אם אתה מספק לאגו שלך -"דין", אם לשלה -"רחמים", בין שניהם איזון = "קו אמצעי". כך אתה מתחיל להתחשב עם אחרים - בונה קו אמצעי לא רק כלפיה אלא קו אמצעי כללי
אורן: אני רוצה ללמוד בדיון הזה משהו מאוד ספציפי, אני רוצה להבין מתי אני מפעיל את מידת הדין, הצד הפחות נחמד, הפחות מוותר ואוהב, כי אמרת שאני צריך להפעיל גם אותו לפעמים.
לא רק לפעמים, הצד הזה חייב להיות כל הזמן.
אורן: כל הזמן?
מאוזן, דין ורחמים, חייב להיות קו אמצעי.
אורן: האם אני צריך, בגישה אליה, להחזיק בשני סוגי היחסים בו זמנית, ומהם?
בטח. בדין וברחמים.
אורן: מה זה אומר?
שמצד אחד אני רוצה ליהנות, לנצל אותה, והיא צריכה לעשות את כל מה שאדרוש ממנה. כמו לפני הקורס נניח, שידעתי אז מה אני רוצה לקבל ממנה, כל פעם, וכל רגע משהו אחר, אבל כל הזמן. זה נקרא "דין" אצלי.
מה זה "רחמים"? רחמים זה שאני מנתק את עצמי לגמרי, ולוקח בחשבון את מה שהיא רוצה ממני, ומשתדל לבנות תבנית, "איך הייתי אז מתייחס אליה, כשה"אני" לא קיים וכולי לשירותה?" זה נקרא "רחמים". עכשיו, בין שניהם, בין שני הכוחות האלה אני צריך למצוא את האיזון, וזה נקרא "קו אמצעי".
אורן: איך מוצאים את האיזון?
מתוך ניסיון, זה תהליך הדדי שאנחנו צריכים, כל אחד, ללמד את השני. בכך אתה מתחיל לעבוד עם היצירה החדשה, עם ה"אדם" שבך, מי שיודע להתחשב עם השני, להבין את השני, להרגיש את הזולת, להגיע באמת ל"ואהבת לרעך כמוך" ולא רק "רעך" אשתך, אלא שתוכל כך להתחיל להרגיש את האחרים.
אתה תצא לרחוב, לעבודה, ותתחיל להרגיש מתוך התרגילים שעשית איתה, שאתה יכול בכל מקום להתקשר עם בני אדם, ופתאום הם מתחילים להיות מנוהלים על ידך.
אתה פתאום יכול להזיז אותם, כי אתה מתייחס אליהם בקו האמצעי, בקו נכון. בכמה שהאדם כך, גם אתה. עד כמה שאתה, כך גם הוא. וזה קורה אוטומטית, אתה מתחיל להיות מאוזן עם העולם, אתה פתאום מתחיל להרגיש שאתה מנהל את העולם. כי הקו האמצעי הוא ממש חוק טבע שנמצא בתוך כל המציאות, חוץ מהחברה האנושית. וזה נקרא "בראתי יצר רע", ואתה מסדר עכשיו את האגו שלך, אתה מאוזן.
אורן: אני רוצה להבין יותר לגבי הקו האמצעי.
כמו שאתה מתחשב עם בת הזוג, כך אתה מתחיל להתחשב עם האחרים. ובצורה כזאת אתה בונה קו אמצעי לא רק כלפיה, אלא קו אמצעי כללי.
אורן: אני רוצה להבין את נושא הקו האמצעי. הבנתי שיש קו אחד, דין, ויש רחמים קו שני, ואני צריך ליצור קו אמצעי. דין, זה מה שאני דורש מהאדם האחר?
כן, ורחמים זה ההפך.
אורן: רחמים זה אם אני מנתק את עצמי לגמרי, ומה?
מה היא הייתה רוצה לדרוש ממך? מה היא דורשת ממך?
אורן: אנחנו שניים, אני והיא, ואת מה שאני דורש.
אתה קולט אותה בפנים, כאילו בתוך עצמך, לך יש את האגו שלך ולה את האגו שלה.
אם אתה מספק לאגו שלך, זה נקרא "דין", אם אתה מספק לאגו שלה, זה נקרא "רחמים".
אורן: ומה זה הקו האמצעי?
זה איך שאתה יכול לסדר את שניהם.
אורן: איך?
זה נקרא להגיע ל"זיווג", לחיבור. יש את האחד ויש את השני, ואיך אתם מתקרבים ומגיעים לחיבור.
אורן: אבל אנחנו מדברים עכשיו על היחס שלי, היחס החד סטרי.
כן, אבל כשאתה מדבר על חד סטרי, אז אתה לא מתייחס אליה. אם להתייחס אל השני, אתה יכול להתייחס רק דרך מה שאתה קולט ממנה, מה שהיא רוצה.
אורן: ממה שהבנתי, זו הרגישות שאני צריך לפתח כלפיה, לקלוט מה היא רוצה.
כן.
אורן: עכשיו יש לי שתי מושכות, אחת זה מה שאני רוצה, והשניה זה מה שהיא רוצה.
זה התנאי ההכרחי וההתחלתי, בלי זה אתם לא מתחילים לעבוד, וכל אחד מכם מוכן להתכלל עם השני.
אורן: כשאני בונה את הקו האמצעי בין הדרישות שלי לדרישות שלה, איך אני בונה אותו?
באיזון, עד כמה שאתה מסוגל לוותר על עצמך. אתה לא יכול למלא את שני הרצונות האלה, אתה צריך קצת להוריד כאן וקצת להעלות שם.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אתה משתדל להכניס נניח רחמים ואתה רואה שעד פה זה טוב, אבל יותר מזה, יהיה לא, וכך גם היא. בצורה כזאת מתחילים לנהל את עצמכם
אורן: אמרת שזו לא אהבה חלוטה, ולכן אני צריך להראות לה יחס טוב, אבל גם לצפות ממנה ליחס חיובי, ואם לא, אז יש לי גם את הרע. איך אתה יודע איפה גבול הוויתור, מהי נקודת האיזון?
כשאתה נוהג במכונית, אתה מסתכל לאן אתה מגיע והאם אתה מתקרב למטרה, כך גם פה, האם אתה רואה שאתם מתקרבים זה לזו? האם אתה רואה שהתגובה שלה נכונה? אתה משתדל עד כמה שאפשר להכניס נניח, רחמים, ואתה רואה שעד פה זה טוב, אבל יותר מזה זה יהיה לא כל כך, וכך גם היא. בצורה כזאת, אתם מתחילים לנהל את עצמכם. אתם עובדים עכשיו עם הטבע, מעל לטבע, אתם מתחילים להיות בני אדם. אתם מתחילים להיות למעלה וגבוה ממה שיש לכם, מהיצירה שלכם.
אורן: כשאני מתאמץ להפעיל את מידת ה"רחמים" לוותר, ולהתחשב, האם במאמצים האלה יש נקודה שבה אני אומר, לפי התגובה שאני קולט מהשותף שלי בתהליך, שאני צריך לעצור קצת?
כן, כי אתה גם תעזור לו, אתה לא עוצר בשביל עצמך, "מספיק, זה יותר מדי", לא. אתה אומר שביחס יפה מדי "אני מקלקל אותה", אני מכשיל אותה, היא לא תוכל להתגבר על היחס היפה שלי ולשמור על נקודת האיזון. אלא זה יחליש אותה מדי".
ניצה: וכאשר אתה עוצר את עצמך האם אתה עוזר גם לה.
גם כשאני עוצר את עצמי מרחמים, מאהבה, להוסיף באהבה, אני עושה את זה מתוך האהבה. כמו עם ילדים, אסור להראות להם יחס יפה מדי, אחרת נקלקל אותם, כך גם אנחנו. נקודת היסוד היא שכולנו בהמות, חיות, וכולנו צריכים לעבוד על עצמנו כדי להיות בני אדם, וזה אפשרי על ידי עבודה הדדית במשפחה, אחר כך עם הקהל הרחב, עם כולם.
אורן: איך אתה מגדיר משוב טוב?
במשוב טוב אנחנו מרגישים זה את זו, אני לא מתקרב אליה כמו עם המכונית לאיזו מטרה, אנחנו כבר נמצאים יחד, ואנחנו מחזיקים את ההגה ביחד.
אורן: מה פרוש? מה אני צריך להרגיש?
שיש לנו כלים משותפים, את שלה ואת שלי, ושנינו מנהלים את הכלים האלה יחד. שהאגו שלי וגם האגו שלה נמצא למטה, והרצון האחד שלנו להשפיע זה לזו נמצא למעלה, ואנחנו עובדים יחד כמו שני מדענים, כמו שני בני אדם, על בהמה שלנו.
אורן: התמונה הזו יפה, האם אתה יכול להמציא לנו תרגיל שיקרב אותנו לתמונה של הגה אחד?
אני ממליץ לעשות סדנאות. סדנה זה פשוט שיחה הדדית.
אורן: היום שמענו הסבר, רעיון, ואנחנו רוצים להתחיל לעבוד על זה.
אז אתם צריכים לדבר על זה, ללעוס את הדברים האלה.
אורן: תן לי איזו שאלה מובילה, שתכוון אותנו בטוח להתקרב לתמונה הזאת.
מה זה נקרא שאחד נכלל מהשני, בדין וברחמים?
אורן: אני לא יודע מה לענות על זה.
דין נקרא האגו שלי, רחמים נקרא שאני קולט את האגו שלה. מה נקרא קו אמצעי? שאני כל הזמן רוצה להיות באיזון בין דין לרחמים. זאת אומרת, להשפיע כמה שיותר לשני על מנת לראות ממנו דוגמה נכונה. מה זו דוגמה הנכונה, תגובה נכונה? שגם היא נכללת מזה.
אורן: תגיד לי בבקשה את מה שאמרת במילים פשוטות שאוכל להבין כי אנחנו צריכים לדבר על זה מאוחר יותר ואני לא רוצה שנבלבל אחד את השני במילים דין ורחמים.
אם אני דואג רק לאגו שלי, זה נקרא "שמאל", ואם אני לוקח בחשבון את האגו שלה, ונניח שאני הולך וממלא אותו עד הסוף, זה נקרא אצלי "ימין". או שאפשר להגיד ששמאל זה דין, וימין זה רחמים.
שמאל או דין אלה כל הדרישות שלי שהייתי רוצה שהיא תמלא. ימין או רחמים, אלה כל הדרישות שלה שהיא רוצה שאני אמלא בה. ברור שדין ורחמים, ימין ושמאל, נמצאים בהתנגשות זה עם זה. מתי הם יכולים לא להתנגש, אלא לקבל מילוי שלם? כשאחד יהיה העבד של השני, וזה יכול להיות רק חד סטרי, או כשקניתי אותה, אני נותן לה מכות, והיא ממלאת את הרצון שלי. או להיפך.
קיימת אפשרות ששנינו נמלא זה את זו בצורה מושלמת ובנוסף נמלא עוד זה את זו פי תר"ח פעמים. איך? כשכל אחד נכלל מהאגו של השני. יוצא שאנחנו צריכים רק לעבוד על השיתוף. עד כמה אני יכול למלא את האגו שלה, ועד כמה היא יכולה למלא את האגו שלי. איפה כאן ה"לא ללכת לאיבוד"? לא ללכת לאיבוד זה אפשרי כשאנחנו נמצאים בהרגשה משותפת של החיבור בינינו, באיזו נקודת איזון, ונמצאים כעומדים בקודקוד ממש.
אורן: לא הבנתי.
נקודת החיבור חייבת להיות, טיפת היחוד.
אורן: השאלה הייתה איך לא ללכת לאיבוד.
בהשפעה הדדית, בדרישה הדדית, באיזון הדדי.
אורן: לא להגזים כאילו?
אולי לא להגזים.
אורן: לא לצאת מאיזון?
כן.
אורן: איפה כאן "לא ללכת לאיבוד, לא לצאת מאיזון"?
חייבת להיות בינינו כאן הרגשה משותפת שנקראת "זיווג". זיווג נקרא ששניים מחוברים יחד ברצון להיות בהשפעה הדדית למען חיבור הדדי. אנחנו מקבלים את האגו של כל אחד כאמצעי, ועל ידי זה שאני רוצה למלא אותו, אני נמצא בחיבור עם השני, וגם הוא. והנקודה הזאת שקיימת בינינו, נקראת מסך.
אורן: שנינו מחוברים ברצון הדדי למלא זה את זה
כן
אורן: אמרת איך לא לצאת מאיזון, איך לא ללכת לאיבוד.
כן, על ידי זה שאנחנו כל הזמן מרגישים זה את זה כמחוברים יחד.
אורן: מה אפשר לעשות כדי להתחיל להרגיש את זה יותר ויותר?
זה יתחדש בנו כל הזמן, הרצונות, המחשבות, זה יהיה כל הזמן וילך קדימה, על זה אין מה לדאוג, לא נישאר אף פעם במקום אחד.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
שאתה מגיע לנקודת החיבור היא מתחילה לברוח. להשתדל להיות בהרגשת חיבור פנימית, בזוג תמידי. נעשה משניים אחד. דרך זה יצאת מעצמך, את כל העולם אתה יכול להרגיש
אורן: אני רוצה לשאול על נקודת החיבור עצמה.
ברגע שאתה מגיע לנקודת החיבור, היא כל הזמן מתחילה לברוח.
אורן: ממה נבנית הנקודה? מה צריכים לעשות כדי ליצור אותה?
ליצור אותה צריך מרצון טוב שלך ומרצון טוב שלה. מרצון טוב של הלובש והמלביש. נקודת היחוד.
אורן: מה הסימנים של ההרגשה.
אתם מרגישים בפנימיות זה את זו. אני פתאום מתחיל להרגיש את הלב והמוח שלה, ליבא ומוחא שלה, והיא את שלי. אנחנו מתחילים להתקשר בנקודות פנימיות יותר שנעשים כאחד. וודאי שהנקודה הזאת היא מיד נסתרת, ויש כאן מיד איזו בריחה והסתרה, זה כמו שאתה רוצה לכוון משהו, להחזיק בכוונת, והנקודה כל הזמן מסתובבת ואתה לא מצליח לקלוע בה, אבל דווקא כשאתה כל הזמן הולך אחריה מוסיף ומוסיף, אז אתה מוסיף דקויות, רצונות, מחשבות, יגיעה ההדדית, וכך אתם מתקדמים, במאמצים ובעבודה פנימית בלב ובמוח כל הזמן. אבל יחד עם זה אתם מרגישים התפעלות. כי ניגלה כאן משהו חדש, משותף הנקרא "אדם". שזה אדם וחווה יחד, איש ואישה. אתם מתחילים לגלות כאן את היסוד הפנימי והרוחני של המבנה הזה, שנקרא "אדם".
אורן: איך אתה יכול לבדוק שאתה מתבונן בתהליך הזה מתוך הנקודה המשותפת ולא מתוך הנקודה הפרטית שלך?
זו הרגשה. אי אפשר למדוד את זה בצורה אחרת, רק בהרגשה שאתה מרגיש אותה והיא אותך. אף פעם לא הרגשתם כך קודם. ופתאום זה בהרגשה ממש פנימית ואתם לא רוצים לברוח ממנה. הנקודה נותנת הרגשת חיוּת, חיים, פי כך וכך יותר ממה שהרגשתם אי פעם, בכלל. כי אתה כבר מתחיל להיות מחובר עם הדמות כנגדך. ודרך זה יצאת מעצמך, אתה מתחיל להרגיש, את כל העולם אתה יכול להרגיש.
אורן: מה עכשיו אתה צריך לעשות שהנקודה הזאת לא תברח?
כל הזמן להיות בעבודה איתה יחד. זאת אומרת שאם תפסתם את הנקודה הזאת, עכשיו אתם צריכים להשתדל להיות בזוג תמידי.
אורן: מה פירוש?
בהרגשת החיבור הפנימית, שכל הזמן אתם מחוברים.
אורן: מה זה הרגשת זווג תמידי?
אתה תמצא את זה, אתה תרגיש את זה. זה לא הזיווג הבהמי, הגופני. זה משהו שאתה תרגיש שהפנימיות שלה והפנימיות שלך נעשים כאן כאחד. ממש אחד.
ניצה: מה יקרה בפועל, אני ארגיש את הרגשות שלו?
לא שלו, אלא יחד.
ניצה: יחד?
כן. זו מציאות חדשה, שנעשה משניים אחד, ובחיבור הזה יחד, אתם תרגישו מדרגה יותר עליונה. אנחנו קוראים לזה "בורא". למה? כי מהמדרגה הזאת אתם באתם פעם לעולם הזה, נולדתם וגדלתם, והגעתם פתאום במקרה כביכול לחיבור ביניכם. התחתנתם, ועכשיו על ידי העבודה הזאת אתם חוזרים כאילו לאותו השורש.
אורן: נאמר שהרגשנו את זה טיפה, ואחר כך נניח שזה נעלם. מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו?
להתחיל את העבודה מחדש.
אורן: אבל אפשר לעבוד להרבה כיוונים ולהתפזר.
אין כאן כוונים, אתה צריך שוב לתאר לעצמך מה היא רוצה ממך לעומת האגו שלך, ושוב לבנות את עצמך כך משני קווים וקו אמצעי וכן הלאה. והיא גם אותו הדבר. ואז, בקווים האמצעיים אתם מתחברים ושוב מגיעים.
אורן: אחרי שטעמנו פעם ראשונה מהנקודה הזאת, זה לא יכול להיות כמו מצפן? איך אפשר להשתמש בזה בצורה מושכלת?
לא, זה אחר כך כשתהיה בעל ניסיון, בינתיים לא. אלא אתם יכולים לתאר את התמונה הזאת בצורה יותר פשוטה. שלא אתה נמצא בשני קווים, משני אגו וקו אמצעי, והיא משני אגו וקו אמצעי, אלא אתה והיא וקו אמצעי באמצע. כמו שדברנו קודם, ואז כל אחד שמוותר מעצמו מתקדם לאמצע, והיא מוותרת ומתקדמת לאמצע. אז נמצאים שם יחד.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
מתנה נקרא שבגלל שאני אוהב אותך הבאתי לך מתנה ואת לא חייבת לי כלום, זה התענוג שלי. מתנה זאת מעוררת בחזרה אהבה
אורן: אני רוצה להספיק עוד עיקרון אחד, ברשותך, העיקרון הבא מספר 7. "אהבה נקנית על ידי מעשים. כאשר אדם נותן מתנות לחברו, כל מתנה היא כמו חץ שפוגע בלב האחר ועושה בו חור. בסופו של דבר, חץ ועוד חץ, החומה שבלב האחר נבקעת ונוצר ביניהם איחוד רגשי." בקשר הזוגי בין בני זוג, מה היית מגדיר כמתנה? מתנה זה יכול להיות שאני הולך לחנות וקונה לה טבעת.
לא, האם בדקת קודם שזה מה שהיא צריכה? או שהיא תשחק לפניך שזה מה שהיא צריכה. אולי היא רוצה נעליים חדשות. אולי היא לא צריכה נעליים ולא טבעת, ובמקום זה רוצה לנסוע איתך לחופש לכמה ימים. מתנה זה נקרא שאתה בודק מה היא רוצה. את כל חנויות המתנות הייתי מפרק, זה סתם.
אורן: אספו שם את כל הדברים שאף אחד לא צריך.
כן. וההיפך, אתה צריך לבדוק מה היא רוצה ולהביא לה לפי הרצון שלה. זה נקרא מתנה.
אורן: מתנה יכולה להיות רק חפץ?
לא. הרצון, למלא רצון.
אורן: האם יחס יכול להיחשב למתנה? מתי יחס יכול להיחשב למתנה ולהיות מורגש כמתנה?
אם זה בא מתוך אהבה שלא מחייבת בחזרה.
אורן: לא הבנתי.
זה רק חצי המשפט, אם זה בא מתוך אהבה.
אורן: אז זה מורגש כמתנה?
זאת אומרת, שאני בזה לא מחייב אף אחד. אני בזה בעצם נהנה מהפעולה שלי ולא דורש ממנו בחזרה שום דבר. הוא נותן לי הזדמנות לעשות לו מתנה ואני בזה מרגיש תענוג. אני רואה למשל את אשתי כסבתא, הולכת לקנות מתנה לנכד שלה ליום ההולדת, אז היא צריכה להגיד תודה שיש לו יום הולדת, כי זה בשבילה תענוג לחפש מה לקנות לו, מה הוא צריך, אולי כך, ואולי כך.
אורן: שם זה יותר קל. מה אני עושה בקשר הזוגי?
זו דוגמה מתוך אהבה. אותו הדבר בקשר הזוגי. אתה צריך להתכלל ברצון שלה, ממה היא יכולה לשמוח בשמחה הגדולה ביותר, ואתה הולך ועושה את זה מתוך הרצון שלך למלא את הרצון שלה. ובזה בטוח שאתה לא רוצה כלום. כאן החשבון הוא פנימי, אתה לא רוצה שום דבר ממנה. אם אתה מתייחס אליה כשאתה דורש בחזרה, זו לא מתנה, זה נקרא עסקי חליפין. אבל מתנה זה נקרא "שרק בגלל שאני אוהב אותך, לכן הבאתי לך מתנה ואת לא חייבת לי כלום, זה התענוג שלי".
