אנחנו רק נדאג שתהיה להם הרגשה יותר טובה. והמציאות בעצם לא תשתנה, אלא ההרגשה תשתנה
ניצה: כרגע במצב הקיים, אני מנסה להרגיש את הצורך של הקהל הרחב, של האזרח. אז כרגע האזרח לא חושב על כך שהוא הולך לאזן את הטבע, או את עצמו עם הטבע. אבל הוא כן חושב שהדבר שהוא הכי רוצה עכשיו להשיג זה באמת את אותה הרגשה של ביטחון וחוסן. חוסן פנימי, חוסן חברתי, איזו הרגשה של כוח כזה, זה באמת אותו כוח שאנחנו מכירים כשיש תקופה של מלחמה, אז אנחנו מתחברים בינינו וזוכים להרגשה הזאת.
אבל איך אנחנו מייצרים את ההרגשה הזאת של החיבור, של החוסן הזה שאנחנו כל כך רוצים להרגיש עכשיו בלי שהאיום כבר קיים, הוא אמנם בפתח אבל אנחנו עדיין לא מרגישים אותו מספיק חזק כדי שנצליח להתחבר רגע לפני.
את אומרת כך, מה שאתה אומר זה מדי גבוה, זה שאנחנו יכולים על ידי המחשבות וחיבור בינינו לשנות את המערכות. בוא נדאג בינתיים שכולנו נהיה מחוברים.
ניצה: נכון.
אבל אז אנחנו לא משנים את המציאות, אנחנו רק לא מסבירים להם שאנחנו לא משנים את המציאות. אלא אנחנו רק נדאג שתהיה להם הרגשה יותר טובה. והמציאות בעצם לא תשתנה, אלא ההרגשה תשתנה, האדם ילך למות עם חיוך. אני אומר, שהוא לא ילך למות, אם אנחנו באמת עומדים לשנות את הטבע. ואת אומרת שזה גבוה מדי בשבילו, שילך למות עם חיוך, זה מספיק.
ניצה: מה ההבדל? תסביר קצת יותר.
הבדל הוא חיים או מוות.
ניצה: מה ההבדל בתפיסה של האדם?
את צודקת. אם נסתפק בהסברה רגילה, זאת אומרת בהסברה פסיכולוגית, אז נגיד בואו נתחבר זה תמיד מציל אותנו, זה תמיד עוזר לנו ולא יותר, זה מובן לכל אזרח, והאמת הוא לא צריך לדעת יותר. בינינו, הרחבתי את ההסבר. בזה שהם יתחברו על ידינו זה יפעל, זה יפעל. זה יהיה באמת מספיק. פתאום הם יתחילו להרגיש מהפעולות, אם הם יעשו את זה על ידי שולחנות עגולים וסדנאות שאנחנו מעבירים, אז בהחלט תהיה להם ידיעה ברורה והרגשה, שבהחלט אפשר להשיג על ידי החיבור כוח מיוחד, ממש על טבעי. ככה הם ירגישו, שיש להם רוח שבאה מבפנים, שמעלה אותם ועושה אותם כביכול מחוסנים. כפי שדיברת על חוסן. מחוסנים נגד הטילים.
ניצה: כדי להשלים את התמונה, נחזור עוד פעם למה שאמרת קודם, לראות אם עכשיו התמונה שלמה יותר. "מה שנשיג במלחמה נוכל להשיג על ידי החיבור". אז מה שנשיג על ידי מלחמה, דיברנו על כך שאנחנו רוצים להשיג שלום, אולי אפילו ביטחון, לפחות ביטחון אם לא שלום.
לא שלום, אלא הפסקת האיום.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים להבין, שאנחנו יכולים על ידי חיבור למצוא פֶּתָח לשינוי העולם, לשינוי האנושות, שינוי הגישה שלנו למערכות שבָּנִינו.
ניצה: הפסקת האיום. ודיברנו על כך שיכול להיות אפילו שהמצב הכלכלי יהיה טוב יותר כי אחרי מלחמה זה תמיד כך. ועכשיו כשאני מחברת את החלק השני של המשפט, "נוכל להשיג על ידי החיבור". זאת אומרת, על ידי החיבור נוכל להשיג גם שיפור כלכלי.
הכל. כי החיבור פועל לא על ידי זה שאנחנו משמידים כל מיני אמצעים כלכליים, ואז אנחנו יכולים לפתח אותם שוב. אנחנו כאילו נזרקים להרס, כמו לפני עשרים שלושים שנה ואז יש לנו מה לעשות, אנחנו לא נמצאים בעולם שכבר מילאנו אותו בכל מה שצריך ולא צריך.
לכן, על ידי זה שאנחנו מגיעים למלחמה, לשטח פתוח בכלכלה, כאן על ידי החיבור אנחנו מגלים כלכלה חדשה. כלכלת החיבור. כלכלה לא תחרותית, כי הכלכלה הזו בעצם נגמרה, לכן בא המשבר. אם אנחנו נתחיל לעבוד, בעוד כמה שנים אנחנו בכל זאת שוב נכנס לזה ומהר מאוד. כי אירופה ואמריקה לא ניזוקים מזה, רק אנחנו כאן קצת, איראן ועוד כמה מדינות.
לכן מה שקורה כאן, אנחנו צריכים להבין, שאנחנו יכולים על ידי חיבור למצוא פֶּתָח לשינוי העולם, לשינוי האנושות, שינוי הגישה שלנו למערכות שבָּנִינו. כל המערכות, מערכת הכלכלה, המשפחה, המדע, התרבות, המדיניות, המערכת הסוציאלית, הפיננסית, כולן נמצאות במשבר. זאת אומרת, כל מה שהאדם פיתח במשך אלפי שנות ההתפתחות שלו, נמצא בקריסה. ולכן מלחמה, אפילו מלחמת עולם אם היא תתפרץ, היא בסך הכל תזרוק אותנו כמה שנים אחורה.
מה שאין כן, אם אנחנו נלך בלי מלחמה לחיבור, אנחנו נמצא בתוך החיבור את אותו מודל, אותה תבנית, שמותאמת לטבע האינטגרלי. כי החיבור מותאם בדיוק לטבע. ולכן, יוצא שנוכל למצוא כאן גישה חדשה לכל מה שאנחנו נמצאים בו היום במשבר. בחינוך, בתרבות, במדע, במשפחה, בכלכלה, בפיננסים, ועוד ועוד. רק מתוך חיבור.
עכשיו אנחנו פועלים מתוך חוסר חיבור ומתוך תחרות. ואז אנחנו נפעל בצורה הפוכה. עכשיו אנחנו נמצאים בניגוד לטבע, וזו בעצם סיבת המשבר שלנו, ואז אנחנו נפעל מתוך חיבור והזדהות עם הטבע. ואז, מתוך האיזון עם הטבע, נגיע לפתרונות כאלה שכבר לא ניכנס אף פעם למשבר, כי כל פעם נהיה בהתאם למערכות הטבע.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
זה שאנחנו מביאים את התבנית הזאת, והוא נכלל מזה במקצת, זה כבר מתפשט בעם ובזה בהחלט אנחנו יכולים לשנות את המצב.
ניצה: נניח שהצלחתי להבין פחות או יותר למה חיבור זה טוב לי, למה טוב להתחבר. השאלה הבאה היא בעצם איך מתחברים, איך עושים את הפעולה הזאת שתיארת, את החיבור כזה, איך זה בא לידי ביטוי במציאות שלנו?
קודם כל זה בא על ידי אין סוף מאמרים קטנים כאלה של מאתיים מילים ולא יותר, אפילו פחות, שאנחנו מפיצים, וקליפים קצרים. אנחנו מציפים בהם את כל כלי התקשורת, אנחנו יכולים להגיע רחוק. ברשתות הטלוויזיה שלנו ובאינטרנט. יש לנו את ערוץ 66, יש לנו את האינטרנט, אנחנו צריכים להתחיל להפיץ בהם בצורה אגרסיבית בלחץ, בכמה שאפשר, את הגישה הזאת, את ההדגמה הזאת, את התכניות שלנו שבהם האזרח יוכל להשתתף, להתפעל, להתרגש יחד איתנו.
זה שאנחנו מביאים את התבנית הזאת, והוא נכלל מזה במקצת, זה כבר מתפשט בעם ובזה בהחלט אנחנו יכולים לשנות את המצב.
וזה לא עולה הרבה כסף, כי אנחנו לא קונים את הרשתות האלה. זה לא שייך ולא תלוי במישהו שיושב גבוה, באף אחד. ואין לאף אחד יכולת להתנגד לזה, כי למה אפשר להתנגד, למי אתה מתנגד? כנגד חיבור ואהבה, אין מי שיכול להרשות לעצמו להגיד משהו. ולכן כאן הכל פתוח ותלוי בנו.
