אם אני אבנה זוגיות נכונה, אני אוכל להסתדר בכל יתר צורות היחסים
אני לא רואה שיש הבדל גדול בין להכין את האדם לזוגיות נכונה לבין, להכין את האדם לקשר נכון עם בני אדם אחרים. רק שיידע, שמערכת נכונה של יחסים במשפחה היא מערכת נפלאה, כדי להעלות את עצמו לשלב של העולם המתוקן, של העולם החדש שאליו כולם יצטרכו להגיע כדי להצליח בכל הדברים, בעסקים, בכסף וכבוד, בשליטה, במדע, כדי לראות את העולם ולקשור בו קשרים למיניהם במסחר קטן או בינלאומי.
בכלל, המשפחה היא המעבדה הקרובה, הקטנה, הקבועה של האדם, אם הוא רוצה לשנות את עצמו במקצת וכל הזמן לראות איזה עולם נפתח לו אז. אנחנו מדברים על הצורה הפסיכולוגית. כי האדם נמצא כאן כדי לנסות לשנות את היחס של בן זוג אליו, או את היחס שלו אל בן הזוג, זה כמו ניסוי בפיסיקה, בכימיה, הוא משנה את הנתונים ואז בהתאם לכך רואה תופעה. ושוב, משנה נתונים, ורואה תופעות. רק שהנתונים הם ביחס ההדדי ביניהם , במה שהאחד כלפי השני ובמה שהשני כלפי האחד בזוג.
ולכן מלכתחילה כל העולם נבנה כנראה בצורה כזאת, ואם אנחנו מדברים על האבולוציה, על ההתקדמות, על הצורה הסופית שאנחנו צריכים להגיע אליה, בין אם רוצים לבין אם לא רוצים, לטבע יש תכנית וצורה סופית. כנראה שכל החלוקה הזאת למשפחה קטנה, זאת אומרת לזוגיות, ולחלוקה גדולה יותר, עם הקרובים, אבא, אמא, סבא, סבתא משני הצדדים ועוד ועוד, אחר כך עם הסביבה היותר גדולה, שאלה המכירים, אחר כך השכונה או העיר, או האזור שלנו, המדינה, העם, ואחר כך היבשת והעולם, כל העיגולים הללו הם כמו גלים, שהם כולם יוצאים ומתרחבים מהזוגיות. הזוגיות היא במרכז.
ולכן אם אני אבנה זוגיות נכונה, אני אוכל להסתדר בכל יתר צורות היחסים. זה יעזור לי מאוד. אם אני אדע בהתאמנות שלי עם אשתי איך אני בכל מיני צורות היחסים החדשות, משנה את עצמי, ובהתאם לזה איך מגיבה הסביבה, שזאת אשתי בינתיים, אז במקום העבודה, בכל מקום, אני אהיה כבר בטוח איך אני צריך לעבוד עם הסביבה כדי לזכות חזרה ליחס שאותו אני רוצה לקבל בחזרה. וזה מקנה לאדם הצלחה בכל המעגלים שבהם הוא נמצא, וזה בעצם העיקר. אנחנו יודעים, לפי המחקרים, עד כמה שביחסים בינינו בכל המעגלים האלה, תלויים כסף, כבוד, שליטה, הצלחה כללית בחיים, בריאות וכן הלאה. הכל מתחיל מהיחסים הקטנים וממשיך עד ליחסים החברתיים הרחבים, וגם ליחסים בינלאומיים, בין המדינות.
אם יהיו לנו אנשים חדשים שיידעו איך לנהל את עצמם נכון ובהתאם לכך להזמין את היחסים האחרים מאחרים, אנחנו לא ניראה כמו שאנחנו נראים היום, חבורת ילדים שמתקוטטת בחצר, או בארגז החול, כך נראות היום המדינות והיבשות, אלא אנחנו נראה אותם בהתנהגות אחרת. זאת אומרת, הכל בעצם תלוי עד כמה שהאדם יידע לשנות את עצמו. והשינוי הנוח ביותר, הטוב ביותר, הוא שאנחנו יכולים לטפל בזוג, במשפחה, שיעשו את התרגילים ובכך נפתור את כל הבעיה.
ודאי שעם כמות הזוגות שיש היום, לא נצליח לכסות את כל הבעיות שבעולם, כי היום חצי מבני האדם בעולם פחות או יותר נמצאים בגירושין או חיים בבדידות, אבל זו כמות די גדולה ומאוד מאוד משפיעה על כל היתר.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, הטבע, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
כמה שאני משתדל יותר להתעלות בוויתור כלפי בת הזוג, האגו שלי מתגלה בי ומראה לי כל מיני תופעות פנימיות חדשות.
אורן: אני מניח שמתעוררות בך שאלות.
