המטרה היא לא להאשים זה את זה ולהפיל זה על זה משהו, אלא המטרה חייבת להיות השלמה.
ניצה: האם אתה חושב שיש מקום להכניס תופעות כמו שהזכרנו קודם? נניח, אמרת שאין תופעה שבאה סתם, אז התופעות של מתח, כעסים, עצבים, האם צריך להתייחס אליהן גם דרך הבובות האלה, לדברים הקשים שהגבר עובר, או לדברים הקשים שהאישה עוברת?
את זה נעשה אחר כך, כי כאן רצינו לפתוח, לברר מה האישה רוצה ודורשת, ומה הגבר רוצה ודורש.
ניצה: השאלה האם בסדנה, אותה סדנת מבוא או סדנת הכנה נגיד שמכינה אותנו רגשית, צריך לתת מקום לכל התופעות כתופעות טבע שאנחנו מרגישים אותם כל כך בחיי היום יום, כי אלה תופעות שאנחנו לא יכולים להתעלם מהם?
אורן: אילו תופעות, פרטי?
ניצה: תופעות כמו לחץ מאוד גדול, עצבים, כעסים שאנשים מרגישים, אולי פחדים אפילו. כל מיני דברים מהסוג הזה, כל מיני דברים שהם מרגישים אותם.
זה אחר כך. כי זה לא שייך לקשר אחד כלפי השני, אלא זה תוצאה מהחיים שלנו, ממה שהם עוברים.
ניצה:הם לא תמיד סופגים את זה מתוך הקשר עצמו, אבל הם כן מביאים את זה לתוך הקשר.
בסדר, לא חשוב.
ניצה: הקשר סופג את זה, זו הבעיה.
זה בטיפול הכללי. עכשיו אנחנו למדנו על הטבע בלבד.
אורן: אז הסצנה הזו שתיארנו פה, היא היכרות סטרילית לא אישית עם טבע הגבר וטבע האישה.
כן.
אורן: מה תהיה התחנה הבאה שלהם? עברנו את זה, ונניח שאפילו חילקנו לשני מפגשים.
לא לשניים, הרבה יותר אני חושב. אחרי שעברנו את דברים האלה, אנחנו יודעים את הדברים.
אורן: עדיין לא עלינו בכלל, אלא רק על הבובות.
כן, זהו.
אורן: ומה השלב הבא שלהם, זו הייתה התחנה הראשונה, מהי התחנה השנייה?
שיעשו את זה, זה מול זה.
אורן: מה הפירוש?
גבר ואישה, זוג.
אורן: איך, ומה יעשו?
בבית. לא בפני אחרים ולא עם אחרים, אלא בבית שישבו וידברו כך, בגוף שלישי. אני מצד הבובון והיא מצד הבובה.
אורן: על מה?
על מה שיש ביניהם, אבל ממש, הוא כעורך דין נניח מייצג את הבובון, והיא כעורכת דין מייצגת את הבובה.
אורן: ומה אני מספר על הבובון הזה?
מה הם דורשים, מה הם רוצים.
אורן: אחד מהשני?
כן. וגם במה הם יכולים להשלים זה את זה. המטרה היא לא להאשים זה את זה ולהפיל זה על זה משהו, אלא המטרה חייבת להיות השלמה.
אורן: לא הבנתי כל כך.
כמו שאתה בא לבית משפט, ואתם יוצאים מבית המשפט רק בתנאי שאתם מגיעים להשלמה.
אורן: פשרה?
זו לא פשרה.
אורן: אז מה?
השלמה זה שכל אחד משלים את השני, זה לא פשרה.
אורן: האם זו תהיה התוצאה של מה שאתה רוצה להעביר?
כן.
אורן: איך נגיע לזה? ממה מתחילים?
קודם כל מתחילים מהתביעות שיש לה ומהתביעות שיש לי.
אורן: דרישות.
דרישות כלפי השני.
אורן: האם גם פה זה בגוף שלישי או שכבר גמרנו עם הגוף השלישי?
יכול להיות שבגוף שלישי, שאני אפוטרופוס או עורך דין של הבובון והיא של הבובה.
אורן: אז אתה אומר "הבובון רוצה כך וכך"?
הוא אומר "אלה הטענות שלו", והיא אומרת "אלה הטענות שלה". ובוא נראה עד כמה הם נכונים, או לא נכונים. ואולי אם היינו משלימים, אפילו שהטענות שלה ממש לא צודקות בעיניי, אולי אז אני מרוויח בזה?
אורן: לא הבנתי. הצגנו דרישות הדדיות, מה הלאה?
נניח שיש לה דרישות וגם לו יש דרישות, אבל אצלו פחות. אמנם יש לה דרישות שאני לא רואה בהן שום הצדקה וקשה לי מאוד לקיים אותן, אבל במקום לעשות פשרה כמו שאתה אומר, "בוא נחתוך, את מוותרת על זה ואני מוותר על זה", אנחנו מגיעים לחיבור ולהשלמה.
זאת אומרת, אני בכל זאת אתן לה את מה שהיא צריכה. בזה אני אצטרך להתגבר על האגו שלי, להתעלות מעליו, ולקבל את החסרונות והרצונות שלה במקום את שלי.
אני חייב לעשות את זה, אחרת אם היא רוצה שכל יום אני אגיד לה כמה משפטים כאלה ואעשה כמה דברים כאלה ואחרים, אז איך אני אעשה זאת? אתה מבין עד כמה זה קשה?
אורן: איך אתה עושה את זה באמת?
זאת הבעיה.
אורן: האם אתה רק תבטיח ולא תעשה, זה מה שאתה רוצה להגיד?
לא, את זה עושים כל הזמן.
אני לא יודע איך אפשר לעצור כאן באמצע הדרך, האדם יצטרך להשתנות, הוא יצטרך להתחיל לקלוט את הרצון של הזולת. הטבע מביא אותנו לזה, אנחנו לא נוכל לעצור באמצע הדרך.
אורן: לא, אנחנו רק מחפשים את הדרוג איך הם יבלעו זאת כפית אחר כפית, זה הכל.
אבל בכל זאת הסיום הוא בגמר התיקון. כי אם אתה חושב שבאמצע, אז זה לא יעזור.
אורן: המחשבה היא איך התינוק לא ייחנק מזה שהבאת לו סטייק, כשהוא רצה גרבר. מאוד פשוט.
בסדר.
אז היה לנו דרישות הדדיות בובה ובובון. עכשיו אתה הולך עוד צעד, בוא ניתן לה מה שהיא רוצה. האם את הכל, 100% ממה שהיא הציגה? כי אלה סתם מילים, זה לא יהיה.
נניח 10%.
אורן: היא מציגה כזו רשימה, ומה הוא אומר, "הנה".
בקצת.
אורן: הוא כאילו מראה כיוון, נטייה.
כן, נטייה. מה חשוב לנו כאן? בנטייה הזאת חשובים שני דברים, דבר ראשון, שהם שניהם מחזיקים זה את זה, עובדים על זה. דבר שני, שהם נמצאים בסביבה שתומכת בזה, עם זוגות אחרים, ושהגבר הזה מבין שהוא חייב לעבוד כאן מעל האגו שלו. זה קשה, הוא חייב לדעת פשוט כל יום ויום ש"אני לא רוצה את זה, אבל אני עושה את זה".
אורן:אנחנו נסיים פה את השיחה כי הזמן שלנו נגמר, ונמשיך לפתח זאת בשיחות הבאות.
תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם. תכינו פנקסים ועטים, ולחנות הבובות.
בהצלחה, כל טוב.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
המודל של בניית נקודת החיבור בין בני זוג, שהוא מודל מהפכני ופורץ דרך
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו, לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: איתנו באולפן גם ניצה מזוז, שלום ניצה.
שלום.
אורן: ואתם המצטרפים אלינו, אנחנו כאן סביב השולחן, מנסים להבין איך אפשר לעשות את החיים שלנו חדשים. אבל חדשים באמת, שיהיו חיים טובים, שלא יהיו כך בערך, שלא יהיו אפורים, ולא שנסתדר ו"מה שלומך, ככה וככה" מה שנקרא. לעבור למצב חדש בכלל.
ומהדברים שאנחנו מדברים עליהם, אנחנו מבינים שמערכות היחסים, הקשר בינינו לבין האנשים שנמצאים סביבנו, זה לב החיים שלנו, ולכן אנחנו כאן מדברים על איך אפשר לשדרג את הקשר הזה, לגשת אליו מזווית מבט חדשה לגמרי. אנחנו משתדלים ללכת צעד אחרי צעד, לא לקפוץ גבוה מדי, שכולם יוכלו להיות איתנו, להבין מה שאנחנו מדברים וליישם את הדברים בחיי היומיום. אתם הצטרפו אלינו, ואני בטוח שיהיו דברים מעניינים שתוכלו גם ליישם בבית.
הרב לייטמן, בשיחות הקודמות דיברנו על כך, שהשלב הראשון בתהליך פיתוח קשר חדש וטוב בין בני זוג, הוא להכיר את טבע הגבר ואת טבע האישה, ואפילו נתת לנו סדנה או שתיים שמדברות על השלבים שבהם עושים את זה בצורה סטרילית, מציגים את טבע הגבר, את טבע האישה, ומתחילים להכיר זה את זה.
עכשיו אנחנו רוצים ללכת צעד אחד קדימה. אתה מדבר הרבה על זה שבין בני זוג יכול להיווצר תהליך מאוד מיוחד, שבו הגבר והאישה בונים יחד ביניהם, מעין "משולש" ויוצרים נקודה מיוחדת, שקראת לה "נקודת החיבור", נקודת החיבור ביניהם.
חשבנו על זה וגם קיבלנו מהרבה אנשים משוב לגבי "המודל של בניית נקודת החיבור בין בני זוג", שהוא מודל מהפכני ופורץ דרך, כי הוא מאפשר לאנשים שכבר נמצאים במערכת זוגית, לבנות איזו נקודה שלישית מעל שניהם, מעין משולש. ובזה אתה כאילו המצאת נוסחה מושלמת שכל זוג יכול ליישם.
והיום אנחנו נרצה להתמקד בתהליך שאתה ציירת, כי זה מאוד מעניין ואין דברים כאלה, אתה בעצם אומר שיש לך איזה כלי, ולא חשוב מי האישה ולא חשוב מי הגבר, לא חשוב אם הם מתאימים זה לזה או לא מתאימים, הם מבינים עכשיו זה את זה או לא מבינים, אתה בונה תהליך שבו שניים יכולים ליצור דבר שלישי, שקראת לו "נקודת חיבור" ובזה הם יכולים להתחיל לחיות ברמה חדשה של קשר.
על זה אנחנו רוצים לדבר היום. כשדיברנו בינינו וקיבלנו משוב לרעיון, גילינו שיש פה משהו, שיש בזה פוטנציאל, בגלל שהוא יותר גבוה מהאיש והאישה הספציפיים שנמצאים כאן. זה כאילו מודל שהוא מושלם והוא יכול להיות מיושם בכל זוג. לדוגמא צייר לך מצב, שזוג מיצה את כל הדברים שיש להציע להם, הם הלכו לשיטות שונות, כלום לא עזר, הם עומדים להתגרש. על זה נשמח היום לדבר, כי לכאורה, המודל הזה לבנות את הדבר השלישי, יכול לעזור גם להם. כי אתה לא כל כך התבוננת על המצב הנוכחי שלהם ושל הזוגיות שלהם, אלא הלכת למקום גבוה יותר.
אז ניצה, תוליכי אותנו כך בעזרת השאלות. אנחנו רוצים להבין האם זה באמת כך, ואם כן איך עושים את זה בתיאור הפרטים, כי הפוטנציאל של הכלי הזה הוא אדיר.
לפני זה אני אמרתי, שהעיקרון הוא מאוד פשוט. שהקשר נבנה מוויתור הדדי. והאמרה השנייה היא, ש"על כל פשעים תכסה אהבה". וכך אנחנו מתקדמים. אם לשניהם יש באמת רצון, לא חזק אבל רצון טוב, להגיע לחיים מאושרים. הם מספיק סבלו, הם הבינו שלבד הם לא מסוגלים לעשות שום דבר, ואז הם מוכנים לשמוע על השיטה.
יותר מלשמוע הם לא צריכים שום דבר, כי השיטה שלנו בנויה בצורה כזאת שאדם נכנס לסביבה, לאווירה שלאט לאט היא משנה אותו, ואפילו בלי מאמצים מצידו. ובזה אנחנו צריכים לראות כל פעם האם אנחנו לא בורחים מהאמצעי. "אמצעי" זה יכול להיות קבוצה של עוד כמה זוגות צעירים יחד, או לא צעירים.
אורן: לאו דווקא צעירים. אני רואה פה אנשים, על סף גירושין. האדם הולך מה שנקרא כאילו "להפסיד" בגדול, והוא נותן לזה הזדמנות אחרונה, כי הוא שמע שהשיטה שלך היא ייחודית, היא שיטה מהפכנית.
כן. אז קודם כל אפשר כמה זוגות יחד, שבהשפעה הדדית הם יכולים לחזק זה את זה.
אורן: אמרנו שיש להם בדרך כלל פעולה הדדית פעם בשבוע, במסגרת של חמישה זוגות שנמצאים בתהליך, ובשאר הזמן זו עבודה מכוונת בבית.
כן. וגם אנחנו מדברים על זה שאחר כך הזוג יכול להיות בבית, שכל אחד יכול לשמש לשני כ"סביבה", כי "מיעוט הרבים שניים", אנחנו יודעים את זה, ולכן אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להגיע למצב שבו הם כבר יכולים להרגיש זה את זה, לבוא בדרישות זה לזה ובהבחנות ובאופי ההדדי ובכל, הם כבר יהיו מספיק מאומנים לדבר ביניהם דרך משחק הבובות, של בובון או בובה לפי מה שאנחנו כבר דיברנו, או שבצורה ישירה הם ידברו זה לזה, בצורה כזאת שהם יהיו ממש בהשתדלות הדדית, בחיזוק הדדי, בתמיכה הדדית, בוויתור הדדי, יגיעו למצב שבאמת ייבנה ביניהם קשר.
אתה שואל, איך אנחנו בונים אותו ממש?
אורן: אני רוצה שניצה תפתח קצת את השאלה הזאת. אנחנו רוצים ממש לפתח את המודל הזה של "בניית נקודת חיבור", כמו משולש.
אבל קודם כל אנחנו צריכים לברר את הנקודה עצמה.
אורן: כל מה שצריך בשביל המודל. כי אתה דיברת קצת, אבל זה נשמע עם פוטנציאל אדיר, אז אנחנו רוצים את המפגש הזה להקדיש לזה.
אז קודם כל, מה זה נקרא שאנחנו "מחוברים" באותה פסגת המשולש, ב"פסגת הפירמידה".
זה לא נקרא שאנחנו "מבטלים" זה את זה, ולא בולעים זה את זה, אלא אנחנו משלימים זה את זה, אנחנו תומכים זה בזה עד כדי כך, שאנחנו לא מרגישים בכזה יחס בינינו, איפה נמצא כאן כל אחד, כאילו אנחנו נבלעים זה בזה הדדית. שכל מה שחשוב ויקר וטוב לה, זה יהיה חשוב ויקר וטוב לי, בגלל שזה חשוב ויקר וטוב לה, וההיפך, כל מה שחשוב ויקר וטוב לי, זה יהיה חשוב ויקר וטוב לה בגלל שזה חשוב ויקר וטוב לי.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
יש שתי שיטות - נדבר מתי להשתמש בשיטה האחת, ומתי להשתמש בשיטה השנייה
אורן: אני רוצה שהשיחה הזו שלנו תמשיך את השיחה הקודמת שלנו.
ניצה: איך מובילים אותם? לאט לאט, זה מה שאתה מתכוון?
אורן: לא, אתה מצייר קודם כל את ה"סוף מעשה במחשבה תחילה". אתה מצייר מה יימצא שם בקצה המשולש למעלה.
קודם כל אנחנו צריכים לתפוס את הקצה של הפירמידה. אחרת אנחנו נאבד את הצפון.
אורן: זה כאילו היעד שאליו אנחנו הולכים.
כן.
אורן: זה טוב שאנחנו ממשיכים את השיחה הקודמת שהייתה לנו, עם הבובה ועם הכרת הטבע, התחלנו ממש מנקודת האפס, להכיר מה זה טבע הגבר, וטבע האישה. אני רוצה שהמודל הזה לא יהיה מנותק ממה שעברנו שם, אלא שאנחנו נאמר שמה שעכשיו נפתח, עם המשולש הזה, זה יהיה הצעד הראשון של המשיכה לטוב, של שני בני הזוג האלה. שבמצב הראשון הכרנו להם את טבע הגבר, ואת טבע האישה, וכבר אנחנו רוצים להכניס אותם לנתיב, שבו הם יוכלו לטעום מהטוב של השיטה המיוחדת שלנו.
למעשה יש שתי שיטות. אחר כך אנחנו נדבר מתי להשתמש בשיטה האחת, ומתי להשתמש בשיטה השנייה. השיטה הראשונה אומרת כך, האם אתה תפסת את הנקודה המרכזית הזאת, את הפסגה של הפירמידה? אתה תפסת? היא תפסה? אתם תפסתם יחד? אתם יכולים לתאר את זה כך? "עצור את הנשימה". אתה יכול לתפוס אותה? עכשיו מהנקודה הזאת והלאה תמשיך לחיות, בלי לרדת. אל תיקח בחשבון שום דבר מה שיש לך, לה, לו, לא חשוב למי, כל הזמן רק אתה והיא תחזיקו את עצמכם בנקודת הזו של החיבור.
ולמה? כי לאן שאדם רוצה להגיע, לשם הוא בסופו של דבר מגיע. הוא מעורר בתוכו את כוחות הטבע, ובסביבה הוא מעורר כאלה כוחות, שהם פועלים עליו כך והם מביאים אותו לזה. "אני רוצה להיות בזה, אני כן אהיה בזה", בתנאי שאני בהתמדה מצייר את עצמי בזה ממש, בפועל. אני מתייחס אליה, אני מתייחס לעצמי, אני מתייחס לכל העולם, אני מתייחס לכל דבר, מאותה הנקודה העליונה. זו השיטה הראשונה.
השיטה השנייה, שאנחנו שוב יורדים לשחק עם הבובון והבובה, ומתחילים כאן בכל מיני תרגילים, מי מוותר למי? בשביל מה ולמה? בוא נתקדם קצת אחד לקראת השני בצורה הדרגתית. ודאי שהשיטה השנייה יותר קשה. כי אני כל הזמן פועל מהמקום שבו אני נמצא. ויש כאן שינויי מצבים, שינוי מצבי רוח, בי ובאחרים, יש הרבה בעיות. ולכן אפשר להשתמש בה בתנאי, שאנחנו נמצאים בסביבה חזקה. גם השיטה הראשונה דורשת סביבה, חיזוק, תמיכה, אבל לא עד כדי כך כמו השיטה הראשונה.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
השיטה הראשונה - אנחנו מתארים לעצמנו בדמיון זוג שהפך להיות אחד. איש ואישה שנמצאים ממש כגוף אחד
אורן: אז בוא נפתח את השיטה ראשונה, אם היא יותר קלה, היום האנשים נמצאים בקשיים. אז השיטה הקלה, היא השיטה הטובה.
השיטה הקלה היא כך, שאנחנו מציירים לעצמנו איזשהו חלום ורוד.
אורן: אתה זוכר אני רוצה שנמשיך, שנתלבש בבני הזוג מהשיחה הקודמת.
אנחנו כבר עברנו את כל הדברים האלה.
אורן: אני רוצה שאנחנו נבנה עכשיו את השיטה הזאת של בניית נקודת החיבור, עבור אותם אנשים שנמצאים ממש בתחילת הדרך.
אנחנו גמרנו את סדרת השיחות הקודמות, בזה שלמדנו את טבע הגבר ואת טבע האישה. עכשיו אנחנו רוצים, מתוך אותן שתי הנקודות, של אני והיא, לבנות את הנקודה השלישית, שהיא ההרמוניה השלמה, לזה אנחנו רוצים להגיע.
אז בואו נבנה אותה, נצייר אותה. זה אותו הדבר כמו שאנחנו אז דרשנו כל מיני דרישות זה מזו, מה את רוצה ממני? מה אני רוצה ממך? באיזו צורה אנחנו יכולים להשלים זה את זה? מתי אנחנו נהיה מאושרים? זה אותו הדבר, אבל רק בצורה קצת אחרת, אנחנו מדברים על הנקודה הזאת. בנקודה הזאת שנינו משלימים זה את זה, שנינו מקיימים את כל הדרישות של זו וזה, שנינו מרגישים שפשוט בלי זה אנחנו לא קיימים. אנחנו מוצאים בתוך הנקודה הזאת משהו משותף שנקרא ה"אני המתוקן". וגם היא אותו הדבר, היא המתוקנת.
כשאנחנו הגענו לנקודה הזאת, בדמיון שלנו ודאי, בפנטזיה שלנו, אז בוא עכשיו, מרגע זה והלאה נעצור את עצמנו.
אורן: מה הפירוש?
"נעצור את עצמנו", זאת אומרת, שלא נרשה לעצמנו לרדת מאותה הנקודה. בוא כל הזמן נתייחס אחד לשני כמו שאנחנו היינו שם בדמיון. תאר לעצמך שאתה כולך למען אשתך והיא כולה למענך, שכל מה שאתה עושה ורוצה זה רק לחשוב איך את הכל אתה מכוון אליה, והיא עושה אותו דבר כלפיך.
אורן: אבל אני לא כולי למענה. עשינו עכשיו פה תרגיל לתאר בדמיון. מה אנחנו פה מתארים?
אנחנו מתארים לעצמנו בדמיון זוג שהפך להיות אחד. איש ואישה שנמצאים ממש כגוף אחד.
אורן: האם אנחנו מתארים זאת אחד לשני במילים?
גם במילים, ודאי. אתם כבר יושבים בבית ומתארים את הדבר הזה. אתם כבר שיחקתם בבית עם הבובות.
אורן: נכון.
ועכשיו אתם כבר יכולים לתאר את הדבר הזה. אתה יודע מה, תתחיל לתאר את זה קודם במשחק על הבובות. כדי שיהיה לך יותר קל, אם זה עדיין חשוב. איך הבובות האלה מגיעות להיות לאחד.
אורן: תן קצת נפח. מה הם מתארים?
איך שני "הקופים" הללו משלימים זה את זה? איך הם מגיעים לחיים מאושרים? למה שאתה רוצה להגיע. דמיין, פנטז מה זה נקרא "חיים מאושרים".
אורן: ואז הם מתארים את זה אחד לשני?
כן. או שקודם יתחילו לתאר בבובות ואחר כך שיתארו זה לזה.
אורן: מה הלאה?
אחרי שהם תיארו את זה בבובות כבר אין יותר מה לעשות, הם צריכים כבר להתחיל לדבר ביניהם.
אורן: התיאור הזה של החיים המאושרים, זו נקודת החיבור?
כן.
אורן: מה הקשר?
אלא למה אתה רוצה להגיע?
אורן: אני לא יודע, אני לא מבין.
אתה לא מבין שאתה רוצה להגיע לחיים המאושרים?
אורן: מבין.
אתה מבין שחיים מאושרים אתה יכול להשיג רק בחיבור?
אורן: יתכן.
עכשיו יש לך חיים ממורמרים.
אורן: נכון.
למה?
אורן: כי הקשר בינינו הוא לא משהו.
זאת אומרת, אם יהיה ביניכם חיבור אידיאלי, משהו חלומי, אז יהיה טוב?
אורן: כן.
בסדר, אז זאת הנקודה. אז בוא נצייר תמונה מה זה נקרא "חיבור טוב" מצידה ומצידי. ובו אנחנו נראה עד כמה שאנחנו צריכים לוותר זו לזה, כדי להגיע לתמונה אחת. מה זה נקרא "להיות אחד".
אורן: לוותר עכשיו?
אנחנו עושים את זה ב"כאילו". כאילו את הנקודה הזאת אנחנו חייבים לצייר.
אורן: את זה עשינו, זו לא הבעיה.
עשינו?
אורן: כן, זה היה השלב הראשון.
אז הכל מובן.
אורן: לצייר מה זו השלמות הזאת.
לא, זה לא פשוט.
אורן: לא, נגיד, אבל בזה אין לי בעיה.
לצייר כנגד הרצונות, התשוקות, המעשים, הפעולות, כנגד הכל.
אורן: אבל זה "בחלום" מה שנקרא. מציירים חלום.
וצריך לפרט את זה על הדף. לעשות את זה כך שזה יהיה מוחשי, שאתה תדע מה בדיוק לפני אילו דברים אתה עומד ולפני מה היא עומדת, לפני מה שניכם עומדים. זה לא פשוט. אילו דרישות וטענות יש לה אלי ואיזה דרישות וטענות יש לי אליה.
אורן: זה כבר בכלל לא חלום. חשבתי קודם שזה משהו טוב.
זה טוב, ודאי שזה טוב, אבל "טוב" זו הנקודה עצמה. אבל בנקודה הזאת שאתה מתחיל לברר מה זה בשבילה טוב? אז מה היא צריכה שאני אשלים לה? האם בנקודה הזאת, היא בכלל רואה אותי או בכלל לא? היא אומרת "אני בנקודה החיבור הזאת של "אני ובעלי", אני לא רואה אותך שם. לא, אתה לא מתאים להיות שם".
ניצה: יכול להיות מצב שכזה.
זה יכול להיות מצב כזה, ודאי. שאני לא מאמינה, אני לא יכולה לתאר לעצמי, שאני לא מסוגלת לראות אותך בנקודת המטרה שלי, בנקודה שיכול להיות טוב.
אורן: עם זה אני בטוח מזדהה.
אז אתה אומר לה כך "ואם אני אשתנה ב- 180 מעלות, אני אוותר על הכל, אני אכסה לך את כל ה"זבל" בזהב, תארי לעצמך מה את רוצה". ואז היא מתארת לך את זה ואתה אותו דבר מתאר כלפיה. ואז אתם מתחילים לעשות כמו במתמטיקה, איפה כאן הדבר המשותף שאיתו אתם מסוגלים בכל זאת להגיע לאיזו השלמה. או לפחות להגיע אליה בצעדים קטנים. אבל חוץ מזה אפשר לעשות את זה שוב, כמו בדרך הראשונה, שאתם מתארים את המצב הזה בלי דברים שליליים אלא רק בדרך חיובית.
אורן: זה נשמע יותר מעניין.
לתאר שאני יושב על ענן ורוד ומסתכל למטה על כדור הארץ. זאת אומרת, מה זה נקרא ה"חיים השלמים" בחיי בני זוג.
אורן: כן.
מנקודת ההרגשה הזאת והלאה תתחילו כך לחיות, אבל בלי לרמות כל אחד את עצמו ואת השני, ודאי. ותראה על אילו דברים אתה צריך לוותר ועל אילו לא. וכמו שדיברנו, אז תבין למה הטבע ברא אותנו בצורה כזאת, שאתה שתצטרך לוותר בדיוק במקום שבו נמצא באגו שלך.
אורן: זה כאילו משהו מלאכותי, דמיוני, תיאטרלי. מה זה בדיוק, אני לא תופס.
אם אתה רוצה לעלות לאיזו מדרגה אתה חייב להידמות אליה. כמו במשחק, כמו ילד קטן שרוצה להידמות לגדול.
אורן: אנחנו כאילו מתנתקים מהחיים שלנו ומהבעיות שלנו.
נכון, אנחנו כאילו מתנתקים, בטוח. אנחנו רוצים עכשיו "כאילו" לחיות באותו המצב המושלם. אז מה זה כאילו? הוא יהיה המצב המושלם.
ניצה: אנחנו מתחילים את זה מהשלב הראשון. אני מנסה לראות מאיזה שלב אנחנו מתחילים לבנות.
ממטה למעלה או מלמעלה למטה.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
לחיות כאחד - זה להרגיש את השני ללא מחיצות
ניצה: אם אני אדם שבא מהקהל הרחב, ואין לי הבחנות לפני כן, מאיפה אני צריך להתחיל?
אני אמרתי שיש כאן שתי שיטות.
ניצה: יש שתי אפשרויות. מה יהיה יותר קל לפי הרגשתך?
נראה לי שיהיה יותר לפי השיטה הזאת, שאנחנו מחזיקים במשהו מושלם וכל הזמן משתדלים ומשתדלים בינינו לקבוע אותו המצב.
ניצה: מאיזה רגע אתה מתחיל לספר לי על זה? מתי אתה מספר לי על הנקודה הזאת? זה משהו שאני בכלל לא הייתי מודעת לו לפני כן, שיש איזו נקודת השלמה או חיבור. גם אם יכולתי לחשוב עליה.
באמת? אז על מה חשבת כשהתחתנת איתי?
ניצה: על אהבה.
איזו אהבה? ומה זו אהבה? שאני אשטוף כלים במקומך? מה זו אהבה?
ניצה: זו שאלה טובה. כל אחד מאיתנו נותן פרשנות אחרת.
לא, אין כל אחד. את זה אף אחד לא מבין אם זה כל אחד. מה את מתארת כמצב שהוא הכי קרוב בין בני אדם, בין בני זוג?
ניצה: הכי קרוב בין בני אדם שאני יכולה לדמיין מהמקום שאני נמצאת בו זו חברות טובה, זה שיתוף.
חברות זה לא משפחה. אם זו חברות אז יש לי חברה, יש לי חבר.
ניצה: זה מה שאני מסוגלת לדמיין, חברות, שיתוף, שתהיה משיכה.
לשיתוף יש לי שותפים.
ניצה: שתהיה משיכה, שיהיה עניין.
איזו משיכה, מינית? יש. איזה עניין יש? ביחד לבלות? יש. זה הכל נקרא "משפחה"?
ניצה: זה מה שמחזיק בהתחלה קשר.
לא נכון.
ניצה: יש שם עוד שיתוף, יש שם כמובן התחלה.
אם בשביל זה הם מתחתנים, אז חבל להתחתן, הם יצטרכו להתגרש. חייב להיות רצון להידבק. "להידבק" זאת אומרת, לחיות כאחד.
אורן: מה זה "לחיות כאחד"?
זה להרגיש את השני ללא מחיצות.
ניצה: אבל הרצון הזה הוא משהו שאם הוא לא קיים בי, אני אפילו לא מצליחה להיות מודעת לו שיש לי כזה רצון. זאת אומרת, אני לא מרגישה את הרצון הזה, אני עוד לא נמצאת שם.
צריכים לפתח אותו.
ניצה: לכן אמרתי שמה שעכשיו סיפרת לי, היה בשבילי סוג של גילוי. נקודת החיבור הזאת, שיש משהו כזה. אני מסוגלת לדבר על איזה רצון שתהיה השלמה בין בני זוג, נקודת השלמה, נניח שאת זה אני עוד יכולה להבין, אבל לא "חיבור".
טוב, כנראה שנצטרך לעשות עוד כמה סדנאות על מה זה נקרא "נקודת החיבור" בין בני אדם, בין בני זוג.
אורן: בוא נעשה עכשיו, נוליך אותם לזה. מהו הצעד הראשון?
הצעד הראשון הוא שאנחנו צריכים, במסגרת מה שדיברנו, בלימודים ובסדנאות שלנו על המערכת האינטגרלית, להבין מהי המערכת, מהו הקשר בין בני האדם, מהי השלמה שצריכה להיות בין כולם יחד, בין כל האנושות. זו צריכה להיות השלמה כזאת שכל אחד ממש נכלל מהשני, כל אחד ממש רואה את השני בצורה שקופה, כל אחד מבין את החסרונות של השני, כל אחד משלים את כולם. זה נקרא "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות" , כך אנשים יצטרכו לחיות, ולזה כולנו מתקדמים, כולנו נמצאים כבר באותה הדרך. אנחנו כבר נמצאים בזה.
אורן: אז איך אנחנו מוליכים אותם לזה?
וזה לא רק בין בני זוג, אלא זה בין כולם.
אורן: את זה אנחנו יודעים, כי יש לנו את התמונה המלאה.
כן.
אורן: ואנחנו רוצים להוליך את כולם למקום הזה, לכן אנחנו מדברים על "משולש", אנחנו רוצים לבנות מעליהם נקודה. איך בונים אותה בפועל? אמרת לצייר את המצב הטוב הזה, את החיים הטובים.
כן.
אורן: אחר כך אמרת לא להתנתק מהתמונה הזאת.
כן.
אורן: איך לא להתנתק? נניח שתיארת לעצמך סצנה של חמש דקות, עשר דקות, חמישים דקות. האם זו פנטזיה, מה זה? זה משהו שלא קיים בינינו, פנטזיה.
לא. יש פנטזיות כאלה שאי אפשר לקיים, ויש פנטזיות כאלה שאפשר לקיים, אבל הן עדיין לא מציאותיות.
אורן: אז אנחנו מפנטזים משהו שאפשר לקיים, אבל זה לא מציאותי כרגע.
כן. אבל מאוד רצוי.
אורן: זה השלב הראשון.
כן.
אורן: ומה הלאה? אמרת "ועכשיו ממשיכים לחיות בזה" כאילו עשית איזה קסם. לפנטז אפשר, סידרנו את התנאים, האווירה טובה, היה לנו מצב רוח, מוזה. איך אפשר עכשיו לא להתנתק מזה?
השפעת הסביבה, ותרגילים שלנו.
אורן: תן לי תרגילים. אמרת שאין בבית סביבה.
סביבה בבית כל אחד יוצר לעצמו.
אורן: נכון. נניח אתה בבית איתי, מה אתה עושה כדי לעזור לי לא להתנתק מזה?
אני כל הזמן מזכיר, ואנחנו נמצאים בזה יחד, עם מוסיקה, טלוויזיה, וכל מה שמשפיע עלינו ומזכיר לנו כל הזמן במה אנחנו עסוקים.
אורן: האם התעצבנת פעם בחיים על בת הזוג שלך?
כן.
אורן: נניח שאחרי שעשיתם יחד את הסביבה הזאת, אתה בדרך של הפנטזיה, ורוצה למשוך את הפנטזיה שתהיה החיים שלך. פתאום בת הזוג עצבנה אותך, או קרה משהו שעצבן אותך, אז מה קורה עכשיו?
אתה עושה עבירה ואחר כך חוזר בתשובה.
אורן: עושה עברה כלומר מתעצבן כאחד האדם.
כן, אתה לא יכול להחזיק את עצמך.
אורן: ומה זה ה"אחר כך"?
חזרה בתשובה.
אורן: מה זה חזרה בתשובה?
שאתה חוזר לאותו מצב שהיה לפני, ומבקש סליחה. ובתוך עצמך אתה משתדל לתקן את התכונה הזאת שעל ידה עברת עבירה.
אורן: איך אתה מתקן את העצבים שלך?
על ידי כך שאתה מגלה את זה לעצמך ומשתדל לשפר.
ניצה: כשאתה מבין שמשהו מזיק לנקודת החיבור, האם זה עוזר לך לשנות אותו?
כן. ודאי. כי אם זה מזיק, אז זה מזיק לי.
ניצה: זאת אומרת שאם אני עושה עכשיו פעולה שמזיקה לנקודת החיבור, אז אני עושה משהו נגדי? זה מה שאני צריכה להבין ואז זה עוזר לי לשנות?
האם אתם רוצים להגיע לחיים טובים?
ניצה: כן.
אורן: רוצים להגיע לפנטזיה הזאת, לממש אותה.
אז תנסו. תנסו עוד פעם, ועוד פעם. גם דעת הסביבה, כלי התקשורת וכל הדברים האלה צריכים לחזק את זה, ואז אנחנו נגיע לחיים נורמאליים.
אורן: אני חושב שבשלב הזה כדאי פשוט קצת לתרגל את זה. אחרי שנתרגל את זה קצת ונעבור את כל התהליכים האלה של הפנטזיה, הניסיון לחיות בה, ההתפרצויות והתיקונים של הדברים, וההתנצלויות, אז יהיה יותר עם מה לעבוד. נמשיך לפתח את זה בשיחות הבאות.
תודה הרב לייטמן, תודה לך ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. תרגלו, ואז ניפגש ונמשיך הלאה. עד אז שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |