אנחנו מתקיפים את עצמנו, את מה שיש בנו נגד החיבור - "הערבות כמגן הלאומי"
אורן: אולי התחום הכלכלי קצת קשה כדי להמחיש לנו את הבעיה. נניח, בתחום המדיני זה יותר פשוט. בתחום המדיני אחד אומר, צריכים לעשות מהלך כזה מול מדינה כזאת וכזאת, והשני אומר לא צריכים לעשות. והשלישי מציע מהלך שלישי, והרביעי מהלך רביעי. איך מגיעים להחלטה משותפת ועושים משהו? יש סכנה, יש איום מסוים, ויש לנו דעות שונות. נניח, אנחנו פה שלושה בשולחן, יש לנו שלוש דעות כיצד לנהוג. מה עושים?
אם אנחנו מתעלים מעל האגו של כל אחד, באמת משתדלים לעלות מעל האגו של כל אחד. אני רוצה שדווקא הדעה שלי תנצח, אבל אם אני מתעלה מעל האגו שלי, אז אני רק אומר את הדעה שלי בצורה הגיונית עד כמה שאפשר, אני משתדל לא לשכנע במילים יפות או בלחץ, עם כל מיני דברים, אלא אני רוצה להגיע עם כולם להחלטה הנכונה שהיא גורלית לכולנו, אז יוצא שכל אחד מביא את עצמו לדיון ברמה שווה עם האחרים, והשוני הוא רק בפתרון שכל אחד מגיש, אבל לא בלחץ.
ואז כולנו דנים מתוך אהבה, מתוך חיבור. ומתוך האהבה והחיבור, כשאנחנו מתחברים, אנחנו מביאים את כל הפתרונות. שם אנחנו פתאום רואים איך הפתרונות מתחילים להתבהר מתוך החיבור, לא מתוך זה שאנחנו יושבים זה מול זה בשולחן אלא מכך שאנחנו נמצאים עם הלבבות שלנו ועם המוחות שלנו יחד באמצע השולחן. אין לך ברירה אלא להביא את כל הציור של האומה לדמות אדם אחד, ואז מתוך החיבור תחליט. אבל קודם תגיע אליו.
ניצה: אנחנו יודעים שבחיים במערכות יחסים, אפילו במערכות יחסים שמשתתפים בהם רק שני אנשים, קשה מאוד להגיע למצב של חיבור. האם להגיע למצב של חיבור בחברה, בעם, זה משהו שמצריך פעולות מסוג אחר? אני מנסה להבין את ההבדל, כי אני רואה כמה קשה להתחבר בין שני אנשים, אז איך מחברים חברה שלמה?
אם אנשים מרגישים צורך בחיבור, מספרם לא קובע כלום. שום דבר, אפילו מיליון. אפילו כל האנושות. הכל תלוי, אם המגמה שלהם למרכז משותף או שכל אחד מושך לעצמו. אם כל אחד מושך לעצמו, אז אפילו לשניים אין מקום. אם רוצים להתגבש, להתחבר, יש מקום לכולם ואדרבא, כמה שיותר, יותר טוב.
זאת אומרת, הכל תלוי בהכנה.
אורן: הכנה למה? איזו הכנה?
הכנה, הסברה, מה קורה לנו עכשיו ומה נקרא מושג החיבור, הערבות, "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים", להיות "כאיש אחד בלב אחד", כל מיני אמרות כאלה, מה הן אומרות על יסוד האומה שלנו, שאנחנו חייבים להשיג את המושג הזה, להיות בו.
אורן: זאת אומרת, קו ההסברה שאתה מציע, זה "ואהבת לרעך כמוך"?
כן. זו המטרה הרחוקה.
אורן: אז מה?
חיבור.
אורן: חיבור.
ערבות.
אורן: ערבות לא לשם ערבות, אתה מציע את זה על רקע מצב מסוים.
ערבות כמגן לאומי.
אורן: ערבות כמגן לאומי. אתה חושב שערבות יכולה להיות המגן הלאומי המוצלח ביותר.
כן.
אורן: יותר מכל סוגי ההגנות האחרים.
ודאי.
אורן: או מכל סוגי ההתקפות האחרים גם?
לא, אנחנו לא צריכים להתקיף שום דבר. אנחנו מתקיפים את עצמנו, את מה שיש בנו נגד החיבור.
אורן: "הערבות כמגן הלאומי", זה הקו ההסברתי שאתה מציע. הזמן לשיחה שלנו הסתיים, אבל הייתי מאוד שמח שנפתח את ההגדרה "ערבות כמגן הלאומי".
תודה רבה הרב לייטמן, תודה רבה ניצה, תודה לכם שהייתם איתנו. אנחנו נמשיך, "ערבות כמגן הלאומי", נחשוב על זה עד השיחה הבאה. עד אז שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.