כל הדברים הרעים וכל הדברים הטובים שאנחנו מבררים, הם רק כדי לחזק את הנקודה של הייחוד. והיא כל הזמן גדלה, מאיחוד פשוט לחיבור שהולך ומתגבר יותר ויותר
אורן: אז תבאר את זה קצת יותר, זה חדש. תפתח.
איחוד, חיבור, אנחנו משלימים זה את זה עד כדי כך ששום דבר, גם הרע ביותר וגם הטוב ביותר שאני רואה בה ובי, לא נשאר לא ממומש. אנחנו פתאום רואים שכל הבליטות והשקעים שבכל אחד מאיתנו, כל כך מתאימים זה לזה שאנחנו כמו דכר ונוקבא, אחד נכנס לתוך השני ומשלים את השני, כך דבוקים לכל האורך זה לזה. כמו שאנחנו לומדים, שנוקבא נמצאת עם זעיר אנפין דבוקה פנים בפנים בזיווג דלא פסיק בכל עשר הספירות שלהם. היא נכללת בתוך גופו.
אורן: בשפה פשוטה?
כל הדברים הרעים וכל הדברים הטובים שאנחנו מבררים, הם רק כדי לחזק את הנקודה של הייחוד. והיא כל הזמן גדלה, מאיחוד פשוט לחיבור שהולך ומתגבר יותר ויותר.
ואנחנו רואים שבנקודת החיבור הזו יש לנו תכונה חדשה, הרגשה חדשה שלא הייתה קודם. היא משותפת בינינו, היא נמצאת בהרגשה שאנחנו לא יכולים להבדיל מי אני ומי היא, זה נקרא "טיפת הייחוד", כי בטיפה אתה לא יכול להבדיל בין מה שהיה שתי טיפות ונעשו לטיפה אחת. וההרגשה בתוך הטיפה הזאת, היא נקראת "אהבה".
אורן: תסביר בבקשה.
טיפת החיים, או טיפת החיוּת. התכונה הזאת שאנחנו מגלים, או ההרגשה הזאת שאנחנו מגלים בטיפה הזאת, מגיעה אלינו לא מהעולם הזה, בה אנחנו מרגישים את השורש שלנו. יש כאן גורל עליון, כוח עליון שזיווג אותנו, חיבר בינינו והביא אותנו עכשיו באמת לחיבור ולדבקות, זה נקרא "איש ואישה שכינה ביניהם".
אורן: זה נשמע טוב מאוד.
בתנאי שמשתדלים לעשות את העבודה הקשה. לעבודה הקשה הזאת צריכה להיות תמיכה חברתית רחבה. כי לבד בבית אנחנו לא נצליח להתמודד עם זה, וכל הזמן לחזור שוב ושוב, בהתמדה.
אנחנו צריכים תמיכה חברתית, לדעת שגם אחרים עושים את זה, ואנחנו נפגשים איתם, משוחחים על זה. כי אנחנו בני אדם, חיות קטנות, ויש לנו אפשרות להגיע לאיזו נקודת הייחוד הא-לוהי. אין לנו מה להתבייש ולא לפתוח את עצמנו כלפי האחרים, כי לכל אחד במטבח ובחדר השינה קורה אותו דבר.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
יש כאן הרבה רגשות מנוגדים וכל מיני פרטים, ועבודה עם עצמו ועם בן הזוג, כדי לפתוח את עצמו, לעזור אחד לשני
ניצה: האם יש רגעים שבהם זוג יכול להרגיש את נקודת החיבור, אפילו בצורה מאוד קטנה כדי שתהיה לו איזושהי הרגשה על מה אנחנו מדברים?
כן, אין בעיה.
ניצה: איך זה קורה? מתי זה קורה?
אפילו בבירור הראשון בסדנה הראשונה, למה לא? הם צריכים כל פעם לסיים בזה את הסדנה.
ניצה: כל פעם שמסיימים את הסדנה, מסיימים במפגש בנקודת החיבור ומנסים להרגיש מה יש שם בנקודה הזאת?
כן.
ניצה: אילו שאלות אני יכולה לשאול את עצמי או את בן הזוג שלי כדי לפתח את המקום הזה?
זו הרגשה.
ניצה: רק הרגשה.
אין כאן הרבה שאלות, יותר טוב להיות ללא מילים.
אורן: מה קורה כשנכנסים לתוך התמונה האידיאלית הזאת שתיארת עכשיו.
זו לא תמונה אידיאלית, היא רוכבת על בירורים קשים מאוד, על מאבקים פנימיים מאוד לא פשוטים. אין כאן אידיליה, זה לא ורוד, הדברים האלה חייבים לעבור בירור, זו מלחמה פנימית.
אורן: בין מי למי?
בין האדם לבין עצמו, כל אחד לחוד וביניהם יחד, כדי לברר ולעזור זה לזה עם כל הדברים, רק לשם הייחוד הזה.
אורן: לא כל כך הבנתי.
זה דומה לעבודה קשה במפעל, יש לפניך לייצר דבר חדש. ואתה צריך להשקיע את הכוחות והמוח והנשמה כדי לברר את הדברים, ללבן אותם, לחבר אותם נכון. יש כאן הרבה רגשות מנוגדים וכל מיני פרטים, ועבודה עם עצמו ועם בן הזוג, כדי לפתוח את עצמו, לעזור אחד לשני, בקיצור, תיכנסו לזה ותראו כמה שזה לא פשוט.
ומיד יהיו שאלות ובעיות, איך אנחנו מתקדמים, למה נעצרנו פתאום? לא יכולים יותר. אבל העיקר זה כל יום לעשות תרגילים. בצורה אידיאלית יִראו דוגמאות כאלה בטלוויזיה. חוץ מזה, זה לא פותר אותם מהסדנה האישית. אבל יראו את הסדנה בטלוויזיה כדוגמה ועם כל מיני בעיות ווריאציות.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
כל זוג הוא כמו מחוג משני הכיוונים, פלוס ומינוס, אבל יחד הם בונים על עצמם כיסוי, זו יחידה שלמה.
אורן: דיברנו היום על המטרה שאליה בני זוג צריכים לשאוף. נאמר שהם השיגו אותה, אתה יכול לתאר איך נראים החיים של בני זוג שמימשו את המטרה הזאת? במה החיים שלהם שונים מהחיים שלי עכשיו למשל?
הם קודם כל נמצאים כל הזמן בתהליך, עד שכל העולם יגיע לאותה הצורה. פתאום הם מתחילים לגלות שהם נמצאים בקשר אינטגרלי עם כל הזוגות שבעולם, כל זוג בעולם זה כמו דיפול. דיפול זה מבנה בטבע שקשור פלוס ומינוס יחד למערכת אחת. בתוך מצפן יש דיפול, שמסתובב כך או כך, בהתאם למגנט, כי אחד זה פלוס, אחד זה מינוס. אחד זה צפון, ואחד דרום ואז הוא מסתובב. אם אתה מסובב את המצפן, אז הוא כל הזמן מסתובב לכיוון מסוים. אם אתה שם מגנט ליד המצפן, הוא יסתובב לכוון שלו, כי הוא מכוון כל הזמן לקוטב הצפוני
אז כל זוג הוא כמו מחוג משני הכיוונים, פלוס ומינוס, אבל יחד הם בונים על עצמם כיסוי, זו יחידה שלמה. ככה זה קיים בעולם, לא יכול להיות פלוס בלי מינוס, כמו שאנחנו לומדים על אור וחושך, בורא נברא, ועוד. חייב להיות כלי ואור. כך בנוי התא הזוגי.
פתאום אנחנו מגלים, בעולם שלנו, שאנחנו נמצאים בתאים כאלה בגוף אחד שהוא הגוף האמיתי, ואנחנו רק תאים קטנים, "דיפולים" שמתחברים בינינו ותלויים זה בזה. ואז לא יכול להיות שאני אוכל לתקן את עצמי ולחיות חיים אמיתיים בלי שכל האחרים יהיו מתוקנים. כי אני מתחיל לשאוף להרגיש את החיים לא בתוך התא שלי, אלא את החיים של כל הגוף הכללי.
מגיעה אלי הרגשה דרך אותה נקודת הייחוד, ואני מרגיש שיש בה חיסרון. למרות שהגעתי לאיחוד ולשלמות, פתאום אני מגלה את החיסרון באותו איחוד ושלמות. בְמה? יש איחוד יותר גבוה, שלמות יותר גבוהה. ואז אני תלוי בכל העולם.
וזאת בעצם התקווה שלי, שאחרי תיקון התא המשפחתי אנחנו מגיעים לתיקונים יותר רחבים. עד שכל האנושות תיכנס לאט לכל התיקונים הללו, מהתאים הפרטיים שנקראים "משפחה", לתאים יותר מורכבים שנקראים "איברים" של אותו המבנה, עד שנגיע לתיקון המבנה השלם.
אורן: את רוצה לברר עוד משהו, להעלות משהו?
ניצה: אני רוצה להישאר בתמונה הכללית, בהתרשמות.
לבריאות. אז תגיד כמה מילים.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה, תודה לכם שהייתם איתנו. יש לנו הרבה עבודה מאתגרת לעשות, בואו נעשה אותה ביחד ונתחיל לחיות טוב סוף סוף, מגיע לנו. ניפגש פה בשיחות הבאות, עד אז שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
כל אחד משתדל לעזור לשני לקלוט את בן הזוג, להבין אותו, להרגיש אותו, לחיות בו.
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: איתנו באולפן גם ניצה מזוז, שלום ניצה.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו מדברים פה על החיים שלנו, על איך לבנות חיים חדשים וטובים לכל אחד מאיתנו ולכולנו יחד. בשלב הזה של סדרת השיחות, נתמקד במערכת היחסים הזוגית שיש לנו בבית עם בן או בת הזוג, וננסה להבין איך נוכל להשתמש במערכת הזו כמעין מתקן אימונים או מעבדה ביתית, שבה כל אחד מאיתנו יפתח את עצמו, את המודעות שלו ואת יחסו לעצמו ולזולת בצורה חדשה לגמרי. בכל שיחה אנחנו מתקדמים וחושפים עוד ועוד דברים ועוד רעיונות ואט אט נרקמת בפנינו מעין תמונה שבה נראה איך אפשר לפעול בתוך הקשר הזוגי שיש לנו, ולשדרג את עצמנו, את חיינו ואת חיי הסובבים אותנו.
בהמשך לשיחה הקודמת שהייתה לנו, אנחנו רוצים להתמקד בתחילת השיחה הנוכחית, בתהליך הזה, שבו האדם בקשר החדש שדרכו הוא מתפתח עם הזולת, עם בן או בת הזוג, הוא אמור לפתח איזו רגישות או עדינות, כמו לקלוט מהשני את הרצונות והצרכים שלו.
ניצה תציג לנו את הדברים בצורה חדה יותר, עם סימן שאלה שדרכו הרב לייטמן יפַתח את הנושא.
ניצה: מתוך הדברים שנאמרו, אנחנו מבינים שכדי ליצור תקשורת, לבנות קשר בין בני זוג, נראה שהשלב הראשון הוא היכולת להרגיש את הצד האחר. איך נפתח את יכולת ההרגשה של הזולת? איך אצליח להרגיש מישהו אחר ואת רצונותיו בי?
זה יגיע אחרי שנגיע למצב שנרצה לכסות את כל פשעינו ותכונותינו הרעות, בקשר יפה וטוב, באהבה. אז נצטרך לתת איזה ביטוי ליחס שלנו, אז פתאום אהיה זקוק לידיעה ברורה מה טוב לפרטנר שלי? מה הוא אוהב ורוצה ולמה הוא היה מצפה ממני? אני קודם כל מגלה בי חיסרון להשפיע לו ואז כביכול אני נשאר עם השאלה, עם החיסרון החדש, מה אני יכול לתת, במה אני יכול להשפיע לו? עם החיסרון החדש הזה, אני כביכול צריך לבדוק מה הוא היה רוצה ומצפה.
וכאן יש גם נושא לדיון, שבו צריכים להיות פתוחים לגמרי. כל אחד ממש צריך לגלות לשני את מצפוני ליבו, מה הוא רוצה ובאיזו צורה הוא היה רוצה לקבל מהשני את סימני האהבה והיחס שלו. וכאן אנחנו מגיעים כבר לשלב שבו כל אחד משתדל לעזור לשני לקלוט את בן הזוג, להבין אותו, להרגיש אותו, לחיות בו. להרגיש את החסרונות שלו כמו של עצמו ולהרגיש את המילוי שהוא ממלא בתוך החסרונות שלו, כאילו שהם נמצאים בו.
אורן: כל אחד משתדל לעזור לשני לקלוט את בן הזוג, להרגיש אותו, לחיות בו?
כן. זאת אומרת, האהבה נקראת "איחוד". איחוד נעשה על ידי התכללות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |
במקום הרצונות שלי אני רוצה להכניס לתוכי את רצונות השותף שלי.
אורן: מה זו התכללות?
התכללות זו מילה שלא משתמשים בה, כמדומני שהיא בכלל לא נמצאת בלקסיקון. לענייננו, משמעה שאני מתעלה מעל הרצונות שלי, עושה עליהם כביכול צמצום. בצמצום, הכוונה היא לא שאני לא משתמש בהם, אלא שאני לא משתמש בהם להנאה עצמית. ובמקום הרצונות שלי אני רוצה להכניס לתוכי את רצונות השותף שלי. מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, אני רוצה לקלוט אותו פנימה. זאת אומרת, שבחסרונות שלו הוא ימלא לי את אותו מקום שבו היו החסרונות שלי, אני שם את החסרונות שלו למעלה מהחסרונות שלי, את שלי דחיתי כבר למטה. עכשיו אני עובד עם כל היכולת שלי כדי לקלוט את החסרונות שלו ושהם יחיו בי.
בזה אני בונה את דמותו בי. ואז אני עושה חשבון, איך אני יכול להשפיע לו. את החשבונות האלה אני עושה בתוכי עם הדמות שלו שקלטתי, עם החסרונות, עם הרצונות, עם התשוקות, עם כל הציפיות שלו. עם כל זה אני עובד. אחרי שבניתי אצלי את כל הדמות הזאת ועשיתי עליה איזו עבודה, אז אני מבין איך אני צריך להתייחס לזולת. הכול נעשה בצורה הדדית, בדיבור בסדנאות בינינו. כל אחד עוזר לשני, "איש לרעהו יעזורו" בקליטת הדמות שכנגדו.
וכאן אדם מתחיל להתעלות מעל הטבע שלו, לטבע של הזולת. זה נקרא "עזר כנגדו", כשאנחנו עוזרים זה לזה לבנות דמות כזאת. את דמותה של האישה בבעל, ואת דמות הבעל באישה. כל אחד נעשה מורכב משתי דמויות בתוכו, אני ובן הזוג שלי. וודאי שזה משתנה ומתעשר כל הזמן, יותר ויותר אנחנו מלבנים את התכונות והדמויות האלה, ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יודעים איך להתייחס זה לזה. אני דרך הדמות שלה בי, מתייחס אליה והיא דרך הדמות שלי בה, מתייחסת אלי. ואז מגיעים לחיבור.
אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה, שבה נניח פרצוף גלגלתא צריך לעשות קודם כל פרצוף פנימי של ע"ב ואחר כך להתקשר לע"ב, וגם ע"ב מתקשר לגלגלתא. לא לגלגלתא עצמה, אלא לע"ב שבגלגלתא. זאת אומרת, כל פרצוף צריך לבנות בתוכו משהו מתאם עם הפרצוף האחר. החלק המתאם הזה הוא בדיוק אותו פרצוף חיצוני שאליו הוא מתקשר, ונמצא בו. בתוך אמא קיימת דמות של הילד שלה בצורה טבעית ולכן היא יודעת בצורה טבעית איך להתייחס אליו. בצורה הפיזיולוגית זה הרחם שלה וכל הגוף שעובד דרך הרחם כדי לספק כל מה שצריך לעובר, ואחר כך זהו זמן היניקה והטיפול החיצוני, אבל תמיד זה מתוך הדמות שיש בתוך פרצוף אחד כלפי השני.
אנחנו רואים זאת מהמערכת שנקראת אבא ואמא הרוחניים, דרך פרצוף שנקרא "צלם", כמו שכתוב, "בצלם א-לוהים ברא את האדם" , כך על ידי התאמה כזאת יש לנו קשר בין אחד לשני. אחרת הקשר לא נבנה. גם בטכניקה אנחנו תמיד צריכים לבנות איזה מתַאם לקומוניקציה בין חלק אחד לשני. וזה תמיד נעשה כך שבמערכת אחת יש יציאה שבנויה נכון כדי להתחבר לכניסה של הצד השני, ושם יש מערכת כניסה שמתחברת כך ליציאה של הראשון ואז יש ביניהם באמת התקשרות.
אם אנחנו מודעים לזה, אם אנחנו יודעים איך לבנות את הדבר הזה, אז בטוח שבאמת נגיע לקשר הדדי נכון. ומתוך זה שאנחנו מערכות שמשתפרות ומשתנות בכל פעם, עלינו להמשיך בעבודה הזאת כל הזמן. אנחנו בעצם מרגישים את החיים שלנו באותו חיבור, לא בחלקים החיצונים אני והיא, אלא איך שהדמות שלה בי והדמות שלי בה מתחברות ביניהן. יש בי את הדמות שלה ויש בה את הדמות שלי והדמויות האלה, מגיעות בעצם לקשר, עד כדי כך שהן צריכות להיות כאחד. ואנחנו שמשתנים כל הזמן, עובדים כל הזמן על שיפור הדמויות האלה ושיפור הקשר.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |