אורן: אמרת שהמפתח הוא ויתורים.

נכון, המפתח הוא ויתורים. זה אחד הדברים. הלימוד לערבות הדדית צריך להיות הדרגתי. קודם כל אנחנו צריכים ללמוד פסיכולוגיה של האדם, ולאחר מכן פסיכולוגיה של שני חברים, ולאחר מכן פסיכולוגיה של בני זוג, יחס של הורים לילדים, יחס של אנשים לשכנים, יחס לקרובים, לכאלה שנמצאים במין ביקורת הדדית. ומתוך זה לאט לאט להגיע לחוגים רחבים יותר, עד מקומות העבודה, איך אני צריך להתייחס שם ולהיות בערבות הדדית, אחר כך באומה, ואחר כך בעולם.

זאת אומרת, צריכה להיות כאן הפעלה הדרגתית מִדְברים קרובים ונגישים שאנחנו יכולים להבין אותם, עד שאנחנו מקבלים התפעלות, התרגשות, ניסיון, חדות חושים, ואז לעבור לחוגים רחבים יותר, רחוקים מאיתנו. עד שנתחיל ללמוד אילו מדינות יכולות להתחבר זו עם זו, פרלמנטים למיניהם, שליטים, וכולי. נדמיין את המערכות האלה בצורה כלשהי, ואז נראה עד כמה שאנחנו נכללים בזה, פתאום נבין אילו שינויים צריכים לבוא בעולם.

כי עכשיו אנחנו רואים שכל השליטים לא מסוגלים לכלום, חסר להם חינוך. חסר להם חינוך של ערבות הדדית, חינוך על מערכות אינטגרליות. הם לא מסתכלים על העולם דרך משקפיים של ערבות הדדית. הם צריכים לקבל בתוכם את ההתפעלות, את ההתרגשות, את ההבנה, את השיטות, איך להגיע לערבות הדדית, איך לעשות קשר בין זה לזה, ולהגיע עד כדי אהבה. וויתור הדדי וודאי שחייב להיות באמצע. ולא שאני עושה איתך עסק, וכבר בתוך העסק, בתוך הסכם, אני מכניס כל מיני סעיפים כאלה שאני אוכל להפר אותו, כי אני צריך לסדר אותך, וכן הלאה. מלכתחילה הולכים לקשר טוב. וברור לנו כבר בסעיף הראשון של כל ההסכמים, שאנחנו לא יכולים להפר אותם, שאנחנו לא יכולים לברוח זה מזה. אז כל הבעיה ובכל הרמות, היא רק בעיית החינוך.

להשאיר תגובה

יש להרשם כדי להוסיף תגובות.