אני מתייחס אליה כאילו היא המושלמת ביותר על ידי המחשבה, בדמיון מודרך. זה נקרא לעשות ויתור בצורה הדדית. בלי זה לא תגיע לאהבה
ניצה: אז בוא נראה מה הבנתי עד כה. אנחנו בסעיף 2 וזה השלב ראשון. אני צריך לדמיין, לצייר כאילו בעיני רוחי את האישה המושלמת מכל הבחינות וההיבטים ולממש, לעבור תחום תחום בחיינו. "הכי זה והכי זה" וכן הלאה. זה תהליך שאני עושה עם עצמי בתוכי?
כן. אבל אתה צריך להראות לה שאתה מתייחס אליה כך.
אורן: רגע, עוד אין מה להראות, אני עוד לא בזה בכלל.
קודם אתה צריך לבנות תכנית בפנים.
אורן: בשלב הראשון אני בונה את זה ככה, אם אני הבנתי אותך, אתה מדגיש שיש כאן כמה שיותר פרטים וכמה שיותר תחומים. לא כללי, ממש פרטת, גם בתחום הזה וגם בתחום הזה וכן הלאה.
אתה צריך לבנות תבנית.
אורן: עשירה.
כן.
אורן: עשירה שבאמת מתפרשת על כל החיים.
על כל מקרי החיים.
אורן: אני מניח שזה לא כל כך קשה. כי אתה אמרת לי "בוא תפנטז על הכי הכי טוב בהכל". מה הבעיה? כל אחד יכול.
אז אתה בא אליה.
אורן: חכה, אתה עוד לא בא, רגע.
ואתה נניח אומר לה "איזה שערות יש לך", וכן הלאה. אתה עובד, זאת עבודה. אתה עובד על תִכנות עצמך והיחסים ביניכם בצורה כזאת.
אורן: ואז אני מתעלם מהמציאות.
איזו מציאות? אין מציאות. מציאות זה מה שאתה מצייר לעצמך. אתה מבין באמת את המציאות? חוץ מזה שחיים יחד אתה רואה את הפרטנר? אתה לא רואה אותו, אתה כל כך רגיל שלפעמים אתה מסתכל כאילו קצת מהצד, אז אתה רואה בו משהו, אבל לא רואים אחד את השני, רואים קצת פנימה זה את זה. אנחנו לא רואים. אולי לגברים זה קצת יותר קשה, כי מהטבע הם קצת יותר שטחיים, אבל אישה רואה קצת יותר פנימה את הגבר. לה זה יותר קל.
אורן: מה לעשות? אני גבר.
אתה צריך יותר תיקונים. כן.
אורן: אז אולי אני קצת "מפגר" פה בכיתה, אבל זה המצב. עד לדמיונות אני הבנתי לגמרי מה לעשות, יש לי ציור כזה עשיר, מגוון של האישה המושלמת שהייתי רוצה שתהיה לי.
ובאמת היא נמצאת.
אורן: מי היא? זה בדמיון.
לא. עכשיו זה ממש בחיים.
אורן: יש לי כזה ציור, הנה הוא כאן ואני חי בו והוא ממש ממלא אותי שמחה.
כן. אתה נמצא ביחס כזה אליה, בדמיון מודרך, אתה רוצה לראות אותה כזאת.
אורן: מה אני עושה פראקטית? אני ציירתי, יש לי את זה פה, הנה אני מחזיק את הציור הזה.
כן.
אורן: עכשיו אני עוד לא פותח את העיניים, אני מתקרב כאילו לכִּוונה.
ומרגיש.
אורן: אני אמחק אותה קודם כל. שהיא לא תהיה קיימת ואני אציף את זה.
כן.
אורן: היא לא קיימת, היא התאדתה.
כן.
אורן: אני לא רואה אותה, אני רואה את זה.
עכשיו אתה מלביש את זה עליה.
אורן: אני שם על עצמי כמו משקפיים של מה שציירתי.
כן.
אורן: הלאה, מה עכשיו?
מלביש את הדמות הזאת שציירת, עליה. מהרגע הזה והלאה היא כזאת.
