השיטה הראשונה - אנחנו מתארים לעצמנו בדמיון זוג שהפך להיות אחד. איש ואישה שנמצאים ממש כגוף אחד
אורן: אז בוא נפתח את השיטה ראשונה, אם היא יותר קלה, היום האנשים נמצאים בקשיים. אז השיטה הקלה, היא השיטה הטובה.
השיטה הקלה היא כך, שאנחנו מציירים לעצמנו איזשהו חלום ורוד.
אורן: אתה זוכר אני רוצה שנמשיך, שנתלבש בבני הזוג מהשיחה הקודמת.
אנחנו כבר עברנו את כל הדברים האלה.
אורן: אני רוצה שאנחנו נבנה עכשיו את השיטה הזאת של בניית נקודת החיבור, עבור אותם אנשים שנמצאים ממש בתחילת הדרך.
אנחנו גמרנו את סדרת השיחות הקודמות, בזה שלמדנו את טבע הגבר ואת טבע האישה. עכשיו אנחנו רוצים, מתוך אותן שתי הנקודות, של אני והיא, לבנות את הנקודה השלישית, שהיא ההרמוניה השלמה, לזה אנחנו רוצים להגיע.
אז בואו נבנה אותה, נצייר אותה. זה אותו הדבר כמו שאנחנו אז דרשנו כל מיני דרישות זה מזו, מה את רוצה ממני? מה אני רוצה ממך? באיזו צורה אנחנו יכולים להשלים זה את זה? מתי אנחנו נהיה מאושרים? זה אותו הדבר, אבל רק בצורה קצת אחרת, אנחנו מדברים על הנקודה הזאת. בנקודה הזאת שנינו משלימים זה את זה, שנינו מקיימים את כל הדרישות של זו וזה, שנינו מרגישים שפשוט בלי זה אנחנו לא קיימים. אנחנו מוצאים בתוך הנקודה הזאת משהו משותף שנקרא ה"אני המתוקן". וגם היא אותו הדבר, היא המתוקנת.
כשאנחנו הגענו לנקודה הזאת, בדמיון שלנו ודאי, בפנטזיה שלנו, אז בוא עכשיו, מרגע זה והלאה נעצור את עצמנו.
אורן: מה הפירוש?
"נעצור את עצמנו", זאת אומרת, שלא נרשה לעצמנו לרדת מאותה הנקודה. בוא כל הזמן נתייחס אחד לשני כמו שאנחנו היינו שם בדמיון. תאר לעצמך שאתה כולך למען אשתך והיא כולה למענך, שכל מה שאתה עושה ורוצה זה רק לחשוב איך את הכל אתה מכוון אליה, והיא עושה אותו דבר כלפיך.
אורן: אבל אני לא כולי למענה. עשינו עכשיו פה תרגיל לתאר בדמיון. מה אנחנו פה מתארים?
אנחנו מתארים לעצמנו בדמיון זוג שהפך להיות אחד. איש ואישה שנמצאים ממש כגוף אחד.
אורן: האם אנחנו מתארים זאת אחד לשני במילים?
גם במילים, ודאי. אתם כבר יושבים בבית ומתארים את הדבר הזה. אתם כבר שיחקתם בבית עם הבובות.
אורן: נכון.
ועכשיו אתם כבר יכולים לתאר את הדבר הזה. אתה יודע מה, תתחיל לתאר את זה קודם במשחק על הבובות. כדי שיהיה לך יותר קל, אם זה עדיין חשוב. איך הבובות האלה מגיעות להיות לאחד.
אורן: תן קצת נפח. מה הם מתארים?
איך שני "הקופים" הללו משלימים זה את זה? איך הם מגיעים לחיים מאושרים? למה שאתה רוצה להגיע. דמיין, פנטז מה זה נקרא "חיים מאושרים".
אורן: ואז הם מתארים את זה אחד לשני?
כן. או שקודם יתחילו לתאר בבובות ואחר כך שיתארו זה לזה.
אורן: מה הלאה?
אחרי שהם תיארו את זה בבובות כבר אין יותר מה לעשות, הם צריכים כבר להתחיל לדבר ביניהם.
אורן: התיאור הזה של החיים המאושרים, זו נקודת החיבור?
כן.
אורן: מה הקשר?
אלא למה אתה רוצה להגיע?
אורן: אני לא יודע, אני לא מבין.
אתה לא מבין שאתה רוצה להגיע לחיים המאושרים?
אורן: מבין.
אתה מבין שחיים מאושרים אתה יכול להשיג רק בחיבור?
אורן: יתכן.
עכשיו יש לך חיים ממורמרים.
אורן: נכון.
למה?
אורן: כי הקשר בינינו הוא לא משהו.
זאת אומרת, אם יהיה ביניכם חיבור אידיאלי, משהו חלומי, אז יהיה טוב?
אורן: כן.
בסדר, אז זאת הנקודה. אז בוא נצייר תמונה מה זה נקרא "חיבור טוב" מצידה ומצידי. ובו אנחנו נראה עד כמה שאנחנו צריכים לוותר זו לזה, כדי להגיע לתמונה אחת. מה זה נקרא "להיות אחד".
אורן: לוותר עכשיו?
אנחנו עושים את זה ב"כאילו". כאילו את הנקודה הזאת אנחנו חייבים לצייר.
אורן: את זה עשינו, זו לא הבעיה.
עשינו?
אורן: כן, זה היה השלב הראשון.
אז הכל מובן.
אורן: לצייר מה זו השלמות הזאת.
לא, זה לא פשוט.
אורן: לא, נגיד, אבל בזה אין לי בעיה.
לצייר כנגד הרצונות, התשוקות, המעשים, הפעולות, כנגד הכל.
אורן: אבל זה "בחלום" מה שנקרא. מציירים חלום.
וצריך לפרט את זה על הדף. לעשות את זה כך שזה יהיה מוחשי, שאתה תדע מה בדיוק לפני אילו דברים אתה עומד ולפני מה היא עומדת, לפני מה שניכם עומדים. זה לא פשוט. אילו דרישות וטענות יש לה אלי ואיזה דרישות וטענות יש לי אליה.
אורן: זה כבר בכלל לא חלום. חשבתי קודם שזה משהו טוב.
זה טוב, ודאי שזה טוב, אבל "טוב" זו הנקודה עצמה. אבל בנקודה הזאת שאתה מתחיל לברר מה זה בשבילה טוב? אז מה היא צריכה שאני אשלים לה? האם בנקודה הזאת, היא בכלל רואה אותי או בכלל לא? היא אומרת "אני בנקודה החיבור הזאת של "אני ובעלי", אני לא רואה אותך שם. לא, אתה לא מתאים להיות שם".
ניצה: יכול להיות מצב שכזה.
זה יכול להיות מצב כזה, ודאי. שאני לא מאמינה, אני לא יכולה לתאר לעצמי, שאני לא מסוגלת לראות אותך בנקודת המטרה שלי, בנקודה שיכול להיות טוב.
אורן: עם זה אני בטוח מזדהה.
אז אתה אומר לה כך "ואם אני אשתנה ב- 180 מעלות, אני אוותר על הכל, אני אכסה לך את כל ה"זבל" בזהב, תארי לעצמך מה את רוצה". ואז היא מתארת לך את זה ואתה אותו דבר מתאר כלפיה. ואז אתם מתחילים לעשות כמו במתמטיקה, איפה כאן הדבר המשותף שאיתו אתם מסוגלים בכל זאת להגיע לאיזו השלמה. או לפחות להגיע אליה בצעדים קטנים. אבל חוץ מזה אפשר לעשות את זה שוב, כמו בדרך הראשונה, שאתם מתארים את המצב הזה בלי דברים שליליים אלא רק בדרך חיובית.
אורן: זה נשמע יותר מעניין.
לתאר שאני יושב על ענן ורוד ומסתכל למטה על כדור הארץ. זאת אומרת, מה זה נקרא ה"חיים השלמים" בחיי בני זוג.
אורן: כן.
מנקודת ההרגשה הזאת והלאה תתחילו כך לחיות, אבל בלי לרמות כל אחד את עצמו ואת השני, ודאי. ותראה על אילו דברים אתה צריך לוותר ועל אילו לא. וכמו שדיברנו, אז תבין למה הטבע ברא אותנו בצורה כזאת, שאתה שתצטרך לוותר בדיוק במקום שבו נמצא באגו שלך.
אורן: זה כאילו משהו מלאכותי, דמיוני, תיאטרלי. מה זה בדיוק, אני לא תופס.
אם אתה רוצה לעלות לאיזו מדרגה אתה חייב להידמות אליה. כמו במשחק, כמו ילד קטן שרוצה להידמות לגדול.
אורן: אנחנו כאילו מתנתקים מהחיים שלנו ומהבעיות שלנו.
נכון, אנחנו כאילו מתנתקים, בטוח. אנחנו רוצים עכשיו "כאילו" לחיות באותו המצב המושלם. אז מה זה כאילו? הוא יהיה המצב המושלם.
ניצה: אנחנו מתחילים את זה מהשלב הראשון. אני מנסה לראות מאיזה שלב אנחנו מתחילים לבנות.
ממטה למעלה או מלמעלה למטה.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.