אני קורא לזה סדרה פסיכולוגית, כי אנחנו צריכים לפתוח כאן את הבטן של האדם
אורית: איך בתוך מה שאותו אדם רואה וקצת מבין, אחר כך הוא מזדהה עם מה שהוא רואה, ואז צריך ממש להתחיל לתרגל.
אפילו שהוא משתתף בזה. אנחנו מדברים על השלב הראשון. הוא משתתף בזה כל הזמן, ואז אותה סדרה כל הזמן משנה אותו. כי הוא משתתף גם בצורה רגשית.
כמו שאנחנו היום מתנהגים בצורה מסוימת בגלל שראינו עשרים, שלושים שנה כל מיני צורות התנהגות, ולפי מה שראיתי בכל פעם, כך אני מתנהג. למשל, אני לוקח כוס בגלל שראיתי שכך לוקחים. אני יושב כך בגלל שראיתי שכך יושבים. אני מדבר כך בגלל ששמעתי שכך מדברים. הכל זה לפי הדוגמאות. לפי הפסיכולוגיה זה כך?
אורית: כן.
זה באמת כך, אפילו לא לפי הפסיכולוגיה. אז אותו דבר אנחנו צריכים עכשיו לתת לו דוגמאות חדשות מהחיים החדשים. ולמה הוא ירצה אותן? כי הוא יראה לפי הסצנות שאנחנו בונים לפניו, שמזה הוא מרוויח, ומזה הוא מגיע לחיים יפים, חדשים.
אורית: דיברנו קודם על החוויה.
הוא עובר חוויה כמו בקולנוע, אנחנו עוברים חוויה יחד עם הגיבורים שלנו.
אורית: אבל זו חוויה שהיא לא חוויה. זו חוויה רגשית, אבל זו לא חוויה מעשית.
לא, זו בכל זאת חוויה רגשית מפני שזה מאוד קרוב לחיים שלו. זה לא קורה אי שם בהונולולו או באיזה מקום שסתם מעניין אותי. אלא זה מושך אותי מפני שאלה דברים שאני רואה שהם קורים סביבי ואני פתאום מתחיל לראות את הפנימיות של הדברים. למה הוא עושה כך ולמה היא עושה כך, ומה קורה כאן, מה הם חושבים, מה הדחפים הפנימיים שלהם.
אני קורא לזה סדרה פסיכולוגית, כי אנחנו צריכים לפתוח כאן את הבטן של האדם, את הלב שלו, את המוח שלו ולהתחיל להסביר לו מה קורה, מה מתרחש מאחורי התמונה הזאת והפעולות האלה. אילו חשבונות, אילו קשרים, מה מניע אותנו, איפה הדחפים הפנימיים שסובבים אותנו וכך עושים. בכמה הכרה אני עובד איתם, וכמה בתת ההכרה הם עובדים עלי.
את כל הדברים האלה צריכים להביע בצורה כזאת שהם יהיו באמת מושכים ומובנים לאדם הפשוט. אפשר לעשות זאת, כי זה מאוד פיקנטי, סך הכל זה מין "סרט רנטגן" שאני מעביר פעולות חיצוניות, ואחרי זה במסך השני, מהי היד המסובבת אותם, הטבע שמסובב אותם וכך הם מתנהגים, ומה יוצא מזה. ואז היד הזאת שמסובבת אותנו אנחנו צריכים לשנות.
יש כאן אתגר עצום, רק אני לא מרגיש בי כוחות וגם יכולת לעשות את זה. יש לי רק רגש לזה, אבל להעביר את כל הדברים האלה לתסריט, לסדר הנכון, לכתוב, ועוד, לזה אין לי כוח. עם כמה אנשי מקצוע אני חושב שהיינו מסוגלים לעשות זאת.
זאת ההשפעה היחידה על הקהל הרחב. או כמו שאורן אומר, "שבעה מיליארד אנשים, מה תעשה איתם?". יש נניח מיליארד ילדים שהולכים לבית ספר בכל העולם, אז נפתח את אותם בתי ספר רק בערבים. ילדים ילמדו שם עד שעה מסוימת, ובערב יבואו נניח עוד מיליארד אנשים מבוגרים ללמוד.
עכשיו אנחנו נמצאים במצב שלכל מעמד הביניים לא תהיה עבודה, ואז נניח שיהיה חוק שמקבלים דמי אבטלה בתנאי שהאדם נמצא בקורסים האלו, הקורסים לחיים החדשים.
אורית: בשביל זה צריך חוק.
כן. כשהממשלה תבין שעל ידי זה האדם נעשה יותר רגוע, מבין, מרגיש, ולא יוצא לשבור חלונות, לא עושה מהומות, לא הולך לסמים, ולפשע, וההיפך, הוא הופך להיות אזרח והוא יודע איך למלא את עצמו אפילו שאין לו עבודה, זה שווה הרבה כסף.
אורית: השאלה אם הממשלה רוצה שזה יהיה המצב.
הממשלה מעוניינת שכולם יהיו העדר שלה. אז יכול להיות שכן, היא תבין שזה לטובתה.
זאת אומרת, יש לנו את הדרך שצריכים לבנות אותה. אבל טיפים אין, אינסטנט לא יכול להיות כאן.
אורית: אם היינו אוספים את כל מה שאמרת בתכניות הקודמות, אז יש לנו חומר לעבודה רק לא מספיק.
זה לא רציני. זה לתת לעת עתה איזה כדור הרגעה, משהו. אבל זה לא ישנה כלום. כי אם האדם לא משתנה בעצמו, וברוב המקרים זה לא אחד, אלא שניים שמשתנים, אז אנחנו לא מייצרים כאן מערכת יחסים חדשה, נכונה.
ניצה: היתה לנו התלבטות רבה על הפורמאט, על הדרך שבה נעשה את התכנית הזו, ובחרנו בסיפורי מקרה, לא כי רצינו להביא אותם כסיפורים אישיים שאתה הופך להיות היועץ שלהם, אלא לתאר תופעה ולהתייחס אליה ברמת התופעה.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.