אני מתייחס אליו בצורה חד צדדית, באהבה, בהשפעה, בצורה הגלויה ביותר.
אורן: אתה אומר פשוט, זה שאתם עכשיו מתיישבים כדי לבנות משהו טוב, זה צריך לשחרר אותך מהלחץ על כל ה"זבל" שיש בך. כי בסך הכל התיישבתם ליצור משהו טוב. מה זה צריך לתת לך?
את נקודת האיחוד, את המטרה, כן, כך אנחנו, התחתנו כאלה והתחלנו לבנות משפחה כשהיינו כאלה. עכשיו אנחנו צריכים להתעלות מעל מי שאנחנו. אז להתעלות אפשר רק בתנאי שאנחנו דורכים על מה שאנחנו נמצאים בו וכך מתעלים. אז צריכים לדעת על מה דורכים, כי התכונות המתוקנות, הן מתוקנות מהרע לטוב. אז קודם אנחנו צריכים לראות את הרע, גילוי הרע זה קודם כל. ואחרי כן "סור מרע" ובסוף "ועשה טוב" . את השלבים האלה חייבים לעבור.
אנחנו לא צריכים ללעוס את השלבים האלה ולאהוב אותם, "למצוץ" וללקק אותם, כל הזמן. לא, אבל לראות אותם כן. וכשבן הזוג שלי מסביר לי איך אני נראה מהצד, זה בשבילי כמו מראה. הגאווה שלי לא עוזרת, את הגאווה אני שם בכלל למטה, אני צריך להתעלות מעל כל ה"זבל" שיש בי. במה יש לי להתגאות? חייבת להיות כאן נקודת אמת, שאני הולך לקראת משהו גדול. חייבת להיות לי כאן חשיבות המטרה כדי לתת חומר דלק, בלי זה ודאי שאני לא אוכל. ואז אני אומר, דעת הסביבה, החברה הגדולה, שהיא תעורר בי את חשיבות המטרה, אותה נקודת האיחוד.
אורן: למה בכך שהשני מגלה לך דברים שליליים על עצמך, אתה מתייחס לזה כאל דבר יקר וחשוב שאתה שמח לקבל אותו?
כי אני מסתיר את הדברים האלה מעצמי, רק בת הזוג יכולה לעזור לי. אני אף פעם לא אגלה את היצר הרע שלי ואף פעם לא אוכל לתקן אותו.
אורן: למה אתה מסתיר?
אני מסתיר כי זה פגם באני שלי, בגאווה שלי, בכבוד שלי. אני אפילו לעצמי לא יכול להגיד שיש בי תכונות רעות כאלה וכאלה, אני תמיד מכסה אותן מיד בתת הכרה אומר לעצמי משהו כמו "אה, לא נורא, בסדר". אני לא חושב על זה, אני שם את התכונות הללו באיזה קופסת פנדורה, בפנים, ולא נוגע בהן. אדם לא רואה את הרע בתוך עצמו, הוא קרוב לליבו. השוחד סוגר את העיניים, סוגר את האופן שבו אני רואה את הדברים. שום דבר אני לא רואה על עצמי. אני כל הזמן, כל החיים נמצא בזה שאני מצדיק את עצמי, ומאשים את השני. כל הזמן אני צריך להרגיש את האחרים פחות ממני. כל העבודה שלי, כל המאמץ שלי בחיים, הוא איך האחרים יהיו פחות ואני אהיה יותר במשהו, כל פעם במשהו אחר, רק במשהו בכל זאת. אחרת אין לי זכות קיום, האגו לא יכול להחזיק אחרת.
ניצה: זה נושא של ביטחון, מה שאתה בעצם מתאר עכשיו. שכל הפעולות שלנו הן כל הזמן כדי להשיג ביטחון, ופה מה שאורן מדבר עליו, פתיחות, זה נראה כאילו שהתנאי לפתיחות מצריך קודם ביטחון בקשר. אני צריכה להיות בטוחה במאה אחוז שלא יעשו שימוש רע בגילוי שלי.
לא איכפת לי, אני מחליט שאני הולך לקראת תכונת ההשפעה ואז זה לא חשוב לי. לא חשוב, פשוט מאוד. אני רוצה לרכוש את תכונת ההשפעה, לצאת מעצמי. זהו. בין אם יש לי בן זוג, בת זוג, ובין אם לא, אני הולך על התרגיל להתעלות מעל עצמי. זהו. ואני חושב שהדוגמה הזאת שאני אתן לשני, היא תהיה כל כך ישרה ופתוחה שהיא לא תאפשר לשני לעשות משהו. לא יהיה לו במה לאחוז כי אני חפץ חסד. מה תעשה לי? או שאת משחקת איתי או שאת לא משחקת. זהו, אני מתייחס לזה כך.
למרות שבן הזוג לא רוצה, תעשה כזה תרגיל, והוא יגיד לך "לא רוצה להיות בסדנה, לא רוצה כלום". תתחיל להתייחס בצורה כזאת, אתה תראה שבזה אתה כובש אותו, הוא לא יוכל לברוח. כי כלפי הפתיחות הזאת והיושר הזה אין מה לעשות.
אורן: מה היית אומר לבן הזוג שלא משתף פעולה.
אני מתייחס אליו בצורה חד צדדית, באהבה, בהשפעה, בצורה הגלויה ביותר. אני נותן לו דוגמה ומספר עליו הכל, ומספר על עצמי הכל בצורה הפתוחה ביותר. נותן לו דוגמה כזאת. נניח שהוא לא מסכים איתי, בסדר, תראה עם מה הוא לא מסכים, האם הוא מסוגל לעמוד נגדי בצורה כזאת. אני לא חושב שיש אדם שיעשה כך, הפושע הכי גדול, יהיה מחויב להתחיל להתמודד עם היושר, עם הגילוי, עם היחס הזה, עם ההשפעה כזאת.
אורן: את זה צריכים עוד לפתח, אבל הזמן שלנו נגמר. זה מעניין, החד צדדיות פה. אתה אומר שהכוח של היושר הפנימי של האחד, יכול להזמין בשני תגובה חיובית בהכרח.
זה בתנאי שהם בכל זאת זוג, הם חיים במשפחה.
אורן: זה ברור, רק בזוג.
נניח שהגבר יֵשב בצד, ושם הוא הרגיש את המשפחה שלו.
אורן: עבודה בזוג.
אם בזוג, זה ילך.
אורן: הזמן שלנו לשיחה הזאת נגמר, תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה, ו"יאללה", נתרגל בבית ושיהיה כל טוב. עד הפעם הבאה להתראות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.