כל הקהל הזה צריך להיכנס לחינוך ולהשכלה מיוחדת.
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: איתנו באולפן גם ניצה מזוז, שלום לך ניצה.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו כאן ביחד מדברים על החיים שלנו, איך לבנות חיים חדשים בחיים הפרטיים של כל אחד ואחד מאיתנו, ובכל מערכות היחסים שבהן אנחנו נמצאים, עם בן או בת הזוג, עם האנשים הסובבים אותנו ועם הזולת בכלל, כדי שהחברה שבה אנחנו חיים תהפוך להיות מקום שכייף לחיות בו, במקום שכל היום סובלים בו.
במקום הנוכחי, בתוך סדרת השיחות הזו שאנחנו נמצאים בה בתקופה האחרונה, אנחנו מדברים על הקשר הכי אינטימי, הכי רגשי שיש בחיים שלנו, וזה הקשר הזוגי. אנחנו מנסים לקבל הדרכה והכוונה מהרב לייטמן איך להתייחס בצורה חדשה לגמרי לקשר הזה ולזולת בכלל. כשהגדרנו כאן, בפרוייקט הזה, את הקשר הזוגי כמעין מעבדה ביתית שנמצאת בהישג ידו של כל אחד ואחת מאיתנו, ודרכה אנחנו יכולים לשדרג את תפיסת החיים שלנו מן הקצה אל הקצה, עברנו כאן ביחד כל מיני הכוונות ובנינו תרגילים וכל מיני דברים, והיום רצינו להתמקד בנושא מאוד מיוחד שאותו ניצה תציג.
ניצה: היום אני רוצה לשתף אותך באיזה תהליך שאנחנו עוברים, גם בתוך הסדנה אבל גם עם החברים שלנו. בתוך הסדנה אנחנו כבר מתחילים לממש את התהליכים שנתת לנו, ובאמת אנחנו מתחילים להרגיש באיזה שיפור. ואנחנו מרגישים שיש לנו צורך לשתף, אנחנו משתפים הרבה מאוד חברים, יש לנו הרבה זוגות חברים טובים שאנחנו קרובים אליהם מאוד, אנחנו פתוחים ומספרים להם מה אנחנו עוברים, והם מגלים הרבה מאוד התפעלות וסקרנות לתהליך, אבל הם מרגישים שהם נמצאים במקום מאוד רחוק מזה.
האמת היא שאני כבר מתחילה להרגיש התרגשות מאוד גדולה, כי אני מרגישה את הצער, את הכאב שלהם. הם מסתכלים עלינו ואומרים לי "זה בלתי אפשרי, איך אני אגיע לנקודה הזאת שבה אתם נמצאים? איך אני בכלל אתחיל את הסדנה הזאת? אנחנו צריכים אולי איזו חוויה רגשית, מכינה רגשית, משהו שיכין אותנו לתהליך הזה".
נכון. אנחנו דיברנו על זה שלפני הסדנה, כל הקהל הזה צריך להיכנס לחינוך ולהשכלה מיוחדת.
אורן: לא מהמישור האינפורמטיבי, במישור הרגשי.
גם רגשי. הם צריכים לעבור חמש או עשר שיחות, בחלק הראשון של המפגש, ובחלק השני לעבור סדנה. אבל לא בסדנאות מהסוג הזה של "סדנאות זוגיות" אלא סדנאות בנושא של השיחות עצמן, שהן "האגו כגורם", "בחירה חופשית", "החברה כגורם לשינוי האדם", כל מיני שיחות כאלה שדיברנו עם אורן בעבר. ואחרי שתהיה להם הכנה, כשהם ידעו איך מדברים בתוך הקבוצה, ויעברו כל מיני התפעלויות פנימיות ושינויים פנימיים, אחרי זה יגיעו לכך.
אורן: לא, גם אחרי זה. אולי תפתחי קצת יותר את הנושא.
ניצה: קיימנו שיחות אישיות והאישה אפילו קראה לי למטבח ואמרה לי "בינינו, אנחנו חיים בכזה שקר, אנחנו כבר שנים לא מספרים את האמת אחד לשני, אנחנו לא משתפים. אתם מדברים פה על משהו שיש ביניכם, על איזו יכולת לעבוד ביחד, לשתף פעולה ביחד, אנחנו לא משתפים פעולה ביחד, קשה לנו בכלל. חוץ מזה שיש לנו הרבה מתח והרבה כעסים בינינו, אנחנו צברנו במשך השנים הרבה מאוד מטענים, מטענים רגשיים אחד כלפי השני. אני מרגישה, שגם אם אני עכשיו מאוד רוצה וגם הבעל שלי מאוד רוצה לעבור תהליך כזה, זה יהיה קשה מאוד". כי מעל כל הדבר הזה יש רצון של שניהם לעשות משהו יותר טוב בשביל הקשר שלהם, כי רע להם, אבל הם לא יודעם מאיפה להתחיל, הם מרגישים שהם צריכים ליווי ראשוני, התחלתי, שיהיה קרוב יותר למקום שהם נמצאים בו.
יכול להיות שאתם צודקים כי אתם מגיעים מתוך ניסיון, מתוך החיים, ואני עוד לא חש ולא חי את זה. יכול להיות שאני קפצתי הרבה יותר קדימה. אבל מאיפה להתחיל? אתם צריכים כבר לראות מאיפה. ואנחנו דיברנו על זה, שאנחנו קודם כל מדברים על האדם בצורה אובייקטיבית, כאילו לא עלייך ולא עליי, אלא על משהו ששייך לאדם. מיהו האדם, מהם הדחפים שלו, מה מניע אותו, איזה חשבון אגואיסטי הוא עושה, בשביל מה ולמה, האם הוא מתחשב בזולת או לא, ועד כמה?
זאת אומרת, לתת לכל אחד ואחד מאיתנו קודם כל חופש לצאת מעצמו, כשמדובר על "הטבע". ולאט לאט אנחנו מבינים שהטבע הזה, זה אנחנו, ואנחנו הן אותן החיות, המכונות, שנפעלות על ידי החוקים והדחפים האלה שיש בנו. וכך אנחנו רוכשים הסתכלות חדשה, אובייקטיבית, כמו פסיכולוג שמסתכל על האדם, או כמו רופא שמתייחס כך לפציינט. אחרי זה אנחנו נוכל לדבר כבר, כל אחד על עצמו או על השני או על השלישי, עם כל מיני דוגמאות כאלה שאיתן אנחנו צריכים למצוא תמיד איזה מקום משותף.
אז אם מדובר, נניח, על הילדים "בואו נדבר על הילדים שלנו, בוא נראה אילו תכונות יש בילד אחד, או בילד שני, עד כמה הם מגיבים, עד כמה הם רוצים, ועד כמה שלא. עד כמה אנחנו משוחדים כלפיהם כשאנחנו אוהבים אותם, או שנראה אותם בצורה אובייקטיבית עד כמה שאפשר, בוא תבדוק אותי כשאני מדברת ואני אבדוק אותך", וכן הלאה. וכך לאט לאט אנשים רוכשים ניסיון לגלות את הדברים מפני שהם יודעים שהם סך הכל נבראים.
סך הכל זה לא "אני", אלא כמו שאנחנו נעשים במשך החיים. נניח אם אני מדבר על עצמי, "אז זה אני, כך נולדתי, כך קיבלתי חינוך, עם תכונות כאלה נולדתי, כך אני בנוי, כך עשו אותי, אז מה אתם רוצים ממני? אני משתדל", ואם כן או לא, התכונות שאיתן נולדנו נשארות לנו כל החיים, ומה שקיבלתי בילדות מהסביבה, בגן הילדים, בבית הספר, גם זה נשאר לכל החיים, ואי אפשר לשנות את זה, אלא איכשהו, כשאנחנו מגיעים לגיל מבוגר, אז אנחנו מבינים שזה כך ומוכנים לסלוח, ומוכנים איכשהו להשלים זה את זה.
אבל בגיל צעיר, זה לא כך. לכן אצל זוג צעיר צריכה להיות עבודה, כדי שיקבלו חכמה יתרה, כאילו שהם קצת יותר מבוגרים, וזה על ידי החכמה שיקנו, על ידי הלימוד. כתוב אין זקן אלא מי שקנה חכמה אז כדי שהם יהיו קצת יותר זקנים מהחכמה שקיבלו, אנחנו צריכים לספק להם את זה, וזה דורש זמן.
ניצה: אבל אלה הם כאילו שני מישורים. את מה שתיארת עכשיו, הרגשתי שזה עושה לנו הכנה מאוד מאוד טובה מבחינה מנטאלית. כלומר, אני כבר בראש מתחילה להבין, זה מכין אותי, אבל רגשית אלה הם כאילו שני מישורים שונים. יש הכנה מנטאלית שזו הקניית ידע וחכמה, אבל יש איזה מישור רגשי שאפילו כשאני כבר מבינה שמשהו לא טוב לי, אני עדיין ממשיכה לעשות אותו, אני לא מצליחה להתגבר עליו.
תצטרכי ליצור איזה דוגמאות, תיאטרון, קולנוע, קליפים, כדי שהם ילמדו מזה על עצמם. שיראו כל מיני צורות יחסים כאלה או כאלה, בין בני זוג, ואיך שכך הם מתייחסים, מתפעלים, מתנגדים, מי צודק, אולי פחות או יותר וכן הלאה. אנחנו לא נוכל למצוא כאן דרך קלה, לא, כי זה שינוי האדם, זה שינוי היסוד של העולם. מצד אחד אנחנו חושבים שהאדם הוא כאילו נזר של הטבע, אבל זה לא נכון, כי אם האדם משתנה, כל הטבע משתנה. זאת אומרת, הוא דווקא נמצא ביסוד ולא בפסגת ההר, ואין לנו ברירה, זו יכולה להיות דרך ארוכה, אבל היא יפה. צריכים לעשות אותה בצורה כזאת שהם מקבלים סיפוק מזה שהם עוברים. אין כאן אפשרות לדלג.
ניצה: זה בדיוק העניין, אנחנו לא רוצים לדלג, אנחנו רוצים שתכין אותנו. אם אני עכשיו עם החברה שלי, אותה חברה שדיברתי איתה, ואני עכשיו יושבת מולך, הייתי רוצה גם אני וגם בן זוגי לעבור איזה תהליך שיכין אותנו. יש כבר נכונות, יש רצון.
אז כנראה שאנחנו נצטרך להרחיב הרבה יותר את ההכנה לשינויים.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
צריך לרכך את האדם, להביא אותו קודם כל לכך שלא מתכוונים אליו, לא באים לדקור אותו.
ניצה: איזה תהליך אתה חושב שיכול להתאים כדי ליצור בנו את ההכנה הראשונה הבסיסית ביותר, כמו להכין איזו קרקע שתהייה מוכנה להתחיל את התהליך הזה?
