את חייבת להראות לו עד כמה שאת סובלת יחד עמו
אורית: אבל יכול להיות שבגלל שההורים שלו התגרשו בעודו ילד והוא חווה את הגירושים בצורה מאוד קשה, אז הוא לא מוכן להבין שאני בכלל לא כזאת.
יכול להיות שאימא שלו עשתה אותו מעשה, ויכול להיות שהוא מעביר את זה אלייך וחושב שעכשיו מגיע התור שלו לסבול, כמו שאבא שלו סבל וכן הלאה. זה עוד יותר גרוע. היית צריכה לקחת את זה בחשבון, בכל דבר שבחיים.
אורית: אז מה אני צריכה לעשות עכשיו?
זו בעיה. אנחנו בני האדם לא יכולים למחוק את העבר.
אורית: בסדר. אז מה עכשיו?
איך אנחנו יכולים להשלים את זה? במה תוכיחי לו שאת נאמנה לו ולא בגדת בו? איך? האם את בתור אישה מרגישה שיש לך לזה איזו גישה, אמצעי?
כאילו להחזיר אותו למצב שהוא בטוח שכאן לא קרה כלום. כי החשד שלו הוא על בגידה, סתם כך מריקוד הוא לא היה עושה עניין, אלא בפנים הוא מרגיש שהיתה בגידה. ובפרט שמבית אבא ואימא הוא בעצמו בתור ילד אולי מאוד מאוד נפגע. הם התגרשו ועוד בגלל אימא. בגלל אבא זה מילא, זה איכשהו מקובל בחברה שלנו, וקודם זה היה מקובל עוד יותר שאבא כך עושה. אבל זה שאימא עשתה, אז אימא בגדה במשפחה, היא בגדה גם בו, לא רק באבא. היא ממש הרסה את כל העולם הקטן שלו ועכשיו הוא רואה שזה קורה לו. זה משהו שקשה מאוד להתמודד איתו.
אורית: קודם כל במקרה הספציפי הזה, של ההורים שלו, דווקא האבא בגד והאימא הייתה זו שנשברה לרסיסים. ובאמת הוא היה זה שתמך באימא וליווה אותה בצערה. אבל במקרה שלנו אין לו הרבה מקום לחשוש, אלא הוא בעצם אומר שזו כביכול התחלה של משהו שיכול להיות יותר גרוע. אבל אני לא יודעת איך לעצור את זה.
הוא בטוח שלא היה כלום?
אורית: הוא בטוח שלא היה כלום, הוא מאמין לי שלא היה כלום, אבל הוא עדיין כל כך חושש שהוא כל הזמן עסוק רק בלחשוב על זה ומתי תהיה הפעם הבאה, והוא לא נותן לנו להתקדם הלאה. אני רוצה לשכוח מזה ולהתקדם הלאה.
לא. את לא יכולה לשכוח מזה. לך אסור לשכוח את זה. אם את רוצה לשכוח את מזלזלת בכל הרגשות שלו. איך יכול להיות שבכלל הם יסתדרו פעם? איך את מרשה לעצמך לשכוח אם הוא סובל? ההיפך, את חייבת להראות לו עד כמה שאת סובלת יחד עמו, שבאמת את מצטערת מאוד שנתת לו איזו יכולת, איזה רמז לחשוד. את חייבת לרדת להרגשה שלו ולהיות יחד עִמו ולהוציא אותו יחד עם עצמך משם. את חייבת להיות שקועה בזה יחד איתו ממש, רק בצורה כזאת. ושהוא ירגיש שאתם הולכים יחד, כמו שגנבת נניח, ועכשיו את מאוד מצטערת על הגניבה ועושה הכול כדי לא לחזור עליה.
את כבר יודעת שלחברות שלך אי אפשר להאמין, שבפעם הבאה שזה קורה את הולכת רק על דבר בטוח, או שבאמת יהיו רק בנות או שאת הולכת עם בעלך, ואת מראה לו את זה בכל המקרים. את מתקשרת אליו לפני שהוא מתקשר אלייך, את מזמינה אותו בערב לארוחה, את אומרת "בוא נלך לבית קולנוע, בוא נלך יחד לאיזה מקום". את רוצה להראות לו שאת רוצה למלא כל רגע ורגע פנוי בו. שהוא ימלא לך את הכול. שאין לך יותר בחיים חוץ מעבודה הכרחית, לא שאת נהנית שם אלא היא הכרחית, וכל יתר התענוג הוא רק ממנו. את נושמת דרכו.
אורית: זה לא יכול להגיע למצב לא טוב?
זה יגיע למצב יפה מאוד. שאתם תשלימו סופסוף ותרגישי באמת שיש לך בעל שאוהב ומאוד מחזיק את המשפחה. זה נכס גדול היום.
אורית: הוא לא יתפוס על זה טרמפ ויהפוך את זה לאיזה ניצול?
אני לא חושב שזה יקרה. זה תלוי, את מספיק רגישה כדי לראות האם זה לא הופך להיות לניצול. כאן את תצטרכי להפוך את היחסים שלכם לקצת חבריים. שאתם ביחד מבלים, ביחד עושים הכול, כמו שני חברים.
אורן: מה פירוש?
חברים זה נקרא "שווים". שהאחד לא רוכב על השני. אצל בעל ואישה לפעמים זה כך ולפעמים זה כך, תמיד מישהו מהם יותר ומישהו פחות, זה פועל בצורה של שמיניות. אם הם מכניסים לתוך השמיניות האלה עניין של שוויון, זה מסתדר. אני ממליץ לעניין השוויון, לצאת מהבית ולעשות סיבוב אפילו סביב הבית שלך, ולהחזיק יד ביד. תנסו. זה לא פשוט.
חיים חדשים – שיחה 22 – 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.