אתם לא נופלים מהסדנה, אתם ממשיכים אותה, ומסדנה לסדנה אתם רק עולים לרף יותר גבוה.
ניצה: זאת אומרת לתרגל כל הזמן.
כן.
ניצה: מה לתרגל? נניח, שעכשיו עלתה בי ביקורת כלפיו.
כמו שאתם תהיו אצלנו בסדנה, בקיצור. שאתם תדברו בצורה נכונה זה עם זה, ותדברו על מה שאתם רואים זה בזה, ושזה מראה אליכם, ועל השפעת הסביבה ועל האגו של האדם, על כל הדברים האלה. אם אתם תדונו ותלעסו את כל הדברים האלה כל הזמן ותעשו תרגילים כל פעם, איך אתם רואים את הזולת ולמה כן ולמה לא, זה יכנס לתוככם, ההרגל יהיה טבע שני, הסביבה תשפיע, שלא תשכחו את זה, ועל ידי זה אתם תמשיכו את זה בבית.
אתם לא יוצאים מהסדנה. סדנה אנחנו עושים בינינו כאן, כדי שאתם תמשיכו את זה כל החיים. סדנה זה לא מפעם לפעם. זה כמו עם דיאטה, את מתחילה, אין דבר כזה שאת יוצאת ממנה. יצאת, גמרנו. זה כל הזמן. הסדנה היא כדי לתת לכם דחיפה לעוד צעד, לעוד צעד, לעוד יותר פנימה, לעוד יותר דיוק. אבל בעצם אתם לא נופלים מהסדנה, אתם ממשיכים אותה, ומסדנה לסדנה אתם רק עולים לרף יותר גבוה.
ניצה: חסרה לי דוגמה, אני לא מרגישה שאני מצליחה להבין.
תתחילו לדבר על מה שלא בסדר ביניכם.
אורן: לא, אנחנו אפילו לא מדברים בינינו, לכל אחד יש את המערכת הזוגית שלו. ניצה מייצגת כאן בכיתה את כל הנשים ואני את כל הגברים. תבחרי איזו דוגמה טיפוסית, זו לא בעיה.
ניצה: שאני מרגישה שאתה לא תומך בי, אני לא מרגישה את התמיכה שלך. אני לבד.
תתייחסי אליו כאילו שהוא תומך בך ב-100%.
ניצה: רגע, אני רוצה להפעיל את המראה.
תדברי איתו כך, שהוא תומך בך ב-100%.
אורן: שהוא כן תומך?!
כן.
אורן: לא להגיד לו, "אתה לא תומך".
לא.
ניצה: הביקורת שלי "אתה לא תומך". במקום זה מה אני עושה? אני אומרת לו עכשיו, "אתה תומך"? אני אומרת לו אתה תומך בי?
הפוך.
ניצה: הפוך, "תודה שאתה תומך בי", "זה מאוד עוזר לי שאתה תומך"?
אורן: אני חושב שהיא מסתלבטת עלי.
מה תענה על זה?
אורן: אני אהיה בטוח שהיא באה ללעוג, היא באה לעשות ממני צחוק. אתה "תודה שאתה תומך בי".
ומה אתה עושה בחזרה?
אורן: אני אסגר יותר, כי אינטואיטיבית אני ארגיש שהיא כאילו עושה ממני צחוק.
למה צחוק?
אורן: כי ברור שהיא אומרת הפוך על הפוך.
כן, אבל זה לא הפוך על הפוך.
אורן: למה?
זה הפוך על הפוך על הפוך. כי היא רואה בך פגמים.
אורן: כן, אני לא תומך.
את הפגמים האלה היא מעבירה על עצמה, והיא אומרת לך את הדברים הנכונים שיש בך, אם לא האגו שלה.
ניצה: אני רוצה רגע לראות את המשחק הזה עד הסוף, כדי להבין עד הסוף. עכשיו עלתה בי ביקורת, הוא לא תומך בי. זה חוזר אלי. צריך להגיד הפוך ממה שמרגישים.
לא! רק תבינו, אנחנו לא רואים עולם, אנחנו רואים את עצמנו.
ניצה: כן.
אורן: לא, אני לא עוקב בכלל. אני לא מבין.
ניצה: זה בדיוק מה שרציתי להבין.
אורן: לאט לאט.
אני לא רואה את העולם. יש לי מסננת כזאת.
אורן: לכל אדם?
