שיחה 8 - 12. לחנך את עצמנו מחדש
חלק 12/14
לינק לוידאו
אורן: אתה מדבר על חינוך, ואני פה באולפן נמצא כנציג של הכיתה, של התלמידים שאותה אתה מלמד, ואני אדבר מתוך הזווית הזו. עד היום הייתי רגיל להתייחס, ובכלל בציבור מתייחסים לחינוך כמושג ששייך לילדים, ואם אני מבין את התהליך שאנחנו עוברים פה בכיתה איתך, אז אתה מדבר בעצם על זה שצריכים לחנך אותי.
כן.
אורן: לא נוחה לי העמדה הזאת שלתוכה הכנסת אותי כלומד. אני באתי ללמוד פה בכיתה. אני לא מאשים אותך אני רק מציין לך את התחושה, הכנסת אותי לעמדה..
של מתחנך.
אורן: לא רק של מתחנך, בעצם מהבנת הדברים שאתה אומר, אני מבין שההגדרה שאתה נותן לי, היא הגדרה של אדם בלתי מחונך.
ההגדרה שאני נותן לאדם היא של אגואיסט שאיבד את הדרך ואת הכיוון בחיים, ולא יודע איך לבנות לעצמו חיים יפים וטובים. הוא מלא דרישות ולא יודע איך לממש אותן, הוא לא יודע איך להחזיק את המשפחה שלו, הוא לחוץ שהילדים שלו מתקלקלים מיום ליום, שהם בורחים לו בין האצבעות, והוא לא רואה עתיד טוב מהיום למחר. הוא איבד תקווה לעתיד לעצמו, לקרוביו, למשפחתו ולכל העולם. הוא פשוט מנתק את עצמו מלחשוב על כך, ולכן מסוגל עדיין לסבול את החיים הללו, הגרועים ממוות. הוא נכלל במשבר רב גוני, טוטאלי וכללי, בכל מה שהוא נמצא בו, בסביבה, בחברה, אפילו בטבע, באקולוגיה, בבנייה עצמית וסביבתית. הוא שבור, הרוס, ואין לו דרך.
ובזמן האחרון נמצאת במשבר אפילו אותה מסגרת שבה הוא התקיים, שהיה מכור לעבודה, היה עבד אצל בעל הבית שלו, והיה מהופנט על ידי תרבות הטלוויזיה וכלי התקשורת המלוכלכים. והוא מוצא את עצמו ללא כיוון, מפני שאין לו עבודה, והוא רואה שהוא באמת בחוסר כל, ואז הוא שואל מה קורה הלאה, והוא מוכן לפחות במקצת לשמוע.
אני לא מגיע לאדם הזה ואומר לו את מה שאמרתי עכשיו. אני אומר לו "אתה אדם, ואתה יכול עכשיו לשנות את החיים שלך, אז בוא נראה מה יש לנו היום". ואז לאט לאט אני מדבר על כל הליקויים הללו, ואיך אנחנו יכולים להתגבר עליהם על ידי בניית הסביבה, העטיפה, שהיא תשנה אותנו ואנחנו נרצה חיים אחרים. אני אומר לו "בוא נבדוק איך אנחנו מגיעים לביטחון, לבריאות, לחיי משפחה טובים, לילדים טובים, לחינוך ולהשכלה הנכונה שלהם, לכך שתהיה לך עבודה, וחוץ מעבודה שיהיה לך מילוי בחיים, תקווה, אווירה בטוחה ויפה".
איך אנחנו מגיעים לכל זה? אנחנו צריכים לשנות את עצמנו, החברה זה כל אחד ואחד מאיתנו והקשר בינינו. אז בואו נתחיל לשנות את זה. איך זה אפשרי? הבחירה החופשית היחידה של האדם, האמצעי היחיד שהוא יכול לשנות את עצמו ואת הסביבה האנושית, זה השפעת הסביבה. אדם יכול לשאול, מה זאת אומרת השפעת הסביבה? איפה הסביבה שמשפיעה עלי? אם כך בואו ותשפיעו עלי.
נסביר לו שאי אפשר להשפיע עליו כך, אלא הוא צריך לבנות זאת בהבנה, בהכרה. אני אומר לו "אתה אדם חכם", אני לא אומר שהוא לא מבין דבר, אלא המצב שלו הוא כזה. המצב הוא של חוסר אונים, אבל לא אתה, אתה מסוגל לחנך את עצמך. ודאי שאתה נמצא בחוסר חינוך נכון, אבל אתה יכול לעשות את זה לבד. לכן בוא נבדוק איזו סביבה אנחנו יכולים לבנות כדי לחנך את עצמנו. אין כאן מישהו שיבוא ויגיד לנו, "תעשו כך וכך, תפסיקו לריב, תהיו ילדים טובים". אנחנו צריכים לבנות את זה בצורה בוגרת, חכמה. אנחנו צריכים לבנות לעצמנו את הדברים האלה. כך זה בא בכוונה מצד הטבע, כדי שאנחנו, בני האדם, נשתנה על ידי זה. אנחנו מעלים את עצמנו על ידי הסביבה.
אם הסביבה היא האמצעי היחיד להשפיע על האדם, אז אני צריך לבנות את הסביבה הזאת כדי שהיא תשפיע עלי. אני נמצא בחינוך עצמי, אף אחד לא בא לחנך אותי. אנחנו יחד איתך, אמנם שאני בא אליך ואני כאילו הדובר, המורה, אבל אנחנו יחד פותחים את הבעיה ודנים ורוצים למצוא את צורת ההשפעה, שהיא תשנה אותנו ותבנה סביבה חדשה. אני לא מתייחס אליך בחוסר כבוד, אלא אני סומך על חוש הכרת הרע שלך, אני סומך על הבירור שלך, אני סומך על היכולת שלך להתפתח לגובה כך שתבין את כל הבריאה, את כל העולם. הרי אנחנו יחד איתך מתקנים עכשיו את עצמנו ואת כל האנושות, שגם היא תתקדם בצורה כזאת שתקדם את עצמה. אף אחד לא יבוא מהשמיים או מאיזה מקום אחרי האופק ויתחיל לחנך את כל האנושות כמו בגן ילדים גדול.
יש כאן התפתחות ראשונה בהיסטוריה, שהאדם הוא זה שבונה את עצמו. ולכן המשבר הזה לא מותיר לנו שום סיכוי להתקדם, אלא רק על ידי כך שנתחיל להעלות את האדם מתוכנו, מכל אחד ואחד. כל אחד צריך לעלות לרמה של השתתפות, הדדיות, התחשבות, ערבות, "ואהבת לרעך כמוך". זה נקרא לחנך את עצמנו עד רמת האדם. ואנחנו נעשה את זה בהבנה, בהכרה שאנחנו יודעים את הדברים הללו.
בהתחלה אנחנו לא יודעים דבר, אנחנו מתחילים מסדרת שיעורים או שיחות והפעלות עד שיחד אנחנו מגיעים כל פעם לסיכומים כאלה. וכך מתקדמים לאט לאט עד שכל אחד מבין יותר. והסיכומים האלה לאט לאט מצטברים בנו לאיזו תמונת מצב וסיכום אחד, שאנחנו צריכים את הסביבה. ובזמן שאנחנו לומדים בכיתה, בחוג שלנו או בקבוצה, אנחנו בונים כאן בעצמנו סביבה כזו.
אנחנו לא סתם כיתת לימוד ולא סתם כיתת הפעלה, שמישהו משחק איתנו כמו עם ילדים בגן, אלא אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, בשביל מה ולָמה, מה זה צריך לעשות בנו. כל אחד שיהיה פסיכולוג וסוציולוג לעצמו ולאחרים. כל אחד צריך לעלות לרמה שהוא המומחה באנושות, בטבע האנוש. יש כאן דבר והיפוכו ודאי. בהתחלה כשאדם מגיע לכאן ודאי שהוא יכול להגיד שההתייחסות אליו היא כמו למי שלא מבין דבר. אבל הוא לא אשם, כך חינכו אותו, כך עשו אותו ולכן הוא נמצא במשבר. אבל אני מתייחס בכבוד ליכולות שלו, למה שיש בו, וליכולת שלו לשנות את כל פני העולם.
התחלתי את השיחה הזאת מכך שאנחנו דומים לאנשים שאיבדו את הדרך באמצע המדבר. זו הצורה שלנו. ועכשיו אנחנו צריכים למצוא לעצמנו כיוון לאן ללכת, וזה לחיים הטובים. ואנחנו יחד מבררים את זה עכשיו, ואחרי שנברר נבנה זאת בעצמנו. ואז נבנה באמצע המדבר שלנו עולם מלא כל טוב.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -8, 12. לחנך מחדש |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.