אורן: מה לגבי ההתפתחות? דיברת על שלושה גורמים, סביבה, התפתחות ולהימנע מהפסדים בקשר הזוגי.

התפתחות יכולה להיות בסביבה, בעבודה, בהתפתחות פנימית אישית, כלפי כל העולם. תלוי באיזה אדם, יכול להיות שהוא מבין שאין ברירה, שחייב לפתח את עצמו וכן הלאה.

העיקר זה השפעת הסביבה, זה ברור. כי בסך הכל מבקשים ממני להזיז איזה אצבע, אבל בגלל שהיא דורשת ממני, אז זה נעשה קשה פי כמה. כי אם אני עושה לעצמי אז אין לי בעיה, אני משרת לעצמי. לשרת למישהו, לקבל את הרצון של מישהו, זאת הבעיה. אבל בשביל מה? מהו הרווח? הרווח כאן צריך להיות הדדי. בוא נסכם בינינו, נשחק בינינו כל הזמן בהדדיות, אני לך ואתה לי.

ניצה: זה הדבר הכי חשוב ללמוד, כי ממה שהבנתי עכשיו מכל השיחה על וויתור, זה שיש הבדל בין וויתור לוויתור הדדי. שאם רק אני מוותרת אז אני מרגישה פראיירית, כמו בתפיסה שהצגנו.

לא פראיירית, את לא מקבלת חומר דלק.

ניצה: בדיוק.

זה העיקר. מאיפה אני אקבל אנרגיה? אם אני רואה שהשני משקיע בי, אז יש לי מזה חומר דלק, לעשות אותו דבר כלפיו. וכשאני עושה את זה כלפיו, אז יש לשנינו, לכל אחד מאיתנו, חומר דלק כפול, וזה עוזר לנו להמשיך.

ניצה: כי בוויתור הדדי אני מרוויחה גם את הרצון שלי וגם את הרצון שלו.

מכאן הכלל, צריכים להראות אחד לשני כמה אני מוכן לוותר בשבילו. זה ייתן לו חומר דלק.

אורן: איך אתה מראה?

"נותן מתנה לחברו חייב להודיעו".

אורן: איך?

איך? ההפך, להגיד "תראי איך רצתי להשיג לך משהו שהרגשתי שאת רוצה". ובאמת למרות שהיא לא כל כך רוצה, היא תגיד "כמה שאני רציתי את זה, איך עשית את זה? איך ידעת." וכן הלאה. בקיצור, לנפח את גדלות המתנה, גדלות הנותן, וכמה שיותר לתת לעצמו התפעלות פיקטיבית.

אורן: זה לא ברור.

זאת אומרת, שזה לא נכון, אבל אני משחק בזה, והמשחק הזה הופך להיות לאמת.

אורן: אתה יכול לתת לי דוגמה?

נאמר שקנית לי גלידה, ואני לא כל כך רוצה לאכול אותה, בעבר נהניתי מגלידה, ואתה לא מבין שעכשיו אני נמצא במצב אחר, אבל בגלל שאתה השתדלת ועשית הכל בשבילי, בסיטואציה אחרת לגמרי בעבר, אני חייב להחזיר את עצמי לאותה הסיטואציה שהייתה לי קודם, לאותו הרצון, וליחס שלך אלי, ואז אני מתחיל לקבל מהגלידה הזאת תענוג גדול פי כמה וכמה ממה שיש בגלידה עצמה. אני חייב להגיע למצב של התפעלות כמו שהייתה לי בעבר כשאתה השקעת בזה, לאותו הרצון שתיארת לעצמך שהיה לי פעם כלפי הגלידה.

זאת אומרת, שכך אני מגיע לתענוג אין סופי, וזה יכול להיות מכלום. ואני חייב להראות לך שגרמת לי תענוג גדול, אני אומר "הייתה לי צרבת וכאבי ראש ומצב רוח רע, ועכשיו הכל עבר. איזה יופי, איזה עולם". אני חייב להראות לך שנתת לי את כל העולם, את הבריאות ומצב הרוח, ולא רק את הגלידה. אני חייב להראות לך את זה, כי מזה תקבל מצב רוח.

אורן: סיפוק.

כן. יחד עם זה אני חייב להבין שהיחס שאני מפתח אליך בתוכי, הוא לא יחס מלאכותי. אני פשוט משתמש באותם הכלים שהיו לי קודם, ברצון לגלידה, כשראית בעבר שאני רוצה אותה, ואני גם משתמש ביחס שלך אלי, בכך שרצית לעשות לי טוב. אני פשוט מעלה את עצמי לדרגת החיסרון לגלידה ולדרגת היחס שלך כלפַּי. וכאן אנחנו מצרפים את כאב הבטן שלי ואת כל הדברים האחרים שהיו לי, עם היחסים שלנו, הכל נכנס ביחד ומגדיל את הכלי ואת התענוג. החיסרון המשותף, היחס המשותף, הגלידה עצמה לא שווה כלום, התענוג שמתגלה מעליה, שווה פי מיליארד יותר מחתיכת הקרח הזו.

חיים חדשים – שיחה 40, 25.07.12

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה

תגובות

להשאיר תגובה

יש להרשם כדי להוסיף תגובות.