לכל אדם. שאני רואה מה שטוב לי וגם מה שרע לי. מה שרע לי להתרחק, מה שטוב לי להתקרב. כך אני רואה את העולם.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
מרגע זה והלאה מתנהגים בבית ששניהם מושלמים, ואין שום בעיה ביניכם
אורן: עוד פעם. יש לי מסננת שמראה לי מה שטוב, ומראה לי מה שרע?
כן, מה לטובתי. את העולם האמיתי שמחוץ לי, אני לא יודע, לא מכיר, לא מבין. כך הרצון האגואיסטי שלי מצייר לי אותו. אני מקבל עכשיו את הרצון הזה כרע ורוצה להתייחס לעולם כטוב. אז אם אני רוצה להוריד את המשקפיים האגואיסטיות האלה, מה אני עושה? אז אני במקום כל הדברים הרעים אומר דברים טובים. ואני בזה לא משקר לך, כי אני עושה את זה כמו אמא לילד. אני אומר, "אורן, איזה אתה יפה, איזה ישר, איזה טוב." וכולי וכולי.
אורן: כך אתה אומר כשהורדת את המשקפיים?
כן. כי חוץ ממני רק העולם המושלם.
אורן: אבל תראה, המשקפיים האלה הם פה, הם אצלי. נכון?
אבל אתה רוצה לראות מעליהם. אתה רוצה להיות למעלה מהדעת.
אורן: בוא נתרגל את זה. נניח שהמשקפיים עלי, אלה המשקפיים של הביקורתיות.
ניצה: הטבעיות.
של האגו שלך.
אורן: אז הנה יש לי משקפיים, ואני מסתכל על בת הזוג שלי ורואה כרגיל מה שנקרא, כל מיני ליקויים.
כן.
אורן: עכשיו תוביל אותי, מה אני צריך לעשות? אני צריך להגיד לעצמי, "אורן, תזכור, למדת שיש.. " ?
רב: אם היו משקפיים אתה היית מוריד אותם.
אורן: נכון, אבל המשקפיים האלה. הם בפנים
המשקפיים בפנים, לכן אתה צריך להגיד במקום כל רע, טוב.
אורן: לה, לי? אני כבר מבולבל, מי אומר למי מה?
לעצמך.
אורן: לעצמי. מה אני אומר? אני מזכיר לי שיש לי משקפיים?
מה זה "על כל פשעים תכסה אהבה"? שאין פשעים, יש במקום זה אהבה. אתה אוהב כל דבר שבא. לא בגלל שאתה רואה דברים רעים, אתה לא רואה אותם.
אורן: אבל איך הסרת אותם? איך הסרת בפנים את המשקפיים שלך שלא מראים לך פגמים? כי אתה אומר שאתה לא עושה כאילו, אתה באמת כבר לא רואה. זה מה שאתה אומר לי.
על ידי "הרגל נעשה טבע שני".
אורן: אז אני רוצה בזה, זה לא שאני לא רוצה.
אז תתאמץ, תתאמץ קצת שזה יהיה.
אורן: אני רוצה באמת להתאמץ בזה.
רב: מרגע זה והלאה מתנהגים בבית ששניהם מושלמים, ואין שום בעיה ביניכם, ואתם באמת רוצים לעשות כל אחד לשני מקסימום טובות. ושיהיו שניים כגוף אחד. לא גוף פיסי, במיטה, אלא נפשי, פנימי. והרבה תרגילים כאלה, אתה תראה עד כמה שזה פתאום יתגשם. רק בלחץ החברתי הסובב, ודאי. ואתם לא יורדים מהסדנה הזאת, כל הזמן. ופתאום אתה רואה איך הטבע מבפנים, מבחוץ, מתחיל להשתנות. העולם נראה אחר, אני נראה אחר, והיחסים, הכל נראה אחר. "עולם הפוך ראיתי". זה הפוך.
הדבר הזה הוא כאילו, תרגיל פסיכולוגי, הוא גם פסיכולוגי כמו שכותב בעל הסולם, אבל הוא מאוד עמוק. אנחנו צריכים כוח חברה שישפיע עלינו ושאנחנו נתחיל לעשות כאלה תרגילים.
אני לא מדבר מתוך החברה הפנימית שלנו.
אורן: איזו פנימית?
אני מדבר על בני זוג שבחוץ.
אורן: אנחנו חמישה בני זוג טיפוסיים מן הישוב.
לקחנו אותם מהישוב, נכון.
אורן: אז זו הסיטואציה.
כן.
אורן: רשמתי בינתיים "תרגיל מספר 1".
אבל תרשום תוספת, תנאי: שהמורה בקבוצה כזאת חייב להיות מקבוצת בני ברוך.
אורן: לצערי הרב הזמן שלנו נגמר, נמשיך את הדברים בשיחה הבאה. התרגיל שלנו עד לפעם הבאה: מרגע זה מתנהגים כאילו שנינו מושלמים ואין שום בעיות בינינו, ורוצים לעשות רק טוב ולהיות כגוף אחד. ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שזה יתגשם.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אין בין בעל ואישה שום מחיצה, אסור שתהיה מחיצה פנימית
ניצה: הנושא שלנו הוא בעצם השיתוף, כי כשאנחנו מתרְגלים את זה, אז שאלנו את עצמנו מה צריך לשתף, מה לא צריך לשתף, האם יש דברים שאני כן משתפת, האם יש דברים שאני לא משתפת ואז אנחנו עשינו, ואני רוצה לשאול אם עשינו נכון. מה ששיתפנו זה שבעצם אמרנו בקול רם את ההפך. זאת אומרת, אם קודם למשל חשבתי עליו שהוא לא תומך, אמרתי בקול רם "אני תומכת", לא רק בלב, גם ממש בקול רם. שמתי לב שאצלי זה השפיע מאוד, כי ברגע שאמרתי משהו בקול רם, כאילו שהתחייבתי לזה. אם זה רק בפנים, אז אני מהר מאוד מעבירה את זה, וזה מתחלף לי הרבה יותר מהר. האם זה נכון לשתף בצורה כזאת?
כל דבר אפשר לדבר ישר והפוך. לאו דווקא דברים חיוביים, אפשר גם כן לדבר על חולשות.
ניצה: אז בוא קצת תרחיב בעניין השיתוף, כי זה מאוד חשוב הנושא של איך לשתף נכון.
מתאספים חמישה זוגות ומתחילים לדבר ביניהם וכל אחד מספר על עצמו דברים. קודם כל, אין פה שום דבר אינטימי כל כך.
אורן: כאן היא דיברה על השיתוף שעשינו בבית שלנו, בתוך הזוג שלנו. עוד לא שיתפנו בכאלה דברים. בתרגילים שנתת לנו, היא אומרת שהיא שיקפה, היא לא רק עשתה את התרגיל בתוכה, אלא היא גם אמרה לבן הזוג, מה היא מרגישה.
זה נכון במאה אחוז.
אורן: זה כדאי, זה מותר, זה מומלץ?
כדאי הכול. אין בין בעל ואישה שום מחיצה, אסור שתהיה מחיצה פנימית, איפה שאנחנו בתוך תוכנו לפעמים מתביישים או לא רוצים לדבר אפילו עם עצמנו. וכאן אנחנו מדברים כמו פסיכולוגים, אנחנו "ערומים" לגמרי, כי כל אחד ואחד מקבל את עצמו שכך הוא בא מהטבע. כל אחד מסתכל על עצמו מהצד, וגם מסתכל על השני מהצד, אנחנו נמצאים במעבדה ששנינו נמצאים כאן על שולחן המעבדה, ב"שנינו" הכוונה היא, הפנימיות שלי והפנימיות שלה. ואז אנחנו דנים על זה בלי שום בעיה, עד הסוף, ללא שום חשבונות לעתיד ולעבר והכול.
אנחנו רוצים להפוך את כל הדברים הללו של כולנו לאחד. בואו נזרוק את הכול על השולחן, מה לא טוב אצלנו, בתוך כל אחד ואחד, שאנחנו לא רוצים בצורה כזאת להשתתף בהם כמו שזה, זו הביקורתיות שלנו ההדדית. ומה שטוב בינינו, שאנחנו רוצים לשתף בזה את השני, ולפתח את זה. אז בואו נדבר גם על הביקורתיות ההדדית, על הטבע שלנו הרע, ועל הנכונות שלנו להתעלות מעל הטבע הרע ולהגיע להתחברות הטובה, מעליה, מעל כל המערכת הזאת הרעה, גם כאן וגם כאן.
במערכות הרעות האלה שיש בהן ביקורתיות הדדית, אנחנו שונאים זה את זה ובקושי משלימים מחוסר ברירה, אז מה לעשות? יש ילדים, יש בית, יש חובות, יש כל מיני דברים, ומה עושים? סובלים. אבל איך לעשות את החיים הללו לחיים טובים? אז עכשיו אנחנו מדברים בינינו. ואז צריכים לפתוח את הדברים בינינו, את הטבע של האדם, את הרצונות שלו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, קינאה, תאווה, כבוד, שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו.
אורן: אנחנו על זה צריכים לדבר?
גם על זה, על כל דבר. על מה יהיה לכם לדבּר אם לא על העולם הפנימי של כל אחד ואחד, ואחר כך על העולם ההדדי המשותף, שאנחנו בונים בינינו? אז בהתחלה אנחנו מדברים בינינו על טבע האדם המצוי, כדי להתחיל. לכן אמרתי שתדברו קצת על אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, תוסיף לזה שליטה, קנאה, תאווה, כבוד. פסיכולוגיה כאילו.
אורן: אבל זה שלנו בבית, לא באופן כללי?
לא, תתחילו לדבר בכללות, שזה טבע האדם. מה מתוך הטבע הזה של האדם המצוי, במיוחד יש בכל אחד מאיתנו? אז בוא נפתח. אני לא מתבייש, אני לא מפחד. אז אצלי יש כאלה תכונות, חשדות, רצונות, תשוקות, הרגלים, יש את כל הדברים הללו. אני לא מודע לזה. אבל אני צריך לדעת על זה, למה לא? ולפחות אני צריך לדעת איך זה נראה בעיני השותף הקבוע שלי. ואני יחד עם זה גם רואה, עד כמה שאני לא רוצה להסכים עם זה שיש לי או שאין לי, ואני על הכול מדבר בקול רם. עד כמה שאני רוצה מיד כאילו למחוק, להקטין את הדברים האלה, במקום להגדיל.
אז נניח קודם כל מדברים עלי, שאני נמצא על שולחן המעבדה, עם הפנימיות שלי, אתם פותחים את זה ורואים, כאן זה כך, וכאן זה כך, ממש עושים ניתוח.
אורן: שנינו מדברים על הפנימיות שלי, שנינו מסתכלים עלי?
שנינו עלי.
אורן: אני ראשון? היא ראשונה?
זה לא חשוב. ואחרי שנדבר עלי נדבר אותו הדבר על בן זוגי. זה כדי לפתוח קצת את הדברים, שזה יהיה אצלנו פתוח, שאין גבולות ואנחנו מדברים על זה בצורה אובייקטיבית. "אובייקטיבית" זאת אומרת ללא נגיעה עצמית. זה לא ש"זה רע בך או זה טוב בך", זה קיים. כמו שאני בא לרופא, הוא לא מסתכל, אם זה יפה או לא יפה בי, הוא רואה את הבעיה, והוא פותר אותה. אסור לו לראות בי איזה דברים יפים, או לא יפים, הוא מסתכל על זה כמו על חתיכת בשר, כדי לתקן. כך זה צריך להיות. כך גם אנחנו מתייחסים כל אחד לשני.
אורן: כמו שמצלמים מה שיש.
כן.
אורן: מבלי לתת ציון טוב או רע. פשוט מצלמים.
לא, אומרים על הטוב ואומרים על הרע, אומרים על כל דבר ששייך לאדם. אבל לא שיש בזה נגיעה אישית. נניח אני אומר לך, "אתה קמצן". "אני לא ידעתי קודם שאני התחתנתי עם כזה קמצן. וזה מאוד מפריע לי, ואני גם מסבירה לך, שאתה מתקמצן על זה וזה. הלכנו פעם למסעדה, הזמנת אותי כדי לחגוג לי יום הולדת, ובמסעדה הזאת הזמנת סך הכול סלט אחד לשנינו. וזה היה לפני עשר שנים, ומאז כלום, אפילו זה אין."
אורן: אבל הדגשת שצריך להיות אובייקטיביים. והיא מספרת לי על איזו התרשמות מתכונה שהיא רואה בי, קמצנות.
כן.
אורן: והיא נותנת לי דוגמה עסיסית.
כן, אבל היא מספרת לי על זה בצורה שהיא חייבת להציף, כי אתה לא רואה את הדברים האלה.
וכך עוד כמה דוגמאות כאלה "וגם בלילה, כשאתה קם כל הזמן לשירותים שלך, אתה צריך להעיר אותי, אתה לא יכול לעשות את זה בעדינות".
אורן: כן.
ועוד משהו. "אתה קם חמש דקות לפני שאתה צריך לברוח מהבית, ואני חייבת לרוץ ולהכין לך כל מיני טוסטים, ועוד כל מיני דברים". אז היא אומרת את זה, אבל בצורה אובייקטיבית ואתם דנים על זה, היא עוזרת לך להכיר את הרע שבך, זה מצוין.
אורן: אז רק תחדד לי את הדגש שאמרת "אובייקטיבי". מה הפירוש, אני עוד לא בדיוק מבין.
באהבה.
אורן: מה הפירוש "באהבה"?
או לפחות כמו רופא, הרופא שדן איתך על זה. אתה בא אליו, הוא לפני זה שתה כוס קפה עם עוגייה, הוא רשם משהו, אתה מספר לו, הוא מסביר לך מה שיש לך, הוא רופא פסיכולוג.
אורן: כן.
"זה לא טוב בך, וזו תכונה כזאת ותכונה כזאת" וכן הלאה, אתה יוצא ממנו עם לב שבור, והוא ממשיך כך לכתוב משהו, שוב לוקח עוגייה עם קפה.
אורן: בטח, כי הוא לא מעורב איתך רגשית. באת, שמת צ'ק, הלכת, "תבוא מחר עוד פעם".
זה נקרא "אובייקטיבי". שאני מתעלה מעל הנגיעה האישית שלי ומסביר לך מה אני רואה, רק עכשיו בלי לשייך את זה אלי.
אורן: רגע, לאט לאט, כי אנחנו לא פסיכולוגים. אני מתעלה מעל הנגיעה האישית?
בוא ניתן כזאת דוגמה. אתה הולך עכשיו להיכנס לעבודה חדשה. בעבודה החדשה הזאת עכשיו בודקים אותך שבוע ימים, ואתה ממש יושב ואני רואה שאתה מאוד דואג, איך אתה תעבור את הקליטה הזאת. אם תיקלט, כן תתקבל, ואם לא תיקלט, לא תתקבל ובאמת מאוד חשוב לך שיקבלו אותך.
אז עכשיו אני, כאשתך, מספרת לך באהבה בלי קשר אלי, כמו אישה שמכירה את בעלה, את כל הדברים שכדאי לך להיזהר מהם, כי אני חיה איתך, אני רואה את זה, שאתה לא תעשה את הדברים האלה שם. אז אתה מסתכל עלי, למרות שלא נעים לך לשמוע ולא נעים לך לראות אותי בזמן שאני מספרת לך על זה, אבל אתה מתעלה מעל האגו שלך ושומע את הדברים האלה, ואתה לא אומר "לא חשוב, זה יסתדר".
אורן: זה מאוד חשוב.
ואתה לוקח את זה בצורה מאוד רצינית, ואתה מודע לזה ואתה מודה לי, אשתך, על זה שאני כך הכנתי אותך. כי באמת אמרתי, אתה תכין כוס קפה, תראה, אל תזרוק את זה. אתה רוצה לקנח את האף, תעשה את זה בצורה כזאת. כל מיני דברים כאלה. אני אומרת לך את זה באמת לטובתך. אז לא כמו רופא, אלא כמו בן אדם שמשתתף בזה באהבה. מתוך דאגה.
אורן: שנינו פה דואגים לאותו אינטרס, שנינו רוצים שאני אתקבל.
אנחנו רוצים בסופו של דבר להגיע לחיבור.
אורן: בדוגמה שנתת אני רואה שגם האישה וגם הבעל שניהם דואגים שהבעל יתקבל. לכן היא תגיד את זה בעדינות, אבל היא תגיד כל דבר ודבר כדי שהוא לא ייכשל, הוא מבין שהיא לטובתו, כי היא באה לעזור לו. אז ליחס כזה צריך לבוא? אני לא יודע איך נעשה את זה, אבל הבנתי לאן צריך להגיע, בכל אופן היחס הזה נקרא "באהבה".
אמרנו, שבאהבה בשלב הראשון שמים על השולחן פעם ראשונה אותי, אחר כך אותה, וכל אחד אומר מה הוא רואה, באותו יחס כזה של אהבה. נכון? זה השלב הראשון.
כן, עושים ערב כזה. אני בא הביתה, אנחנו פותחים בקבוק יין, יחד עם היין אני אוהב לאכול "סלט יווני", עם פטה ועם טוסטים, ואנחנו יושבים ומדברים יפה, בנחת.
אורן: בנחת. אבל על זה.
עם לגימת יין. מדברים על זה.
אורן: אנחנו מציפים, קודם אותך, אחר כך אותה, וכל אחד אומר לשני.
ואפילו מדליקים נר.
אורן: אחרי שהוא שם, הצפנו. אני מניח שבשלב הראשון היה להיות פה באווירה טובה, יין, נר, שהכול יהיה במצב רגוע.
אבל חשוב לנו להוציא את כל הדברים האלה מעצמנו, כי זה לא סוד. זה לא שכל אחד שומר סוד בפנים בבטן ולא שכל אחד לא רוצה לשמוע מהשני, אלא אנחנו פתוחים. זה לא שכל אחד ערום פיזית. כי פיזית, אתה יכול לצאת לרחוב, ולראות איך זה. אלא האדם "פתח" את עצמו ממש לפני השותף שלו.
אורן: מה הלאה?
אז עכשיו התור של בת הזוג.
חיים חדשים - שיחה 34 - 12.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
הזבל נמצא בפנים, אבל אנחנו מצפים אותו ממש מבחוץ בצורה כזאת שמדברים ומדברים בצורה יפה, יפה מאוד, על גדלות של כל אחד.
אורן: גמרנו את השלב הזה על שנינו, שנינו הצפנו לפה את כל מה שיש בי, את כל מה שיש בה, ויש לנו כאלה שתי דמויות, כמו רשימה של מכולת.
אנחנו לא צריכים לעשות רשימה. כי אנחנו לא רוצים להיזכר. את כל הפשעים הללו, אנחנו לא רוצים לזכור.
אורן: זה נקרא "פשעים"?
כשאתה אומר "על כל פשעים תכסה אהבה", אלה הפשעים.
כן, אנחנו מוציאים אותם החוצה, כל אחד דיבר מעצמו ועל השני ושני על עצמו ועל הזולת, בקיצור פתחנו את הכול ועשינו את זה מכל הצדדים. עכשיו בסך הכול יש בינינו ערמה גדולה של "זבל". איך אנחנו מתעלים מעליו? אם אנחנו נתחיל להסתכל דרך הזבל הזה, כמו שבדרך כלל אנחנו מסתכלים כך אחד על השני, אז אנחנו רואים רק את "הזבל" שבינינו, ואת השני אנחנו כלל לא רואים.
אז איך אפשר? רק אם אנחנו נתעלה מעליו. ואנחנו לא רק מבטיחים לעצמנו אלא אנחנו עוד יותר מזה, בטוחים שמחר אם אנחנו נעשה את הניתוח הזה, "הזבל" יהיה הרבה יותר גדול. מיום ליום הוא רק גדל, למה לא? אלה החיים, אנחנו מתפתחים.
זאת אומרת, לא צריך לחשוב שאנחנו עושים רק פעם אחת את הניתוח הזה. אבל עכשיו אנחנו עושים תרגיל הפוך. בואו נתעלה מעל "הזבל" הזה. אני רוצה לאהוב את השני, לא כמו שהוא נראה בעיני, אלא הפעם הזבל ירד לי מהעיניים, ואני רואה את השני בעיניים נקיות מהביקורת שלי.
אורן: אנחנו מתחילים תרגיל הפוך. יש ערמת זבל, היא פה, זה היה שלב א'.
אנחנו מורידים אותה. אנחנו מורידים מהשולחן את ערימת הזבל.
אורן: רק תפתח לנו, מה פירוש מורידים, הוא פה?
הוא לא מסתיר לי את השני.
אורן: אז מה זה נקרא "מורידים"? זה לא להוריד את הכוס.
לא, אנחנו דיברנו במשך חצי שעה או אפילו במשך שעתיים, לא חשוב לי כמה, רק כדי שזה לא יישאר בפנים כסוד. וגמרנו את זה.
אורן: כן, זה נקי, הכול.
פתחנו. הקאתי את זה. גמרנו, אני נקי.
אורן: נכון.
עכשיו אני צריך להסתכל עליה, כמו שראיתי אותה באיזה רגע בחיים שהחלטתי, שאני מתחתן איתה. אולי זה לא היה יותר מרגע אחד, אבל את הרגע הזה אני רוצה עכשיו לעצור.
אורן: את הרגע הכי הכי טוב. שהיא הייתה מושלמת.
כשהיא הייתה מושלמת בעיני.
אורן: אני מביא את הרגע הזה.
כן. ואת הרגע הזה אני רוצה לעצור. וזה התרגיל, לעצור את הרגע הזה. ועם זה אנחנו ממשיכים. זה לא הכול, שאני רואה את השני כך. עכשיו, אחרי שמתייצבים בתרגיל הזה, אנחנו מדברים על זה עכשיו, עד כמה שהיא מושלמת ועד כמה שאני מושלם.
ניצה: את זה אני אוהבת.
את אוהבת.
ניצה: כן.
להגיד לו על זה? שאת אוהבת?
ניצה: שהוא יגיד לי.
זה כן. זאת אומרת, שאנחנו מתחילים לכסות את "הזבל" הזה בציפוי שוקולד יפה, עם עוגות, עם וורדים, עם גלידה, עם כל מיני דברים. הזבל נמצא בפנים, אבל אנחנו מצפים אותו ממש מבחוץ בצורה כזאת שמדברים ומדברים בצורה יפה, יפה מאוד, על גדלות של כל אחד.
אורן: מה זה "גדלות"?
"גדלות", הכוונה עד כמה שיש לו נטיות יפות, עד כמה שהיא אישה מיוחדת, דווקא בעלת אישיות מיוחדת, בכל דבר. אתה יכול לדבר כאן על הדברים האינטימיים ביותר בצורה מושלמת. ואתה תראה עד כמה שבאמת זה משפיע עלייך וכשאתה תתייחס אליה, אז היחס, המין וכל דבר ישתנה לגמרי.
זה ברור. זו עבודה, שהכול בא מהמוח. אחרי שמדברים באופן גלוי, ממש עושים תחרות כל אחד אומר לשני, אבל לא שטויות אלא דברים עמוקים שאתם רוצים לגלות בשני, אומרים את הדברים ההפוכים מהביקורת. נותנים ביקורת חיובית לא שלילית.
אורן: אני מדבר עד כמה שהיא אישה מיוחדת, עם נטיות מיוחדות, הכול בשלמות. והיא אומרת אותו דבר עליי. מה הלאה? אני אומר את כל המעלות שאני רואה.
וגם היא.
אורן: ומה בשלב הבא, לא הבנתי.
לא, זה רק ציפוי.
אורן: זה ציפוי של שוקולד על ערמת הזבל.
כן.
אורן: זה שלב ציפוי הזבל בשוקולד.
לא, השוקולד על "הזבל".
חיים חדשים - שיחה 34 - 12.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
כל אחד פותח לשני מה הוא היה רוצה. מכל הדברים הכלליים, הגדולים, עד כל הדברים הקטנים, הפרטים האינטימיים כולם.
אורן: עכשיו מה השלב הבא?
השלב הבא זה שלב המעשה. עכשיו אתם הגעתם רק לכוונות יפות זה לזה. אחרי הכוונות צריכים להיות המעשים. המעשים מחזקים את הכוונות, והם כאילו חותמים על זה. בשלב המעשים, אתה צריך עכשיו לדבר איתה על השלב הבא.
"מה את היית רוצה ממני? ומה אני הייתי רוצה ממך"? כל אחד פותח לשני מה הוא היה רוצה. מכל הדברים הכלליים, הגדולים, עד כל הדברים הקטנים, הפרטים האינטימיים כולם. כל אחד פותח את עצמו כלפי השני. ולהשתדל להתכלל מהרצונות הללו של הזולת.
אורן: מה הפירוש?
שאני רוצה לקלוט את הרצונות שלה.
אורן: הרצונות שאני שומע.
כן. מה שהיא מצפה ממני, אבל היא אומרת לי את הכול. והיא קולטת כל מה שאני הייתי רוצה ממנה ואחרי זה מגיעים למעשה. ואז נעשים גוף אחד. ומכאן אנחנו מגיעים לתרגיל הבא.
אורן: מהו?
שכך אני צריך להתייחס לכל אדם שבעולם. וודאי ששם התנאים אחרים.
אורן: הבנתי פה את הכול, וזה נראה חזק מאוד ואנחנו נעשה את התרגיל הזה.
זה מעניין מאוד לעשות וזה פרקטי. מה אנחנו צריכים יותר? אין מכשור, אין שום דבר.
אורן: אין יותר פרקטי מזה. רק שזה מבלבל אותי עם תרגיל הקודם שלימדת אותנו.
איזה?
ניצה: עם המראה.
אורן: נכון.
ניצה: גם אני התבלבלתי קצת.
המראה זה יותר פילוסופי. וגם אמרתי ביקורת במקום יצר רע, אז זה נעשה עכשיו יותר קל.
אורן: זה מעולה, את זה נעשה.
במראה אמרתי שמה שאני רואה בה זה שלי וזו פילוסופיה.
אורן: אז לא לעשות את התרגיל הזה של המראה?
אני לא יודע, לפחות לא מייד.
אורן: זה התרגיל הראשון?
כן.
אורן: הוא מובן, הוא בגובה העיניים.
נכון.
אורן: קודם כל יש "זבל", שחרר אותו, שחרר לחץ.
כן
אורן: אנחנו לא מוחקים את התרגיל המראה.
תן קודם להתפתח.
אורן: זה תרגיל בשבילנו.
זה כמו שבא אלינו מישהו ללמוד, אז מהו מבין? לאט לאט הוא מתחיל לפתוח את עצמו, לראות והדבר הקטן נעשה גדול, מורכב. הוא פותח אותו, מסתכל בפנים, רואה. בהתחלה זו הייתה גולה קטנה ועכשיו זה דבר גדול. תן לאנשים כך להתפתח, לראות, לפתוח דברים.
אורן: אז זה התרגיל הראשון.
בתנאי שהמורה בא מ"בני ברוך" כי אחרת הם לא יתקדמו.
אורן: אתה מדבר בתהליך הכללי, בהולכה של הזוגות.
כן.
אורן: זה ברור, זה תנאי אלמנטארי. עכשיו אני שואל על הזוג עצמו, התרגיל הזה הרב שלבי, זה תרגיל מספר אחד, ולא התרגילים הקודמים עליהם דיברנו.
כן.
אורן: ועכשיו.
אתה חושב שזה תרגיל אחד?
אורן: לא, אני הבנתי זה רב שלבי רב שכבתי.
הלוואי ובמשך חודש שאתה תלמד אותם פעם ועוד פעם ובחלקים, וכך תעביר ותבנה עד שהם יקלטו ויחיו את כל התהליך הזה עם כל הפרטים, עם כל הדברים, איך זה משפיע ומשפר להם את החיים ממש. ואתה יודע, אולי כדאי לעשות מזה סדרת טלוויזיה.
אורן: בוא לא נדבר עליהם בגוף שלישי, אנחנו רוצים להיכנס למצב הזה שבו אני וניצה מייצגים פה את הזוג שלומד ממך בפועל.
עכשיו הבנתי תיאורטית את התרגיל, והיום ומחר אני אשתדל ליישם אותו בפעם הראשונה בחיי. השאלה היא על מינונים. כמו שראיתי פה זה רב שלבי, זה עורך ערב שלם לעשות את כל התהליך הזה.
לא נראה לי.
אורן: אולי לא יספיק ערב אחד?
בטוח.
אורן: אז נלך לישון בלי לסיים את השלבים? זה נראה לי משהו שהוא מאוד מודרך. יש פה, חמישה שלבים בערך שהם מאוד מדויקים, אי אפשר לעצור באמצע, אני לא אעצור בערימת זבל ונלך לישון שערימת הזבל פה, בטוח שלא לזה אתה מתכוון.
אולי לא לשלב המעשה בפועל, אבל אני רואה את זה כתהליך שלם. האם לא תיארת פה תהליך שלם?
אתה צודק אבל אני חושב שהם יהיו מותשים, הרבה לפני שלב ב' או ג'.
ניצה: אז אולי אפשר שנחליט בינינו שאנחנו עכשיו מעלים, נניח חמש תכונות או עשר.
או לדבר רבע שעה על כל חלק, על כל שלב.
אורן: כל שלב רבע שעה.
לעבוד לפי שעון.
אורן: כי על הפגמים שאני רואה אפשר לדבר שבועיים. כל שלב חמש עשרה דקות. ונראה לי שיש פה בערך חמישה שלבים.
כן, זה ברור, זה חייב להיות.
אורן: אז תרגיל מושלם.
כן.
אורן: אני רוצה ליישם, וזה שלם, זאת אומרת נכנסים ומסיימים.
כן.
אורן: בסדר גמור.
יש מי שקורא לזה חמישה איים או אגמים.
חיים חדשים - שיחה 34 - 12.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |