אם אחמדיניג'ד ילחץ על הכפתור או לא, זה תלוי עד כמה שאנחנו בינינו נהיה מחוברים יחד ברצון הטוב.
אורן: הישראלים מחויבים להיות טובים והם לא מספיק טובים, זה מה שאתה רוצה לומר?
והם בכלל גרועים, לעומת אותו התנאי שהם צריכים להיות הם גרועים, הם הפוכים ממנו, ובזה גורמים לכל אי האיזון שבעולם. תאר לעצמך שיש כל האומות העולם, הם כולם אגואיסטים, ויש עם ישראל שגם הוא אגואיסט, תוספת עם ישראל לכל העולם גורמת שכל העולם הוא רע. עם ישראל שמתקן את עצמו ומעביר את עצמו לקו זכות זה נקרא "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לקו זכות".
אורן: לא הבנתי.
אנסה הסבר אחר. יש לי שני ילדים, ילד אחד מסכן, לא מפותח, עם פיגור, הילד שני חכם, מבריק. הילד הראשון, עם הפיגור, לא יודע מה שהוא עושה, הוא שובר כל מיני דברים, עושה בלגן בבית, ואני הולך כל הזמן אחריו ומתקן ומנקה. הילד שני, החכם, הפיקח, החריף, הוא עושה כאלו בעיות בבית, בערמומיות, וכך שאני לא מסוגל לזהות אותן מראש, והנזק שלו הוא פי כמה יותר גדול. והמצב בבית הוא נורא. כי עם הילד המפגר אני איכשהו מסתדר, צריך לעזור לו, נעזור, אבל מה אני אעשה עם החכם הזה? הרי הוא גדל כל הזמן והוא שעושה לי את הבלגן בבית. מה אני עושה איתו? ללמד אותו ניתן? ניתן. על ידי מכות אם הוא לא מבין מילה יפה? כן, על ידי מכות. אם הוא יהיה ילד טוב, תישאר לי בעיה קטנה, אבל הוא, אם יהיה טוב, יעזור לי לפתור את הבעיה הקטנה הזאת, עם אחיו. אתה מבין מה זה נקרא חובה? יכולת.
אורן: מה הנמשל?
הנמשל הוא שישראל חייבים מצד הטבע להתנהג אחרת מכל אומות העולם, לא לקחת מהם דוגמה.
אורן: להיות טוב יותר מהם.
לא להיות טוב יותר, אלא בכלל לא לקחת מהם דוגמה. להיות טוב יותר זה שאתה מסתכל עליהם ואתה קצת יותר מהם. לא לקחת מהם דוגמה בכלל, אלא להיות בקשר ביניכם, "כל ישראל חברים", עד "ואהבת לרעך כמוך". זו חובה. אל תסתכל על אף אחד. בזה אתה מכריע את עצמך ואת כל העולם לקו זכות. אם אתה לא עושה את זה כולם סובלים, ואתה סובל, בין כולם, ויש שנאה, שבאה עליך לפעמים יותר לפעמים פחות, יש פוגרומים, יש מלחמות, יש השמדה, יש שואה, וכן הלאה. אבל מגיע הזמן שהעולם כבר מתחיל לסבול, עד כדי כך שהוא מרגיש את עצמו בסכנת קיום, סכנת קיום כמו שיש לנו היום, שאת זה העולם מרגיש, ומרגע לרגע יותר ויותר. ומי אשם בזה? אותו החלק שיכול לאזן את העולם. ואם אותו חלק לא עושה מה עושים? לוקחים אותו ומחייבים. זה מה שיבוא אלינו עכשיו, אם לא נצליח להבין שיש לנו משימה. אין לנו ברירה.
ולא כדאי לנו לחכות עד שהמכות יחייבו אותנו לעשות משהו, אנחנו לא נגרום להשמדה שלנו כליל, לא, כי יש לנו תפקיד, אנחנו בכל זאת נצטרך להגיע לסיום. אבל באיזו צורה? לכן אנחנו צריכים לפתוח בפעולת הפצה, הסברה. אבל אין לך ברירה, אתה חייב את זה להגיד לעם ישראל, הוא חייב להתחבר, הוא חייב להגיע לקשר הדדי. תן לו בינתיים כל מיני עטיפות יפות, נעימות, שזה יהיה לך טוב, אתה תצליח בבורסה, ביהלומים, בזהב, בכסף, בביטחון, בנפט, באוכל, בכל מה שאתה רוצה. אבל אתה חייב לגרום לו להתקרב לחיבור. וכך בצורה הדרגתית, כשהוא רוכש איזה טעם בחיבור, אז אתה מתחיל לדבר איתו בצורה יותר ברורה, יותר גבוהה, יותר מושכת. זה עניין של חינוך, שעושים אותו בהדרגה, מתחילים מהמצב שבו האדם נמצא. קשה, המגע הראשון הזה הוא מאוד קשה, כי האדם נמצא במצב שהוא לא מוכן לשמוע. אבל יש סיבה ויש יכולת להגיע אליו, כי הוא פוחד.
אורן: ממה?
מפצצות.
אורן: אז מה אתה אומר לו?
אז כאן אני צריך למצוא משפטים שיחברו לי בין החיבור וביטול ההפצצה, כאן אני צריך למצוא מה הקשר שיש בין זה לזה. הקשר הזה הוא נעלם, זו הבעיה. תקרא לזה גורל, תקרא לזה כוח עליון. כי אין דבר כזה, אם אחמדיניג'ד ילחץ על הכפתור או לא, זה תלוי עד כמה שאנחנו בינינו נהיה מחוברים יחד ברצון הטוב. אני יכול למשוך לכאן כל מיני מדענים עם כל מיני הוכחות, יכול להיות שזה ישפיע במקצת, אני יכול להביא לכאן תורה והיסטוריה שלנו עם כל מיני אימרות יפות, אני יכול ללחוץ על החלק הפסיכולוגי שבאדם, שכמו הצאן והעדר רוצים להתחבר יחד אם יש איום, וכל אחד רוצה להיות כמה שיותר במרכז העדר הזה, כדי להיות רחוק יותר מהזאבים שמקיפים אותו, אבל בסופו של דבר יש כאן איזה מרכיב, שהקשר בין אחמדיניג'ד והחיבור שלנו נמצא באיזו מערכת שנעלמת ממני.
השאלה, מתי אדם מוכן לשמוע על זה? אם הוא שומע ואנחנו מסוגלים להעביר לו את זה בצעדים הראשונים של האיום, אז אנחנו סובלים קצת, חסר קצת קוטג' וחסר קצת דיור. אם קצת יותר, אז כבר מתחילים להעלות מחירים. אם קצת יותר, מתחיל להיות עוד בלגן בגבולות עם מצרים. אם קצת יותר, אז יהיה גם בלגן עם חיזבאללה מלבנון ומסיני. אם עוד קצת יותר, אז כבר אין מה לעשות. הכל תלוי עד כמה שאנחנו, בהפצה שלנו, מצליחים להביא לעם את ההרגשה, את ההבנה שהחיבור שלו הוא הכרחי. ואם לא, המצב ידרדר הרבה יותר, הרבה יותר. רק אנחנו צריכים להיזהר להגיד עד כמה שיותר, אני לא יכול להגיד להם שארץ ישראל תהפוך כולה להיות אושוויץ, אני לא יכול להגיד זאת, כי אז ידחו אותי על הסף, אלא רק עד כמה שהוא מוכן לשמוע.
אורן: לא הבנתי מה אנחנו מסכמים על נקודת האפס במערך ההסברה הזה.
להתחיל להסביר.
אורן: מה? בואו נתחבר יהיה לנו טוב.
כן.
אורן: וגם אחמדיניג'ד יירגע.
לא יירגע, הוא יבוא לכאן, אלינו.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.