הגבר באמת נמצא בבעיה, כי אם אין לו מטרה עליונה, בשביל מה לו לקחת את משפחה על כתפיו?
אורן: אבל גברים לא מבינים נשים. אחר כך תתייחס גם מצידה, שהתמונה תהיה מושלמת.
אז אמרנו שגבר אחר אני יכול להבין, אבל את האישה אני לא יכול להבין.
לא. אז יש לנו חמישה זוגות, ואנחנו מושיבים את חמשת הגברים מול חמש הנשים, זה מול זה. לפני הנשים נמצאת בובה, ולפני הגברים נמצא בובון.
עכשיו אנחנו הגברים רוצים לשמוע, מה הבובה הזאת היתה רוצה לקבל מהבובון הזה. כי אני אף פעם לא שמעתי, ואם שמעתי אז רק כהאשמה כמו בבית משפט, "אתה לא כך ואתה לא כך". ועכשיו אני רוצה לשמוע אילו תכונות, רצונות, דחפים יש לה, כל מיני דברים שהיא מצפה שאני אמלא אותם, אתייחס אליהם. זה נקרא "לימודי הטבע". האם למדנו את זה בבית ספר? לא.
אורן: איך זה קורה באופן קונקרטי?
יש חמש נשים, והן צריכות עכשיו לדבר על הבובה הזאת, מה הן חושבות שהיא רוצה, מהגבר, מהעולם, בכלל.
אורן: תפרט בבקשה, תיתן תחומים כאלה, זה עוזר למקד.
אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.
אורן: תפרט לא כתשובות, אלא כשאלות מנחות. אמרת, מה היא רוצה מהגבר. ואחר כך אמרת יותר רחב, מה היא רוצה מהעולם. מהעולם הכוונה מהחיים שלה בכלל?
מהחיים שלה בכלל.
אורן: לאו דווקא בקשר לבן הזוג, אלא מה היא רוצה להשיג בחיים שלה.
ניצה: כללית.
רב: כלפי הילדים, כלפי המשפחה, כלפי הגבר, כלפי ההורים שלה ושלו. כלפי העבודה שלה והקריירה, ההתקדמות. כלפי חופש, זִקנה, כל מיני דברים כאלה שיש בסך הכל לאדם. אפשר לחלק את זה לשישה או שבעה תחומים.
אורן: אז כל אישה אומרת מה היא רוצה?
שידברו יחד, שישלימו אחת את השניה. מדובר בנשים, הן ישמחו לדבר. תרשום את הדברים האלה לפניך, ותראה שאתה תמלא עשרה דפי פוליו.
אורן: צריך לעשות את זה בסדנה.
ודאי.
אורן: רושמים את הדברים.
לא רק רושמים, עושים על זה שיעורי בית. אחר כך צריך לסדר את הדברים, ובסדנה הבאה לדבר מה יותר חשוב ומה פחות חשוב, לסנן אותם לפי בירור על ידי מה אפשר למלא את התשוקות האלה.
אורן: אז אנחנו רושמים ואחר כך מדברים על זה במפגש הבא. קודם כל רשמנו את סיכום המפגש של היום. היום היתה סצנה נשית כזאת, וחמש נשים ספרו מה הבובה רוצה.
ניצה: ודברנו רק על הבובה אישה, עוד לא דברנו על הבובון גבר.
את חושבת שאפשר לגמור זאת בישיבה אחת?
ניצה: לא.
אורן: נניח סימנו, פאזה אלף הסתיימה. הכל רשום.
כן.
אורן: אמרת שעכשיו עושים פה איזשהו עיבוד. מה העיבוד בדיוק?
העיבוד בדיוק בזה שגם נשים וגם גברים במשך שבוע שלם עד לפגישה הבאה, משוחחים על זה ביניהם בטלפון.
אורן: אבל במה, קונקרטית?
הם צריכים לסדר ולמיין את מה שהם רשמו, אולי גם להוסיף משהו, אבל העיקר לסדר לפי נקודות חשיבות.
ניצה: סדרי עדיפויות?
כן, סדרי עדיפויות, לרצונות, לתשוקות, וגם על ידי מה אפשר להשלים אותם.
אורן: מה פירוש?
אפשר להעביר זאת לסדנה הבאה, אבל שיחשבו, כי לא הכל קשור בגבר, אלא אנחנו ציירנו כאן רצון לקבל של אישה מצויה, טיפוסית, מה הרצונות שלה בכלל. ואז אנחנו נותנים לכך דרגות חשיבות ומציינים לידם מי יכול למלא אותם, על ידי בעלה, על ידי הילדים שלה, על ידי העבודה, או על ידי העולם וכן הלאה. כי לא הכל נופל על הבעל, גם כך הוא לא מבין למה היא דורשת זאת ממנו, אז לפחות שיהיה סדר.
