אנחנו רוצים לעורר כוחות שבכלל ינטרלו את ההזדמנות הזאת, את היכולת הזאת להילחם.
אני לא יודע איך לצאת בהסברה ולא להיראות איזה מיסטיקאי, מצד אחד. מצד שני, כאן זו לא מיסטיקה, אנחנו יכולים גם להתבסס על מחקרים, על הרבה דברים. האדם הוא בפנים יצור מאוד מורכב עם האמונה שבו, הרגשת הביטחון שבו, פחד, חרדות, התכונות הטבעיות שלו, גם האמונה שלו בכל מיני סגולות. אנחנו רואים מה קורה לנו עם אנשים כמו הרב שנקרא "הרנטגן", שבאים אליהם אולי גם אותו ראש ממשלה שמקבל החלטה אם לצאת או לא לצאת למלחמה, ועוד שרים וחברי כנסת.
זאת אומרת, יש לכל אדם ואדם חלק גדול מאוד בתוך הפנימיות שלו, בתוך המהות הפנימית שלו כאדם, שהוא ממלא על ידי כל מיני רגשות שאתה יכול לקרוא להם מיסטיקה, רוחניות, אמונה, דת. ואנחנו לא מודעים כמה מהחשבונות האלו, שהם לא חשבונות, עומדים אחרי ההחלטה הסופית לצאת למלחמה. גם אצל אחמדינג'אד וכל אנשי הצבא שלו שמתבססים וודאי בחלקם הגדול על חשבונות הדת, מתוך אמונה, מתוך הצורך הדתי.
לכן אנחנו מדברים בצורה מדעית בעצם, שהעולם הוא עולם כוחות. ואנחנו צריכים בנוסף לכוח האגו הטבעי שפועל בנו ובכל המציאות שלנו, אנחנו בני אדם יכולים לייצר בינינו כוח טוב. במקום קבלה, השפעה. במקום אגו, אהבה. בזה אנחנו מדברים בצורה מדעית הגיונית, ולא מיסטית.
אורן: אחת השאלות שעולה ביחס לדברים כאלה שהם טיעון פילוסופי.
נכון. שאי אפשר לשים אותם על השולחן.
אורן: כן, שאי אפשר להביא לו הוכחות. יכול להיות שיש לזה איזו אחיזה במציאות ויכול להיות שיש בזה מן האמת. השאלה אילו תגובות רעיונות כאלה יעוררו בציבור?
השאלה, באיזו צורה להגיש את זה לציבור. מפני שבכל מקרה התכנית הזאת, להתחבר בינינו ולהיות יפים, בצורה הדדית, לחבר את העם, להביא את האנשים ליחס יפה, לעזרה הדדית, אלה דברים שאף אחד לא יכול להתנגד להם. רק השונא שלך יכול להגיד, "אל תתחברו". כל אדם שנמצא בתוך החברה, רק יגיד, "כן, כדאי". או לפחות יהיה ניטראלי, "לי אין כוח, תעשו, נראה", משהו כזה.
ממש להתנגד לזה אף אחד לא יכול, כי זה ברור לכולם מכל מיני דוגמאות, כך אנחנו מלמדים גם ילדים, תתחברו, תשחקו יפה, תראו כמה שאפשר ליהנות זה מזה, ואז לא תזיקו זה לזה, כולם יהיו מרוצים. כך אנחנו מתייחסים לחיבור, בצורה חיובית. כך אמא אמרה לנו, כך אנחנו אומרים לילדים שלנו. לכן לא להתנגד. אבל עד הגובה הזה, עד גובה איזו תועלת חברתית כללית.
אנחנו יודעים בזמן של חיים קשים, בזמן מלחמה, אילו תכניות רדיו וטלוויזיה יש לנו שמאחדות את העם, תכניות יותר עממיות. לא מדונה עם כל הטריקים שלה, אלא תכניות קרובות יותר למקור, לעם. אבל לשם כך אנחנו לא צריכים לצאת לרחובות. אולי להתחיל מזה. זאת אומרת, השאלה שלך היא, האם אנחנו יוצאים לרחובות ובעד שלום ונגד מלחמה, לא. האם בעד החיבור ונגד מלחמה, כן. יש הבדל גדול. אנחנו לא בעד ולא נגד כל אלה שמתחילים עכשיו בהפגנות מול בית ראש הממשלה, שיפסיק עם הדברים האלו, שלא יצא להילחם וכולי. אנחנו לא בעד ולא נגד. אנחנו רוצים לעורר כוחות שבכלל ינטרלו את ההזדמנות הזאת, את היכולת הזאת להילחם.
אבל השאלה היא, האם אנחנו צריכים לעצור את ההסבר שלנו רק ב"כדאי להתחבר, בואו נתחבר, יהיה בסדר." באמונה פשוטה כאילו, "אנחנו נהיה חזקים, אנחנו ננטרל את כל האיום". בצורה עממית, בלי להסביר ובלי להיכנס לכלום, רק לעבוד על הרגש, ש"בחיבור שלנו אנחנו נבריח את כל השונאים". בלי להיכנס פנימה, כמו שאדם אומר. ואז פשוט נחגוג יפה.
וזה יהיה כמין פעולה עממית שהיא לא עמוקה, לא כלום. לא שואלים יותר מזה, אלא משתתפים. אפילו אותם אנשים חשובים, חכמים, סקפטיים כלפי הפעולה הזאת, שלא מבינים מה יש בה, הם גם משתתפים. למה? כי זה יפה. זהו. יותר טוב מאשר לשבת בפינה בחרדה. אלא בצורה כזאת לצאת לפרסום ולהתעוררות.
או שאנחנו הולכים עם קצת יותר פתיחת החכמה שבדבר. מה הם הכוחות, איזה כוח אנחנו מעוררים, איך זה יכול לפעול. כאן אתה כבר נכנס לשטח שהוא בעייתי. הוא בעייתי בכלל מפני שכ-70% מהאנשים בכלל לא מסוגלים לחשוב ברמה כזאת. הם מבינים, כסף, כבוד, אוכל, מין, דברים בסיסיים.
אם אתה מתחיל לדבר בצורה כזאת, הם לא יודעים על מה אתה מדבר. אז יכול להיות שלא כדאי. יכול להיות שכן, אבל לעשות את זה בכמה רמות. כשבאופן אחד אתה יוצא לעם בצורה עממית, ובכמה מקומות, באינטרנט או במדורים מיוחדים בעיתונים, שם אתה פונה בצורה יותר עמוקה.
ושוב, יש עוד אופן שדיברנו עליו, שזה אופן היסטורי. איך אנחנו היינו קיימים בקיבוץ, בליכוד, באיחוד העם עד לפני החורבן שלנו לפני אלפיים שנה, ואיך דווקא על ידי זה שנפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם גרמנו לסוף הקיום שלנו כאן, בארץ ישראל, כעם ישראל בארץ ישראל וכן הלאה. ואז בדרך ההפוכה אנחנו יכולים לעלות בחזרה לרמה הזאת של עם ישראל בארץ ישראל, ושלא יבוא אף שונא עלינו, אם אנחנו מאוחדים, מלוכדים יחד.
זה כבר ברמה שגם אסור לזלזל בה, כי בכל זאת העם שלנו ביסודו, בתוכו, באחוזים ניכרים, אולי 60%-70%, הוא בכל זאת עם דתי ומסורתי. הנקודה הזאת של עם, מדינה, חיבור, פעם היינו כך בבית המקדש, בארץ ישראל, ועכשיו לא, גלות, ביציאה מבבל עם קבוצת אברהם, כמו שדיברנו, כל הדברים האלה בכל זאת נמצאים בתוך העם כנקודה רגשית, חוץ מנקודה דתית או היסטורית כהוכחה במשהו. אני לא הייתי מבטל אותה, אלא לוקח גם את האופן הזה כנכון להסברה.
אני חושב שגם בפסיכולוגיה אנחנו יכולים למצוא דוגמאות מקבילות של משפחה שמתחברת, עד כמה שהם מוצאים כוחות להתגבר על כל הבעיות והקושי, עד כמה שהם פתאום מתחילים לשנות כביכול את המציאות ביניהם. לא רק את האווירה, אלא פתאום הם מגלים שיש להם מקורות הכנסה חדשים, מקורות חיים חדשים, הם מתעלים בבריאות. יש מחקרים רבים שמוכיחים כי, אדם בזה שהוא מתחיל להאמין, לעשות פעולות פנימיות על עצמו, עד כמה שהוא בזה מרפא את עצמו. יש כאן סך הכל הרבה מאוד הוכחות מהחיים שלנו, שהחיבור גורם ליצירת כוח חיים חדשים, כוח חיוּת חדש, כוח שממש משנה את המציאות.
צריכים לעבוד על זה, לחבר את זה, לייצב את זה, כי מהבעיה הזאת אנחנו לא נפטרים, היא לא חולפת ותוך חודשיים שלושה תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה, ואז זה ייגמר. לא. המשימה שלנו היא להתחבר בינינו ורק על ידי זה להימנע מצרות ובעיות ולהביא את כל עם ישראל לצורה השלמה, המתוקנת, וגם להראות בזה כדוגמה לעולם איך לצאת מהמשבר הכללי שאנחנו רק נכנסים בו ומסכנים בכלל את החיים של כל האנושות על פני כדור הארץ.
אז בזה אנחנו רואים שהאיום האיראני הזה ובכלל המצב הפנימי שלנו, הכלכלי, רק מכוון אותנו לפעולה הנכונה הזאת. שאנחנו נעשה את זה בעצמנו עם האיום הקטן עלינו, ואחר כך נראה לעולם דוגמה איך להתמודד עם האיום הגדול שהמשבר הגדול הכללי, כולל הטבע, מעמיד מולנו, מול האנושות.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012
| שייך לנושאים: מדע/אקולוגיה, אקולוגיה, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, מדע/אקולוגיה, מדע |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.