ניצה: כתלמידה שיושבת מולך, קודם כל התעוררה בי תקווה, כי בעצם מה ששמעתי ממך זה שאם אני אעבור את התהליך הזה, את אותה בנייה של האדם שבי, אז אני אצליח בכל תחומי החיים שלי. אני אשפר את הזוגיות שלי וגם את כל מערכות הקשר שלי, ואפילו אני יכולה להבין שהמערכות הזוגיות, או מערכות הקשר שלי, הן סוג של בית ספר בשבילי, שבאמצעותן אני לומדת להתפתח. וזה מאוד מעניין אותי, הייתי מאוד רוצה להמשיך.
זאת אומרת, שאת מוכנה לשמור על הזוגיות, כי שמעת שמכך את לומדת לא רק על הזוגיות, אלא על כל תחומי החיים.
ניצה: בדיוק.
כדאי לך אפילו להשאיר את המשפחה ולהמשיך עם הבעל, באותה המסגרת, כי כאן את קונה תוספת.
ניצה: נכון. כי יש כאן מטרה יותר גבוהה רק מהקשר הזוגי. ברור שזה נותן לי משהו נוסף.
חוץ מזה, את שומעת שזאת בעיה כללית. שזאת לא בעיה בבן או בת הזוג, אלא יש כאן בעיה כללית של תקשורת בינינו, שאנחנו בכל זאת נצטרך לפתור אותה באיזו צורה. ובאמת היחסים במשפחה הם אותה מעבדה שדרכה אפשר ללמוד, איך אני מסדר את היחס שלי עם העולם, ומצליח בכל.
ניצה: השאלה הראשונה שמתעוררת בי כאישה, היא האם יש הבדל בתהליך הפירמוט הזה בין התהליך שהאישה צריכה לעבור לבין התהליך שהגבר צריך לעבור, או האם הם אותו הדבר?
יש הבדלים, אבל אלה הבדלים די פנימיים, ובכל זאת אף אחד לא יבין את השני. אחר כך אנחנו נגיע לרמת התכללות.. אם אנחנו נתחיל בפסיכולוגיה של כל אחד, נתחיל ללמד כל אחד מה קורה אצל השני, אנחנו לא נגמור עם זה, כי אנחנו גם לא יודעים מה קורה. אנחנו רק צריכים לתת לאנשים את הגישה הנכונה לבניית היחסים ביניהם לפי התנאי "על כל פשעים תכסה האהבה".
אנחנו לא רוצים לכסות את הפשעים בינינו, שנאה, גאווה, כבוד, חוסר התחשבות. אלא אם אני רוצה לתקן משהו, לבנות משהו, אני לא צריך לרדת לתקלות, ולהתחיל ללמוד עד כמה כל אחד מאיתנו אגואיסט, כמה כל אחד רע, כמה כל אחד לא רואה את הרע שבו, ורואה את הרע שבשני. לא שהשני רע, אלא גם את האגו שלו הוא מעביר לשני, ושם הוא רואה ומזהה אותו. בתוך עצמי אני לא רואה אותו. זאת אומרת, השני הוא מראה שלי, ובו אני יכול לראות את הצורה של עצמי, שבי אני לא רואה.
יוצא מכך שאני צריך לפתח יחס טוב, יפה, ויתור, אהבה, התחשבות, יחס בוגר, יחס גבוה לשני, ולהניח מראש שהכל נמצא מעל הראייה האמיתית האגואיסטית שלי. זה ממש "על כל פשעים תכסה אהבה", אני מכסה את כל הדברים האלה. למה? כי בכך שאני מתחיל לבנות על ידי תרגילים בינינו, בסדנאות, אני מתחיל לבנות ולפתח בי תכונות חדשות. הן לא חדשות, הן נמצאות, הכל נמצא בתוך האדם, אבל אני מפתח אותן, את מה שלא היה בולט והיה רדום, תכונות טובות, אדיבות, ויתור, הסכמה, יחס. להשתדל להגיע למצב שבו אני אוהב את כל מה שיש בבת הזוג שלי. כמו אמא כלפי הילד שלה, היא לא עושה חשבון, אמנם היא יודעת מה קורה לו, אבל היא אוהבת. בשבילה הוא הכי יפה, הכי מוצלח, הכי טוב, היא מכסה עם האהבה שלה את כל הפשעים, את כל הליקויים שבו.
אז קודם אני לומד לראות זאת כך, אני מתחיל לראות דווקא את היופי שבשני, ולא העתקה מהאגו שלי, כמו שבדרך כלל אני רואה, את הדברים השליליים שבו, זה לא שלו, אלא זה היחס שלי אליו, האגו שלי שאני מקרין עליו, הוא שבונה לי את הצורה השלילית. אני מתחיל ללמוד להיות אובייקטיבי, בלתי תלוי באגו שלי.
