חינוך זה נקרא שאנחנו בונים בו תבניות קליטה, הבנה ובלימה כאלה שהוא עובר את הדברים האלה כאיזה מין ניגון יפה שדווקא נותן לו את הרגשת החיים.
ניצה: אני רוצה שנחזור לנקודה הראשונה שדמיינו ממש את הכניסה של הזוגות האלה בפתח, שהם נכנסים ללונה פארק, לונה פארק של החיים, כי אני רוצה להתמקד. בשרטוט הזה כבר לקחת אותנו שלב קדימה, שהזוגיות כבר נבנתה ואז כבר אנחנו מתחילים לבנות מערכות יחסים מחוץ למערכת הזוגית יש פה איזשהו שלב מתקדם.
אבל אני עוד רוצה את השלב הראשון, ממש הצעדים הראשונים. אתה נתת נקודות ציון דיברת קודם כל איך שאני נכנסת שלב ראשון אני מדמיינת את המצב הטוב, לאן אנחנו רוצים להגיע. אחר כך דיברת על איזשהם גבולות.
המטרה והרווח חייבים להיות קודם.
ניצה: גבולות, אחרי זה חולשות, ואחרי זה דיברנו על זה שאנחנו מתחילים להשיג לאט את הדמות של האחר, שאפשר לקרוא לזה לקלוט את האחר, להרגיש את האחר. ואחר כך אמרת שאנחנו מתחילים לבדוק ולהרגיש את הרצונות ואת הדרישות שלו ואז אולי לפתח את היכולת לוותר. על מה אני מסוגל לוותר, ועל מה אני לא מסוגל. את המסלול הזה, אפשר לתאר בצורה שכל אדם יבין. הרי מה קורה לזוג? הוא מתחיל תהליך וכמו שאנחנו יודעים, בחיים יש עליות, יש מורדות, יש דברים קשים, יש מכשולים, יש כל מיני מצבים. כשהאדם יודע מה מחכה לו מעבר לפינה אז הוא אומר "בסדר, עכשיו אני נמצא בתחנה הזאת, שמעתי שבמפה הכללית יש פינה כזאת, קושי שאני נמצא בתוכו, אני מזהה את עצמי בתוכו אבל אני יודע שבתחנה הבאה מחכה לי משהו אחר."
אז אם אפשר כמה שיותר להמחיש בצורה ציורית את המפה הזאת שהאדם עובר בכל התהליכים, בדרך שאתה מרגיש כנכון. אז תהיה לנו תמונה מאוד ברורה שכל אחד בעצם ידע איזה מסלול הוא הולך לעבור.
אני חושב שאנחנו לא צריכים להכין את האדם לעבור במסלולים האלה אלא אנחנו צריכים לתת לו כוח, שֶכל ורגש מפותחים עד כדי כך שהוא לא צריך לעבור אותם, הוא ישחק אותם כבר עכשיו במקום לעבור אותם באמת בחיים. כי על ידי המשחק הזה הוא יהיה מאוזן פנימית, ישתנה פנימית כך שהוא לא צריך לחכות ל"מה מחכה לי למעבר לפינה." אנחנו לא מכינים אותו לקרב, אנחנו בונים בו מלכתחילה תבניות הבנה והרגשה כאלה, שמה שמגיע אליו כגל צונאמי גדול יתקבל בו בצורה פשוטה, ברגיעה ובכלל לא יהיה מורגש כך. זה נקרא חינוך.
חינוך הוא לא בזה שאנחנו נותנים לו סתם ידיעות, חינוך זה נקרא שאנחנו בונים בו תבניות קליטה, הבנה ובלימה כאלה שהוא עובר את הדברים האלה כאיזה מין ניגון יפה שדווקא נותן לו את הרגשת החיים. לכן הכל תלוי בחינוך, בסדנאות האלה שאנחנו רוצים להעביר, אבל מטרת הסדנאות היא לבנות אדם שלא יפחד ושלא יחכה לדברים הרעים. כי סך הכל כאן אנחנו עובדים על אותם בני זוג, הם נמצאים שניהם לפנינו, והחברה, עוד כמה זוגות לידם, וסך הכל אנחנו נמצאים בבניית התא המשפחתי וכל זה בידינו. אנחנו צריכים לגלות, להיות בנויים כבר, שכל המצבים שבאים אחר כך, הם רצויים ולא להרגיש אותם כאיזו צרה שפתאום נפלה עלינו.
אורן: כדי שאדם או זוג יגיע לחוסן כזה, שאם יבוא צונאמי הוא כבר יקבל אותו בהרגשה והבנה, הם הגיעו אלינו, אנחנו מתחילים לחנך אותם, והמטרה להביא אותם לתפיסה כזאת של החיים, של הקשר והמצבים שיעברו ביניהם, שתאפשר להם להתמודד עם מה שיגיע בחיים. אפשר להגדיר זאת כמטרת התהליך?
כן, הם לא ירגישו שזה צונאמי.
אורן: זאת המטרה שאתה שם, ואליה אתה רוצה להגיע על ידי התהליך החינוכי שתעביר אותם.
כן.
אורן: מה צריך לקרות?
אמרתי פעמיים כן, אבל אני לא כל כך שלם עם זה, כי לא זאת המטרה, המטרה שלי היא לא להכין אותם למכות. התפיסה הזאת לא טובה.
אורן: מה כן?
אני לא רואה בסדנאות שלנו תהליך שבו אני בונה מכל אחד מהם מתאגרף יפה וחזק, לגמרי לא, אני בונה בתוך כל אחד מהם הבנה, הרגשה, תפיסה, פילוסופיה של חיים. אני משנה בהם תכונות, משנה את תפיסת החיים, כך שכשהם ירגישו את כל מה שיגיע, הם יהיו מוכנים אליו, הם לא ירגישו שזה משהו יוצא דופן, אלא משהו שהם מסוגלים להתמודד איתו, לא משהו שמפרק את המשפחה.
אנחנו מדברים על כל מיני גלים שיכולים לבוא ולפרק את המשפחה, זאת בעצם הבעיה, אז אנחנו צריכים בתוך הסדנאות שלנו, לבצע כל מיני תרגילים, כדי להרגיל אותם לכל מיני צורות חיצוניות, שבאמת יוכלו לסכם להם קיום הדדי. וכשהסכנה מגיעה, אנחנו דנים עליה, מדברים ורואים אם היא רצינית או לא, מה הרווח או ההפסד ואיך אפשר להתמודד איתה, הכל נעשה תוך כדי תרגול.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.