אם אני נותן לה, בנתינה הזאת אני משלים אותה ומשלים את עצמי.
אורן: מה זו "הא-לוהות" בתרגום למונחי הקהל הרחב?
א-לוהות זו שלמות, תענוג, השגת ממד חדש של קיום, משהו שאני רואה מעל מרחקים של זמן תנועה, מקום, כשאני מרגיש את העולם הבא בעולם הזה. כל הדברים שאתה רק יכול לתאר. כשאני נמצא באיזון עם הטבע ואז מגיעים אלי רק דברים טובים, לעולם אני לא ארגיש רע ולעולם לא יחסר לי דבר. זה באמת כך, כי אנחנו מגיעים לתיקון.
ניצה: אני שמתי לב שהתהליך שהעברת אותנו עכשיו, אפשר היה לחלק אותו לשני חלקים. בחלק הראשון, דיברת על שתי דמויות, זוג, אולי אפילו בובות שנמצאות במרכז החדר ומסביבן אנחנו חמישה זוגות. ואנחנו מנסים לתאר כל אחד על פני הזוג שנמצא במרכז, יצרת מרחב שלישי. זאת אומרת זה לא אני, לא הוא, לא אנחנו, זה עדיין משהו באמצע. איזה מרחב שלישי שבו יושבות שתי דמויות, בובות, ואנחנו כרגע מדברים על הזוג הזה.
אנחנו מדברים פסיכולוגיה, פילוסופיה, לא על שום דבר שהיה שייך לנו.
ניצה: מה עובר עלינו בתהליך הזה? מה אנחנו מדברים על הזוג הזה?
אנחנו לומדים על הטבע.
ניצה: האם אנחנו לומדים דרך הזוג הזה שיושב במרכז? האם אנחנו מדברים עליו, מה התכונות שלו, עם מה הוא מתמודד, מה הקשיים שלו, על כל הדברים האלה?
הרי אנחנו למדנו בבית הספר ואנחנו יכולים לתאר לעצמנו שיעור בבית ספר שהיו מלמדים אותנו, כשאנחנו יושבים בכיתה, עם עוד 20-30 תלמידים, ואיך המורֵה, או המורָה, בדרך כלל זו מורָה, מסבירה לנו את הנושאים האלה בקורס ביולוגיה, זואולוגיה, או לא חשוב מה.
אורן: אילו נושאים?
על חיי זוג, על החיים במשפחה, איך כל אחד צריך להשלים זה את זה. לומדים זאת בקורס ביולוגיה רגיל. על מין האדם, על איך שהם מביאים ילדים לעולם, על איך שהם בונים משפחה, על איך שהם בונים את הקן שלהם, על איך שהם חיים משך החיים, על איך שהם משלימים זה את זה ומה יש להם, מה התהליך, מה התועלת ממנו, בצורה כזו. אם היה דבר כזה בתוך בית הספר, אז על צורה כזו אנחנו מדברים עכשיו, ממש כך, כשיעור בבית הספר.
אורן: אנחנו הזוגות שיושבים סביב השולחן כבר זוגות נשואים, לא בגיל בית ספר.
אבל אני רק אומר, שכך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו וזה באמת מה שחסר בבית ספר.
אורן: אבל נניח שקבלנו את זה בבית ספר לפני עשרים שנה.
אם היינו מקבלים זאת, לא היינו מתנהגים כך.
אורן: מה עכשיו אנחנו צריכים לקבל? על מה שהיה אי אפשר לחזור.
אותו דבר, באותה צורה, באותו ניגון, ממש כך.
אורן: אבל מה התוכן, לא מה הניגון?
התוכן הוא מה שאמרתי קודם.
אורן: קודם אמרת, לפי מה שסיכמתי לעצמי, שיש בטבע זכר ונקבה, הטבע חילק את הבריאה לשני מינים, זכר ונקבה, אז מן הסתם אם הוא חילק את הבריאה לשני מינים, הגיוני שהם צריכים בצורה כלשהי להשלים זה את זה. זה הסיכום שלי לרעיון הראשון שהצגת היום, שאם הטבע עשה שיש שני מינים, זה מן הסתם לא מקרי, בטוח שהם צריכים להשלים זה את זה.
נכון.
אורן: אז כנראה שגם אם אני לא רואה את זה עכשיו בחיים שלי עם בן או בת הזוג הספציפיים שלי, אז בגלל שהוצאת את זה מהחיים הפרטיים שלנו, ואנחנו מסתכלים מהצד על התהליך, זה הגיוני. אם אנחנו שני מינים, כנראה שבאמת במצב האופטימלי אנחנו משלימים זה את זה בצורה מושלמת.
בנוסף לזה אמרתי שאם אני נותן לה, בנתינה הזאת אני משלים אותה ומשלים את עצמי.
אורן: כן, נכון, אמרת את זה.
ואותו דבר מצדה.
אורן: אתה לא פרטת בדיוק במה, אלא בכללות.
אבל אתה מבין למה אני חותר.
אורן: לא.
ללהשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע.
אורן: בוא נעזוב מה אני מבין, בוא נהיה עם האנשים.
כן, אני עדיין לא רוצה להיכנס לזה.
אורן: לכן בוא נעזוב את זה. התובנה הראשונה הייתה, שאם אנחנו שניים כנראה שזה לא מקרי ואנחנו צריכים להגיע להשלמה. התובנה הראשונה נקלטה. לגבי התובנה שנייה הצבת שאלה. במה אני משלים אותה כדי לעשות אותה שלמה והאם כשאני אשלים אותה בזה, אני אהיה חסר. וסובבת את זה גם מצד שני.
כן.
אורן: מה לגבי זה? האם זה משהו שאני צריך לחשוב עליו בצורה מופשטת, שיישאר אבסטרקטי, או שאתה רוצה שאני ממש אחשוב במה אני משלים אותה, כי אני לא כל כך יודע.
לא, בינתיים זה אבסטרקטי, על הבובות. אבל מתרגלים להבין את זה וממשיכים.
אורן: לאן ממשיכים? עכשיו הגענו לתובנה השלישית.
כן, לתובנה השלישית. מה בזה אנחנו מקרינים לילדים שלנו?
אורן: מה פרוש "בזה"? אם נהיה בהשלמה הדדית?
כן. הילדים שלנו יראו עד כמה שאנחנו שלמים ועד כמה שאנחנו משלימים זה את זה. בזה אנחנו בונים בהם גישה נכונה, חיסרון נכון להיות בחיים זוגיים. זאת אומרת, אנחנו כבר סדרנו אותם במסלול הנכון בחיים. אני כבר בטוח שלפחות מה שיש לי הם ירצו שיהיה להם.
אורן: אוקי.
עכשיו תלוי באילו זוגות מדובר. לפעמים אפילו יכולים לעשות סדנאות עם הילדים יחד, על זה אנחנו נדבר אחר כך.
אורן: כן, בשלב הבא. כשנמצה את הזוג נעבור לילדים.
אחרי שאנחנו מדברים על זה, אנחנו צריכים לעבור לשיעור הבא.
אורן: זה כבר השיעור הרביעי.
רביעי או חמישי, לא חשוב איך תחלק את השיעורים. השיעור הזה עוסק במה הן הדרישות להשלמה לגבר, ולאישה. מצד הטבע, שכל אחד מאתנו ידע את השני.
אורן: עדיין זה לא אנחנו.
זה לא אנחנו, מה פתאום. ושנדע, עד כמה שכל אחד, מפני שהוא הפוך מהשני הוא שונה מהשני, וגם את ההפכיות הזאת הוא לא מבין. אם זה היה הפוך, הייתי מבין שאצלי זה פלוס ואצלה זה מינוס, אבל גם את זה אני לא מבין. אנחנו רואים עד כמה שאחד לא מבין את השני.
אני לא מבין את הרצונות האלה. אם מדובר בחבר שלי, אני יכול לתאר לעצמי שאפשר לרצות. הוא רוצה סירה חדשה, הוא רוצה לנסוע לראות כדורגל בלונדון, כל מיני דברים כאלה.
אורן: וגם אישה יכולה להבין זאת על אישה אחרת.
כן, ודאי.
אורן: זאת אומרת, כל אחד מאתנו יכול להבין את הזולת מאותו מין.
כי פחות או יותר יש לו אותן התכונות הפנימיות. הפנימיוּת דומה, אבל את הנשים אנחנו לא מבינים. גברים לא מבינים נשים.
אורן: כל מין לא מבין את המין השני.
לא. דווקא גברים לא מבינים את הנשים.
אורן: כלומר במיוחד גברים לא מבינים נשים. ואישה היא אחרת?
אצל אישה זה אחרת.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.