לחיבור בינינו כנראה יש כוח שמבריח את כל השונאים.
אורן: מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין האיום הביטחוני. "ואהבת לרעך כמוך" זה לא איזה קמפיין חדש, מכירים את זה כבר אלפי שנים. למה אתה מדבר על זה עכשיו.
מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לחורבן בית המקדש, שהיתה מלחמה, התנפלו עלינו וזרקו אותנו מארץ ישראל לפני אלפיים שנה? מה הקשר? רבי עקיבא צעק, הוא לא צעק לתלמידים בואו נעשה משהו אחר. הוא צעק להם "ואהבת לרעך כמוך".
אם אנחנו לא רוצים כאן חורבן, כאן כנראה גם אנחנו צריכים לצעוק כך.
אורן: לצעוק מה?
לצעוק "ואהבת לרעך כמוך", להתחבר. לחיבור בינינו כנראה יש כוח שמבריח את כל השונאים.
אורן: למה?
אני לא יודע בדיוק למה. רק אני רואה שכך קרה בהיסטוריה שלנו.
אורן: חיבור ביניהם מבריח את השונאים שלהם?
כן.
אורן: חיבור ביניהם, נניח בין האירנים?
חיבור בינינו.
אורן: לא, אני משתמש עכשיו באותה נוסחה רק הופך אותה לצד השני. מולנו נמצא עם אחר, לצורך העניין העם האיראני. אם הוא יהיה מחובר הוא יצליח במשימה שלו נגדנו?
כן.
אורן: אוקיי. אז זאת אומרת במלחמה, במצב של מלחמה אם יש שני צדדים, אז מי שיותר מחובר הוא מנצח?
כן, אבל אי אפשר להשוות. כי לעם ישראל יש משימה מסוימת, יש לו תנאי מסוים, לשם מה הוא קיים בטבע, למה הוא חייב להיות מחובר ולהראות בזה את האור לגויים. לכן, חיבור בו וחיבור בעם האיראני זה לא יכול להיות אותו חיבור. בעם האיראני או בכל אומה אחרת, יש חיבור טבעי. בעם ישראל אין חיבור טבעי. אנחנו כמו אגוזים בשק. ובכל אומה ואומה יש איזו הרגשה של אנחנו יחד, אנחנו שייכים לאומה אחת. ולכן אתה לא יכול לעשות סתם השוואה בין החיבור שלהם והחיבור שלנו. אבל ללא ספק שזה עומד כנגד זה.
אורן: לא הבנתי.
בדרך כלל חיבור בכל אומה ואומה, כך היה בדרך כלל בהיסטוריה, הוא נגד אומה אחרת, הוא חיבור טבעי. אם יש משהו מעל לטבעי זה נגד מישהו. מה שאין כן אצלנו חיבור מלכתחילה, הוא רק כדי להתקיים, כי בלי זה אנחנו לא מתקיימים.
אורן: לא הבנתי. מה יש אצלנו?
אצלנו אין חיבור טבעי, אנחנו לא עם, אנחנו קיבוץ גלויות. וגם פעם לא היינו עם, סתם יצאנו מבבל כי היינו שייכים למנהיג ששמו אברהם. ולכן עכשיו אם אנחנו רוצים להפוך מקיבוץ גלויות לעם, עלינו להתחבר.
אנחנו הגענו לכאן, לארץ ישראל, להיות עם ישראל בארץ ישראל, כמו שכתוב במגילת העצמאות, ש"בעם ישראל קם העם" וזהו. כדי לעשות מאיתנו באמת עם, הטבע מכביד עלינו, ומעלה כלפינו כל מיני מכות וצרות ללא הפסקה, כדי לחייב אותנו להתחבר. מאז שהגענו לכאן ועד היום הזה, עם כל מה שאנחנו עושים, כולם נגדנו. למה כולם נגדנו? והאיום הזה לא ייפסק, אם נצליח באיזו צורה להשתיק את איראן, אנחנו נשיג בזה משהו? כלום.
אנחנו צריכים להבין שיש כאן מגמה אחרת, סיבה אחרת בהיסטוריה - לחייב אותנו לחיבור. ואם במקום לגלות את הסיבה האמיתית ולתקן את הבעיה, אנחנו הולכים ומוחקים את איראן, שעושה כאן עבודה עלינו כדי לחייב אותנו להתחבר, אז בזה אנחנו לא עושים כלום. אנחנו בזה כאילו מבטלים את הגורם הנוכחי, ובמקומו יבוא גורם הרבה יותר גדול, באיום הרבה יותר גדול. נניח, כל הארצות השכנות יתחברו יחד נגדנו, כולל איראן. זה יותר טוב?
אורן: אבל כל מה שאתה אומר זה לא חדש, למעלה משישים שנה הסרט הזה נמשך.
זה נמשך כפול זמן, מהעלייה הראשונה.
אורן: נכון. אז מה חדש היום?
אין שום דבר חדש, ככה זה לא ייגמר. אני אומר שהפתרון שלנו לא בזה, הפתרון שלנו הוא שנבנה עם ומדינה בצורה כזו שאנחנו מחוברים כעם. זה מה שחסר לנו. וכל הגורמים הפנימיים והחיצוניים האלה שמסיתים אותנו, שבאים להילחם בנו, הם סך הכל באים כדי לחייב אותנו לחיבור. כי ביסוד שלנו כתוב, שערבות זה היסוד של האומה. "ואהבת לרעך כמוך", זו המטרה.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.