קודם כל הם צריכים לעבור את החינוך הבסיסי שלנו, את ההשכלה והחינוך האינטגרלי, נניח בעשרה שיעורים, בשיחות וסדנאות ליד זה, במקום שהם מדברים יחד על משהו שלא שייך להם, על הבחירה חופשית, על השפעת האדם על הסביבה, והסביבה על האדם. על האגו שכל הזמן מניע את האנושות ואותנו בחיים, איך זה מסובב אותנו. בקיצור, כאילו על דברים חיצוניים, ומדברים בגוף שלישי, או איך אני מסתכל ורואה את זה בעולם. אבל הם מתרגלים קודם כל לדבר על מה ששייך בכל זאת לטבע של כל אחד, אומנם עדיין לא בצורה אישית, לא על עצמם, אלא כעל מעין תופעה בטבע. וחוץ מזה הם מתרגלים לדבר, לראות כך זה את זה ועוד כמה זוגות כאלה לידם, ולדבר על זה. ולהבין שמתוך הפורום שהם נמצאים בו, בשיחה הכללית, בסך הכל התוצאה הכוללת היא באמת תוצאה טובה. כדאי לדבר, כי כך אנחנו מגיעים למשהו טוב.
יש כאן כמה מטרות. א', שבכל זאת הם מדברים ואז לומדים. ב', שהם מדברים על התכונות שנמצאות בהם אבל בינתיים מתרגלים לדבר עליהן כמו על משהו חיצוני. ג', הם רואים שמשילוב הדעות, יש להם איזו תוצאה חכמה, יפה, נכונה, שעברה ביקורת של כולם, והיא מקובלת על כולם באותו העיגול. כך הם כבר עוברים שיפור, שזה כבר שינוי. וזאת הם עוברים בעשרה מפגשים.
אחר כך צריכים לעבור למפגשים בצורה חלקה, אנחנו מתחילים לדבר על מה שהתחלנו, איך הם מתחילים לעבוד על זה בזוגיות. וגם לא להכניס אותם לגמרי לזוגיות, שידברו בינתיים בצורה כזאת כאילו לא על עצמם, אלא כעל הזוג המצוי. אז באים ארבעה או חמישה זוגות והם מדברים על הזוג המצוי. אז הם "שופכים" מה שבא להם, לא חשוב מה, ואנחנו גם נותנים להם איזה נושא ומשתדלים להיות ביניהם כמכוונים, כדי שלא יברחו לשדה הפתוח. אבל הם כבר מדברים על משהו ששייך גם להם, זאת אומרת, לא על טבע האדם, על בחירה חופשית, או על השפעת הסביבה, אלא כבר על מה שקרוב לחיים הזוגיים שלהם, ואז הם מדברים ביניהם כמו בשיחת סלון. אבל אנחנו אומרים לעשות זאת בלי לפגוע בזכויות, בלי לייחס את זה לאף אחד. אם מישהו מזהה את עצמו כביכול, אז שלא יחשוב שזה נעשה בכוונה. ואז אנחנו מדברים על כל הדברים, החיוביים והשליליים שיש בזוגיות, ועד כמה הדבר הזה הכרחי אפילו להתפתחות האנושות, להתפתחות האדם, איך שבלי תמיכה הדדית זה קשה, או אולי דווקא יותר קל.
כאן צריכים לכוון בעדינות את הדברים שלהם, כדי שבכל זאת נגיע כל פעם לתוצאה כזאת שאם זה נקבע כך בטבע, אז כנראה שאנחנו צריכים לראות את המצב השלם, שאולי אנחנו לא רואים אותו, אבל בכל זאת הוא נבנה בתוך חיי המשפחה.
כשהם מדברים בצורה כזאת, כאילו בגוף שלישי, כך הם בכל זאת משתנים. כל אחד בתת ההכרה שלו רואה שמדברים אולי קצת עליו, ואולי קצת עליה, ואמנם זה לא מחייב אותו להשתנות, אבל כך כל אחד מתחיל, במקצת, לעשות ביקורת על עצמו, לראות האם נכון או לא נכון, "עשינו כך, או עשינו כך, האם זה בסדר או לא בסדר". הוא רואה שזאת קודם כל תופעה כללית, מצד אחד, ומצד שני אפשר לדבר על כך, ומקבלים על זה דעה שקודם הוא לא חשב עליה, ועכשיו הוא חושב.
צריך לרכך את האדם, להביא אותו קודם כל לכך שלא מתכוונים אליו, לא באים לדקור אותו, אבל הוא מתרגל לדבר על הדברים האלה, ופתאום הוא מגלה שיש בזה פסיכולוגיה שלמה של האדם, שהוא לא סתם איזו חיה פרימיטיבית, של "קח ותֵן", אלא יש פה רצונות, יש כאן תשוקות, מחשבות, יש איזה חזון לכל אחד, יש משהו למשפחה. וגם מה עם הילדים, איך הם מרגישים את זה, איך הם סופגים את הרוח הזאת שקיימת במשפחה, איך המשפחה חיה? איך שלא יהיה, בכל זאת הילדים מאוד מתפעלים ממה שיש במשפחה ובטוח שהם יהיו דומים להורים שלהם. אם הרוח שלנו היא רוח לא מקרית אלא חזקה ומטרתית, אין ספק שהילדים ילכו לפי זה בחיים שלהם. את זאת אנחנו יודעים לפי חוק הטבע. אז אנחנו מעוניינים לבנות בבית משהו מוצק ויפה, כי חייבים להראות לילדים דוגמאות, שזה ייכנס להם לטבע.
על כל הדברים האלה אנחנו מדברים.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
למה כל החיים שלנו מחולקים לשני מינים שצריכים להשלים זה את זה, כדי להמשיך את החיים?
ניצה: הייתי שמחה אם אפשר היה ממש לעשות איזה תהליך של דימוי, שאני עכשיו החָבֵרָה שלי, שמתיישבת באמת בסדנה כזו, עם בן הזוג שלי שמגיע לסדנת הכנה. ואתה תיארת פה באמת משהו אחר, כי קודם זו הייתה עבודה ישירה שזה באמת הרגיש קצת קשה, ועכשיו אתה מתאר נניח איזו דמות באמצע, או אפילו זוג שנמצא, כמו שני בובות.
