הזבל נמצא בפנים, אבל אנחנו מצפים אותו ממש מבחוץ בצורה כזאת שמדברים ומדברים בצורה יפה, יפה מאוד, על גדלות של כל אחד.
אורן: גמרנו את השלב הזה על שנינו, שנינו הצפנו לפה את כל מה שיש בי, את כל מה שיש בה, ויש לנו כאלה שתי דמויות, כמו רשימה של מכולת.
אנחנו לא צריכים לעשות רשימה. כי אנחנו לא רוצים להיזכר. את כל הפשעים הללו, אנחנו לא רוצים לזכור.
אורן: זה נקרא "פשעים"?
כשאתה אומר "על כל פשעים תכסה אהבה", אלה הפשעים.
כן, אנחנו מוציאים אותם החוצה, כל אחד דיבר מעצמו ועל השני ושני על עצמו ועל הזולת, בקיצור פתחנו את הכול ועשינו את זה מכל הצדדים. עכשיו בסך הכול יש בינינו ערמה גדולה של "זבל". איך אנחנו מתעלים מעליו? אם אנחנו נתחיל להסתכל דרך הזבל הזה, כמו שבדרך כלל אנחנו מסתכלים כך אחד על השני, אז אנחנו רואים רק את "הזבל" שבינינו, ואת השני אנחנו כלל לא רואים.
אז איך אפשר? רק אם אנחנו נתעלה מעליו. ואנחנו לא רק מבטיחים לעצמנו אלא אנחנו עוד יותר מזה, בטוחים שמחר אם אנחנו נעשה את הניתוח הזה, "הזבל" יהיה הרבה יותר גדול. מיום ליום הוא רק גדל, למה לא? אלה החיים, אנחנו מתפתחים.
זאת אומרת, לא צריך לחשוב שאנחנו עושים רק פעם אחת את הניתוח הזה. אבל עכשיו אנחנו עושים תרגיל הפוך. בואו נתעלה מעל "הזבל" הזה. אני רוצה לאהוב את השני, לא כמו שהוא נראה בעיני, אלא הפעם הזבל ירד לי מהעיניים, ואני רואה את השני בעיניים נקיות מהביקורת שלי.
אורן: אנחנו מתחילים תרגיל הפוך. יש ערמת זבל, היא פה, זה היה שלב א'.
אנחנו מורידים אותה. אנחנו מורידים מהשולחן את ערימת הזבל.
אורן: רק תפתח לנו, מה פירוש מורידים, הוא פה?
הוא לא מסתיר לי את השני.
אורן: אז מה זה נקרא "מורידים"? זה לא להוריד את הכוס.
לא, אנחנו דיברנו במשך חצי שעה או אפילו במשך שעתיים, לא חשוב לי כמה, רק כדי שזה לא יישאר בפנים כסוד. וגמרנו את זה.
אורן: כן, זה נקי, הכול.
פתחנו. הקאתי את זה. גמרנו, אני נקי.
אורן: נכון.
עכשיו אני צריך להסתכל עליה, כמו שראיתי אותה באיזה רגע בחיים שהחלטתי, שאני מתחתן איתה. אולי זה לא היה יותר מרגע אחד, אבל את הרגע הזה אני רוצה עכשיו לעצור.
אורן: את הרגע הכי הכי טוב. שהיא הייתה מושלמת.
כשהיא הייתה מושלמת בעיני.
אורן: אני מביא את הרגע הזה.
כן. ואת הרגע הזה אני רוצה לעצור. וזה התרגיל, לעצור את הרגע הזה. ועם זה אנחנו ממשיכים. זה לא הכול, שאני רואה את השני כך. עכשיו, אחרי שמתייצבים בתרגיל הזה, אנחנו מדברים על זה עכשיו, עד כמה שהיא מושלמת ועד כמה שאני מושלם.
ניצה: את זה אני אוהבת.
את אוהבת.
ניצה: כן.
להגיד לו על זה? שאת אוהבת?
ניצה: שהוא יגיד לי.
זה כן. זאת אומרת, שאנחנו מתחילים לכסות את "הזבל" הזה בציפוי שוקולד יפה, עם עוגות, עם וורדים, עם גלידה, עם כל מיני דברים. הזבל נמצא בפנים, אבל אנחנו מצפים אותו ממש מבחוץ בצורה כזאת שמדברים ומדברים בצורה יפה, יפה מאוד, על גדלות של כל אחד.
אורן: מה זה "גדלות"?
"גדלות", הכוונה עד כמה שיש לו נטיות יפות, עד כמה שהיא אישה מיוחדת, דווקא בעלת אישיות מיוחדת, בכל דבר. אתה יכול לדבר כאן על הדברים האינטימיים ביותר בצורה מושלמת. ואתה תראה עד כמה שבאמת זה משפיע עלייך וכשאתה תתייחס אליה, אז היחס, המין וכל דבר ישתנה לגמרי.
זה ברור. זו עבודה, שהכול בא מהמוח. אחרי שמדברים באופן גלוי, ממש עושים תחרות כל אחד אומר לשני, אבל לא שטויות אלא דברים עמוקים שאתם רוצים לגלות בשני, אומרים את הדברים ההפוכים מהביקורת. נותנים ביקורת חיובית לא שלילית.
אורן: אני מדבר עד כמה שהיא אישה מיוחדת, עם נטיות מיוחדות, הכול בשלמות. והיא אומרת אותו דבר עליי. מה הלאה? אני אומר את כל המעלות שאני רואה.
וגם היא.
אורן: ומה בשלב הבא, לא הבנתי.
לא, זה רק ציפוי.
אורן: זה ציפוי של שוקולד על ערמת הזבל.
כן.
אורן: זה שלב ציפוי הזבל בשוקולד.
לא, השוקולד על "הזבל".
חיים חדשים - שיחה 34 - 12.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.