אורן: תסלח לי, אולי אני אהיה כזה קצת ארצי, אבל נניח בציור שלי דמיינתי אישה שפיזיולוגית נראית אחרת. יש לה שיער שחור, אני ציירתי פה בלונדינית. מה אני עושה עכשיו רואה אותה בלונדית? שולח אותה לצבוע שיער? מה אני עושה?
לא. אתה לא מצייר, אתה צריך לראות בה את כל הדברים המושלמים. מה שיש בה, רק בצורה המושלמת. תעשה את זה אפילו מצד האגו, בגלל שזאת אשתי, מה שיש בה זה הכי טוב.
אורן: לא הבנתי.
שוב, זאת עבודה במוח ולמרות שאני הייתי מצייר לעצמי משהו אחר אם זאת הייתה דמות לגמרי מנותקת מהחיים, אני הולך ומתייחס אליה כאילו שהיא הטובה ביותר, החכמה ביותר, היפה ביותר, ממש המושלמת ביותר. כך אני מתייחס אליה. אתה מצייר איזו אישה בלונדינית, תתייחס אליה כאילו שהיא בלונדינית, לא חשוב. יש בה את כל היופי של עולם, יש לה את כל הדברים הטובים שבעולם. אתה חייב לעשות את זה כך, אתה צריך להעלות אותה לדרגת מלכה.
אורן: איך אני עושה את זה?
על ידי המחשבה. תתמודד עם זה, תתמיד בזה.
אורן: ממה אני מתחיל?
אתה מתחיל מזה שכל מה שיש בה הוא מושלם. העיניים שלך ולא יראו. אתה מסתכל עליה ואתה רוצה לראות בה דברים מושלמים, ואת מה שאתה לא רואה זה האגו שלך כך מקלקל. אתה חייב לעשות את זה.
אורן: לא הבנתי בדיוק מה אני צריך לעשות. הבנתי ששינינו כיוון, האם הבנתי אותך נכון?
לא, זה לא שינוי. מצדי אין שום שינוי.
אורן: אז ההוראה החדשה שנתת היא, "תתייחס אליה כאילו יש לה כל מה שאתה רוצה".
אמרתי "כמו", לא אמרתי שתצייר בלונדינית עם רגליים בגובה שני מטר, ולא יודע איזה אוזניים, ועוד משהו.
אורן: אז את זה לא לעשות.
תצייר אפילו את זה, זה לא חשוב, זה לא הצבע, זה לא הגובה, זה ההערכה שאם כך היית מתאר איזו דמות, אז עכשיו תדביק את ההערכה הזאת עליה. זה לא פרמטרים פיזיולוגים אלא שאת היחס שלך לאותה הדמות, עכשיו תעביר אליה. את יכולה להסביר לו את זה? את הבנת את זה.
ניצה: כן, אני מנסה להבין, איך גורמים להדבקה הזאת?
הכל זה בדמיון מודרך, אין כאן שום דבר, ואין כאן שום בעיה. אדם יכול לתכנת את עצמו כך שבמקום חתול הוא יראה סוס. הכל זה בדמיון. הכל על ידי העבודה הפנימית, ממש כך, אין שום בעיה. כך אנחנו צריכים לעשות זה עם זה. תתחיל לעשות את זה בבית ואתה תראה שזה אפשרי, אתה תמצא לזה מילים. אני לא עובד עם זוגות ולכן אין לי אוצר מילים לזה. כשמתחילים לעשות כך, בצורה הדדית, בהכרה, בהבנה, בדיבור על זה, בכך שמלמדים זה את זה.
אורן: מה פירוש ללמד?
ככה, אני רואה אותה במשקל תשעים קילו, נמוכה, עם לשון הרע לפעמים פה ושם, והיא יורדת עלי, וכך מתנהגת, ובבית לא הכל כל כך מסודר כמו שהייתי רוצה, אבל אני מקבל את היחס שלה לכל הדברים כיחס מעולה, אידיאלי. זה מה שאני עושה. זה נקרא לעשות ויתור, כמו שדיברנו. זה הויתור. ואותו הדבר היא.
אנחנו מתחילים לעשות ויתור, בצורה כזאת הכרתית, הדדית, ולהתייחס כך זה לזה. תוך כמה תרגילים כאלה, כמה ימים, שבוע ימים, אתה פתאום מגלה שהכל השתנה. שאתה באמת מסתכל עליה ככה, היא מסתכלת עליך ככה, ובשטח המשותף שאתם כך עושים זה את זה, יש לכם אהבה.
אורן: אני יוכל לתת דוגמה?
דוגמא? תעשה את זה בבית.
אורן: דוגמא שעליה אני שואל איך ליישם את מה שאתה אומר.
כן.
אורן: ניקח תחום אחר, לא נתונים פיזיולוגים של צורת הגוף שלה. נניח שאני נכנס הביתה והבית מבולגן, תוהו ובוהו.
כן. ואשתך שוכבת על הספה וצופה בכדורגל.
אורן: אפילו אם היא לא שוכבת על הספה. אני בטבע שלי צריך שהכל יהיה מסודר מאד, "טיפ טופ". ואני נכנס הביתה לבלאגן, וזה כך יום אחרי יום, שנה אחרי שנה. אם אני רוצה לעשות את התרגיל הזה שאתה נותן, אז מה אני צריך לעשות עכשיו? אני נכנס, פותח את הדלת, עייני חושכות כרגיל, כמו כל יום, ועכשיו אני מתחיל את העבודה הפנימית הזאת.
כן.
אורן: או אולי כדאי שאני אכין את עצמי עוד לפני שאפתח את הדלת, כי אני כבר יודע איזו תמונה אני אראה, אז אכין את עצמי כבר בכניסה לפני שאפתח את הדלת ואראה אותה בעיניים.
ודאי.
אורן: נדבר עכשיו רק על הנקודה הזאת כדי שאני אבין ואז אני אשליך אותה על כל שאר התחומים. אני יודע שכשאני אפתח את הדלת, הבית יהיה מבולגן כי כל יום הוא מבולגן בכל השנים שאני איתה. אז אני אומר לעצמי, "אם אתה חולם, שתהיה לך אישה מסודרת ובית מסודר, אז תשליך את זה עליה ".
אתה מתייחס לאישה, לא למציאות שאתה רואה. אתה מתייחס אליה כאילו היא המסודרת, כאילו היא היפה, כאילו היא הטובה ביותר, מספיקה את הכל, עושה במאה אחוז הכל. פשוט כך אתה מתייחס אליה. אתה לא משנה את המציאות בינתיים, אחר כך אתה תראה עד כמה שאתה גם תראה מציאות אחרת, אלא אתה מתייחס אליה כך, כמו שהיא הבלונדינית, שהיא רכה וטובה בכל דבר, הבית מסודר, הכל מחכה לך על השולחן, לא מקרונים על השולחן אלא סטיק, או חצי עוף עם אורז, ומה שאתה אוהב. כך אתה מתייחס אליה, כאילו זה כך.
אורן: זאת אומרת, למרות שהבית מבולגן.
אתה לא רואה אותו.
אורן: אני לא מתייחס לזה.
כן.
אורן: אני לא מתייחס לזה, אלא עושה משחק. אני משחק עם עצמי ב"כאילו", אני מצייר לעצמי שנניח הייתי נכנס עכשיו הביתה והבית היה מסודר כמו שאני חולם מאז שהתחתנתי, ולא ראיתי בעיניי מאז.
כן.
אורן: אני מדמיין שהייתי חווה את זה סוף סוף. ונניח שזה היה קורה, אז עד כמה הייתי שמח, ואת השמחה הזאת אני עכשיו מלביש עליה. זאת אומרת, אני עוצם את העיניים, לא מסתכל, מוריד את המשקפיים מחוץ לדלת כדי לא לראות את הבית באמת. וכולי התפעלות מאיך היא סידרה את הבית.
לא, אתה מתייחס כך בלי להוריד את המשקפיים.
אורן: בלי להוריד משקפיים? אבל הבית מבולגן.
זה לא חשוב, אתה מתייחס כאילו לא.
אורן: מתייחס כאילו הוא מסודר.
כן, אבל בלי להוריד משקפיים.
אורן: אמרתי כי כך זה כאילו בתפיסה שלי. האם אני כאילו נותן קרדיט, מה אני עושה?
לא קרדיט לעתיד.
אורן: אבל הבית מבולגן, אז אני משחק שכאילו הוא מסודר?
כן.
אורן: איזה יופי זה.
הכל מסודר.
אורן: הבית כאילו מסודר.
זה כבר מסודר בעיני. זהו. זה כבר מסודר. אני קיבלתי את זה ככה.
אורן: כאילו.
לא, לא כאילו. בעיני זה מסודר? איכשהו, יותר טוב ממה שבעיניה.
אורן: בעיניה זה מסודר.
יופי, אז קיבלתי. ואפילו שגם בעיניה זה לא מסודר.
אורן: לה זה בטוח לא מפריע, כי אם זה היה מפריע אז הבית היה כבר מסודר.
לא, אני לא יודע, אולי היא רק עכשיו באה מהעבודה.
אורן: לא, זה באופן קבוע, זה לא קשור.
זה לא חשוב לי, אני לא מחפש סיבות למה כן ולמה לא.
אורן: אז מה אני כן מחפש?
אני מחפש רק איך לראות דברים מושלמים. אותה, וכל מה שתלוי בה. זה פשוט, אני לא יודע איך להגיד. היא האמא הכי טובה לילדים שלי, בעלת הבית הכי טובה, הטבחית הכי טובה, המנקה הכי טובה, פרטנרית שלי ביחסים אינטימיים הכי טובה, הכל הטוב ביותר.
אורן: בכאילו.
כך אני מקבל אותה, נקודה. אני עובד על עצמי לקבל אותה כך. זו עבודה, בלי זה לא תגיע לאהבה. אהבה תגיע אליכם מתוך כך שאתם תראו זה לזה עד כמה שאחד כך מקבל את השני, עד כמה השני הוא רצוי, עם כל השלילה שבו וכל הבעיות שבו. אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את התינוק שלי, "הילד שלי הוא הכי יפה בעולם", אבל יכולים להגיד, "אי אפשר לנגוע בו, אילו אוזניים ואיזה אף", אבל איך האמא מלקקת אותו? ככה זה, כי זה שלה.
אורן: מה הבטחת עכשיו שיקרה אם אני אתאמץ בתרגולים האלה?
אתה תראה שזה ככה בסופו של דבר. האהבה ביניכם, בשטח המשותף שבו אתם מסתכלים זה על זה ככה, האהבה שם תגדל ואתם תראו שאתם לא צריכים שום דבר חוץ מזה. ואפילו אם יגדלו עוד כל מיני בעיות וכאילו חוסר באילו סיפוק זה מזה, זה רק ייתן ביניכם עוד יותר אפשרות להגיע לפשרות, לויתורים ולאהבה.
זה נקרא "על כל הפשעים תכסה האהבה". היא לא יכולה לגדול ולהתקיים אלא רק על הפשעים שדווקא עליהם מגדלים את האהבה. וזה חמור מאוד אם אין את הפשעים הללו, כי אז זה נקרא שאני בכלל לא מסתכל עליה. אם אני מסתכל, אז בטוח שאני מגלה רק רע. כל מיני דברים כאלה. אז אנחנו צריכים ללמוד את טבע האדם וללמד את האדם איך לקבל נכון את החיים, בצורה אובייקטיבית. לא בצורה תלותית בכל מיני רצונות, מחשבות ותשוקות שלו. אלא ככה, אנחנו בונים את העולם ביחס שלנו.
ניצה: אני חושבת שכאן צריך הרבה מאוד תרגול.
כן.
ניצה: כי יש למעשה איזשהו פער בין הרצוי למצוי. אני רוצה משהו אחד, אבל אני רואה במציאות משהו אחר, והפער הזה גורם לי לכאב, לתסכול, לאכזבה. ולמעשה מה שאתה אומר לנו זה לחיות את הרצוי כאילו הוא כבר נמצא כאן.
ואז זה יהיה.
ניצה: ואז הוא באמת יימצא.
כן.
ניצה: אבל אתה בכל פעם נופל בחזרה מהמקום הזה, פותח את העיניים, מתעורר ומסתכל.
אנחנו תומכים זה בזה, עוזרים ומפתחים את זה.
אורן: אנחנו נהיה חייבים להמשיך את זה בשיחה הבאה כי הזמן נגמר.
אם חייבים, אז נמשיך.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן.
תודה לכם.
אורן: תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו ויש על מה לחשוב. שיהיה לנו בהצלחה. כל טוב עד הפעם הבאה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.