זה לא פשוט, אבל כל אחד נעשה כפול ובינינו נעשה אחד
אורן: הדגשת בשרטוט שהויתור הוא האמצעי להתקדם, לבניית השטח המשותף ולהרחבתו יותר ויותר. הדגשת שהויתור הזה, זה לא סתם שאתה מוותר, אלא זה מעל ההתנגדות. זאת אומרת, ההתנגדות נשארת והויתור מעל.
כן.
אורן: נשמע ויתור לא רגיל. יש בזה משהו ייחודי שלא בטוח שהבנתי בדיוק.
אנחנו בונים את זה על פני ההבנה שהאופי שלנו הוא קבוע. שאני לא הולך לתקן או לקמט את השני, שאני לא עושה בו שום שינוי. אנחנו בונים רק הסכמה וויתור.
אורן: ברור שאתה לא משנה בשני כלום. אתה בודק במה אתה יכול לוותר.
במה אני יכול לוותר, במה אני יכול לקבל את השני.
אורן: למרות שלא היית רוצה מלכתחילה.
לפי האגו לא, אבל אני מבין שבלי ויתור אני לא אכנס אף פעם לקשר.
אורן: למגע, לחלק המשותף הזה.
גם בתוך המשפחה, גם כלפי כל הדברים האחרים.
אורן: בוא נתחיל מהצעד הראשון בתוך הזה.
אתה הולך ומוותר על משהו כדי ליצור את השטח המשותף. אולי אני לא הבנתי נכון, קודם הדגשת משהו שלמרות שאתה מוותר, אתה גם מוותר וגם לא מוותר. כאילו אתה לא מבטל את התפיסה.
אני לא מבטל את עצמי.
אורן: אז תסביר.
אני לא מבטל אותה.
אורן: אותה הבנתי.
וגם את עצמי לא.
אורן: מה פירוש? הרי ויתרת.
זה לא ניקרא שאני ויתרתי. אני מתעלה מעלי, אני לא מוחק את עצמי.
אורן: אם אפשר להסביר, זה לא ברור.
אני יודע שאני לא מסכים איתה.
אורן: כן, שני העיגולים פרודים. לגמרי, אין מגע.
ואני יודע שאני חייב לקבל את הרצון שלה, את ההרגלים שלה, ההסתכלות שלה מעל הרצון, ההרגל וההסתכלות שלי. אז אני נשאר עצמי, והיא נשארת עצמה. רק שאני נותן לה בהכרה שלי, בחשבון, לשלוט עליי. והיא עושה בצורה הדדית אותו הדבר. זה לא פשוט, אבל כל אחד נעשה כפול ובינינו נעשה אחד. אני נכלל מכל מה שיש בה, שלילי וחיובי, היא נכללת מכל מה שיש בי, שלילי וחיובי. כל אחד מוכן לוותר על כל מה שיש לו כדי לקבל את השני למעלה ממנו, כמו עם החבר היקר ביותר, וכך כל אחד כלול מהשני ואז זה מקנה לנו חיבור, אפילו דבקות. זאת אומרת, התכללות שלמה.
ניצה: אני רוצה לפתוח את זה, לחדד, כי אני יודעת מהניסיון שיש המון טעויות ביחס למונח "ויתור". לאנשים, אם אנחנו מתארים כך את השניים, יש מין תחושה שאם אני מוותר, זה אוכל את זה או אם הוא מוותר, זה אוכל את זה. פה אתה מתאר משהו אחר לגמרי.
אני מדבר על חינוך הדרגתי, שהם מבינים שבצורה כזאת הם מגיעים לעידן חדש בחיים שלהם, למימד חדש בתפיסת הזוגיות והזולת והחברה והעולם. האדם מתחיל להסתכל בצורה אחרת על הכל. הוא מתחיל לראות באיזו צורה קיימים החיים, צורת החיים, סוד החיים, שבלי התכללות כזאת אין התא מתפתח. אין צמח או חיה או אדם שחיים רק בצורה כזאת שכל אחד נותן לשני להיכנס במשהו לתוך גבולו. וכאן אדם מתחיל כבר לראות שזה סוד החיים, שבזה הוא מתחיל להרגיש איך הכל נושם וחי, איך הכל מתפתח. הוא בעצמו מתחיל להתפתח רק על חשבון הויתור שלו כלפי הזולת. אז בעצמו, שסך הכל היה איזה תא מת, עכשיו הוא מתחיל לקלוט לתוכו את כל העולם. הוא הופך להיות ממש כלול בכל.
חיים חדשים – שיחה 40, 25.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.