הילד נשאר בליבה של אימא לעולם. אם אנחנו מתעמקים בהרגשה ובהבנה של היחס הזה, מזה אנחנו יכולים להוציא הרבה מאוד לימוד
אורן: לא הבנתי. מה אני צריך להרגיש, אתה אומר לי לאהוב את הזולת?
נניח שאני קיבלתי ממך איזה כיבוד, איזו מתנה. אני יכול ליהנות ממנה ומהיחס שלך אליי, שאתה אוהב אותי. אני יכול לעשות תרגיל, שאני מקבל את המילוי הזה, את המתנה הזאת לאו דווקא בגלל שאתה הבאת לי אותם ושאתה אוהב אותי, אלא בגלל שאני בזה רוצה לעשות לך תענוג. כך אנחנו בדרך כלל מקבלים מתנה.
נניח שאתה הגעת אליי לאיזה ערב בבית והבאת לי מתנה. אז אני בינתיים קיבלתי אותה והתחבקנו. אחר כך אנחנו ישבנו יחד וכולנו היינו בסעודה. אז בזמן הסעודה, בין הדברים שאכלנו ודיברנו, לפני כולם, כך זה מקובל, כך לימדו אותי לעשות, זה פרוטוקול דיפלומטי, אני פותח את המתנה הזאת, ומראה איזה מתנה אני קיבלתי ממך, ועד כמה שהיא טובה ויקרה, וכמה שאני נהנה ממנה. אני בזה מחזיר לך את הכבוד, את האהבה, את היחס של כולם. אני בזה מעלה את היחסים בינינו ובכלל, לרמה אחרת לגמרי. לא סתם הבאת לי משהו, אלא אני מראה לכולם עד כמה שמה שקיבלתי ממך חשוב לי, עד כמה שאתה אוהב אותי ועד כמה שאני מתחשב בזה. ולא "טוב, יופי, הבאת, תשים אותו שם, באיזה חדר. אחר כך נפתח, אחר כך נראה". לא, אני פותח לפני כולם.
אורן: אני רוצה להבין מה זה נקרא לאהוב את האדם. אמרת לי "צא מהאהבה שלך לנעלי בית במקום ואם תעשה את זה יש לך הזדמנות לגלות דבר בלתי מוגבל, שלא נגמר, מילוי שייתן לך לכבוש את כל העולם, אהבה למישהו אחר, לבן אדם". אתה אומר לי "אתה צריך להרגיש אליה אהבה". מה אני צריך להרגיש, אני לא מבין?
אין לך דוגמאות מאהבה? אם אין דוגמאות מאהבה אז זו כבר בעיה, כי אנחנו לא יכולים לדבר על זה. אם כך, אי אפשר לדבר עם האדם.
אורן: כי יש לאדם דוגמאות?
לאדם?
אורן: כן.
אנחנו מקבלים את הדוגמאות האלה מאימא, ואחר כך בזמן הילדות, כשיש לנו מה שנקרא "אהבה ראשונה".
אורן: אז אולי את זה תסביר לי. אולי דרך זה תוכל לכוון אותי להבין מה אני צריך להרגיש עכשיו איתה.
אנחנו מרגישים במשך החיים שלנו, בנעורים, כמה דוגמאות של אהבה. הדוגמה הראשונה זאת האימא, וגם קרובים אחרים במידות שונות, שזה דוגמה לאהבה של אדם לאדם, אבל אנחנו לא שמים לב שזה לא מאדם לאדם. זה מאימא לילד, אבל זו בכל זאת אהבה מאדם אחד כלפי האדם השני שמרגיש אותו כחלק מגופו. זה שנחתך חבל הטבור, זה לא אומר כלום. הילד נשאר בליבה של אימא לעולם. אם אנחנו מתעמקים בהרגשה ובהבנה של היחס הזה, מזה אנחנו יכולים להוציא הרבה מאוד לימוד. האהבה השנייה היא כבר אהבה אגואיסטית הורמונאלית שיש לנו. באיזה גיל זה מתחיל?
ניצה: נניח 14, 15.
זה היה פעם כשהיית צעירה, היום זה בגיל 7-8-9 אני חושב.
ניצה: יכול להיות.
אז נניח שכך, ומה אנחנו מרגישים מזה? שפתאום אני "נדלק" על מישהי, על איזו בת, ופתאום אני רואה בה מלכה, שהיא משהו מיוחד, איך היא מדברת, איך היא הולכת, וכן הלאה. למה הדוגמה הזאת מגיעה לנו? בדרך כלל אנחנו לא ממשיכים איתה. מאוד מאוד נדיר שמישהו מתחתן עם אהבה ראשונה. אבל מה? זו דוגמה שהטבע נותן לנו בזמן פריחה הורמונאלית, איך אנחנו פתאום נעשים המומים משוגעים.
זו דוגמה לאדם אם באה משיכה, עד כמה שהמשיכה הזאת יכולה להיות בלי שום פיקוח שלו, בלי ביקורת. מצד אחד, אהבה מאימא לילד באה בלי ביקורת. מצד שני באה אהבה כזאת מצד הבחור או הבחורה, זה לזו. הדוגמאות האלה הן מספיקות לנו כדי שאנחנו נייצב את היחס שלנו להרגשה הזאת, לתופעה הזאת שנקראת "האהבה".
בדוגמה עם האימא זה ויתור מלא, שלם. למרות שזה בא מהטבע, זה טבעי, זה ללא התגברות, אבל בכל זאת זו דוגמה על ויתור שלם, אדם כלפי אדם. אנחנו יודעים, שאם אנחנו נמחק מהזיכרון, מהרשימו, את מידע שהילד הוא של האמא, אז שימות מרעב, זהו. זאת אומרת, הטבע נותן לנו כאן קשר. אם אין קשר, אין אהבה. אם יש קשר, יש אהבה.
איך אנחנו יכולים לבנות את הקשר הזה בצורה מלאכותית? זאת תבנית, אמא היא בינה, ילד הוא מלכות, והשאלה היא איך עכשיו הילד לומד מאימא, איך מלכות לומדת מבינה, איך להתכלל מהתכונה שלה. זאת תבנית, זהו, נגמר. אז אלה מאמצים, כמו שאימא עושה, מוותרת, מבטלת בצורה טבעית על הנוחיות שלה, על הכל, רק כדי לספק לילד מה שהוא רוצה. אם הילד שגדל יעשה עכשיו אותו דבר כלפי בת הזוג שלו, אז אותו כוח שיש בטבע יתעורר, זה הכל. אנחנו מעוררים כאן כוח מיוחד שבטבע, כי אני עובד בצורה הפוכה, אבל לפי אותו מסלול. ואז הוא יתעורר ותהיה לנו מזה אהבה. מתוך הפעולות האלה אנחנו נגיע למה שאנחנו קוראים בעולם שלנו, לכלל שנקרא "הרגל נעשה טבע שני".
שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.