ניצה: שזה שונה מהעיקרון של ויתור, ששם יש הדדיות, אני נותן ואני דורש חזרה.
כן, מתנה זה מעל זה.
אורן: איך להשתמש באמצעי הזה של מתנה כדי לבנות בינינו חיים חדשים? איך נכון להשתמש באמצעי הזה של המתנה?
על ידי המתנות אתה מראה לה שאתה אוהב אותה, אתה בזה קונה אותה.
ניצה: אבל אנחנו יודעים שבמציאות שלנו הרבה פעמים עושים שימוש לא נכון בזה. אני חושבת שזה מה שאורן אומר. הרבה פעמים עושים את זה גם כלפי בן הזוג, לפעמים גם כלפי הילדים שלנו.
כי אנחנו מביאים את המתנה לא מתוך אהבה, אלא מתוך זה שאני רוצה להרגיע אותה, עשיתי משהו לא בסדר ואני מביא לה כאילו מתנה. זו לא מתנה, זה פיצוי. לא לקרוא לזה מתנות.
אורן: אז מה זה לתת מתנה באמת מתוך אהבה?
כשאני אומר לילד "אם תגמור את בית הספר כך וכך תקבל מתנה". זה לא מתנה, זה תשלום.
אורן: אז לא פיצוי ולא תשלום. איך אני שם את עצמי בפנים?
אתה מראה לה את זה, שקנית ועשית זאת מתוך אהבה.
אורן: לבטא את זה?
בטח, "הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו". למה? כי אין לזה סיבה. לכל דבר אחר ישנה סיבה, וכאן לא. לכן אתה חייב להודיע ולכן המתנה הזאת ללא סיבה מעוררת מצידו או מצידה בחזרה אהבה. זה לא פיצוי ולא כלום. חייבת להיות כאן תגובה, ותגובה בהתאם לזה תהיה.
אורן: בוא נתסרט את זה ממש. אתה נכנס הביתה ומביא לי מתנה כמו שתיארת פה.
אני צריך לדעת מה אתה רוצה.
אורן: אז זה שלב מקדים.
ודאי, ודאי.
אורן: בוא נזרום. נגיד שביררת מה שאני רוצה.
ביררתי ואני מביא מתנה ועושה את זה בצורה שאני יודע. אני אפילו מספר לה לפני שאני נותן את המתנה, שחשבתי על זה כמה ימים, או חודש ימים, ואפילו אספתי כסף לזה וחיפשתי את זה כדי להביא לך את מה שאני חושב שאת צריכה. ואתה מגדיל, ומגדיל את הדבר, על ידי כמה אתה חושב, כמה אתה מחפש, כמה אתה רוצה להכיר אותה במיוחד. וזה החשוב ביותר, להכיר את הרצון שלה, ואז כנגד הרצון הזה שלה אתה מביא לה מילוי.
וזו אהבה חלוטה ללא שום חשבון, "זה היה התענוג שלי שחבל שנגמר, כי החיפוש וכל הדברים האלה הביאו לי תענוג, מפני שרציתי למלא אותך". זה נקרא מתנה.
אורן: ואז מה היא מרגישה?
תשאל אותה.
ניצה: במשפט ההמשך יש את החומות, "כל מתנה היא כמו חץ שפוגע בלב האחר ועושה בו חור ובסופו של דבר "
כך אנחנו מדברים אם השני האגואיסט, ולא רוצה לקבל ממני כלום וגם נמצא בהתנגשות, זה כלפי אנשים זרים. אבל אם אנחנו מדברים בבת זוג, או בבן זוג, שם כבר יותר קל. ולכן להתחיל במשפחה זה הרבה יותר קל ממה שבמקומות האחרים.
ניצה: זאת אומרת שם החומות לא כאלה נוקשות, חזקות.
אז תתחילו במשפחות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
כי שמחה היא תעודה, זו עובדה, שאת נמצאת במצב הנכון. שמחה תמיד חותמת על זה שאת נמצאת במצב טוב.
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן, שלום לך הרב לייטמן. איתנו באולפן ניצה מזוז. כולנו מתכנסים כדי לדבר על איך אפשר לשפר את החיים שלנו, שכל אחד ירגיש שהחיים שהוא חי הם חיים חדשים, חיים טובים ונלך קדימה ונתחיל ליהנות סוף סוף מהדבר הזה שקוראים לו חיים, במקום לסבול כל הזמן. אחרי השיחה הקודמת שלנו, שבה דיברנו על איך בונים אהבה, ניצה יצאה מאוד מרוגשת ונסערת, ואנחנו נשמח לשמוע לאן הגעת.
ניצה: זה התחיל מזה שלימדת אותנו שבאמצעות השכל אפשר לעורר רגש. והרגש מעורר את הכוח שנקרא כוח האהבה. בתוך התהליך הזה, אפילו בזמן הקצר שהיה לנו פה, הרגשתי איך לאט לאט, מתוך הדמיון שדמיינתי, התחילה להיבנות בי הרגשה של שמחה בלב, שיצאתי איתה מפה. החלטתי לעקוב מה קורה לי עם השמחה הזאת. שמתי לב, קודם כל, שבאותו יום לא הייתי עייפה, השמחה הזאת החזיקה אותי מאוד מאוד חזק. באותו יום עבדתי גם בערב, הלכתי לעבודה, שם אני מלמדת, נפגשת עם תלמידים, והרגשתי איך כל הרוח הזאת של האהבה והשמחה התחילה לעבור אליהם.
זה היה מדהים לראות איך תוך שעה כולם נדבקו מההרגשה שלי. זה היה מאוד יפה לראות, גם נשים שהתקשרו אלי, גם חברים, כל מי שבאתי איתו במגע באותו יום, הרוח הזאת עברה אליהם. זה היה נורא מרגש לראות את זה.
הפכת להיות למקור.
ניצה: כן. ואז התחלתי לחשוב מי מהחברים שלי צריך היום קצת לקבל אהבה ושמחה, ולהרים אליו טלפון כדי להעביר לו קצת. שמתי לב לקשר בין אהבה לשמחה. מה הקשר?
כי שמחה היא תעודה, זו עובדה, שאת נמצאת במצב הנכון. שמחה תמיד חותמת על זה שאת נמצאת במצב טוב. יש אנשים ששמחים מזה שגנבו, שהרגו, שאנסו, אבל ממעשים טובים אם באה בסופם שמחה, סימן שהמעשה הסתיים נכון.
ניצה: מפה התחלתי לגלגל בראש ואמרתי לעצמי, אם בעזרת השכל אני יכולה לבנות רגש ולעורר כוח של אהבה, האם יש אפשרות לעורר דברים נוספים, כוחות נוספים? ומיד עלה בי הכוח הזה שנקרא "כוח התשוקה". האם גם אותו אפשר לעורר? האם גם את זה אפשר לפתח באמצעות העבודה עם השכל?
הכל תלוי בשכל, הכל תלוי במוח. הכל בראש. והמקור לזה הוא שאנחנו באים כחיות קטנות ואחר כך מתחילים לקבל ערכים מהסביבה, מאבא ואימא, מהגן, מבית הספר, טלוויזיה, אינטרנט, כל המקורות החיצוניים, והם בונים בנו את הערכים. ואחר כך, מקיום הערכים האלה ואיך אני נמצא בהם או לא נמצא בהם, אני מקבל שמחה או אכזבה.
הכל מלאכותי, הכל לפי אותן ההבחנות שקיבלתי מבחוץ, הן היו הבחנות שכליות. אבל אחר כך, כשהן נכנסו אלי ואני לפי ההבחנות הללו, לפי השפעת הסביבה, מתחיל למדוד את המצב שלי, אז אני נכנס או לשמחה או לעצבות. אם אני נמצא בהתאם להערכה של הסביבה, אז אני בשמחה, אם פחות, אז אני בעצבות.
לכן הכל בתוכנו נבנה מהשכל, מקליטה. אנחנו עוד לא יודעים, כמו תינוק, כמו ילד קטן שמסתכל על הכל וקולט הכל, ואחר כך נבנית בו תמונה פנימית, שלפי התמונה הזאת הוא בודק את עצמו – טוב לו או רע לו. ואין בזה משהו יסודי בו, שלו, אלא הכל יחסי, איך שיקבל מהסביבה.
לכן יש אנשים שחיים בתוך היער ואין להם כמעט כלום לעומתנו, אבל הם שמחים. כי כלפי הערכים שלהם, כלפי המצב שלהם, יש להם הכל. כשאנחנו באים לשם אנחנו לא מבינים איך אפשר להיות שמח, והוא שמח בחלקו. זה המקור, המפתח לאושר.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |