המטרה היא לעורר שיתוף - זה לא שאישה מחזיקה את הגבר, אלא ששניהם הולכים יחד
אורן: אני רוצה לשאול על אחת העצות שנתת קודם. אמרת שאתה ממליץ לבני הזוג במצב הזה להכריח את עצמם לצאת ולטייל יד ביד.
יד ביד זה מאוד סמלי. זה נקרא שאנחנו "שווים", הולכים יד ביד. יד ביד זה לא שאישה מחזיקה את הגבר, אלא ששניהם הולכים יחד. זה מאוד חשוב. ממש ללכת לטייל בפארק יד ביד. ממש יד ביד, לא ליד השני, לא בחיבוק ולא במשהו, אלא יד ביד. זה נותן הרגשת שוויון.
אורן: במהלך הטיול הזה של יד ביד, המצב הרגשי ביניהם הוא הרי לא משהו, כמו שאנחנו מבינים בסיטואציה שנוצרה. מה אתה ממליץ, האם אתה ממליץ שהם ידברו על משהו? ואם כן, על מה? חוץ מללכת יד ביד, מה צריך לקרות, צריכים לדבר על משהו?
אני ממליץ לדבר על הילדים או על הנכדים, זה יכול לקרות בכל גיל.
אורן: על הדברים המשותפים שיש להם?
כן, על דברים משותפים, על אנשים רחוקים מהם, מהילדות אולי, משהו שלא שייך להם. ממש לא במעגל הפנימי של המשפחה, אלא אם כן מדברים על ילדים. כלפי משהו שאנחנו לא נקלקל שום דבר, משהו שיעורר את הקשר בינינו לצד החיובי. אפילו שאנחנו אולי מדברים קצת על בעיות, רק על קצת, אבל שזה רק יגרום לשיתוף בינינו. המטרה היא לעורר שיתוף. אז מה יכול לעורר כאן שיתוף, אבל שיתוף בלבד? אני לוקח את זה מניסיון שלי, שאני מטייל עם אשתי כל יום שעה. רק חדשות טובות.
אורן: אבל עכשיו אנחנו מדברים על טיול בסיטואציה ספציפית.
עוד יותר.
אורן: לכן אני שואל, על מה לדבר, במצב הזה, המסובך מאוד רגשית, נניח שהם הצליחו למצוא תעצומות נפש וירדו לטייל יד ביד.
לא כך. היא צריכה לבוא אליו ולהגיד שהיא רוצה לטייל.
אורן: והוא צריך לתת את הצ'אנס כמו שאמרת קודם.
בלי צ'אנס, בלי כלום, לא נדבר על צ'אנסים ותנאים. סתם, יצאו לטייל, בוא נעשה סיבוב.
אורן: הם ברחוב.
כן, הם ברחוב. שתחזיק אותו ביד, או אפילו בשילוב זרועות, זה לא חשוב בהתחלה. ולדבר על כל דבר שיכול להיות משותף ביניהם, אבל לא מעורר אנטי, התנגדות. אלא שזה יקרב אותם.
אורית: גם על תכניות לעתיד, על דברים לעתיד?
תכניות לעתיד אני לא הייתי מעורר, זה כבר אומר שאת מחייבת בקשר, כאילו רוצה להוציא ממנו הבטחה שיש עתיד.
אני הייתי מעורר את העבר בצורה רגועה, טובה, שקטה וזהו. מה הוא דרש ממך הרבה שנים ולא קיבל? אולי לנסוע לאימא שלו, אולי עוד משהו, יש כאלה דברים. או לאיזה מקום לנוח יחד או לעשות משהו. את צריכה עכשיו להיזכר ולהשתמש בזה.
אורית: זיכרונות טובים.
אורן: לא רק זיכרונות, רצונות שלא מילאת.
שלא מימשת.
אורית: בדיוק, רצונות שלא מימשתי.
אבל לא לעשות את זה כ"עכשיו אני אשמה, אני מוכנה".
אורן: אלא?
זה צריך להיות בעדינות, פשוט דרך אגב.
אורית: שלא יהיה שקוף.
לא, וודאי.
ניצה: זאת אומרת, שזה לא ירַאה כמו איזה ריצוי.
לא. אבל הכי טוב, הוא צריך להכיר את כל המסיבה הזאת ואת מי שהיה שם, את צריכה לגרום לזה. איזה יום הולדת שלך או שלו או משהו, תזמיני חלק משם, זה כבר ינטרל את החשד.
חיים חדשים – שיחה 22 – 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.