המטרה היא לא להאשים זה את זה ולהפיל זה על זה משהו, אלא המטרה חייבת להיות השלמה.
ניצה: האם אתה חושב שיש מקום להכניס תופעות כמו שהזכרנו קודם? נניח, אמרת שאין תופעה שבאה סתם, אז התופעות של מתח, כעסים, עצבים, האם צריך להתייחס אליהן גם דרך הבובות האלה, לדברים הקשים שהגבר עובר, או לדברים הקשים שהאישה עוברת?
את זה נעשה אחר כך, כי כאן רצינו לפתוח, לברר מה האישה רוצה ודורשת, ומה הגבר רוצה ודורש.
ניצה: השאלה האם בסדנה, אותה סדנת מבוא או סדנת הכנה נגיד שמכינה אותנו רגשית, צריך לתת מקום לכל התופעות כתופעות טבע שאנחנו מרגישים אותם כל כך בחיי היום יום, כי אלה תופעות שאנחנו לא יכולים להתעלם מהם?
אורן: אילו תופעות, פרטי?
ניצה: תופעות כמו לחץ מאוד גדול, עצבים, כעסים שאנשים מרגישים, אולי פחדים אפילו. כל מיני דברים מהסוג הזה, כל מיני דברים שהם מרגישים אותם.
זה אחר כך. כי זה לא שייך לקשר אחד כלפי השני, אלא זה תוצאה מהחיים שלנו, ממה שהם עוברים.
ניצה:הם לא תמיד סופגים את זה מתוך הקשר עצמו, אבל הם כן מביאים את זה לתוך הקשר.
בסדר, לא חשוב.
ניצה: הקשר סופג את זה, זו הבעיה.
זה בטיפול הכללי. עכשיו אנחנו למדנו על הטבע בלבד.
אורן: אז הסצנה הזו שתיארנו פה, היא היכרות סטרילית לא אישית עם טבע הגבר וטבע האישה.
כן.
אורן: מה תהיה התחנה הבאה שלהם? עברנו את זה, ונניח שאפילו חילקנו לשני מפגשים.
לא לשניים, הרבה יותר אני חושב. אחרי שעברנו את דברים האלה, אנחנו יודעים את הדברים.
אורן: עדיין לא עלינו בכלל, אלא רק על הבובות.
כן, זהו.
אורן: ומה השלב הבא שלהם, זו הייתה התחנה הראשונה, מהי התחנה השנייה?
שיעשו את זה, זה מול זה.
אורן: מה הפירוש?
גבר ואישה, זוג.
אורן: איך, ומה יעשו?
בבית. לא בפני אחרים ולא עם אחרים, אלא בבית שישבו וידברו כך, בגוף שלישי. אני מצד הבובון והיא מצד הבובה.
אורן: על מה?
על מה שיש ביניהם, אבל ממש, הוא כעורך דין נניח מייצג את הבובון, והיא כעורכת דין מייצגת את הבובה.
אורן: ומה אני מספר על הבובון הזה?
מה הם דורשים, מה הם רוצים.
אורן: אחד מהשני?
כן. וגם במה הם יכולים להשלים זה את זה. המטרה היא לא להאשים זה את זה ולהפיל זה על זה משהו, אלא המטרה חייבת להיות השלמה.
אורן: לא הבנתי כל כך.
כמו שאתה בא לבית משפט, ואתם יוצאים מבית המשפט רק בתנאי שאתם מגיעים להשלמה.
אורן: פשרה?
זו לא פשרה.
אורן: אז מה?
השלמה זה שכל אחד משלים את השני, זה לא פשרה.
אורן: האם זו תהיה התוצאה של מה שאתה רוצה להעביר?
כן.
אורן: איך נגיע לזה? ממה מתחילים?
קודם כל מתחילים מהתביעות שיש לה ומהתביעות שיש לי.
אורן: דרישות.
דרישות כלפי השני.
אורן: האם גם פה זה בגוף שלישי או שכבר גמרנו עם הגוף השלישי?
יכול להיות שבגוף שלישי, שאני אפוטרופוס או עורך דין של הבובון והיא של הבובה.
אורן: אז אתה אומר "הבובון רוצה כך וכך"?
הוא אומר "אלה הטענות שלו", והיא אומרת "אלה הטענות שלה". ובוא נראה עד כמה הם נכונים, או לא נכונים. ואולי אם היינו משלימים, אפילו שהטענות שלה ממש לא צודקות בעיניי, אולי אז אני מרוויח בזה?
אורן: לא הבנתי. הצגנו דרישות הדדיות, מה הלאה?
נניח שיש לה דרישות וגם לו יש דרישות, אבל אצלו פחות. אמנם יש לה דרישות שאני לא רואה בהן שום הצדקה וקשה לי מאוד לקיים אותן, אבל במקום לעשות פשרה כמו שאתה אומר, "בוא נחתוך, את מוותרת על זה ואני מוותר על זה", אנחנו מגיעים לחיבור ולהשלמה.
זאת אומרת, אני בכל זאת אתן לה את מה שהיא צריכה. בזה אני אצטרך להתגבר על האגו שלי, להתעלות מעליו, ולקבל את החסרונות והרצונות שלה במקום את שלי.
אני חייב לעשות את זה, אחרת אם היא רוצה שכל יום אני אגיד לה כמה משפטים כאלה ואעשה כמה דברים כאלה ואחרים, אז איך אני אעשה זאת? אתה מבין עד כמה זה קשה?
אורן: איך אתה עושה את זה באמת?
זאת הבעיה.
אורן: האם אתה רק תבטיח ולא תעשה, זה מה שאתה רוצה להגיד?
לא, את זה עושים כל הזמן.
אני לא יודע איך אפשר לעצור כאן באמצע הדרך, האדם יצטרך להשתנות, הוא יצטרך להתחיל לקלוט את הרצון של הזולת. הטבע מביא אותנו לזה, אנחנו לא נוכל לעצור באמצע הדרך.
אורן: לא, אנחנו רק מחפשים את הדרוג איך הם יבלעו זאת כפית אחר כפית, זה הכל.
אבל בכל זאת הסיום הוא בגמר התיקון. כי אם אתה חושב שבאמצע, אז זה לא יעזור.
אורן: המחשבה היא איך התינוק לא ייחנק מזה שהבאת לו סטייק, כשהוא רצה גרבר. מאוד פשוט.
בסדר.
אז היה לנו דרישות הדדיות בובה ובובון. עכשיו אתה הולך עוד צעד, בוא ניתן לה מה שהיא רוצה. האם את הכל, 100% ממה שהיא הציגה? כי אלה סתם מילים, זה לא יהיה.
נניח 10%.
אורן: היא מציגה כזו רשימה, ומה הוא אומר, "הנה".
בקצת.
אורן: הוא כאילו מראה כיוון, נטייה.
כן, נטייה. מה חשוב לנו כאן? בנטייה הזאת חשובים שני דברים, דבר ראשון, שהם שניהם מחזיקים זה את זה, עובדים על זה. דבר שני, שהם נמצאים בסביבה שתומכת בזה, עם זוגות אחרים, ושהגבר הזה מבין שהוא חייב לעבוד כאן מעל האגו שלו. זה קשה, הוא חייב לדעת פשוט כל יום ויום ש"אני לא רוצה את זה, אבל אני עושה את זה".
אורן:אנחנו נסיים פה את השיחה כי הזמן שלנו נגמר, ונמשיך לפתח זאת בשיחות הבאות.
תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם. תכינו פנקסים ועטים, ולחנות הבובות.
בהצלחה, כל טוב.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.