אנחנו לא רוצים למחוק את האיום, אנחנו אומרים, "האיום הזה כאן דווקא כדי להעמיד אותנו במצב הנכון
ניצה: הבנתי מתוך השיחה הזאת, שבעצם האיום כרגע הוא סוג של הזדמנות, הזדמנות ליצור איזה חיבור חדש שבעצם לא היה אף פעם.
הייתי אומר שבשביל זה האיום קיים.
ניצה: ומה אנחנו עושים? מתעסקים בטעות באיום עצמו במקום בהזדמנות שהוא מביא לנו.
נכון.
ניצה: מקודם תיארת מצב שאני מתעסקת בו, והוא החיבור מפחד, והעובדה שחיבור מפחד הוא רק מצב התחלתי שאמור להביא אותנו לחיבור שונה. וזה כבר הסביר לי הרבה מאוד שאלות. אם כך, מה ההבדל בין מה שהיה לנו עד היום, כי היו לנו הרבה פעמים מלחמות שבהן התחברנו וכל היה בסדר, ולאחר שנגמרה המלחמה, נעלם האיום, נעלם הפחד, ונעלם החיבור.
כי החיבור הזה היה מתוך חוסר, ולא מתוך כך שהשגנו חיים חדשים. ואם אנחנו משיגים, על ידי הערבות, רמת חיים חדשה, אז אנחנו עוזבים את האיום. האיום הוא רק כתמריץ ולא יותר מזה. העיקר בשבילנו הוא להשיג עכשיו רמת חיים החדשה, ואם אנחנו משיגים, משם אנחנו כבר לא רוצים לרדת. כי התענוג הזה, ה"סוכרייה" הזאת, מושכת אותנו, ולא נותנת לנו לרדת שוב לבעיות.
אורן: אם כך, למה ירדנו מזה בכל המלחמות הקודמות?
כי לא כיוונת למען הערבות, אלא הלכת רק כדי לחפות קצת על החרדה שלך.
אורן: לא הבנתי. אנשים סבלו, אני ארחתי אותם אצלי בבית. החיילים היו רעבים, נתתי להם אוכל, זו הייתה ערבות הדדית בפועל.
לא.
אורן: כשנגמרה המלחמה הם חזרו לבתים שלהם, ויותר טוב שלא יבואו שוב לבקר עד המלחמה הבאה.
קודם כל, אתה עשית כך רק עם הקרובים שלך, ומאין ברירה.
אורן: כן, אבל אני זוכר שעשיתי גם פעולות וולונטריות, כלליות, לא לקרובים שלי. לדוגמא, עמדתי בצומת וחלקתי ג'חנון לחיילים שנסעו ללבנון, זה היה כשהייתי ילד, ולא הכרתי אותם. למה זה נגמר?
כי לא הייתה לך מטרה להגיע לחיבור, להגיע לערבות, ולא השתמשת באיום כמנוף לזה, אלא חיפשת איך למחוק אותו. ואנחנו לא רוצים למחוק את האיום, אנחנו אומרים, "האיום הזה כאן דווקא כדי להעמיד אותנו במצב הנכון, האיום הזה רק מראה לנו את המחלה כדי שנטפל בה". ואתה רוצה לקחת כדור נגד כאבים, ולא לטפל במחלה. ובינתיים היא מתפתחת, והתפתחה עד כה. ואתה אף פעם לא טיפלת במחלה, לא טיפלת באגו, לא טיפלת בכך שיהיה חיבור, לא הלכת על זה.
אנחנו עכשיו צריכים להסתכל על המצב הנוכחי, כמו על מחלה, ולא לתת לה לסתם עבור, אלא להשתמש בה כדי להגיע לרמה של ה"חיים". ואתה כל הזמן נתת לעצמך איזו תרופת הרגעה בלבד, ובין ההתקפות של התפרצות המחלה, חיית בין המלחמות.
אורן: איך אתה מסכם את כל הגישה הזאת? במשפט אחד, מה הציבור הישראלי צריך לקחת איתו בראש, מהי ההערכות החברתית שאתה ממליץ עליה היום למצב שבא?
שבכל הזרועות שלנו, בכל הערוצים שלנו, בכל הצינורות שלנו, נתחיל להפיץ את השגת הערבות כהצלה מצד אחד, ופתרון למשבר הכללי מצד שני.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, כלכלה/בריאות/ביטחון, בטחון, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.