לשמח את השני. לשחק שיורדת למצב רוח שלו ואז אתם במצב רוח רע אחד. עכשיו להוציא אותו מזה. אני מדגיש שאני נותן דוגמה איך הייתי רוצה לראות את זה ממך
אורן: נעבור לעיקרון הבא. העיקרון הבא אומר כך, "כל אחד צריך לשים לב כל הזמן איך הוא יכול לרומם את מצב רוחו של האחר. בעניין מצב רוח אין אדם שאינו שמח לשיפור, כאן צריך האדם לראות את עצמו כגדול מהזולת כמו אמא שדואגת לשלום ילדיה".
כן.
אורן: מה רוצים לומר לנו כאן?
כך, לשמח את השני, לעשות לו מצב רוח יותר טוב, לדאוג שיהיה לו טוב.
אורן: למשל, אני בן אדם שבאופן כללי הוא לא שמח, אני לא צוחק מבדיחות.
למה?
אורן: לא יודע, כך זה בטבע שלי. הילדים שלי קוראים ספרי בדיחות ומספרים לי, ואני לא צוחק מהן, זה לא מצחיק אותי. נאמר שאתה היית בן או בת הזוג שלי, איך היית מיישם כלפיי את העיקרון הזה שאתה צריך לשים לב כל הזמן איך לרומם את מצב רוחי?
יכול להיות שאתה שמח מזה שאתה רואה סרטי אימה, אז אני משמח אותך בזה, זה לא חשוב, שמחה לא צריכה להיות שאתה "צדיק ממעשים טובים", לא. אלא אני משתדל להביא לך מה שאתה אוהב, בפועל. להכין לך מה שאתה אוהב, לסדר לך מה שאתה אוהב. אני מדגיש שאני עושה את זה ושאני עושה את זה בשבילך כדי שיהיה לך טוב, כדי שאתה תרגיש נוח, אני נותן לך כל הזמן דוגמה איך אני גם הייתי רוצה לראות את זה ממך.
אורן: אתה אומר את זה במילים? זה קצת גס, לא?
עדיף במילים, אנחנו מדברים על בני זוג שלומדים איך להתייחס זה לזה, הם נמצאים בטיפול. הם מבינים שהם כמו שני אידיוטים, שני אגואיסטיים שחייבים לשפר את המצב שלהם, אין להם בינתיים במה להתגאות חוץ מבטיפשות שלהם. אנחנו מלמדים את שניהם איך להיות בני אדם, איך להיות בזוגיות הנכונה. אז מה? אז כל אחד שמראה את זה לשני הוא נותן בזה דוגמה לשני והוא יכול להזכיר לו ש"כן, זאת דוגמה, ככה למדנו שצריכים לעשות זה לזה".
ניצה: לָמה זה חשוב? למה חשוב לרומם את מצב הרוח של בן הזוג? מה החשיבות של זה?
אנחנו רוצים קשר.
ניצה: זאת אומרת, שקשר יכול להיבנות רק במצב שיש מצב רוח טוב?
מצב רוח טוב פותח את האדם, מצב רוח רע סוגר את האדם. אז במצב רוח רע לא יכול להיות קשר עם האחרים.
ניצה: אני יכולה לעשות איזשהו תרגיל נניח כמו שאורן תיאר מצב שהוא לא טיפוס שמח, האם אני יכולה לברר איתו באיזשהו תהליך מה משמח אותו?
את לא מרגישה ולא מכירה?
ניצה: לפעמים זה קשה, יש אנשים שקל להרגיש אותם ויש אנשים שבאמת קשה, שאתה כבר לא מבין מה רוצה בן הזוג שלך. יש מצבים כאלה.
עד כדי כך? ואישה במיוחד?
ניצה: כן. שאתה כבר לא כל כך מבין מה הוא רוצה, והוא גם עבר שינויים בעצמו שהוא לפעמים בעצמו לא יודע.
לא חשוב. צריכים לשחק בזה שאת יורדת למצב הרוח שלו, ויחד עימו, כשותפה ממש למה שקורה לו, את נמצאת עימו. ואז אתם מרגישים שאתם נמצאים במצב רוח רע אחד, ובכאסח על משהו אחד, וממש ממש אחד, יחד. שאת משתדלת להסתכל על כל הדברים כמוהו, להסכים עימו ולהצדיק אותו במאה אחוז, להגיד "באמת מגיע לו שתעשה לו ככה, וזה באמת לא טוב ולא בסדר, אתה צודק במאה אחוז". ואז יש חיבור?
ניצה: כן.
עכשיו תתחילי להוציא אותו מזה. בלי חיבור אי אפשר להוציא, צריכים לתפוס אותו במשהו.
אין לפסיכולוגים דברים כאלה?
ניצה: לא בדיוק כך, הרי באופן טבעי הפעולה היא אחרת. למשל אני מכירה של זוג שהבעל הוא יותר פסימי באופן כללי, זה חלק מהטבע שלו. והאישה היא בן אדם אופטימי. זה הגיע למצב שהאופטימיות שלה מעצבנת אותו.
זה נכון.
ניצה: זה מוציא אותו מהדעת.
כן. כי הם נמצאים זה מול זה.
ניצה: והיא מנסה כאילו להדביק אותו בשמחה, אבל זה לא עובד.
כי היא לא עושה את זה מתוך הקשר, מתוך הניגוד. היא צריכה קודם להגיע לקשר.
ניצה: להגיע למקום של הזדהות, להרגיש אותו, ואז מהמקום שלו, לאט לאט ובמינונים נמוכים.
כן. זו חובה. זוהי הגישה הפסיכולוגית.
אורן: מה עושים לגבי זה שנניח שאני רואה את בת הזוג שלי במצב רוח לא טוב. אתם אולי מפותחים, אבל אני עדיין לא.
אין אתם ואנחנו, אנחנו כולנו עוברים קורס.
אורן: אז במסגרת הקורס אני מגיע הביתה ורואה את אשתי במצב רוח לא טוב. איזו תגובה זה מעורר בי? אני מתעצבן, אני לא מזדהה, אני קודם כל מתעצבן.
למה? לא מגיע לה? אולי היא באמת צודקת, היה לה יום קשה בעבודה, בכל מיני דברים, עם הילדים והכל. למה כשאתה מגיע במצב רוח לא טוב, אז אתה מתפרץ ושכולם יסבלו וירגישו את זה ממך? ההיפך, כשאתה נכנס הביתה אז קודם כל, כמו שכבר סיכמנו, אתה בודק אם הנעליים לא במקום, ואומר "יופי, יש לי אפשרות להתגבר".
אורן: עכשיו אני לא מדבר על כך שהנעליים לא במקום.
לא, אבל בהדרגה.
אורן: כן, זה תרגיל שאני משתדל לעשות אותו מאז כל הזמן. מראש אני מוותר על עניין הנעליים. אבל עכשיו אנחנו לומדים משהו אחר, אנחנו לומדים על מצב הרוח של בן או בת הזוג.
זה במקום נעלי בית, אותו דבר.
אורן: לא. עכשיו זה לא משהו שאני דורש, זה משהו אחר.
אתה דורש. אתה דורש את מצב הרוח שנוח לך, ואצלה הוא הפוך. אותו הדבר כמו עם הנעליים. מה השתנה? פשוט לא מפרגנים לך עם זה, לא מתאים לך מצב הרוח שלה. איזה הבדל? לך תחפש, כמו עם הנעליים. מה אתה צריך לעשות? אתה צריך להבין אותה, אתה חייב כל הזמן לעבוד על הויתור ולשמוח שיש לך על מה. כמו עם הנעליים, "יופי, אין נעלים, אני מתגבר. אני אלך ואחפש אותם לאט לאט", וכולי. בזה אני מרוויח, אני מפנה בי שטח להתקשרות יותר עמוקה.
אנחנו צריכים לתת לאדם פיצוי על הויתור, שכדאי לו לעשות את זה, שהוא מרוויח מזה אהבה, חיבור יפה, משהו עוד יותר גבוה. יש פתאום בתוך ההרגשות האלה מין התעלות מיוחדת כזאת למין האדם מתוך הבהמה, שכדאי לבצע את זה.
אורן: כדי להיות קונקרטיים, ניתן דוגמה. נניח שאני מגיע הביתה ואני רואה את בת הזוג שלי במצב רוח לא טוב. אני שומע אותה למשל מדברת בטלפון ומאוד מתעצבנת על מישהו או מישהי, אני לא יודע מי זה בצד השני של השיחה, והיא מעבירה עליו ביקורת, ויש רגשות ואיזו אווירה לא טובה. אני רק עכשיו נכנסתי הביתה, ואני מרגיש שזה מקרין גם לי מצב רוח לא טוב. ובגלל זה אני מתעצבן .
כל אחד מכיר את המצב הזה, שהוא נכנס הביתה, והוא אפילו היה באיזו רוח טובה, ופתאום אם הייתה בתוך הבית איזו תקשורת לא טובה בין בני הבית, או לא חשוב בדיוק מה, אז אני יודע את התוצאה, שלפני שנכנסתי הביתה הייתי במצב רוח טוב, וכשנכנסתי פנימה אז משהו שם כאילו הקרין לי מצב רוח רע. כל בן אדם מכיר את המצב הזה, זה היום יום.
אני רוצה לדעת מה לעשות עכשיו? לפי העיקרון פה, אני לא יודע.
הולך לחפש מצב רוח טוב, כמו את נעלי הבית.
אורן: אבל אין שם מצב רוח טוב.
אתה תחפש.
אורן: מה זה אומר?
איך לעשות.
אורן: איך אני אעשה?
כן, בטח. אתה צריך להיות עכשיו כפסיכולוג כלפי בת הזוג שלך, איך אתה ניגש אליה בצורה מדעית, עניינית, מחושבת, ממוחשבת, ובונה איתה קשר כזה כדי להוציא אותה מהייאוש, מהכעס, ולהעלות אותה לרמה אחרת של החיים. עכשיו אתה נכנס ממש לעבודה של פסיכולוג, ממש כמטפל.
אורן: תן יותר פרטים, מה בדיוק לעשות? הבנתי את המטרה, שאני עכשיו נכנס לאיזשהו תפקיד של פסיכולוג.
אבל יש לך גם כלים יותר גדולים מאשר לפסיכולוג, כי אתה יכול לבוא אליה, אתה יכול לחבק אותה, ולשאול מה נשמע. לא מיד לשאול מה נשמע, אלא בצורה כזאת שקודם כל לתת חיבוק קטן, קודם כל משהו כזה, שירכך אותה מיד. כבר יש משהו בחיים שמביא לאדם איזה תענוג, או לפחות תמיכה.
אורן: אנחנו לומדים איך להשתמש ביום יום שלנו כמעבדה ביתית לפיתוח קשר חדש לזולת. האם זה מה שאנחנו לומדים?
אני לא יודע, לא נראה לי שזה התפקיד שלי. אחרי שאנחנו דיברנו על הויתור, ועל חיבור על ידי הויתור, ו"על כל פשעים תכסה האהבה", על להתגבר על האגו, לעזור לזולת, ולתת לזולת דוגמה איך להתחבר איתך בחזרה, בכל המילים האלה יש הכל. אין יותר מה להוסיף. אפשר ללעוס אותן בלי סוף, בשבעים שנותינו, אבל למעשה יש כאן הכל. אם אני אקרא את כל הדברים האלה, אם תקרא את כל הדברים מהר, אז אתה תראה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.