איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שעל ידי חיבור נוכל לסלק את איום המלחמה?
אורן: את זה אנחנו מבינים היטב, האמת שבעת מלחמה זה מורגש עד עמקי העצמות.
האם אנחנו עדיין לא נמצאים לפני זה? עכשיו זו מלחמת אטום. זה לא שתוך חודשיים יפלו עליך שלושים ותשעה טילים, כמו שהיה עם סדאם. זה לא יהיה כך.
אני ישבתי אז בבני-ברק וספרתי את הטילים האלה ממש מעלי, כולם נפלו במרחק קילומטר, קילומטר וחצי.
אורן: בואו נתחבר יש איום קיומי עלינו. זה המסר, צריכים להתחבר, יש מולנו איום קיומי. אם לא נתחבר לא נשרוד, כמו במצדה.
כן. כאן צריכים כמו שאומר בעל הסולם למשוך אולי מומחים.
אורן: מומחים לא יעזרו.
לא, הם יעזרו. אחרי שאתה אומר להם את הדברים האלו, והם מסוגלים להבין את זה, הם יכולים להתלבש בזה, כי הם צריכים בסופו של דבר להיות גם מצד העם שישמע את זה. הם צריכים לעזור לנו.
אורן: כשבאים טילים אנחנו מתחברים.
יהיה מאוחר.
אורן: אז בואו נתחבר לפני שבאים הטילים, כדי שלא נצטרך להתחבר בזמן שבאים טילים.
לא. לא יהיה "כדי שלא". אתה מבין שזו פצצת אטום? אם אתה לא מתחבר לפני, אחרי זה לא יהיה מי שיתחבר. אבל אל תיראה מפחיד. אתה יכול לעשות קליפ פרסום שלך, שאתה מתחיל מפיצוץ אטומי, ואז תראה שמישראל לא נראה כלום. מראה כמה עצמות ואומר "זה מה שנשאר מהמשפחה שלך", אתה לא יכול להתחיל כך בפרסום של חכמת החיבור, לא נקרא לזה חכמת הקבלה. כאן צריכים מומחיות.
אורן: בקיצור, חזרנו למסר "בואו נתחבר".
כן, את המסר הזה לא עזבנו, אנחנו רק מסתובבים כל הזמן לברר, איך אנחנו בכל זאת מחדירים אותו לתוך העם.
אורן: אומרים על הסיסמא ה"בואו נתחבר" שיש בה סיסמא ותו לאו. מילים, מילים ריקות מה שנקרא. אתה יודע למה? כי כולם בעד הסיסמא הזאת, מאה אחוזי הצבעה "בואו נתחבר כולנו ביחד".
תפרט את זה שיראה להם שהם לא בזה.
אורן: אז בוא תפרט לי שיראה להם שהם לא בזה. "בואו נתחבר" זה כמו טפלון, לא מורגש, כאילו לא באת, כאילו לא פתחת את הפה, "בואו נתחבר", לחיים!
אני הייתי עושה איתם סדנה.
אורן: עם הציבור הישראלי, סדנה? סדנה לכל הציבור, בכל ערוצי הטלוויזיה בפריים טיים. מה יש בסדנה הזאת?
לגרום להם לראות אחד את השני, והשאלה הראשונה, איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שעל ידי חיבור נוכל לסלק את איום המלחמה? בואו נדבר על זה. בואו נראה הוכחות אחד מהשני, בצורה חיובית, שנוכל ממש להינצל מהאיום המלחמתי.
אתה תראה עד כמה שאדם פתאום מוציא מתוך עצמו כאלו הוכחות שהוא בעצמו בכלל לא חשב. וכשהוא שומע מאחרים, ודרך הטלוויזיה אפשר לעשות מכל מיני מקומות, בסלקציה נכונה ויפה, שתשפיע על כולם, אתה תקבל אלף הוכחות, מיליון הוכחות שהחיבור יכול להציל אותנו.
מאיפה זה מגיע? בזה שהם כבר מתחברים, בזמן הסדנה, אז הם כבר מוציאים מתוך החיבור ביניהם, שהם לא התכוונו לחיבור הזה, אבל כשנמצאים יחד ומדברים, כבר מתוך זה מגיעה להם החכמה הזאת של החיבור, ופתאום הם מדברים בהתאם לזה, באותו גל.
האם על ידי החיבור אנחנו יכולים להרגיש איזה כוח מיוחד שמתעורר בינינו? מה יכול להיות הכוח הזה? תתחיל לדבר רק בצורה חיובית, כשהם כבר כביכול נמצאים בזה. רק עוד חצי צעד נשאר להם, לָמה? כי אתה צריך לתת לו איזה טווח ליגיעה, לטיפת יגיעה, ואז הוא עושה את הטיפה הקטנה הזאת ואומר כמה משפטים. אבל כשעשה יגיעה, והשני, והשלישי, פתאום הם מגלים שיש ביניהם באמת מין חום, הדדיות, חיבור. פתאום הם חברים, פתאום הם קשורים יחד. כבר זהו, יש ביניהם איזה קשר. הוא כבר הולך הביתה ובכל זאת משאיר כאן איזה חלק משלו.
בצורה כזאת אתה מעלה באדם רגישות להבין שיש קשר בין בני אדם, והקשר הזה הוא כוח, כוח מיוחד. והכוח הזה יכול להיות חיובי, כוח השפעה, והוא מסוגל לנצח את כוח הקבלה, את האגו. ועל ידי זה אנחנו מכריעים את העולם לכף זכות, לטוב, ממצבו הקודם שהיה כולו רע. ובמקום חובה שכל העולם היה מרגיש, כשהיה בהרגשת המינוס, עכשיו הוא יבוא להרגשת הפלוס.
אמן, כן יהי רצון.
אורן: הזמן שלנו נגמר, בשיחות הבאות נמשיך לפתח את הנושא הזה.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.