנו מבינים ש"צרת רבים חצי נחמה", בזה שאני רואה את האחרים מתחילים להסתפק בפחות ממה שהיה קודם כך גם אני לא סובל מזה כביכול. אני רואה שזה הופך לנורמה חברתית זה לא שאנחנו יורדים בצריכה, כמו שאנחנו יכולים לספק את כל הצרכים שלנו ובצורה מאוד טובה ויפה. אני לא מדבר על המילוי הנפשי הפנימי החברתי שהאדם מקבל מכך, אלא על כך שאנחנו מארגנים מחסנים לביגוד, לכל מיני כלי בית, לריהוט, לכל דבר ודבר, אנחנו מארגנים רשימות של אנשים שיכולים לעזור זה לזה בתיקונים מסוימים, אנחנו יכולים לפתוח כל מיני בתי מלאכה לתיקונים של בגדים ונעלים, כל דבר אפשר לעשות על ידי השתתפות של הסביבה. אנחנו יכולים לארגן חוגים יפים וטובים לילדים ולא לשלם סכומי עתק על כל חוג אלא בהתנדבות, יש בינינו הרבה אנשים שמסוגלים לכך, הם ילמדו את הילדים שלנו בשעות הפנאי, מחוץ לבית הספר, כל מיני דברים טובים שמועילים לילד כמו ספורט וכל מיני דברים נוספים.
אנחנו יכולים להיכנס לחיבור בינינו בסביבה שלנו, אפילו באזור שלנו או בכל העיירה, ולדרוש אספקה במחירים מוזלים. לָמה מָה שאנחנו צורכים הוא פי שלוש ממה שקורה באירופה? במה אנחנו מיוחדים? אלא שזה הולך לכל מיני מקומות, בשביל מה לנו לתת למישהו להרוויח מיליונים? המיליונים האלה יכולים להתפזר בינינו, סל הקניות של כל אחד יהיה יותר זול. וודאי שמצד אחד אנחנו נגרום בכך למשבר בכמה רשתות אספקה, סוּפרים למיניהם, אבל מצד שני כל הקהל הגדול ירוויח.
כך גם נקטין את הצריכה הגדולה הזאת, גם בכמות וגם בסוגים, זאת אומרת לא צריכים להיות חמישים סוגי קוטג' ומאתים סוגי גבינות וכן הלאה. אלא לאט לאט אנחנו נגיע למצב שיש הכול אבל בצורה נורמאלית. אז האדם יבין ויהיה בטוח שיש לו ומספיק מכל סוגי המזון שהגוף צריך. לא שאנחנו מגיעים כאן לצמצומים גדולים, אבל זה יוצא חצי אם לא פחות במחיר ובאספקה נוחה, קלה, לכולם.
גם עם כל יתר השירותים שאנחנו כעיירה צורכים מבחוץ, אנחנו יכולים לעשות את אותם ההסכמים. למה בחברת החשמל כל פועל צריך להרוויח חמישים אלף שקל בחודש ואצלנו לא? אנחנו רוצים להיכנס איתם להסכם מיוחד שנקבל מהם אפילו את החשמל בתנאים מיוחדים, קונים במחיר מיוחד. זה סך הכול עניין של תנאים, אנחנו להם והם לנו.
זאת אומרת, לא להיות תחת כל מיני רשתות שמרוויחות 70%-80% מהמוצר שהן מוכרות לנו, אלא אנחנו רוצים שיהיה שירות הוגן. הכל נמצא בידיים של החברה שמתחברת, מתלכדת ומחליטה שהיא עושה כך, כמו שעשו בזמנו הקיבוצים והמושבים בקניות מרוכזות, בתנאים מיוחדים.
זה מה שאנחנו חושבים שצריכים לעשות.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, צרכנות/כלכלת המשפחה |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.