לחיות כאחד - זה להרגיש את השני ללא מחיצות
ניצה: אם אני אדם שבא מהקהל הרחב, ואין לי הבחנות לפני כן, מאיפה אני צריך להתחיל?
אני אמרתי שיש כאן שתי שיטות.
ניצה: יש שתי אפשרויות. מה יהיה יותר קל לפי הרגשתך?
נראה לי שיהיה יותר לפי השיטה הזאת, שאנחנו מחזיקים במשהו מושלם וכל הזמן משתדלים ומשתדלים בינינו לקבוע אותו המצב.
ניצה: מאיזה רגע אתה מתחיל לספר לי על זה? מתי אתה מספר לי על הנקודה הזאת? זה משהו שאני בכלל לא הייתי מודעת לו לפני כן, שיש איזו נקודת השלמה או חיבור. גם אם יכולתי לחשוב עליה.
באמת? אז על מה חשבת כשהתחתנת איתי?
ניצה: על אהבה.
איזו אהבה? ומה זו אהבה? שאני אשטוף כלים במקומך? מה זו אהבה?
ניצה: זו שאלה טובה. כל אחד מאיתנו נותן פרשנות אחרת.
לא, אין כל אחד. את זה אף אחד לא מבין אם זה כל אחד. מה את מתארת כמצב שהוא הכי קרוב בין בני אדם, בין בני זוג?
ניצה: הכי קרוב בין בני אדם שאני יכולה לדמיין מהמקום שאני נמצאת בו זו חברות טובה, זה שיתוף.
חברות זה לא משפחה. אם זו חברות אז יש לי חברה, יש לי חבר.
ניצה: זה מה שאני מסוגלת לדמיין, חברות, שיתוף, שתהיה משיכה.
לשיתוף יש לי שותפים.
ניצה: שתהיה משיכה, שיהיה עניין.
איזו משיכה, מינית? יש. איזה עניין יש? ביחד לבלות? יש. זה הכל נקרא "משפחה"?
ניצה: זה מה שמחזיק בהתחלה קשר.
לא נכון.
ניצה: יש שם עוד שיתוף, יש שם כמובן התחלה.
אם בשביל זה הם מתחתנים, אז חבל להתחתן, הם יצטרכו להתגרש. חייב להיות רצון להידבק. "להידבק" זאת אומרת, לחיות כאחד.
אורן: מה זה "לחיות כאחד"?
זה להרגיש את השני ללא מחיצות.
ניצה: אבל הרצון הזה הוא משהו שאם הוא לא קיים בי, אני אפילו לא מצליחה להיות מודעת לו שיש לי כזה רצון. זאת אומרת, אני לא מרגישה את הרצון הזה, אני עוד לא נמצאת שם.
צריכים לפתח אותו.
ניצה: לכן אמרתי שמה שעכשיו סיפרת לי, היה בשבילי סוג של גילוי. נקודת החיבור הזאת, שיש משהו כזה. אני מסוגלת לדבר על איזה רצון שתהיה השלמה בין בני זוג, נקודת השלמה, נניח שאת זה אני עוד יכולה להבין, אבל לא "חיבור".
טוב, כנראה שנצטרך לעשות עוד כמה סדנאות על מה זה נקרא "נקודת החיבור" בין בני אדם, בין בני זוג.
אורן: בוא נעשה עכשיו, נוליך אותם לזה. מהו הצעד הראשון?
הצעד הראשון הוא שאנחנו צריכים, במסגרת מה שדיברנו, בלימודים ובסדנאות שלנו על המערכת האינטגרלית, להבין מהי המערכת, מהו הקשר בין בני האדם, מהי השלמה שצריכה להיות בין כולם יחד, בין כל האנושות. זו צריכה להיות השלמה כזאת שכל אחד ממש נכלל מהשני, כל אחד ממש רואה את השני בצורה שקופה, כל אחד מבין את החסרונות של השני, כל אחד משלים את כולם. זה נקרא "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות" , כך אנשים יצטרכו לחיות, ולזה כולנו מתקדמים, כולנו נמצאים כבר באותה הדרך. אנחנו כבר נמצאים בזה.
אורן: אז איך אנחנו מוליכים אותם לזה?
וזה לא רק בין בני זוג, אלא זה בין כולם.
אורן: את זה אנחנו יודעים, כי יש לנו את התמונה המלאה.
כן.
אורן: ואנחנו רוצים להוליך את כולם למקום הזה, לכן אנחנו מדברים על "משולש", אנחנו רוצים לבנות מעליהם נקודה. איך בונים אותה בפועל? אמרת לצייר את המצב הטוב הזה, את החיים הטובים.
כן.
אורן: אחר כך אמרת לא להתנתק מהתמונה הזאת.
כן.
אורן: איך לא להתנתק? נניח שתיארת לעצמך סצנה של חמש דקות, עשר דקות, חמישים דקות. האם זו פנטזיה, מה זה? זה משהו שלא קיים בינינו, פנטזיה.
לא. יש פנטזיות כאלה שאי אפשר לקיים, ויש פנטזיות כאלה שאפשר לקיים, אבל הן עדיין לא מציאותיות.
אורן: אז אנחנו מפנטזים משהו שאפשר לקיים, אבל זה לא מציאותי כרגע.
כן. אבל מאוד רצוי.
אורן: זה השלב הראשון.
כן.
אורן: ומה הלאה? אמרת "ועכשיו ממשיכים לחיות בזה" כאילו עשית איזה קסם. לפנטז אפשר, סידרנו את התנאים, האווירה טובה, היה לנו מצב רוח, מוזה. איך אפשר עכשיו לא להתנתק מזה?
השפעת הסביבה, ותרגילים שלנו.
אורן: תן לי תרגילים. אמרת שאין בבית סביבה.
סביבה בבית כל אחד יוצר לעצמו.
אורן: נכון. נניח אתה בבית איתי, מה אתה עושה כדי לעזור לי לא להתנתק מזה?
אני כל הזמן מזכיר, ואנחנו נמצאים בזה יחד, עם מוסיקה, טלוויזיה, וכל מה שמשפיע עלינו ומזכיר לנו כל הזמן במה אנחנו עסוקים.
אורן: האם התעצבנת פעם בחיים על בת הזוג שלך?
כן.
אורן: נניח שאחרי שעשיתם יחד את הסביבה הזאת, אתה בדרך של הפנטזיה, ורוצה למשוך את הפנטזיה שתהיה החיים שלך. פתאום בת הזוג עצבנה אותך, או קרה משהו שעצבן אותך, אז מה קורה עכשיו?
אתה עושה עבירה ואחר כך חוזר בתשובה.
אורן: עושה עברה כלומר מתעצבן כאחד האדם.
כן, אתה לא יכול להחזיק את עצמך.
אורן: ומה זה ה"אחר כך"?
חזרה בתשובה.
אורן: מה זה חזרה בתשובה?
שאתה חוזר לאותו מצב שהיה לפני, ומבקש סליחה. ובתוך עצמך אתה משתדל לתקן את התכונה הזאת שעל ידה עברת עבירה.
אורן: איך אתה מתקן את העצבים שלך?
על ידי כך שאתה מגלה את זה לעצמך ומשתדל לשפר.
ניצה: כשאתה מבין שמשהו מזיק לנקודת החיבור, האם זה עוזר לך לשנות אותו?
כן. ודאי. כי אם זה מזיק, אז זה מזיק לי.
ניצה: זאת אומרת שאם אני עושה עכשיו פעולה שמזיקה לנקודת החיבור, אז אני עושה משהו נגדי? זה מה שאני צריכה להבין ואז זה עוזר לי לשנות?
האם אתם רוצים להגיע לחיים טובים?
ניצה: כן.
אורן: רוצים להגיע לפנטזיה הזאת, לממש אותה.
אז תנסו. תנסו עוד פעם, ועוד פעם. גם דעת הסביבה, כלי התקשורת וכל הדברים האלה צריכים לחזק את זה, ואז אנחנו נגיע לחיים נורמאליים.
אורן: אני חושב שבשלב הזה כדאי פשוט קצת לתרגל את זה. אחרי שנתרגל את זה קצת ונעבור את כל התהליכים האלה של הפנטזיה, הניסיון לחיות בה, ההתפרצויות והתיקונים של הדברים, וההתנצלויות, אז יהיה יותר עם מה לעבוד. נמשיך לפתח את זה בשיחות הבאות.
תודה הרב לייטמן, תודה לך ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. תרגלו, ואז ניפגש ונמשיך הלאה. עד אז שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.