אפשר להציג את הזוג כבובות, או סתם לשבת עם חמישה זוגות סביב השולחן וזהו.
ניצה: אז לי זה מאוד יעזור אם ממש תוכל להעביר עלי את התהליך הזה, כי כשעובר משהו דרכי אז יותר קל לי לחוות אותו, להרגיש אותו. שאני עכשיו כמו החברה שלי. אני יושבת מולך, אבל מייצגת אותה חברה שתיארה לי את המצב הקשה שבו היא נמצאת כרגע, היא והבן זוג שלה. עכשיו אנחנו הזוג נניח שלא יכולים לדבר בינינו, חיים בשקר, בכעסים ובמתחים.
ראשית חייבים להביא עוד כמה זוגות.
ניצה: הבנתי שצריכים להיות סביבי עוד כמה זוגות שעברו את התהליך של הקניית הידע הראשוני בחמישה עד עשרה מפגשים כמו שאמרת. כלומר, מבחינה מנטאלית הם הבינו, פחות או יותר. אבל מבחינת המטענים הרגשיים, עדיין יש להם את המתחים, את הכעסים, את האכזבות שהם ספגו במשך כל השנים.
על הנושאים האישיים, אני לא רוצה לדבר, בהם אני לא נוגע כלל. אלא אני אומר להם "היום אני רוצה לדעת, מה אתם חושבים, למה כל החיים שלנו מחולקים לשני מינים שצריכים להשלים זה את זה, כדי להמשיך את החיים? גם מבחינת הצומח, אבל פחות, אחר כך החי, ואנחנו כחלק מן החי. בכל זאת יש בני אדם בחיים האלה. למה הטבע חילק את זה לשניים? מה יש בזה? למה לא היה יכול להיות אדם אחד, מושלם? ולמה הסכסוך הזה שבינינו, לְמה זה מוביל? למה הטבע היקשה עלינו כל כך את החיים, כך שאנחנו צריכים לחזר זה אחר זה, לבנות איזה מקום מיוחד וללדת ילדים בצורה כזו או אחרת וכל הזמן להיות במצבים כאלה, למה? מה יש בכל הדבר הזה?"
הרי הטבע לא עושה שום דבר מיותר באבולוציה, לא חשוב מי מאמין בְמַה. אבל אנחנו רואים שהכל נעשה בצורה הכרחית. וההכרחיות מניעה בטבע כל דבר ודבר. אז למה זה נעשה בצורה כזו? במה אנחנו משלימים זה את זה? מה יש לי שהיא צריכה להשלים ומה יש בה שאני צריך להשלים, שבלי זה לא יהיו החיים שלי, מתוך זה שאני לא אקבל ממנה וגם לא יהיו לי חיים שלמים אם אני לא אתן לה? שזו כבר שאלה מעניינת. כי אם אנחנו מדברים על השלמה, אז כנראה שיחסר לי, אם אני לא אתן לה. יש כאן כבר איזו מין צורת השפעה, שאני צריך לתת לה ובזה אני מרגיש איזה מילוי, זה משלים אותי באיזו צורה. וגם מצידה, במה היא משלימה את עצמה? בזה שהיא צריכה לטפל בי, ואם לא, יחסר לה. למה זה נעשה כך? מה מיוחד בזה?
אנחנו רואים שהאדם מחולק לשני חצאים ובצורה לא שווה. זה לא שאנחנו שני חלקים מאחד, שאנחנו דומים ורק צריכים להשלים זה את זה, אלא אנחנו שונים. או שאולי אנחנו רק לא מכירים את עצמנו, אבל אנחנו באמת משלימים זה את זה. זאת אומרת, ממש כל אחד נכנס לתוך השני בדיוק למקום המיועד לו וממלא אותו עד הסוף. הבליטה בכל אחד היא כנגד המגרעת בשני. וכך זה בהדדיות. אז אנחנו כן משלימים זה את זה, או לא?
אורן: כרגע, ודאי שלא.
נכון, כרגע ודאי שלא, אבל כנראה שמצד הטבע ניתן להניח שזה כך, בצורה אידיאלית. לכן עלינו למצוא, האם קיימים דברים כאלה או לא? מצד אחד, במה אני משלים אותה כדי לעשות אותה שלֵמה? מצד שני, אם אני משלים אותה, האם יחסר לי, או בזה אני גם משלים את עצמי?
אורן: לא הבנתי.
זו באמת שאלה קשה יותר.
אורן: את שתי השאלות לא הבנתי. במה אני משלים אותה כדי לעשות אותה שלמה? ואם אני משלים אותה האם יחסר לי?
מה שחסר לה, ודאי שרק אני יכול להשלים. והאם בהשלמה שלה אני גם משלים את עצמי? ואותו דבר מצידה, האם היא בנויה כדי להשלים אותי, והאם בהשלמה שהיא עושה בי, היא גם משלימה את עצמה? ואיך אנחנו על ידי ההשלמה ההדדית הופכים להיות אחד? והאם אנחנו משיגים על כך משהו מיוחד, כשאנחנו מגיעים לאחד, או לא? מה יש בהשגת הדבר הזה? אם אני משיג בזה משהו מאוד מאוד מיוחד, אז כדאי לי להתחתן, כדאי לי לבנות משפחה, להביא ילדים, לחיות חיים מאושרים ומאוזנים. אם אני מגיע בזה נניח לאיזה גן עדן, אז אולי כדאי, זו השקעה סך הכל.
זאת אומרת, יכול להיות שמצד הטבע אנחנו בנויים בצורה, שבה אנו יכולים לעבור את כל התהליך האגואיסטי משך ההיסטוריה, כולל את המשבר במשפחה, שאותו אנו חווים היום, ולהגיע לתיקון מתוך צער, מתוך שבירה, כשסוף התיקון הוא, השלמה כל כך גדולה, שבה אנו מגלים בינינו את מה שכתוב "איש ואישה שכינה ביניהם", את גילוי הבורא בינינו. זאת אומרת, את הממד העליון, את החיים, כי באמת משפחה שלמה עולה בהרגשת החיים שלה לרמה אחרת של קיום, של חיים, של הכל.
זאת אומרת, כאן אני מתחיל בהדרגה, אבל עדיין אנחנו לא מדברים בצורה אישית.
ניצה: למרות שאנחנו מדברים על מה שחסר לי, ולך?
כאילו חסר לך משהו, ולי משהו, וזהו. אבל זה עדיין לא נקרא להיכנס לפרטים, לבעיות שלנו. אנחנו עדיין לא מנפים אותן, אנחנו רק תיאורטית מדברים עליהן, כי כנראה מצד הטבע יש כאן איזו מין תכנית, שכתוצאה ממנה אנחנו כאלה.
לחַיות אין בעיות, הן יודעות איך לבחור בן או בת זוג לפי הריח, או לפי הטעם של השתן, אותו הן בודקות, ומיד יודעות ש"זה בשבילי או לא בשבילי" לזמן מה, לפי מה שהטבע מכתיב להן, ומיד, או אחרי שנה, או יותר, הן נפרדות. חוץ מכמה כאלה שנשארות כל החיים נאמנות זו לזו, שזו בעיה אחרת. ואנחנו, בגלל האגו שלנו שגַדֵל, שהוא מעל דרגת חי, הגענו למצב שבו אנו חייבים לסדר את עצמנו. וכנראה שלא נהיה מסוגלים לסדר את עצמנו, אם לא נדע מה התועלת מכך, מה הסיבה לכך ומה התכלית.
לכן אנשים לא רוצים להתחתן, הם לא מבינים את התועלת, היא לא נראית לעין, אבל אם נגלה את הסיבה לכך ואת התוצאה שיכולה להיות מתוך כך ומה אנו מפסידים, אולי נעשה חשבון אחר, אולי נרוץ להתחתן. ואם נרוץ להתחתן, אז גם לוותר זה לזה ולהשלים זה את זה כדי להשיג את הא-לוהות, זה שווה.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
אם אני נותן לה, בנתינה הזאת אני משלים אותה ומשלים את עצמי.
אורן: מה זו "הא-לוהות" בתרגום למונחי הקהל הרחב?
א-לוהות זו שלמות, תענוג, השגת ממד חדש של קיום, משהו שאני רואה מעל מרחקים של זמן תנועה, מקום, כשאני מרגיש את העולם הבא בעולם הזה. כל הדברים שאתה רק יכול לתאר. כשאני נמצא באיזון עם הטבע ואז מגיעים אלי רק דברים טובים, לעולם אני לא ארגיש רע ולעולם לא יחסר לי דבר. זה באמת כך, כי אנחנו מגיעים לתיקון.
ניצה: אני שמתי לב שהתהליך שהעברת אותנו עכשיו, אפשר היה לחלק אותו לשני חלקים. בחלק הראשון, דיברת על שתי דמויות, זוג, אולי אפילו בובות שנמצאות במרכז החדר ומסביבן אנחנו חמישה זוגות. ואנחנו מנסים לתאר כל אחד על פני הזוג שנמצא במרכז, יצרת מרחב שלישי. זאת אומרת זה לא אני, לא הוא, לא אנחנו, זה עדיין משהו באמצע. איזה מרחב שלישי שבו יושבות שתי דמויות, בובות, ואנחנו כרגע מדברים על הזוג הזה.
אנחנו מדברים פסיכולוגיה, פילוסופיה, לא על שום דבר שהיה שייך לנו.
ניצה: מה עובר עלינו בתהליך הזה? מה אנחנו מדברים על הזוג הזה?
אנחנו לומדים על הטבע.
ניצה: האם אנחנו לומדים דרך הזוג הזה שיושב במרכז? האם אנחנו מדברים עליו, מה התכונות שלו, עם מה הוא מתמודד, מה הקשיים שלו, על כל הדברים האלה?
הרי אנחנו למדנו בבית הספר ואנחנו יכולים לתאר לעצמנו שיעור בבית ספר שהיו מלמדים אותנו, כשאנחנו יושבים בכיתה, עם עוד 20-30 תלמידים, ואיך המורֵה, או המורָה, בדרך כלל זו מורָה, מסבירה לנו את הנושאים האלה בקורס ביולוגיה, זואולוגיה, או לא חשוב מה.
אורן: אילו נושאים?
על חיי זוג, על החיים במשפחה, איך כל אחד צריך להשלים זה את זה. לומדים זאת בקורס ביולוגיה רגיל. על מין האדם, על איך שהם מביאים ילדים לעולם, על איך שהם בונים משפחה, על איך שהם בונים את הקן שלהם, על איך שהם חיים משך החיים, על איך שהם משלימים זה את זה ומה יש להם, מה התהליך, מה התועלת ממנו, בצורה כזו. אם היה דבר כזה בתוך בית הספר, אז על צורה כזו אנחנו מדברים עכשיו, ממש כך, כשיעור בבית הספר.
אורן: אנחנו הזוגות שיושבים סביב השולחן כבר זוגות נשואים, לא בגיל בית ספר.
אבל אני רק אומר, שכך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו וזה באמת מה שחסר בבית ספר.
אורן: אבל נניח שקבלנו את זה בבית ספר לפני עשרים שנה.
אם היינו מקבלים זאת, לא היינו מתנהגים כך.
אורן: מה עכשיו אנחנו צריכים לקבל? על מה שהיה אי אפשר לחזור.
אותו דבר, באותה צורה, באותו ניגון, ממש כך.
אורן: אבל מה התוכן, לא מה הניגון?
התוכן הוא מה שאמרתי קודם.
אורן: קודם אמרת, לפי מה שסיכמתי לעצמי, שיש בטבע זכר ונקבה, הטבע חילק את הבריאה לשני מינים, זכר ונקבה, אז מן הסתם אם הוא חילק את הבריאה לשני מינים, הגיוני שהם צריכים בצורה כלשהי להשלים זה את זה. זה הסיכום שלי לרעיון הראשון שהצגת היום, שאם הטבע עשה שיש שני מינים, זה מן הסתם לא מקרי, בטוח שהם צריכים להשלים זה את זה.
נכון.
אורן: אז כנראה שגם אם אני לא רואה את זה עכשיו בחיים שלי עם בן או בת הזוג הספציפיים שלי, אז בגלל שהוצאת את זה מהחיים הפרטיים שלנו, ואנחנו מסתכלים מהצד על התהליך, זה הגיוני. אם אנחנו שני מינים, כנראה שבאמת במצב האופטימלי אנחנו משלימים זה את זה בצורה מושלמת.
בנוסף לזה אמרתי שאם אני נותן לה, בנתינה הזאת אני משלים אותה ומשלים את עצמי.
אורן: כן, נכון, אמרת את זה.
ואותו דבר מצדה.
אורן: אתה לא פרטת בדיוק במה, אלא בכללות.
אבל אתה מבין למה אני חותר.
אורן: לא.
ללהשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע.
אורן: בוא נעזוב מה אני מבין, בוא נהיה עם האנשים.
כן, אני עדיין לא רוצה להיכנס לזה.
אורן: לכן בוא נעזוב את זה. התובנה הראשונה הייתה, שאם אנחנו שניים כנראה שזה לא מקרי ואנחנו צריכים להגיע להשלמה. התובנה הראשונה נקלטה. לגבי התובנה שנייה הצבת שאלה. במה אני משלים אותה כדי לעשות אותה שלמה והאם כשאני אשלים אותה בזה, אני אהיה חסר. וסובבת את זה גם מצד שני.
כן.
אורן: מה לגבי זה? האם זה משהו שאני צריך לחשוב עליו בצורה מופשטת, שיישאר אבסטרקטי, או שאתה רוצה שאני ממש אחשוב במה אני משלים אותה, כי אני לא כל כך יודע.
לא, בינתיים זה אבסטרקטי, על הבובות. אבל מתרגלים להבין את זה וממשיכים.
אורן: לאן ממשיכים? עכשיו הגענו לתובנה השלישית.
כן, לתובנה השלישית. מה בזה אנחנו מקרינים לילדים שלנו?
אורן: מה פרוש "בזה"? אם נהיה בהשלמה הדדית?
כן. הילדים שלנו יראו עד כמה שאנחנו שלמים ועד כמה שאנחנו משלימים זה את זה. בזה אנחנו בונים בהם גישה נכונה, חיסרון נכון להיות בחיים זוגיים. זאת אומרת, אנחנו כבר סדרנו אותם במסלול הנכון בחיים. אני כבר בטוח שלפחות מה שיש לי הם ירצו שיהיה להם.
אורן: אוקי.
עכשיו תלוי באילו זוגות מדובר. לפעמים אפילו יכולים לעשות סדנאות עם הילדים יחד, על זה אנחנו נדבר אחר כך.
אורן: כן, בשלב הבא. כשנמצה את הזוג נעבור לילדים.
אחרי שאנחנו מדברים על זה, אנחנו צריכים לעבור לשיעור הבא.
אורן: זה כבר השיעור הרביעי.
רביעי או חמישי, לא חשוב איך תחלק את השיעורים. השיעור הזה עוסק במה הן הדרישות להשלמה לגבר, ולאישה. מצד הטבע, שכל אחד מאתנו ידע את השני.
אורן: עדיין זה לא אנחנו.
זה לא אנחנו, מה פתאום. ושנדע, עד כמה שכל אחד, מפני שהוא הפוך מהשני הוא שונה מהשני, וגם את ההפכיות הזאת הוא לא מבין. אם זה היה הפוך, הייתי מבין שאצלי זה פלוס ואצלה זה מינוס, אבל גם את זה אני לא מבין. אנחנו רואים עד כמה שאחד לא מבין את השני.
אני לא מבין את הרצונות האלה. אם מדובר בחבר שלי, אני יכול לתאר לעצמי שאפשר לרצות. הוא רוצה סירה חדשה, הוא רוצה לנסוע לראות כדורגל בלונדון, כל מיני דברים כאלה.
אורן: וגם אישה יכולה להבין זאת על אישה אחרת.
כן, ודאי.
אורן: זאת אומרת, כל אחד מאתנו יכול להבין את הזולת מאותו מין.
כי פחות או יותר יש לו אותן התכונות הפנימיות. הפנימיוּת דומה, אבל את הנשים אנחנו לא מבינים. גברים לא מבינים נשים.
אורן: כל מין לא מבין את המין השני.
לא. דווקא גברים לא מבינים את הנשים.
אורן: כלומר במיוחד גברים לא מבינים נשים. ואישה היא אחרת?
אצל אישה זה אחרת.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
הגבר באמת נמצא בבעיה, כי אם אין לו מטרה עליונה, בשביל מה לו לקחת את משפחה על כתפיו?
אורן: אבל גברים לא מבינים נשים. אחר כך תתייחס גם מצידה, שהתמונה תהיה מושלמת.
אז אמרנו שגבר אחר אני יכול להבין, אבל את האישה אני לא יכול להבין.
לא. אז יש לנו חמישה זוגות, ואנחנו מושיבים את חמשת הגברים מול חמש הנשים, זה מול זה. לפני הנשים נמצאת בובה, ולפני הגברים נמצא בובון.
עכשיו אנחנו הגברים רוצים לשמוע, מה הבובה הזאת היתה רוצה לקבל מהבובון הזה. כי אני אף פעם לא שמעתי, ואם שמעתי אז רק כהאשמה כמו בבית משפט, "אתה לא כך ואתה לא כך". ועכשיו אני רוצה לשמוע אילו תכונות, רצונות, דחפים יש לה, כל מיני דברים שהיא מצפה שאני אמלא אותם, אתייחס אליהם. זה נקרא "לימודי הטבע". האם למדנו את זה בבית ספר? לא.
אורן: איך זה קורה באופן קונקרטי?
יש חמש נשים, והן צריכות עכשיו לדבר על הבובה הזאת, מה הן חושבות שהיא רוצה, מהגבר, מהעולם, בכלל.
אורן: תפרט בבקשה, תיתן תחומים כאלה, זה עוזר למקד.
אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.
אורן: תפרט לא כתשובות, אלא כשאלות מנחות. אמרת, מה היא רוצה מהגבר. ואחר כך אמרת יותר רחב, מה היא רוצה מהעולם. מהעולם הכוונה מהחיים שלה בכלל?
מהחיים שלה בכלל.
אורן: לאו דווקא בקשר לבן הזוג, אלא מה היא רוצה להשיג בחיים שלה.
ניצה: כללית.
רב: כלפי הילדים, כלפי המשפחה, כלפי הגבר, כלפי ההורים שלה ושלו. כלפי העבודה שלה והקריירה, ההתקדמות. כלפי חופש, זִקנה, כל מיני דברים כאלה שיש בסך הכל לאדם. אפשר לחלק את זה לשישה או שבעה תחומים.
אורן: אז כל אישה אומרת מה היא רוצה?
שידברו יחד, שישלימו אחת את השניה. מדובר בנשים, הן ישמחו לדבר. תרשום את הדברים האלה לפניך, ותראה שאתה תמלא עשרה דפי פוליו.
אורן: צריך לעשות את זה בסדנה.
ודאי.
אורן: רושמים את הדברים.
לא רק רושמים, עושים על זה שיעורי בית. אחר כך צריך לסדר את הדברים, ובסדנה הבאה לדבר מה יותר חשוב ומה פחות חשוב, לסנן אותם לפי בירור על ידי מה אפשר למלא את התשוקות האלה.
אורן: אז אנחנו רושמים ואחר כך מדברים על זה במפגש הבא. קודם כל רשמנו את סיכום המפגש של היום. היום היתה סצנה נשית כזאת, וחמש נשים ספרו מה הבובה רוצה.
ניצה: ודברנו רק על הבובה אישה, עוד לא דברנו על הבובון גבר.
את חושבת שאפשר לגמור זאת בישיבה אחת?
ניצה: לא.
אורן: נניח סימנו, פאזה אלף הסתיימה. הכל רשום.
כן.
אורן: אמרת שעכשיו עושים פה איזשהו עיבוד. מה העיבוד בדיוק?
העיבוד בדיוק בזה שגם נשים וגם גברים במשך שבוע שלם עד לפגישה הבאה, משוחחים על זה ביניהם בטלפון.
אורן: אבל במה, קונקרטית?
הם צריכים לסדר ולמיין את מה שהם רשמו, אולי גם להוסיף משהו, אבל העיקר לסדר לפי נקודות חשיבות.
ניצה: סדרי עדיפויות?
כן, סדרי עדיפויות, לרצונות, לתשוקות, וגם על ידי מה אפשר להשלים אותם.
אורן: מה פירוש?
אפשר להעביר זאת לסדנה הבאה, אבל שיחשבו, כי לא הכל קשור בגבר, אלא אנחנו ציירנו כאן רצון לקבל של אישה מצויה, טיפוסית, מה הרצונות שלה בכלל. ואז אנחנו נותנים לכך דרגות חשיבות ומציינים לידם מי יכול למלא אותם, על ידי בעלה, על ידי הילדים שלה, על ידי העבודה, או על ידי העולם וכן הלאה. כי לא הכל נופל על הבעל, גם כך הוא לא מבין למה היא דורשת זאת ממנו, אז לפחות שיהיה סדר.
עכשיו אחרי שבררנו את כל הדברים, ברור לנו שלפחות חצי מהדברים הבעל לא יכול להשלים. אלא הילדים, או העבודה, מזג האוויר, לא חשוב מה מפריע לה, זה לא בכוחו, ביכולתו ושגם היא תדע זאת. עכשיו ניגשים לאותם הדברים שהיא בטוחה שהגבר כן חייב או יכול להשלים לה. חלק חייב וחלק יכול. זה כנגד להשפיע על מנת להשפיע, וזה כנגד לקבל על מנת להשפיע. שני חלקים. ואז עוברים לדבר על לצד השני.
אורן: מהו?
הגבר.
אורן: מה רצונו של הגבר?
כן. כאן עשר דקות יספיקו. הגבר הוא חיה מאוד פרימיטיבית, פשוטה, אני מתכוון בחיי משפחה.
אורן: כדאי למקד אותו רק בחיי משפחה? כי לה נתת לדבר חופשי על החיים.
הגבר הוא מאוד פשוט.
אורן: עכשיו עוברים לבובת הגבר, הגברים ידברו. מה אתה שואל אותם?
אני שואל אותם, מה רצונותיכם בכלל בחיים, ובפרט במה האישה מחויבת לכם, מה היא יכולה למלא, מה אתם יכולים למלא רק על ידי האישה?
ניצה: האישה באופן כללי, לא מדברים עליהם, מדברים תמיד בגוף שלישי, על הבובה?
מדברים, מסכמים. ואז מנתחים. הניתוח הוא מאוד פשוט, זה ברור. חוץ ממין, הוא צריך אותו הדבר כמו שהיה לו אצל אמא שלו, שיהיו לו בגדים, אוכל, בקיצור טיפול, אין לו הרבה דרישות. עכשיו דיברנו על השלמה ברמה כביכול גופנית, ארצית, אבל איפה יש כאן השלמה רגשית? שני בני אדם חיים, מצד האישה, אתה יכול למצוא כאן הרבה מאוד דרישות.
אורן: למשל?
שאתה תתעניין במה שקורה לה, שתחזר אחריה, בקיצור שתתן לה תשומת לב. הגבר, תשומת הלב בשבילו מתבטאת בשרות "תביאי את זה, ותביאי את זה" לא אכפת לו. אצלה תשומת הלב מתבטאת בתשומת הלב עצמה.
אורן: מה פירוש?
היא צריכה להרגיש שאתה מתעניין בה, דואג לה, חושב עליה, היא צריכה להרגיש שהיא חשובה בשבילך. זה לא ברור? לגבר זה לא כל כך חשוב, זה נובע מהצורה החיצונית, מפני שהעיניים של הגבר הן כלפי מעלה, ועיניה של אישה הן כלפי הגבר. כך זה בין אבא ואמא עילאין, כך הם ביניהם. הגבר קשור לכתר, לחכמה, והאישה קשורה לחכמה, לגבר, בכך היא מרגישה שהיא תלויה בו, היא מקבלת משם את החיים שלה, את אור החיים, רוח חיים, כוח חיים.
אורן: מה הלאה?
אנחנו מדברים על זוגות מהעולם.
אורן: על הקהל הכי רחב שאתה יכול לדמיין.
כאן השאלה איך אנחנו מעוררים בגבר רצון, כוח, קשר, יחס לאישה, מחוץ למה שהוא רוצה לקבל ממנה כשרות?
אורן: הם מדברים על זה?
לא. עכשיו אני מדבר אליכם. כי אם אין לגבר מטרה עליונה, בשביל מה הוא צריך אותה עם כל ההתחייבות ועם כל הבעיות האלה?
אורן: אז מה בכל זאת עושים אם זה המצב?
אז הוא קונה, משלם לה, הוא עושה זאת בגלל שהוא צריך שרות. בגלל שהוא כזה, אבל לא יותר. האגו שלנו גדל עד כדי כך שאנחנו לא רוצים, בשביל מה לי? אני אשלם עוד 1000 שקל בחודש, ויהיה לי אותו דבר, ינקו לי את הבית, יעשו הכל, בשביל מה אני צריך כאב ראש? זאת הבעיה, כאן המקור של המשבר, אנחנו צריכים לתת לגבר במיוחד מטרה עליונה.
זאת פחות בעיה אצל האישה, היא פשוט נמצאת תחת השפעת כלי התקשורת, ולכן היא "כאילו" לא רוצה להתחתן, "כאילו" לא רוצה משפחה וכולי. הטמטום של הסביבה מבלבל אותה. אבל הגבר באמת נמצא בבעיה, כי אם אין לו מטרה עליונה, בשביל מה לו לקחת את כל הדברים על כתפיו? איזו תועלת יש בכך? הוא יחיה עם משהי, אחר כך יחליף, אחר כך עוד משהי, בשביל מה הוא צריך יותר מזה? וזה מה שקורה.
אורן: ההנחה שלנו היא שהם כבר זוג, הם כבר "תקועים" ביחד והקשר הלא טוב ממרר את חייהם.
אבל מה אתה מבטיח לו, או מה אתה מוכר לו?
ניצה: הוא רוצה שקט נפשי. גבר שאין לו מטרה עליונה פשוט רוצה שיהיה לו שקט נפשי, זה מה שהוא מחפש.
ואז הוא יברח ממנה?
ניצה: לא, הוא רוצה להיות בתוך הזוגיות כי הוא מבין שהזוגיות בכל זאת נותנת לו משהו, הוא בפנים. חלק מרגישים תקועים וחלק לא. אפשר להגיד שחלק אפילו אוהבים את בן הזוג שלהם אבל יש כל כך הרבה קונפליקטים, שבסך הכל הם מחפשים שקט.
אני חושב שמכל הדיבורים האלה שעברנו, הם כבר יבינו יותר זה את זו, קודם בצורה חיצונית, כי הרי לא מדובר עליהם, כך שלא יהיה להם מחסום פנימי לקלוט את הדברים. כי אם מדובר עלי, כבר מראש אני לא שומע, אני שומע רק דברים טובים או משהו נגד כדי לתקוף בחזרה. אם מדברים על בובה, אז אני שומע, "נכון שהוא חמוד?"
אורן: נכון, הבובון לא מזיק.
אני מסכים. אחר כך אומרים לי "אבל תראה,הוא בדיוק כמוך" אבל בינתיים שמעתי, בינתיים הבנתי, בינתיים התחלתי לקשור את הדברים. אני חושב שמזה אפשר לעבור כבר לצורה אישית.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |