אורן: אני מזכיר לך את הסיטואציה, אני וניצה מייצגים באולפן כתה של חמישה זוגות, אתה המדריך, אנחנו נותנים לך "כרדיט". אם אתה תצליח לארגן אותנו לזה, נצליח, אם לא, לא. אנחנו ביחד אבל זורמים איתך.

בסדר.

אורן: אתמול נתת לנו שיעורי בית לתרגל ואני יכול לומר שבבית שלי, וניצה ספרה שכך גם אצלה, דברנו עם בני הזוג הפרטיים שלנו על הרעיונות שדיברנו פה, ליבָּנו את הדברים קצת, ועולות המון המון שאלות. אנחנו גם מקליטים את השיחה ונותנים לחברים שלנו לשמוע, ואחד החברים אמר לי שגישת המראה שבה אתה אומר כל הזמן להסתכל על השני כמראה שלי.

זה אחד מהתרגילים.

אורן: אתמול זה היה התרגיל המרכזי, ולכן השאלות הן על מה שהיה אתמול. הגישה הזו של המראה, שאני צריך לראות את מה שאני רואה בשני כשיקוף של הפגמים שנמצאים בעצם בתוכי.

לא את הפרצוף שלה אני צריך לראות, אני צריך לראות את מה שלא נראה לי בה נכון וטוב, מושלם, אלה הפגמים שלי שכך מראים לי. לא פיזית.

אורן: ברור. מה שאני לא רואה מושלם בהתנהגות שלה מצביע על פגמים שנמצאים בתוכי.

כן.

אורן: אז החבר שאיתו דברתי על זה אומר שזה כל הזמן כאילו מחזיר אותי פנימה אל תוך עצמי וזה נראה כאילו אני בקשר זוגי, יש לי בן או בת זוג, אבל בעצם התרגיל הזה של המראה כל הזמן סוגר אותי בתוך עצמי. אז זה כאילו דווקא מבודד אותי.

לא, אבל אני לא מבודד.

אורן: זה סוגר אותי כאילו בפנים.

ואני עולה.

אורן: אבל בגלל שזו עבודה אישית, פנימית שלי, אז אין לי פה איזו אינטראקציה איתה. אין לי קשר איתה.

אבל יש החצי השני.

אורן: אז תסביר קצת, מה זה החצי השני?

טוב, נתחיל מאפס, איפסנו את עצמנו. אני מסתכל עליה. אני רואה בה כל מיני ליקויים. אני מתחיל לשייך את הליקויים האלו אליי, "כל הפוסל במומו פוסל". אנחנו צריכים לקחת את הלא סלוגנים האלה שיהיה לנו יותר קל אחר כך לדבר. אז אני חוזר אליי ואומר "זה נמצא בי, אם הייתי מושלם, לא הייתי רואה את זה". מה זאת אומרת? אם הייתי אוהב אותה, אוהב אותה, לא הייתי רואה בה שום פגם. איך זה? כמו שאימא לא רואה בילד. זאת האהבה הטבעית, שהיא לא רואה פגמים. ואפילו אולי היא רואה אותם, אבל היא אוהבת אותם.

חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012

 


שייך לנושאים: נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות

תגובות

להשאיר תגובה

יש להרשם כדי להוסיף תגובות.