ניצה: אני אנסה לתאר אותו מצב, אני מדמיינת שאני הולכת לוותר על משהו, אבל מיד אני כבר מדמיינת למעלה מזה, מה אני הולכת להרוויח? אני הולכת להרוויח אהבה ושלמות. אבל כשאני נכנסת לבית אני כל הזמן רואה את הרווח מול העיניים, לכן כל מה שאני רואה מבחינתי זה רק תרגילים כדי להגיע לאהבה ולשלמות. נניח שעברו שבועיים, ושמתי את הנעלים במקום, אז הראש שלי אומר, בזה שאני רואה את הנעלים במקום אני מפסידה משהו. מה אני מפסידה? את היכולת לעבוד על האהבה והשלמות.

אורן: זה תרגיל לאנשים מתקדמים.

ניצה: לא, זה רווח והפסד, זה דווקא מחשבה מאד פשוטה.

זה בינתיים, אבל אחר כך, אחרי שויתרת לגמרי, את מקבלת את הנעלים האלה כהזדמנות להמשך העבודה. את מקבלת את הנעלים האלה שעומדות עכשיו ליד הכניסה, מפני שהן האהבה של השני אליך, לכן את לוקחת אותן ומשתמשת בהן כדי להחזיר לו את האהבה כי את כבר נקייה מנגיעה עצמית, את אפילו היית מחפשת אותן בשמחה. ועכשיו כשהן במקום, יש לך עבודה נוספת גדולה מאד, את מקבלת אותן כאמצעי, כי את צריכה עכשיו להשתדל להחזיר לו את היחס, את אהבה, את המעמד שלו. אחרת את תתביישי מזה שאת צריכה עכשיו לקבל אותן ליד הכניסה, תהיה לך בושה, כי הוא עשה את זה בשבילך.

אורן: זאת אומרת שאני צריך לפתח במקום אהבה לנעלים במקום, אהבה לאותו אדם.

כן. במקום יחס לאגו שלי, יחס אליו. נניח שהייתה לי איזו מכונה בבית, או כלב, ואז כשהייתי מחפש את הנעלים הוא היה מביא לי אותן ליד הכניסה, ומחכה ליד הנעלים עד שאני אגיע. ואז כשאני מגיע הביתה אני לנכנס לנעלי הבית ואומר איזה כלב טוב ויפה, הוא החבר שלי, הוא דואג לי. זאת אומרת האם היחס הוא לנעלים, או לאגו שלי? בזה שהנעלים לא במקום אני מקבל הזדמנות להתקשר לבן אדם. האישה שמכינה לך את הנעלים היא לא אישיות בשבילך, היא כעוזרת בית בשבילך או משהו כזה שמכין לך נעלים. אבל כשאתה מתחיל להשתמש בכל החיכוכים ביניכם כדי להתקשר אליה כמו לאדם, זה כדי שיהיה קשר הדדי ביניכם בדרגת האדם, אדם וחוה, כדי להגיע לאהבה. מהרגע שבאתם אלי לטיפול, אנחנו הופכים את כל ההתנגשויות ביניכם להזדמנות לאהבה, לחיבור. אדרבא, ככל שיתגלו פשעים, האהבה תהיה יותר חזקה.

אורן: אתה בעצם מנסה להסביר לי שההתקשרות לאדם תיתן לי יותר סיפוק מכל דבר אחר. זאת אומרת במקום אהבה לנעלים עלי לפתח הזדמנות לאהבה לבן אדם.

כן.

אורן: מה אהבה לבן אדם אחר תיתן לי?

יותר מילוי מהאהבה לעצמך, או לנעלים.

אורן: זאת אומרת היא תיתן לי בעצם מילוי יותר חזק מכל דבר אחר.

וודאי.

אורן: למה?

כי זה מילוי יותר איכותי, זה מילוי בדרגה אחרת. זה מילוי שלא נעלם, מילוי שהוא נצחי, מילוי שממש כובש את העולם.

אורן: מה זה מילוי שלא נעלם?

הכוונה היא שהאהבה הזו היא לא כמו לנעלים. כשהכנסת את הרגלים לתוך הנעלים, גמרנו, נהניתַ, ובעוד חצי דקה או דקה אתה שוכח מזה, זאת אומרת התענוג מזה עובר. והתענוג מהאהבה יכול להישאר כל הזמן, והוא כל הזמן גדל. למה? כי יש כך כל הזמן הפרעות, וכל הזמן אני יכול גם להגדיל אותו. מכל דבר, חוץ מאהבה, התענוג הוא תענוג שנעלם, עובר.

אורן: התענוג מאהבה לא עובר?

לא.

אורן: למה?

כי כלפי האהבה יש לי תמיד גורמים שעוזרים לי להגדיל את האהבה  לפי חוק "עזר כנגדו", מפני שכל הזמן יש לי הפרעות.

אורן: אז הן מפריעות לתענוג?

לא. הן לא מפריעות, אלא עוזרות לי להגדיל את האהבה, יותר ויותר. אני נמצא כל הזמן במאמצים, בהתקדמות, אבל המאמצים וההתקדמות האלה נותנים לי כל הזמן דווקא טעם באהבה. אתה צריך כאן להיכנס לתהליך ואתה תתחיל להרגיש שזה כמו שאי אפשר בלי מלח ופלפל, זה כמו שאי אפשר להרגיש אהבה בלי קצת חיכוכים. חייב להיות "עזר כנגדו", חייבת להיות קונטרה, כנגד משהו שאני מרגיש.

לא רק לבן ולא רק שחור חייבים להיות, אלא זה וזה יחד. קצת שמחה, קצת עצב שידגיש את השמחה. ולכן רק במקרה של אהבת הזולת בכלל, יש לי אפשרות כל הזמן להתקדם. כי אני כל הזמן נמצא בהתרוממות של האגו שלי שמעורר אותי ומוחק את האהבה שהשגתי ונותן לי איזו הכבדה חדשה, שנאה, דחייה, ריחוק, זלזול וכן הלאה. ואני יכול להתעלות מעליהם ולהשיג ממנה עוד קצת אהבה. ושוב אני מתחיל לגלות בה אילו פגמים, איזו בקורת, עוד משהו, ושוב כך להתעלות. וכך כל פעם ופעם מחיל לחיל אני הולך ומתקדם בצורה הדדית עם השותפה שלי. יש לזה גבול? אין גבול, אלה החיים.

אורן: מה אני צריך להרגיש שאתה אומר לי אהבה לזולת?

אתה צריך להרגיש מילוי הרבה יותר חזק במקום שהרגשת באהבה עצמית. באותו מקום הרי מתגלה אהבה לזולת.

חיים חדשים, שיחה 44, 30.7.12


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה

תגובות

להשאיר תגובה

יש להרשם כדי להוסיף תגובות.