במקום הרצונות שלי אני רוצה להכניס לתוכי את רצונות השותף שלי.
אורן: מה זו התכללות?
התכללות זו מילה שלא משתמשים בה, כמדומני שהיא בכלל לא נמצאת בלקסיקון. לענייננו, משמעה שאני מתעלה מעל הרצונות שלי, עושה עליהם כביכול צמצום. בצמצום, הכוונה היא לא שאני לא משתמש בהם, אלא שאני לא משתמש בהם להנאה עצמית. ובמקום הרצונות שלי אני רוצה להכניס לתוכי את רצונות השותף שלי. מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, אני רוצה לקלוט אותו פנימה. זאת אומרת, שבחסרונות שלו הוא ימלא לי את אותו מקום שבו היו החסרונות שלי, אני שם את החסרונות שלו למעלה מהחסרונות שלי, את שלי דחיתי כבר למטה. עכשיו אני עובד עם כל היכולת שלי כדי לקלוט את החסרונות שלו ושהם יחיו בי.
בזה אני בונה את דמותו בי. ואז אני עושה חשבון, איך אני יכול להשפיע לו. את החשבונות האלה אני עושה בתוכי עם הדמות שלו שקלטתי, עם החסרונות, עם הרצונות, עם התשוקות, עם כל הציפיות שלו. עם כל זה אני עובד. אחרי שבניתי אצלי את כל הדמות הזאת ועשיתי עליה איזו עבודה, אז אני מבין איך אני צריך להתייחס לזולת. הכול נעשה בצורה הדדית, בדיבור בסדנאות בינינו. כל אחד עוזר לשני, "איש לרעהו יעזורו" בקליטת הדמות שכנגדו.
וכאן אדם מתחיל להתעלות מעל הטבע שלו, לטבע של הזולת. זה נקרא "עזר כנגדו", כשאנחנו עוזרים זה לזה לבנות דמות כזאת. את דמותה של האישה בבעל, ואת דמות הבעל באישה. כל אחד נעשה מורכב משתי דמויות בתוכו, אני ובן הזוג שלי. וודאי שזה משתנה ומתעשר כל הזמן, יותר ויותר אנחנו מלבנים את התכונות והדמויות האלה, ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יודעים איך להתייחס זה לזה. אני דרך הדמות שלה בי, מתייחס אליה והיא דרך הדמות שלי בה, מתייחסת אלי. ואז מגיעים לחיבור.
אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה, שבה נניח פרצוף גלגלתא צריך לעשות קודם כל פרצוף פנימי של ע"ב ואחר כך להתקשר לע"ב, וגם ע"ב מתקשר לגלגלתא. לא לגלגלתא עצמה, אלא לע"ב שבגלגלתא. זאת אומרת, כל פרצוף צריך לבנות בתוכו משהו מתאם עם הפרצוף האחר. החלק המתאם הזה הוא בדיוק אותו פרצוף חיצוני שאליו הוא מתקשר, ונמצא בו. בתוך אמא קיימת דמות של הילד שלה בצורה טבעית ולכן היא יודעת בצורה טבעית איך להתייחס אליו. בצורה הפיזיולוגית זה הרחם שלה וכל הגוף שעובד דרך הרחם כדי לספק כל מה שצריך לעובר, ואחר כך זהו זמן היניקה והטיפול החיצוני, אבל תמיד זה מתוך הדמות שיש בתוך פרצוף אחד כלפי השני.
אנחנו רואים זאת מהמערכת שנקראת אבא ואמא הרוחניים, דרך פרצוף שנקרא "צלם", כמו שכתוב, "בצלם א-לוהים ברא את האדם" , כך על ידי התאמה כזאת יש לנו קשר בין אחד לשני. אחרת הקשר לא נבנה. גם בטכניקה אנחנו תמיד צריכים לבנות איזה מתַאם לקומוניקציה בין חלק אחד לשני. וזה תמיד נעשה כך שבמערכת אחת יש יציאה שבנויה נכון כדי להתחבר לכניסה של הצד השני, ושם יש מערכת כניסה שמתחברת כך ליציאה של הראשון ואז יש ביניהם באמת התקשרות.
אם אנחנו מודעים לזה, אם אנחנו יודעים איך לבנות את הדבר הזה, אז בטוח שבאמת נגיע לקשר הדדי נכון. ומתוך זה שאנחנו מערכות שמשתפרות ומשתנות בכל פעם, עלינו להמשיך בעבודה הזאת כל הזמן. אנחנו בעצם מרגישים את החיים שלנו באותו חיבור, לא בחלקים החיצונים אני והיא, אלא איך שהדמות שלה בי והדמות שלי בה מתחברות ביניהן. יש בי את הדמות שלה ויש בה את הדמות שלי והדמויות האלה, מגיעות בעצם לקשר, עד כדי כך שהן צריכות להיות כאחד. ואנחנו שמשתנים כל הזמן, עובדים כל הזמן על שיפור הדמויות האלה ושיפור הקשר.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.