עכשיו אחרי שבררנו את כל הדברים, ברור לנו שלפחות חצי מהדברים הבעל לא יכול להשלים. אלא הילדים, או העבודה, מזג האוויר, לא חשוב מה מפריע לה, זה לא בכוחו, ביכולתו ושגם היא תדע זאת. עכשיו ניגשים לאותם הדברים שהיא בטוחה שהגבר כן חייב או יכול להשלים לה. חלק חייב וחלק יכול. זה כנגד להשפיע על מנת להשפיע, וזה כנגד לקבל על מנת להשפיע. שני חלקים. ואז עוברים לדבר על לצד השני.
אורן: מהו?
הגבר.
אורן: מה רצונו של הגבר?
כן. כאן עשר דקות יספיקו. הגבר הוא חיה מאוד פרימיטיבית, פשוטה, אני מתכוון בחיי משפחה.
אורן: כדאי למקד אותו רק בחיי משפחה? כי לה נתת לדבר חופשי על החיים.
הגבר הוא מאוד פשוט.
אורן: עכשיו עוברים לבובת הגבר, הגברים ידברו. מה אתה שואל אותם?
אני שואל אותם, מה רצונותיכם בכלל בחיים, ובפרט במה האישה מחויבת לכם, מה היא יכולה למלא, מה אתם יכולים למלא רק על ידי האישה?
ניצה: האישה באופן כללי, לא מדברים עליהם, מדברים תמיד בגוף שלישי, על הבובה?
מדברים, מסכמים. ואז מנתחים. הניתוח הוא מאוד פשוט, זה ברור. חוץ ממין, הוא צריך אותו הדבר כמו שהיה לו אצל אמא שלו, שיהיו לו בגדים, אוכל, בקיצור טיפול, אין לו הרבה דרישות. עכשיו דיברנו על השלמה ברמה כביכול גופנית, ארצית, אבל איפה יש כאן השלמה רגשית? שני בני אדם חיים, מצד האישה, אתה יכול למצוא כאן הרבה מאוד דרישות.
אורן: למשל?
שאתה תתעניין במה שקורה לה, שתחזר אחריה, בקיצור שתתן לה תשומת לב. הגבר, תשומת הלב בשבילו מתבטאת בשרות "תביאי את זה, ותביאי את זה" לא אכפת לו. אצלה תשומת הלב מתבטאת בתשומת הלב עצמה.
אורן: מה פירוש?
היא צריכה להרגיש שאתה מתעניין בה, דואג לה, חושב עליה, היא צריכה להרגיש שהיא חשובה בשבילך. זה לא ברור? לגבר זה לא כל כך חשוב, זה נובע מהצורה החיצונית, מפני שהעיניים של הגבר הן כלפי מעלה, ועיניה של אישה הן כלפי הגבר. כך זה בין אבא ואמא עילאין, כך הם ביניהם. הגבר קשור לכתר, לחכמה, והאישה קשורה לחכמה, לגבר, בכך היא מרגישה שהיא תלויה בו, היא מקבלת משם את החיים שלה, את אור החיים, רוח חיים, כוח חיים.
אורן: מה הלאה?
אנחנו מדברים על זוגות מהעולם.
אורן: על הקהל הכי רחב שאתה יכול לדמיין.
כאן השאלה איך אנחנו מעוררים בגבר רצון, כוח, קשר, יחס לאישה, מחוץ למה שהוא רוצה לקבל ממנה כשרות?
אורן: הם מדברים על זה?
לא. עכשיו אני מדבר אליכם. כי אם אין לגבר מטרה עליונה, בשביל מה הוא צריך אותה עם כל ההתחייבות ועם כל הבעיות האלה?
אורן: אז מה בכל זאת עושים אם זה המצב?
אז הוא קונה, משלם לה, הוא עושה זאת בגלל שהוא צריך שרות. בגלל שהוא כזה, אבל לא יותר. האגו שלנו גדל עד כדי כך שאנחנו לא רוצים, בשביל מה לי? אני אשלם עוד 1000 שקל בחודש, ויהיה לי אותו דבר, ינקו לי את הבית, יעשו הכל, בשביל מה אני צריך כאב ראש? זאת הבעיה, כאן המקור של המשבר, אנחנו צריכים לתת לגבר במיוחד מטרה עליונה.
זאת פחות בעיה אצל האישה, היא פשוט נמצאת תחת השפעת כלי התקשורת, ולכן היא "כאילו" לא רוצה להתחתן, "כאילו" לא רוצה משפחה וכולי. הטמטום של הסביבה מבלבל אותה. אבל הגבר באמת נמצא בבעיה, כי אם אין לו מטרה עליונה, בשביל מה לו לקחת את כל הדברים על כתפיו? איזו תועלת יש בכך? הוא יחיה עם משהי, אחר כך יחליף, אחר כך עוד משהי, בשביל מה הוא צריך יותר מזה? וזה מה שקורה.
אורן: ההנחה שלנו היא שהם כבר זוג, הם כבר "תקועים" ביחד והקשר הלא טוב ממרר את חייהם.
אבל מה אתה מבטיח לו, או מה אתה מוכר לו?
ניצה: הוא רוצה שקט נפשי. גבר שאין לו מטרה עליונה פשוט רוצה שיהיה לו שקט נפשי, זה מה שהוא מחפש.
ואז הוא יברח ממנה?
ניצה: לא, הוא רוצה להיות בתוך הזוגיות כי הוא מבין שהזוגיות בכל זאת נותנת לו משהו, הוא בפנים. חלק מרגישים תקועים וחלק לא. אפשר להגיד שחלק אפילו אוהבים את בן הזוג שלהם אבל יש כל כך הרבה קונפליקטים, שבסך הכל הם מחפשים שקט.
אני חושב שמכל הדיבורים האלה שעברנו, הם כבר יבינו יותר זה את זו, קודם בצורה חיצונית, כי הרי לא מדובר עליהם, כך שלא יהיה להם מחסום פנימי לקלוט את הדברים. כי אם מדובר עלי, כבר מראש אני לא שומע, אני שומע רק דברים טובים או משהו נגד כדי לתקוף בחזרה. אם מדברים על בובה, אז אני שומע, "נכון שהוא חמוד?"
אורן: נכון, הבובון לא מזיק.
אני מסכים. אחר כך אומרים לי "אבל תראה,הוא בדיוק כמוך" אבל בינתיים שמעתי, בינתיים הבנתי, בינתיים התחלתי לקשור את הדברים. אני חושב שמזה אפשר לעבור כבר לצורה אישית.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
המטרה היא לא להאשים זה את זה ולהפיל זה על זה משהו, אלא המטרה חייבת להיות השלמה.
ניצה: האם אתה חושב שיש מקום להכניס תופעות כמו שהזכרנו קודם? נניח, אמרת שאין תופעה שבאה סתם, אז התופעות של מתח, כעסים, עצבים, האם צריך להתייחס אליהן גם דרך הבובות האלה, לדברים הקשים שהגבר עובר, או לדברים הקשים שהאישה עוברת?
את זה נעשה אחר כך, כי כאן רצינו לפתוח, לברר מה האישה רוצה ודורשת, ומה הגבר רוצה ודורש.
ניצה: השאלה האם בסדנה, אותה סדנת מבוא או סדנת הכנה נגיד שמכינה אותנו רגשית, צריך לתת מקום לכל התופעות כתופעות טבע שאנחנו מרגישים אותם כל כך בחיי היום יום, כי אלה תופעות שאנחנו לא יכולים להתעלם מהם?
אורן: אילו תופעות, פרטי?
ניצה: תופעות כמו לחץ מאוד גדול, עצבים, כעסים שאנשים מרגישים, אולי פחדים אפילו. כל מיני דברים מהסוג הזה, כל מיני דברים שהם מרגישים אותם.
זה אחר כך. כי זה לא שייך לקשר אחד כלפי השני, אלא זה תוצאה מהחיים שלנו, ממה שהם עוברים.
ניצה:הם לא תמיד סופגים את זה מתוך הקשר עצמו, אבל הם כן מביאים את זה לתוך הקשר.
בסדר, לא חשוב.
ניצה: הקשר סופג את זה, זו הבעיה.
זה בטיפול הכללי. עכשיו אנחנו למדנו על הטבע בלבד.
אורן: אז הסצנה הזו שתיארנו פה, היא היכרות סטרילית לא אישית עם טבע הגבר וטבע האישה.
כן.
אורן: מה תהיה התחנה הבאה שלהם? עברנו את זה, ונניח שאפילו חילקנו לשני מפגשים.
לא לשניים, הרבה יותר אני חושב. אחרי שעברנו את דברים האלה, אנחנו יודעים את הדברים.
אורן: עדיין לא עלינו בכלל, אלא רק על הבובות.
כן, זהו.
אורן: ומה השלב הבא שלהם, זו הייתה התחנה הראשונה, מהי התחנה השנייה?
שיעשו את זה, זה מול זה.
אורן: מה הפירוש?
גבר ואישה, זוג.
אורן: איך, ומה יעשו?
בבית. לא בפני אחרים ולא עם אחרים, אלא בבית שישבו וידברו כך, בגוף שלישי. אני מצד הבובון והיא מצד הבובה.
אורן: על מה?
על מה שיש ביניהם, אבל ממש, הוא כעורך דין נניח מייצג את הבובון, והיא כעורכת דין מייצגת את הבובה.
אורן: ומה אני מספר על הבובון הזה?
מה הם דורשים, מה הם רוצים.
אורן: אחד מהשני?
כן. וגם במה הם יכולים להשלים זה את זה. המטרה היא לא להאשים זה את זה ולהפיל זה על זה משהו, אלא המטרה חייבת להיות השלמה.
אורן: לא הבנתי כל כך.
כמו שאתה בא לבית משפט, ואתם יוצאים מבית המשפט רק בתנאי שאתם מגיעים להשלמה.
אורן: פשרה?
זו לא פשרה.
אורן: אז מה?
השלמה זה שכל אחד משלים את השני, זה לא פשרה.
אורן: האם זו תהיה התוצאה של מה שאתה רוצה להעביר?
כן.
אורן: איך נגיע לזה? ממה מתחילים?
קודם כל מתחילים מהתביעות שיש לה ומהתביעות שיש לי.
אורן: דרישות.
דרישות כלפי השני.
אורן: האם גם פה זה בגוף שלישי או שכבר גמרנו עם הגוף השלישי?
יכול להיות שבגוף שלישי, שאני אפוטרופוס או עורך דין של הבובון והיא של הבובה.
אורן: אז אתה אומר "הבובון רוצה כך וכך"?
הוא אומר "אלה הטענות שלו", והיא אומרת "אלה הטענות שלה". ובוא נראה עד כמה הם נכונים, או לא נכונים. ואולי אם היינו משלימים, אפילו שהטענות שלה ממש לא צודקות בעיניי, אולי אז אני מרוויח בזה?
אורן: לא הבנתי. הצגנו דרישות הדדיות, מה הלאה?
נניח שיש לה דרישות וגם לו יש דרישות, אבל אצלו פחות. אמנם יש לה דרישות שאני לא רואה בהן שום הצדקה וקשה לי מאוד לקיים אותן, אבל במקום לעשות פשרה כמו שאתה אומר, "בוא נחתוך, את מוותרת על זה ואני מוותר על זה", אנחנו מגיעים לחיבור ולהשלמה.
זאת אומרת, אני בכל זאת אתן לה את מה שהיא צריכה. בזה אני אצטרך להתגבר על האגו שלי, להתעלות מעליו, ולקבל את החסרונות והרצונות שלה במקום את שלי.
אני חייב לעשות את זה, אחרת אם היא רוצה שכל יום אני אגיד לה כמה משפטים כאלה ואעשה כמה דברים כאלה ואחרים, אז איך אני אעשה זאת? אתה מבין עד כמה זה קשה?
אורן: איך אתה עושה את זה באמת?
זאת הבעיה.
אורן: האם אתה רק תבטיח ולא תעשה, זה מה שאתה רוצה להגיד?
לא, את זה עושים כל הזמן.
אני לא יודע איך אפשר לעצור כאן באמצע הדרך, האדם יצטרך להשתנות, הוא יצטרך להתחיל לקלוט את הרצון של הזולת. הטבע מביא אותנו לזה, אנחנו לא נוכל לעצור באמצע הדרך.
אורן: לא, אנחנו רק מחפשים את הדרוג איך הם יבלעו זאת כפית אחר כפית, זה הכל.
אבל בכל זאת הסיום הוא בגמר התיקון. כי אם אתה חושב שבאמצע, אז זה לא יעזור.
אורן: המחשבה היא איך התינוק לא ייחנק מזה שהבאת לו סטייק, כשהוא רצה גרבר. מאוד פשוט.
בסדר.
אז היה לנו דרישות הדדיות בובה ובובון. עכשיו אתה הולך עוד צעד, בוא ניתן לה מה שהיא רוצה. האם את הכל, 100% ממה שהיא הציגה? כי אלה סתם מילים, זה לא יהיה.
נניח 10%.
אורן: היא מציגה כזו רשימה, ומה הוא אומר, "הנה".
בקצת.
אורן: הוא כאילו מראה כיוון, נטייה.
כן, נטייה. מה חשוב לנו כאן? בנטייה הזאת חשובים שני דברים, דבר ראשון, שהם שניהם מחזיקים זה את זה, עובדים על זה. דבר שני, שהם נמצאים בסביבה שתומכת בזה, עם זוגות אחרים, ושהגבר הזה מבין שהוא חייב לעבוד כאן מעל האגו שלו. זה קשה, הוא חייב לדעת פשוט כל יום ויום ש"אני לא רוצה את זה, אבל אני עושה את זה".
אורן:אנחנו נסיים פה את השיחה כי הזמן שלנו נגמר, ונמשיך לפתח זאת בשיחות הבאות.
תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם. תכינו פנקסים ועטים, ולחנות הבובות.
בהצלחה, כל טוב.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
המודל של בניית נקודת החיבור בין בני זוג, שהוא מודל מהפכני ופורץ דרך
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו, לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: איתנו באולפן גם ניצה מזוז, שלום ניצה.
שלום.
אורן: ואתם המצטרפים אלינו, אנחנו כאן סביב השולחן, מנסים להבין איך אפשר לעשות את החיים שלנו חדשים. אבל חדשים באמת, שיהיו חיים טובים, שלא יהיו כך בערך, שלא יהיו אפורים, ולא שנסתדר ו"מה שלומך, ככה וככה" מה שנקרא. לעבור למצב חדש בכלל.
ומהדברים שאנחנו מדברים עליהם, אנחנו מבינים שמערכות היחסים, הקשר בינינו לבין האנשים שנמצאים סביבנו, זה לב החיים שלנו, ולכן אנחנו כאן מדברים על איך אפשר לשדרג את הקשר הזה, לגשת אליו מזווית מבט חדשה לגמרי. אנחנו משתדלים ללכת צעד אחרי צעד, לא לקפוץ גבוה מדי, שכולם יוכלו להיות איתנו, להבין מה שאנחנו מדברים וליישם את הדברים בחיי היומיום. אתם הצטרפו אלינו, ואני בטוח שיהיו דברים מעניינים שתוכלו גם ליישם בבית.
הרב לייטמן, בשיחות הקודמות דיברנו על כך, שהשלב הראשון בתהליך פיתוח קשר חדש וטוב בין בני זוג, הוא להכיר את טבע הגבר ואת טבע האישה, ואפילו נתת לנו סדנה או שתיים שמדברות על השלבים שבהם עושים את זה בצורה סטרילית, מציגים את טבע הגבר, את טבע האישה, ומתחילים להכיר זה את זה.
עכשיו אנחנו רוצים ללכת צעד אחד קדימה. אתה מדבר הרבה על זה שבין בני זוג יכול להיווצר תהליך מאוד מיוחד, שבו הגבר והאישה בונים יחד ביניהם, מעין "משולש" ויוצרים נקודה מיוחדת, שקראת לה "נקודת החיבור", נקודת החיבור ביניהם.
חשבנו על זה וגם קיבלנו מהרבה אנשים משוב לגבי "המודל של בניית נקודת החיבור בין בני זוג", שהוא מודל מהפכני ופורץ דרך, כי הוא מאפשר לאנשים שכבר נמצאים במערכת זוגית, לבנות איזו נקודה שלישית מעל שניהם, מעין משולש. ובזה אתה כאילו המצאת נוסחה מושלמת שכל זוג יכול ליישם.
והיום אנחנו נרצה להתמקד בתהליך שאתה ציירת, כי זה מאוד מעניין ואין דברים כאלה, אתה בעצם אומר שיש לך איזה כלי, ולא חשוב מי האישה ולא חשוב מי הגבר, לא חשוב אם הם מתאימים זה לזה או לא מתאימים, הם מבינים עכשיו זה את זה או לא מבינים, אתה בונה תהליך שבו שניים יכולים ליצור דבר שלישי, שקראת לו "נקודת חיבור" ובזה הם יכולים להתחיל לחיות ברמה חדשה של קשר.
על זה אנחנו רוצים לדבר היום. כשדיברנו בינינו וקיבלנו משוב לרעיון, גילינו שיש פה משהו, שיש בזה פוטנציאל, בגלל שהוא יותר גבוה מהאיש והאישה הספציפיים שנמצאים כאן. זה כאילו מודל שהוא מושלם והוא יכול להיות מיושם בכל זוג. לדוגמא צייר לך מצב, שזוג מיצה את כל הדברים שיש להציע להם, הם הלכו לשיטות שונות, כלום לא עזר, הם עומדים להתגרש. על זה נשמח היום לדבר, כי לכאורה, המודל הזה לבנות את הדבר השלישי, יכול לעזור גם להם. כי אתה לא כל כך התבוננת על המצב הנוכחי שלהם ושל הזוגיות שלהם, אלא הלכת למקום גבוה יותר.
אז ניצה, תוליכי אותנו כך בעזרת השאלות. אנחנו רוצים להבין האם זה באמת כך, ואם כן איך עושים את זה בתיאור הפרטים, כי הפוטנציאל של הכלי הזה הוא אדיר.
לפני זה אני אמרתי, שהעיקרון הוא מאוד פשוט. שהקשר נבנה מוויתור הדדי. והאמרה השנייה היא, ש"על כל פשעים תכסה אהבה". וכך אנחנו מתקדמים. אם לשניהם יש באמת רצון, לא חזק אבל רצון טוב, להגיע לחיים מאושרים. הם מספיק סבלו, הם הבינו שלבד הם לא מסוגלים לעשות שום דבר, ואז הם מוכנים לשמוע על השיטה.
יותר מלשמוע הם לא צריכים שום דבר, כי השיטה שלנו בנויה בצורה כזאת שאדם נכנס לסביבה, לאווירה שלאט לאט היא משנה אותו, ואפילו בלי מאמצים מצידו. ובזה אנחנו צריכים לראות כל פעם האם אנחנו לא בורחים מהאמצעי. "אמצעי" זה יכול להיות קבוצה של עוד כמה זוגות צעירים יחד, או לא צעירים.
אורן: לאו דווקא צעירים. אני רואה פה אנשים, על סף גירושין. האדם הולך מה שנקרא כאילו "להפסיד" בגדול, והוא נותן לזה הזדמנות אחרונה, כי הוא שמע שהשיטה שלך היא ייחודית, היא שיטה מהפכנית.
כן. אז קודם כל אפשר כמה זוגות יחד, שבהשפעה הדדית הם יכולים לחזק זה את זה.
אורן: אמרנו שיש להם בדרך כלל פעולה הדדית פעם בשבוע, במסגרת של חמישה זוגות שנמצאים בתהליך, ובשאר הזמן זו עבודה מכוונת בבית.
כן. וגם אנחנו מדברים על זה שאחר כך הזוג יכול להיות בבית, שכל אחד יכול לשמש לשני כ"סביבה", כי "מיעוט הרבים שניים", אנחנו יודעים את זה, ולכן אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להגיע למצב שבו הם כבר יכולים להרגיש זה את זה, לבוא בדרישות זה לזה ובהבחנות ובאופי ההדדי ובכל, הם כבר יהיו מספיק מאומנים לדבר ביניהם דרך משחק הבובות, של בובון או בובה לפי מה שאנחנו כבר דיברנו, או שבצורה ישירה הם ידברו זה לזה, בצורה כזאת שהם יהיו ממש בהשתדלות הדדית, בחיזוק הדדי, בתמיכה הדדית, בוויתור הדדי, יגיעו למצב שבאמת ייבנה ביניהם קשר.
אתה שואל, איך אנחנו בונים אותו ממש?
אורן: אני רוצה שניצה תפתח קצת את השאלה הזאת. אנחנו רוצים ממש לפתח את המודל הזה של "בניית נקודת חיבור", כמו משולש.
אבל קודם כל אנחנו צריכים לברר את הנקודה עצמה.
אורן: כל מה שצריך בשביל המודל. כי אתה דיברת קצת, אבל זה נשמע עם פוטנציאל אדיר, אז אנחנו רוצים את המפגש הזה להקדיש לזה.
אז קודם כל, מה זה נקרא שאנחנו "מחוברים" באותה פסגת המשולש, ב"פסגת הפירמידה".
זה לא נקרא שאנחנו "מבטלים" זה את זה, ולא בולעים זה את זה, אלא אנחנו משלימים זה את זה, אנחנו תומכים זה בזה עד כדי כך, שאנחנו לא מרגישים בכזה יחס בינינו, איפה נמצא כאן כל אחד, כאילו אנחנו נבלעים זה בזה הדדית. שכל מה שחשוב ויקר וטוב לה, זה יהיה חשוב ויקר וטוב לי, בגלל שזה חשוב ויקר וטוב לה, וההיפך, כל מה שחשוב ויקר וטוב לי, זה יהיה חשוב ויקר וטוב לה בגלל שזה חשוב ויקר וטוב לי.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
יש שתי שיטות - נדבר מתי להשתמש בשיטה האחת, ומתי להשתמש בשיטה השנייה
אורן: אני רוצה שהשיחה הזו שלנו תמשיך את השיחה הקודמת שלנו.
ניצה: איך מובילים אותם? לאט לאט, זה מה שאתה מתכוון?
אורן: לא, אתה מצייר קודם כל את ה"סוף מעשה במחשבה תחילה". אתה מצייר מה יימצא שם בקצה המשולש למעלה.
קודם כל אנחנו צריכים לתפוס את הקצה של הפירמידה. אחרת אנחנו נאבד את הצפון.
אורן: זה כאילו היעד שאליו אנחנו הולכים.
כן.
אורן: זה טוב שאנחנו ממשיכים את השיחה הקודמת שהייתה לנו, עם הבובה ועם הכרת הטבע, התחלנו ממש מנקודת האפס, להכיר מה זה טבע הגבר, וטבע האישה. אני רוצה שהמודל הזה לא יהיה מנותק ממה שעברנו שם, אלא שאנחנו נאמר שמה שעכשיו נפתח, עם המשולש הזה, זה יהיה הצעד הראשון של המשיכה לטוב, של שני בני הזוג האלה. שבמצב הראשון הכרנו להם את טבע הגבר, ואת טבע האישה, וכבר אנחנו רוצים להכניס אותם לנתיב, שבו הם יוכלו לטעום מהטוב של השיטה המיוחדת שלנו.
למעשה יש שתי שיטות. אחר כך אנחנו נדבר מתי להשתמש בשיטה האחת, ומתי להשתמש בשיטה השנייה. השיטה הראשונה אומרת כך, האם אתה תפסת את הנקודה המרכזית הזאת, את הפסגה של הפירמידה? אתה תפסת? היא תפסה? אתם תפסתם יחד? אתם יכולים לתאר את זה כך? "עצור את הנשימה". אתה יכול לתפוס אותה? עכשיו מהנקודה הזאת והלאה תמשיך לחיות, בלי לרדת. אל תיקח בחשבון שום דבר מה שיש לך, לה, לו, לא חשוב למי, כל הזמן רק אתה והיא תחזיקו את עצמכם בנקודת הזו של החיבור.
ולמה? כי לאן שאדם רוצה להגיע, לשם הוא בסופו של דבר מגיע. הוא מעורר בתוכו את כוחות הטבע, ובסביבה הוא מעורר כאלה כוחות, שהם פועלים עליו כך והם מביאים אותו לזה. "אני רוצה להיות בזה, אני כן אהיה בזה", בתנאי שאני בהתמדה מצייר את עצמי בזה ממש, בפועל. אני מתייחס אליה, אני מתייחס לעצמי, אני מתייחס לכל העולם, אני מתייחס לכל דבר, מאותה הנקודה העליונה. זו השיטה הראשונה.
השיטה השנייה, שאנחנו שוב יורדים לשחק עם הבובון והבובה, ומתחילים כאן בכל מיני תרגילים, מי מוותר למי? בשביל מה ולמה? בוא נתקדם קצת אחד לקראת השני בצורה הדרגתית. ודאי שהשיטה השנייה יותר קשה. כי אני כל הזמן פועל מהמקום שבו אני נמצא. ויש כאן שינויי מצבים, שינוי מצבי רוח, בי ובאחרים, יש הרבה בעיות. ולכן אפשר להשתמש בה בתנאי, שאנחנו נמצאים בסביבה חזקה. גם השיטה הראשונה דורשת סביבה, חיזוק, תמיכה, אבל לא עד כדי כך כמו השיטה הראשונה.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
השיטה הראשונה - אנחנו מתארים לעצמנו בדמיון זוג שהפך להיות אחד. איש ואישה שנמצאים ממש כגוף אחד
אורן: אז בוא נפתח את השיטה ראשונה, אם היא יותר קלה, היום האנשים נמצאים בקשיים. אז השיטה הקלה, היא השיטה הטובה.
השיטה הקלה היא כך, שאנחנו מציירים לעצמנו איזשהו חלום ורוד.
אורן: אתה זוכר אני רוצה שנמשיך, שנתלבש בבני הזוג מהשיחה הקודמת.
אנחנו כבר עברנו את כל הדברים האלה.
אורן: אני רוצה שאנחנו נבנה עכשיו את השיטה הזאת של בניית נקודת החיבור, עבור אותם אנשים שנמצאים ממש בתחילת הדרך.
אנחנו גמרנו את סדרת השיחות הקודמות, בזה שלמדנו את טבע הגבר ואת טבע האישה. עכשיו אנחנו רוצים, מתוך אותן שתי הנקודות, של אני והיא, לבנות את הנקודה השלישית, שהיא ההרמוניה השלמה, לזה אנחנו רוצים להגיע.
אז בואו נבנה אותה, נצייר אותה. זה אותו הדבר כמו שאנחנו אז דרשנו כל מיני דרישות זה מזו, מה את רוצה ממני? מה אני רוצה ממך? באיזו צורה אנחנו יכולים להשלים זה את זה? מתי אנחנו נהיה מאושרים? זה אותו הדבר, אבל רק בצורה קצת אחרת, אנחנו מדברים על הנקודה הזאת. בנקודה הזאת שנינו משלימים זה את זה, שנינו מקיימים את כל הדרישות של זו וזה, שנינו מרגישים שפשוט בלי זה אנחנו לא קיימים. אנחנו מוצאים בתוך הנקודה הזאת משהו משותף שנקרא ה"אני המתוקן". וגם היא אותו הדבר, היא המתוקנת.
כשאנחנו הגענו לנקודה הזאת, בדמיון שלנו ודאי, בפנטזיה שלנו, אז בוא עכשיו, מרגע זה והלאה נעצור את עצמנו.
אורן: מה הפירוש?
"נעצור את עצמנו", זאת אומרת, שלא נרשה לעצמנו לרדת מאותה הנקודה. בוא כל הזמן נתייחס אחד לשני כמו שאנחנו היינו שם בדמיון. תאר לעצמך שאתה כולך למען אשתך והיא כולה למענך, שכל מה שאתה עושה ורוצה זה רק לחשוב איך את הכל אתה מכוון אליה, והיא עושה אותו דבר כלפיך.
אורן: אבל אני לא כולי למענה. עשינו עכשיו פה תרגיל לתאר בדמיון. מה אנחנו פה מתארים?
אנחנו מתארים לעצמנו בדמיון זוג שהפך להיות אחד. איש ואישה שנמצאים ממש כגוף אחד.
אורן: האם אנחנו מתארים זאת אחד לשני במילים?
גם במילים, ודאי. אתם כבר יושבים בבית ומתארים את הדבר הזה. אתם כבר שיחקתם בבית עם הבובות.
אורן: נכון.
ועכשיו אתם כבר יכולים לתאר את הדבר הזה. אתה יודע מה, תתחיל לתאר את זה קודם במשחק על הבובות. כדי שיהיה לך יותר קל, אם זה עדיין חשוב. איך הבובות האלה מגיעות להיות לאחד.
אורן: תן קצת נפח. מה הם מתארים?
איך שני "הקופים" הללו משלימים זה את זה? איך הם מגיעים לחיים מאושרים? למה שאתה רוצה להגיע. דמיין, פנטז מה זה נקרא "חיים מאושרים".
אורן: ואז הם מתארים את זה אחד לשני?
כן. או שקודם יתחילו לתאר בבובות ואחר כך שיתארו זה לזה.
אורן: מה הלאה?
אחרי שהם תיארו את זה בבובות כבר אין יותר מה לעשות, הם צריכים כבר להתחיל לדבר ביניהם.
אורן: התיאור הזה של החיים המאושרים, זו נקודת החיבור?
כן.
אורן: מה הקשר?
אלא למה אתה רוצה להגיע?
אורן: אני לא יודע, אני לא מבין.
אתה לא מבין שאתה רוצה להגיע לחיים המאושרים?
אורן: מבין.
אתה מבין שחיים מאושרים אתה יכול להשיג רק בחיבור?
אורן: יתכן.
עכשיו יש לך חיים ממורמרים.
אורן: נכון.
למה?
אורן: כי הקשר בינינו הוא לא משהו.
זאת אומרת, אם יהיה ביניכם חיבור אידיאלי, משהו חלומי, אז יהיה טוב?
אורן: כן.
בסדר, אז זאת הנקודה. אז בוא נצייר תמונה מה זה נקרא "חיבור טוב" מצידה ומצידי. ובו אנחנו נראה עד כמה שאנחנו צריכים לוותר זו לזה, כדי להגיע לתמונה אחת. מה זה נקרא "להיות אחד".
אורן: לוותר עכשיו?
אנחנו עושים את זה ב"כאילו". כאילו את הנקודה הזאת אנחנו חייבים לצייר.
אורן: את זה עשינו, זו לא הבעיה.
עשינו?
אורן: כן, זה היה השלב הראשון.
אז הכל מובן.
אורן: לצייר מה זו השלמות הזאת.
לא, זה לא פשוט.
אורן: לא, נגיד, אבל בזה אין לי בעיה.
לצייר כנגד הרצונות, התשוקות, המעשים, הפעולות, כנגד הכל.
אורן: אבל זה "בחלום" מה שנקרא. מציירים חלום.
וצריך לפרט את זה על הדף. לעשות את זה כך שזה יהיה מוחשי, שאתה תדע מה בדיוק לפני אילו דברים אתה עומד ולפני מה היא עומדת, לפני מה שניכם עומדים. זה לא פשוט. אילו דרישות וטענות יש לה אלי ואיזה דרישות וטענות יש לי אליה.
אורן: זה כבר בכלל לא חלום. חשבתי קודם שזה משהו טוב.
זה טוב, ודאי שזה טוב, אבל "טוב" זו הנקודה עצמה. אבל בנקודה הזאת שאתה מתחיל לברר מה זה בשבילה טוב? אז מה היא צריכה שאני אשלים לה? האם בנקודה הזאת, היא בכלל רואה אותי או בכלל לא? היא אומרת "אני בנקודה החיבור הזאת של "אני ובעלי", אני לא רואה אותך שם. לא, אתה לא מתאים להיות שם".
ניצה: יכול להיות מצב שכזה.
זה יכול להיות מצב כזה, ודאי. שאני לא מאמינה, אני לא יכולה לתאר לעצמי, שאני לא מסוגלת לראות אותך בנקודת המטרה שלי, בנקודה שיכול להיות טוב.
אורן: עם זה אני בטוח מזדהה.
אז אתה אומר לה כך "ואם אני אשתנה ב- 180 מעלות, אני אוותר על הכל, אני אכסה לך את כל ה"זבל" בזהב, תארי לעצמך מה את רוצה". ואז היא מתארת לך את זה ואתה אותו דבר מתאר כלפיה. ואז אתם מתחילים לעשות כמו במתמטיקה, איפה כאן הדבר המשותף שאיתו אתם מסוגלים בכל זאת להגיע לאיזו השלמה. או לפחות להגיע אליה בצעדים קטנים. אבל חוץ מזה אפשר לעשות את זה שוב, כמו בדרך הראשונה, שאתם מתארים את המצב הזה בלי דברים שליליים אלא רק בדרך חיובית.
אורן: זה נשמע יותר מעניין.
לתאר שאני יושב על ענן ורוד ומסתכל למטה על כדור הארץ. זאת אומרת, מה זה נקרא ה"חיים השלמים" בחיי בני זוג.
אורן: כן.
מנקודת ההרגשה הזאת והלאה תתחילו כך לחיות, אבל בלי לרמות כל אחד את עצמו ואת השני, ודאי. ותראה על אילו דברים אתה צריך לוותר ועל אילו לא. וכמו שדיברנו, אז תבין למה הטבע ברא אותנו בצורה כזאת, שאתה שתצטרך לוותר בדיוק במקום שבו נמצא באגו שלך.
אורן: זה כאילו משהו מלאכותי, דמיוני, תיאטרלי. מה זה בדיוק, אני לא תופס.
אם אתה רוצה לעלות לאיזו מדרגה אתה חייב להידמות אליה. כמו במשחק, כמו ילד קטן שרוצה להידמות לגדול.
אורן: אנחנו כאילו מתנתקים מהחיים שלנו ומהבעיות שלנו.
נכון, אנחנו כאילו מתנתקים, בטוח. אנחנו רוצים עכשיו "כאילו" לחיות באותו המצב המושלם. אז מה זה כאילו? הוא יהיה המצב המושלם.
ניצה: אנחנו מתחילים את זה מהשלב הראשון. אני מנסה לראות מאיזה שלב אנחנו מתחילים לבנות.
ממטה למעלה או מלמעלה למטה.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |