אין בין בעל ואישה שום מחיצה, אסור שתהיה מחיצה פנימית
ניצה: הנושא שלנו הוא בעצם השיתוף, כי כשאנחנו מתרְגלים את זה, אז שאלנו את עצמנו מה צריך לשתף, מה לא צריך לשתף, האם יש דברים שאני כן משתפת, האם יש דברים שאני לא משתפת ואז אנחנו עשינו, ואני רוצה לשאול אם עשינו נכון. מה ששיתפנו זה שבעצם אמרנו בקול רם את ההפך. זאת אומרת, אם קודם למשל חשבתי עליו שהוא לא תומך, אמרתי בקול רם "אני תומכת", לא רק בלב, גם ממש בקול רם. שמתי לב שאצלי זה השפיע מאוד, כי ברגע שאמרתי משהו בקול רם, כאילו שהתחייבתי לזה. אם זה רק בפנים, אז אני מהר מאוד מעבירה את זה, וזה מתחלף לי הרבה יותר מהר. האם זה נכון לשתף בצורה כזאת?
כל דבר אפשר לדבר ישר והפוך. לאו דווקא דברים חיוביים, אפשר גם כן לדבר על חולשות.
ניצה: אז בוא קצת תרחיב בעניין השיתוף, כי זה מאוד חשוב הנושא של איך לשתף נכון.
מתאספים חמישה זוגות ומתחילים לדבר ביניהם וכל אחד מספר על עצמו דברים. קודם כל, אין פה שום דבר אינטימי כל כך.
אורן: כאן היא דיברה על השיתוף שעשינו בבית שלנו, בתוך הזוג שלנו. עוד לא שיתפנו בכאלה דברים. בתרגילים שנתת לנו, היא אומרת שהיא שיקפה, היא לא רק עשתה את התרגיל בתוכה, אלא היא גם אמרה לבן הזוג, מה היא מרגישה.
זה נכון במאה אחוז.
אורן: זה כדאי, זה מותר, זה מומלץ?
כדאי הכול. אין בין בעל ואישה שום מחיצה, אסור שתהיה מחיצה פנימית, איפה שאנחנו בתוך תוכנו לפעמים מתביישים או לא רוצים לדבר אפילו עם עצמנו. וכאן אנחנו מדברים כמו פסיכולוגים, אנחנו "ערומים" לגמרי, כי כל אחד ואחד מקבל את עצמו שכך הוא בא מהטבע. כל אחד מסתכל על עצמו מהצד, וגם מסתכל על השני מהצד, אנחנו נמצאים במעבדה ששנינו נמצאים כאן על שולחן המעבדה, ב"שנינו" הכוונה היא, הפנימיות שלי והפנימיות שלה. ואז אנחנו דנים על זה בלי שום בעיה, עד הסוף, ללא שום חשבונות לעתיד ולעבר והכול.
אנחנו רוצים להפוך את כל הדברים הללו של כולנו לאחד. בואו נזרוק את הכול על השולחן, מה לא טוב אצלנו, בתוך כל אחד ואחד, שאנחנו לא רוצים בצורה כזאת להשתתף בהם כמו שזה, זו הביקורתיות שלנו ההדדית. ומה שטוב בינינו, שאנחנו רוצים לשתף בזה את השני, ולפתח את זה. אז בואו נדבר גם על הביקורתיות ההדדית, על הטבע שלנו הרע, ועל הנכונות שלנו להתעלות מעל הטבע הרע ולהגיע להתחברות הטובה, מעליה, מעל כל המערכת הזאת הרעה, גם כאן וגם כאן.
במערכות הרעות האלה שיש בהן ביקורתיות הדדית, אנחנו שונאים זה את זה ובקושי משלימים מחוסר ברירה, אז מה לעשות? יש ילדים, יש בית, יש חובות, יש כל מיני דברים, ומה עושים? סובלים. אבל איך לעשות את החיים הללו לחיים טובים? אז עכשיו אנחנו מדברים בינינו. ואז צריכים לפתוח את הדברים בינינו, את הטבע של האדם, את הרצונות שלו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, קינאה, תאווה, כבוד, שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו.
אורן: אנחנו על זה צריכים לדבר?
גם על זה, על כל דבר. על מה יהיה לכם לדבּר אם לא על העולם הפנימי של כל אחד ואחד, ואחר כך על העולם ההדדי המשותף, שאנחנו בונים בינינו? אז בהתחלה אנחנו מדברים בינינו על טבע האדם המצוי, כדי להתחיל. לכן אמרתי שתדברו קצת על אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, תוסיף לזה שליטה, קנאה, תאווה, כבוד. פסיכולוגיה כאילו.
אורן: אבל זה שלנו בבית, לא באופן כללי?
לא, תתחילו לדבר בכללות, שזה טבע האדם. מה מתוך הטבע הזה של האדם המצוי, במיוחד יש בכל אחד מאיתנו? אז בוא נפתח. אני לא מתבייש, אני לא מפחד. אז אצלי יש כאלה תכונות, חשדות, רצונות, תשוקות, הרגלים, יש את כל הדברים הללו. אני לא מודע לזה. אבל אני צריך לדעת על זה, למה לא? ולפחות אני צריך לדעת איך זה נראה בעיני השותף הקבוע שלי. ואני יחד עם זה גם רואה, עד כמה שאני לא רוצה להסכים עם זה שיש לי או שאין לי, ואני על הכול מדבר בקול רם. עד כמה שאני רוצה מיד כאילו למחוק, להקטין את הדברים האלה, במקום להגדיל.
אז נניח קודם כל מדברים עלי, שאני נמצא על שולחן המעבדה, עם הפנימיות שלי, אתם פותחים את זה ורואים, כאן זה כך, וכאן זה כך, ממש עושים ניתוח.
אורן: שנינו מדברים על הפנימיות שלי, שנינו מסתכלים עלי?
שנינו עלי.
אורן: אני ראשון? היא ראשונה?
זה לא חשוב. ואחרי שנדבר עלי נדבר אותו הדבר על בן זוגי. זה כדי לפתוח קצת את הדברים, שזה יהיה אצלנו פתוח, שאין גבולות ואנחנו מדברים על זה בצורה אובייקטיבית. "אובייקטיבית" זאת אומרת ללא נגיעה עצמית. זה לא ש"זה רע בך או זה טוב בך", זה קיים. כמו שאני בא לרופא, הוא לא מסתכל, אם זה יפה או לא יפה בי, הוא רואה את הבעיה, והוא פותר אותה. אסור לו לראות בי איזה דברים יפים, או לא יפים, הוא מסתכל על זה כמו על חתיכת בשר, כדי לתקן. כך זה צריך להיות. כך גם אנחנו מתייחסים כל אחד לשני.
אורן: כמו שמצלמים מה שיש.
כן.
אורן: מבלי לתת ציון טוב או רע. פשוט מצלמים.
לא, אומרים על הטוב ואומרים על הרע, אומרים על כל דבר ששייך לאדם. אבל לא שיש בזה נגיעה אישית. נניח אני אומר לך, "אתה קמצן". "אני לא ידעתי קודם שאני התחתנתי עם כזה קמצן. וזה מאוד מפריע לי, ואני גם מסבירה לך, שאתה מתקמצן על זה וזה. הלכנו פעם למסעדה, הזמנת אותי כדי לחגוג לי יום הולדת, ובמסעדה הזאת הזמנת סך הכול סלט אחד לשנינו. וזה היה לפני עשר שנים, ומאז כלום, אפילו זה אין."
אורן: אבל הדגשת שצריך להיות אובייקטיביים. והיא מספרת לי על איזו התרשמות מתכונה שהיא רואה בי, קמצנות.
כן.
אורן: והיא נותנת לי דוגמה עסיסית.
כן, אבל היא מספרת לי על זה בצורה שהיא חייבת להציף, כי אתה לא רואה את הדברים האלה.
וכך עוד כמה דוגמאות כאלה "וגם בלילה, כשאתה קם כל הזמן לשירותים שלך, אתה צריך להעיר אותי, אתה לא יכול לעשות את זה בעדינות".
אורן: כן.
ועוד משהו. "אתה קם חמש דקות לפני שאתה צריך לברוח מהבית, ואני חייבת לרוץ ולהכין לך כל מיני טוסטים, ועוד כל מיני דברים". אז היא אומרת את זה, אבל בצורה אובייקטיבית ואתם דנים על זה, היא עוזרת לך להכיר את הרע שבך, זה מצוין.
אורן: אז רק תחדד לי את הדגש שאמרת "אובייקטיבי". מה הפירוש, אני עוד לא בדיוק מבין.
באהבה.
אורן: מה הפירוש "באהבה"?
או לפחות כמו רופא, הרופא שדן איתך על זה. אתה בא אליו, הוא לפני זה שתה כוס קפה עם עוגייה, הוא רשם משהו, אתה מספר לו, הוא מסביר לך מה שיש לך, הוא רופא פסיכולוג.
אורן: כן.
"זה לא טוב בך, וזו תכונה כזאת ותכונה כזאת" וכן הלאה, אתה יוצא ממנו עם לב שבור, והוא ממשיך כך לכתוב משהו, שוב לוקח עוגייה עם קפה.
אורן: בטח, כי הוא לא מעורב איתך רגשית. באת, שמת צ'ק, הלכת, "תבוא מחר עוד פעם".
זה נקרא "אובייקטיבי". שאני מתעלה מעל הנגיעה האישית שלי ומסביר לך מה אני רואה, רק עכשיו בלי לשייך את זה אלי.
אורן: רגע, לאט לאט, כי אנחנו לא פסיכולוגים. אני מתעלה מעל הנגיעה האישית?
בוא ניתן כזאת דוגמה. אתה הולך עכשיו להיכנס לעבודה חדשה. בעבודה החדשה הזאת עכשיו בודקים אותך שבוע ימים, ואתה ממש יושב ואני רואה שאתה מאוד דואג, איך אתה תעבור את הקליטה הזאת. אם תיקלט, כן תתקבל, ואם לא תיקלט, לא תתקבל ובאמת מאוד חשוב לך שיקבלו אותך.
אז עכשיו אני, כאשתך, מספרת לך באהבה בלי קשר אלי, כמו אישה שמכירה את בעלה, את כל הדברים שכדאי לך להיזהר מהם, כי אני חיה איתך, אני רואה את זה, שאתה לא תעשה את הדברים האלה שם. אז אתה מסתכל עלי, למרות שלא נעים לך לשמוע ולא נעים לך לראות אותי בזמן שאני מספרת לך על זה, אבל אתה מתעלה מעל האגו שלך ושומע את הדברים האלה, ואתה לא אומר "לא חשוב, זה יסתדר".
אורן: זה מאוד חשוב.
ואתה לוקח את זה בצורה מאוד רצינית, ואתה מודע לזה ואתה מודה לי, אשתך, על זה שאני כך הכנתי אותך. כי באמת אמרתי, אתה תכין כוס קפה, תראה, אל תזרוק את זה. אתה רוצה לקנח את האף, תעשה את זה בצורה כזאת. כל מיני דברים כאלה. אני אומרת לך את זה באמת לטובתך. אז לא כמו רופא, אלא כמו בן אדם שמשתתף בזה באהבה. מתוך דאגה.
אורן: שנינו פה דואגים לאותו אינטרס, שנינו רוצים שאני אתקבל.
אנחנו רוצים בסופו של דבר להגיע לחיבור.
אורן: בדוגמה שנתת אני רואה שגם האישה וגם הבעל שניהם דואגים שהבעל יתקבל. לכן היא תגיד את זה בעדינות, אבל היא תגיד כל דבר ודבר כדי שהוא לא ייכשל, הוא מבין שהיא לטובתו, כי היא באה לעזור לו. אז ליחס כזה צריך לבוא? אני לא יודע איך נעשה את זה, אבל הבנתי לאן צריך להגיע, בכל אופן היחס הזה נקרא "באהבה".
אמרנו, שבאהבה בשלב הראשון שמים על השולחן פעם ראשונה אותי, אחר כך אותה, וכל אחד אומר מה הוא רואה, באותו יחס כזה של אהבה. נכון? זה השלב הראשון.
כן, עושים ערב כזה. אני בא הביתה, אנחנו פותחים בקבוק יין, יחד עם היין אני אוהב לאכול "סלט יווני", עם פטה ועם טוסטים, ואנחנו יושבים ומדברים יפה, בנחת.
אורן: בנחת. אבל על זה.
עם לגימת יין. מדברים על זה.
אורן: אנחנו מציפים, קודם אותך, אחר כך אותה, וכל אחד אומר לשני.
ואפילו מדליקים נר.
אורן: אחרי שהוא שם, הצפנו. אני מניח שבשלב הראשון היה להיות פה באווירה טובה, יין, נר, שהכול יהיה במצב רגוע.
אבל חשוב לנו להוציא את כל הדברים האלה מעצמנו, כי זה לא סוד. זה לא שכל אחד שומר סוד בפנים בבטן ולא שכל אחד לא רוצה לשמוע מהשני, אלא אנחנו פתוחים. זה לא שכל אחד ערום פיזית. כי פיזית, אתה יכול לצאת לרחוב, ולראות איך זה. אלא האדם "פתח" את עצמו ממש לפני השותף שלו.
אורן: מה הלאה?
אז עכשיו התור של בת הזוג.
חיים חדשים - שיחה 34 - 12.07.12
שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.