ניצה: זאת אומרת אנחנו צריכים להעביר פה מסרים מאוד מאוד ברורים לקהל שמקשיב או שומע, איך מתחברים.
שלא כל כך מקשיב.
ניצה: שלא כל כך מקשיב.
שלא כל כך שומע.
ניצה: נכון.
זה לא חשוב. אבל אנחנו צריכים לגרות אותו, אנחנו צריכים לדקור אותו במקצת. להשתמש באותו פחד, בפחד הסמוי, בכל מיני חרדות פנימיות, להוציא אותם קצת החוצה, באמנות כדי לא לדחות אותו אלא לקרב. וכן הלאה.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
רק החיבור בינינו, אחרי חשבון נפש כלפי החיבור
ניצה: איך המציאות של האדם, של האזרח, משתנה ביום יום, ברגע שהוא מתחיל לעשות פעולות של חיבור כאלה?
הוא צריך להרגיש שהוא משתנה, שהיחס שלו משתנה, לעם, למלחמה שמתקרבת, כולם מתחילים להתנהג קצת אחרת. רואים את זה גם ברחוב, בסופֶּר, בעבודה, בכל מקום, אנשים נעשים יותר רגישים, יותר רגישים זה לזה. אנשים נעשים יותר שקטים כאלה, כמו בעת צרה. אנחנו צריכים בהתאם להשתמש במצב הזה, שיהיה נוח, טוב, יפה, שהם ירגישו שאנחנו נמצאים איתם באותו גל. וזה יקרה.
עכשיו בינתיים יש הכנה לחגים, הזמן הוא באמת לא בדיוק מתאים לזה. אבל אני חושב בכל זאת, לקראת ראש השנה ולקראת יום הכיפורים, אנחנו חייבים לצאת עם הדברים האלה. כי ראש השנה הוא כלפי השנה החדשה, יום הכיפורים זה יום הדין שבו תלויה כל השנה, עד כמה שאנחנו נעלה את עצמנו מעל החשבונות הרעים לחשבונות טובים, וכן הלאה. זאת אומרת כאן אנחנו יכולים להתחיל לעבוד.
אורן: לצאת עם מה?
לצאת עם הסברה, שרק חיבור, בימים הנוראים, בימים שאנחנו עושים חשבון נפש, רק החיבור בינינו, אחרי חשבון נפש כלפי החיבור, העם צריך לעשות חשבון, עד כמה הוא עם, עד כמה הוא מחובר, עד כמה הוא מקיים את התנאי, "ואהבת לרעך כמוך" שהתורה דורשת, מאז שנעשינו לעם, כמו שכתוב במעמד הר סיני. אם נעשה חשבון על זה, אז ודאי נרגיש שינויים. וזמן הימים הנוראים זה זמן הטוב ביותר לזה. אנחנו חייבים לצאת עם מכת הפצה בכל מקום שרק אפשר. אפילו לקנות שטחים בעיתונים הגדולים, ממש כמודעות.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית |
| להשאיר תגובה | |
לחיבור בינינו כנראה יש כוח שמבריח את כל השונאים.
אורן: מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין האיום הביטחוני. "ואהבת לרעך כמוך" זה לא איזה קמפיין חדש, מכירים את זה כבר אלפי שנים. למה אתה מדבר על זה עכשיו.
מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לחורבן בית המקדש, שהיתה מלחמה, התנפלו עלינו וזרקו אותנו מארץ ישראל לפני אלפיים שנה? מה הקשר? רבי עקיבא צעק, הוא לא צעק לתלמידים בואו נעשה משהו אחר. הוא צעק להם "ואהבת לרעך כמוך".
אם אנחנו לא רוצים כאן חורבן, כאן כנראה גם אנחנו צריכים לצעוק כך.
אורן: לצעוק מה?
לצעוק "ואהבת לרעך כמוך", להתחבר. לחיבור בינינו כנראה יש כוח שמבריח את כל השונאים.
אורן: למה?
אני לא יודע בדיוק למה. רק אני רואה שכך קרה בהיסטוריה שלנו.
אורן: חיבור ביניהם מבריח את השונאים שלהם?
כן.
אורן: חיבור ביניהם, נניח בין האירנים?
חיבור בינינו.
אורן: לא, אני משתמש עכשיו באותה נוסחה רק הופך אותה לצד השני. מולנו נמצא עם אחר, לצורך העניין העם האיראני. אם הוא יהיה מחובר הוא יצליח במשימה שלו נגדנו?
כן.
אורן: אוקיי. אז זאת אומרת במלחמה, במצב של מלחמה אם יש שני צדדים, אז מי שיותר מחובר הוא מנצח?
כן, אבל אי אפשר להשוות. כי לעם ישראל יש משימה מסוימת, יש לו תנאי מסוים, לשם מה הוא קיים בטבע, למה הוא חייב להיות מחובר ולהראות בזה את האור לגויים. לכן, חיבור בו וחיבור בעם האיראני זה לא יכול להיות אותו חיבור. בעם האיראני או בכל אומה אחרת, יש חיבור טבעי. בעם ישראל אין חיבור טבעי. אנחנו כמו אגוזים בשק. ובכל אומה ואומה יש איזו הרגשה של אנחנו יחד, אנחנו שייכים לאומה אחת. ולכן אתה לא יכול לעשות סתם השוואה בין החיבור שלהם והחיבור שלנו. אבל ללא ספק שזה עומד כנגד זה.
אורן: לא הבנתי.
בדרך כלל חיבור בכל אומה ואומה, כך היה בדרך כלל בהיסטוריה, הוא נגד אומה אחרת, הוא חיבור טבעי. אם יש משהו מעל לטבעי זה נגד מישהו. מה שאין כן אצלנו חיבור מלכתחילה, הוא רק כדי להתקיים, כי בלי זה אנחנו לא מתקיימים.
אורן: לא הבנתי. מה יש אצלנו?
אצלנו אין חיבור טבעי, אנחנו לא עם, אנחנו קיבוץ גלויות. וגם פעם לא היינו עם, סתם יצאנו מבבל כי היינו שייכים למנהיג ששמו אברהם. ולכן עכשיו אם אנחנו רוצים להפוך מקיבוץ גלויות לעם, עלינו להתחבר.
אנחנו הגענו לכאן, לארץ ישראל, להיות עם ישראל בארץ ישראל, כמו שכתוב במגילת העצמאות, ש"בעם ישראל קם העם" וזהו. כדי לעשות מאיתנו באמת עם, הטבע מכביד עלינו, ומעלה כלפינו כל מיני מכות וצרות ללא הפסקה, כדי לחייב אותנו להתחבר. מאז שהגענו לכאן ועד היום הזה, עם כל מה שאנחנו עושים, כולם נגדנו. למה כולם נגדנו? והאיום הזה לא ייפסק, אם נצליח באיזו צורה להשתיק את איראן, אנחנו נשיג בזה משהו? כלום.
אנחנו צריכים להבין שיש כאן מגמה אחרת, סיבה אחרת בהיסטוריה - לחייב אותנו לחיבור. ואם במקום לגלות את הסיבה האמיתית ולתקן את הבעיה, אנחנו הולכים ומוחקים את איראן, שעושה כאן עבודה עלינו כדי לחייב אותנו להתחבר, אז בזה אנחנו לא עושים כלום. אנחנו בזה כאילו מבטלים את הגורם הנוכחי, ובמקומו יבוא גורם הרבה יותר גדול, באיום הרבה יותר גדול. נניח, כל הארצות השכנות יתחברו יחד נגדנו, כולל איראן. זה יותר טוב?
אורן: אבל כל מה שאתה אומר זה לא חדש, למעלה משישים שנה הסרט הזה נמשך.
זה נמשך כפול זמן, מהעלייה הראשונה.
אורן: נכון. אז מה חדש היום?
אין שום דבר חדש, ככה זה לא ייגמר. אני אומר שהפתרון שלנו לא בזה, הפתרון שלנו הוא שנבנה עם ומדינה בצורה כזו שאנחנו מחוברים כעם. זה מה שחסר לנו. וכל הגורמים הפנימיים והחיצוניים האלה שמסיתים אותנו, שבאים להילחם בנו, הם סך הכל באים כדי לחייב אותנו לחיבור. כי ביסוד שלנו כתוב, שערבות זה היסוד של האומה. "ואהבת לרעך כמוך", זו המטרה.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית |
| להשאיר תגובה | |