לתפוס את האדם באמת בלב שלו, בבטן שלו. בכל מיני בעיות שהן ממש מהחיים שלו.
אורן: התלמידים שיש לך היום כולם התחילו ממסך הטלוויזיה ולא משום דבר אחר, מהדיבורים שלך ולא משום דבר אחר.
התלמידים האלה היו בהכנה מיוחדת מעצמם.
אורן: נכון, אז בוא נדבר על זה. אמרת שהם צריכים רצון. לתלמידים שלך בקבלה למשל יש רצון להתפתח.
נכון. וכמה שהם לא מבינים כלום, הם ממשיכים וממשיכים.
אורן: אז בוא ננתח, איזה רצון יש לשבעת המיליארדים שיושבים בבית. מאוד פשוט, הם רוצים לחיות טוב, כי החיים שלהם לא טובים.
כן.
אורן: איפה החיים שלהם לא טובים? החיים שלהם לא טובים איפה שהחיים נמצאים. איפה החיים נמצאים? במערכות האלה, בבית, בעבודה וכן הלאה. ואתה מורה שיכול ללמד את האנשים איך לחיות טוב?
כן. אני מורה לחיים טובים.
אורן: אז נאמר, שאיש אחד הזמין אותך לתת לו שיעורים פרטיים, קורס פרטי "מורה לחיים טובים" והוא פוגש אותך אצלו בסלון. מה אתה אומר לו?
אז אני מביא עוד תשעה אנשים איתי. זה הכלי שלי לשינוי האדם. אין לי אפשרות אחרת, איך אתם לא מבינים?
אורן: אני מבין שיש לך שני נתיבים שבהם אתה פועל. אחד זה סביבה, זה תשעת האנשים שרצית להביא איתך.
והוא כעשירי שישלים מניין.
אורן: כן, שיהיה לכם עניין, גם תדברו?
כן, זה כבר משהו אחר. הדיבור כאן לא חשוב.
אורן: מה פירוש לא חשוב?
הדיבור יהיה כהסבר המלווה לפעולות שנעשה.
אורן: זו בעיה, כי יצרנו סיטואציה דמיונית. אבל אף אחד לא יזמין אותך לסלון שלו עם עשרה אנשים.
אז אנחנו סוגרים את העניין.
אורן: אז מה יעשו שבעה מיליארד האנשים? זה מה שאני שואל מלכתחילה. אנחנו תשעה אנשים מחכים אצלנו בכיתה לעשירי – בוא תצטרף.
כמו כל המינים, הרבה מינים נכחדים היום בכל כדור הארץ.
אורן: על זה אנחנו בונים?
כן.
אורן: טוב, אז אפשר לסיים בנימה אופטימית זו את השיחה.
לא, כי אתה לוקח ממני את הכלי היחיד שיש לי, אז מה אתה רוצה שאני אענה לך?
אורן: אי אפשר להפעיל אותו כלפי שבעה מיליארד. אתה בונה על זה שהם יהיו אקטיביים, שהם יבואו לקבוצה.
אפשר להפעיל אותו ממסך הטלוויזיה. אנחנו נבנה כל מיני תכניות כאלה, שיהיו בשבילו הדגמה רגשית עד כדי כך, שהוא כביכול משתתף איתנו. זה אפשרי. אבל אנחנו צריכים בכל זאת להדביק אותו למסך הזה. התלמידים שלי כבר דבוקים, יש להם נקודה שבלב. לאלה לא. אז יכול להיות שצריכים הפצה גדולה בכלי התקשורת.
אורן: עושים הפצה גדולה בכלי התקשורת.
להפיץ שכאן יש מומחה מיוחד.
אורן: שכדאי לבוא אליו.
כן.
אורן: כמה יבואו ממאה איש?
הרצון לקבל שלהם לא נמצא בידיים שלי שאני אעורר אותם. אני לא מחלק לכל אחד ואחד קסמים עם מקל ומכניס להם ניצוץ בלב. אנחנו מדברים על הדברים הרגילים. גם להגיע לשבעה מיליארד איש דרך מסך הטלוויזיה זה חלום, הרי זה לא מציאותי, מי ייתן לך?
אורן: יותר פשוט מזה, לא מעניין אותם מה שאנחנו מדברים, זו הבעיה. אנחנו מדברים דברים גבוהים, הם לא כאלה גבוהים. הם אנשים פשוטים, לא מתקני עולם כמונו.
אני חושב שעלינו לתת את הכוח שלנו, ואנחנו בונים את עצמנו לאט לאט לקראת זה. אנחנו רוכשים בינתיים ניסיון, מתרשמים ממה שאנחנו עושים, בונים את עצמנו קודם כל כמחנכים. אבל אחר כך אני חושב, נניח בעוד חצי שנה, לא יודע כמה זמן זה ייקח, נוכל לבנות תכניות כאלה לטלוויזיה, באותו סטודיו שלנו שאנחנו עכשיו נמצאים, שהן יהיו כאלה, שהאדם כמעט ברצון שלו, אפילו שאין לו צרות בחיים, ירצה לראות אותן, כי הוא יראה בהן סיטואציות מעניינות. זה יהיה כמו מותחן, כמו סדרה יפה וגם פסיכולוגית. בצורה כזאת הוא יראה בה את עצמו, את האחרים, וכל מיני דברים שהוא רואה בכל הסדרות. נוכל לבנות את זה.
זו בעיה, בעיה תקציבית, ובעיה איך להציג את הדברים האלה יפה, אבל זה מה שאנחנו צריכים לעשות, סדרה פסיכולוגית מהחיים ולא משהו דמיוני ששם כולם משחקים דמויות כמו מפלסטיק. לתפוס את האדם באמת בלב שלו, בבטן שלו. בכל מיני בעיות שהן ממש מהחיים שלו.
צריכים להוסיף לזה עוד פרסומת בכלי התקשורת, מאמרים בכל מיני עיתונים, דיבורים של ידוענים ברדיו, אולי כל מיני מומחים. צריכים להביא דוגמאות של תוצאות יפות מבתי הספר, מכמה משפחות. אבל בסך הכל אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לבנות כאלה מערכונים.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.