ובעזרת "על כל פשעים תכסה אהבה" אני יוצא מעל עצמי, מחוץ לעצמי, לעור שלי, מהגוף שלי, ומתחיל כך להתעלות מעל האגו שלי. אני מתחיל לראות את המציאות החדשה, והיא באמת לגמרי לא רעה. באמת "על כל פשעים תכסה אהבה", ואין פשעים. אבל זה לא בגלל שאני עצמתי את העיניים כמו אמא שאוהבת את הילד שלה באהבה אינסטינקטיבית, אלא מתוך כך שאני נטרלתי את האגו שלי, אני רואה את העולם כעולם טוב. כי דווקא כוח הטוב חיצוני לי וכוח הרע נמצא בתוכי.
ואז נראה שהמציאות מתחלקת לשני חלקים, חלק אחד הוא האני הפנימי, "יצר לב האדם רע מנעוריו", שבאמת כך אני רואה, כי אנחנו התפתחנו לדרגה הזאת. ומחוץ לעצמי אני רואה עולם שכולו טוב.
אני נמצא כאן במעבדה יפה וכמה שאני משתדל יותר להתעלות בוויתור כלפי בת הזוג, האגו שלי מתגלה בי ומראה לי כל מיני תופעות פנימיות חדשות. אני רואה בבת הזוג שלי כל מיני ליקויים, פגמים, וזאת כל הזמן הזדמנות בשבילי לכסות שוב באהבה. לתקן את עצמי יותר, לראות את העולם הטוב והמתוקן יותר. עד שכל האגו שלי מתגלה על ידי הדחפים הפנימיים, ואני מתקן אותו במשך עשרות, מאות ואולי אלפי מקרים כאלה, כשאני מרגיש שוב ושוב איך מתעורר בי זעם, וביקורת על בת הזוג שלי.
כך אני רוכש את השיטה, איך אני בעצם מתייחס לכל דבר שנמצא חיצוני לי. אני רואה שאחרי שעשיתי זאת עם בת הזוג שלי, כלפי האחרים אין לי כל כך מה להוסיף. כי לא עבדתי עליהם, הם השתנו כולם, כי עבדתי על האגו שלי, בעצם עבדתי עם עצמי. ומה שהיה לפנַי היה כמין מראה שהקרינה לי בחזרה את האגו שלי, כדי שאני אראה אותו, כי בעצמי אני לא רואה, אלא רק עליה. וכך בעזרת התכונה הטבעית הזאת שסדרו לנו מהטבע, אנחנו מגיעים לתיקון.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
לחיות יחד, בתנאי שמלכתחילה, מראש אנחנו מבינים שאני מגיע לחיים זוגיים כדי לעלות מעל הטבע שלי.
אני מתחיל לחשוב, שמצד אחד כנראה זה נכון שאנשים היום לא מסוגלים לחיות יחד, ומצד שני הוכנה לנו מצד הטבע הזדמנות כן להיות ולחיות יחד, בתנאי שמלכתחילה, מראש אנחנו מבינים שאני מגיע לחיים זוגיים כדי לעלות מעל הטבע שלי. להצליח, להיות מוכן לכל העולם הגדול שעכשיו מתגלה.
המשפחה, החיים הזוגיים, הם כמו שילד קטן מכין את עצמו בגן הילדים, במשפחה, בבית ספר לחיים הגדולים, כך אנחנו היום במסגרת הזאת שנקראת בית, משפחה, זוגיות, דווקא מכינים את עצמנו כדי לצאת לחיים החדשים. ואין מסגרת יותר מוכנה וטבעית לכך.
האם יש מישהו שמצליח, ששמח היום מכל המערכת משפחתית? אם נבוא ונסביר זאת לכל האנושות ההרוסה, לכולם, אני חושב שאנשים יגלו את הרווח שיהיה להם, וזה ימשוך אותם בכל זאת להיכנס לחיי משפחה. כל מי שאני מדבר איתו היום, אנשים לא רוצים להתחתן מלכתחילה, נמצאים במערכת יחסים זוגית ולא רוצים אותה או שכבר נמצאים בדרך החוצה.
ואם כאן אנחנו נותנים לאדם הסבר עד כמה שדווקא בצורה הזאת הוא יגיע דרך חיי משפחה מתוקנים לחיי חברה ועולם מתוקן ושבלי זה הוא לא יוכל להצליח, הוא יבין. ולכן לא מן הסתם בכל התרבויות הקדומות, החברות הקודמות, בכל אלפי שנות ההתפתחות האנושית, המשפחה הייתה חזקה כל כך, ורק אצלנו עכשיו היא נשברה. זה עוד סימן, חוץ מכל שאר הסימנים, שאנחנו נמצאים במצב שחייבים לתקן את האדם.
אף פעם לא תיקנו את האדם. תיקנו את הסביבה, החברה, הטבע, ועוד כל מיני מערכות, בנינו טכניקה, טכנולוגיה. והיום כבר הגענו למצב שאת כל זה לא צריכים לתקן, זה לא עוזר, ואי אפשר לשנות כלום. אלא הגענו לאדם, לכן גם המשפחה הרוסה בהתאם לכך.
הייתי אומר שבהרבה תחומים, כולל בלימוד שלי, במקצוע שלי, לא כל כך שמחו לקבל אנשים בודדים, אלא רק אלה שנמצאים בחיים מתוקנים, בחיי משפחה, מפני שאז יש להם שוב ושוב הזדמנות לתקן את עצמם במעבדה הפנימית, הקטנה הזאת. ואפשר להבין למה הייתה דרישה כזאת.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
השיטה שאני לומד איך אני מתנהג עם בת הזוג, היא גם אותה שיטה איך להתנהג עם כולם
ניצה: מה השלב הראשון? מאיפה מתחילים?
כמו שבחינוך האינטגרלי, מתחילים מהשכלה וחינוך יחד. יש חלק שצריכים להסביר, מי זה אדם, הבחירה החופשית שלו, איך הוא בונה את היחסים שלו כלפי השני, איך הוא מגלה את האני שלו, האגו שלו, עד כמה הוא שולט עליו, עד כמה הוא רואה את העולם בצורה לא נכונה וכן הלאה. מסבירים ומיד גם עושים תרגילים. וכך במספר הפעלות אנחנו מגיעים לכך שאדם מתחיל להרגיש שדווקא הוא זה שצריך להשתנות.
אני לא חושב שיש כאן הבדל בין היחס לחבר והיחס לבן הזוג, זה לגמרי אותו דבר. כי אנחנו לא לוקחים כאן בחשבון את היחסים האינטימיים בינינו, ההרגלים למיניהם, חובתנו זה לזה. כי היחסים שאנחנו מדברים עליהם אחד כלפי השני, גם הם נמצאים בהתקדמות לאותה רמת היחסים. לא מן הסתם אומרים שהיום כל העולם משפחה אחת. זה משהו מוזר, הוא לא מובן מצד אחד, ומצד שני זה מתבקש מכל הקשרים שמתגלים בינינו בעולם, שאנחנו באמת כמשפחה אחת.
מה זאת אומרת? היחס שאני בונה עם בת הזוג, אותה מערכת היחסים איתה, אני צריך להנהיג עם כולם. ולכן השיטה שאני לומד איך אני מתנהג עם בת הזוג, היא גם אותה שיטה איך להתנהג עם כולם. בעולם המתקרב, בעולם של מחר או כבר של היום, אני אצטרך כך להתייחס לכל אחד ואחד וגם לעולם כולו.
זאת אומרת, כאן אנחנו רואים שכאשר אדם היה קודם אגואיסט ולא היה צריך לשנות את עצמו, אז היו הבדלים גדולים בין היחס לבן זוג, למשפחה גדולה, לעם, לעולם. ואם אנחנו מדברים על זה שאדם מתעלה מעל האגו שלו, ו"על כל הפשעים תכסה האהבה", שהוא צריך לצאת מעצמו ומאחרי העור שלו לראות את העולם, "מאחרי" במשמעות של מעל האגו שלו, אז יוצא שכבר לא חשוב לו למי הוא מתייחס. אלא הבן זוג שלו טוב לו, כי הוא יכול להיות אתו במגע תמידי ולכן מהר ובצורה מועילה, מהירה, הוא עוזר לו לשנות את עצמו. זה הכל.
ניצה: זה מפתיע אותי, כי בשלב הראשון הייתי מצפה שתהיה איזו הבחנה בין זכר ונקבה. כי אני יודעת שזה שני כוחות שונים.
אין כאן.
ניצה: אין הבדל ?
אין הבדל. כאן אנחנו מגיעים פעם ראשונה למצב שהעולם שווה, שכולם שווים. והילד שנמצא במערכת כזאת משתנה על ידי אמצעים משלו, וכן הגדול, הזקן, בעל, אישה, גבר או אישה, נשואים ולא נשואים. צריך רק שיהיה מולם מישהו. אז במשפחה זה טבעי שנמצא את המישהו הזה. ולכן זה הכרחי להתחיל ממשפחות.
ולכן יהיה טוב אם כל משפחה ומשפחה תוכל להרגיש צורך גדול לכך. הבעיה היא להביא אותם לזה, כי הם לא מסוגלים, לא רוצים ולא מעוניינים בכך. הם חושבים שיש בזה איזו מין פגיעה בגבולות שלהם, שנכנסים ביניהם. אז כאן אנחנו צריכים בהסברה הראשונה שקודמת לטפולים ולהכל, רק להגיד להם שהשיטה שלנו לא פותחת קופסה עם כביסה מלוכלכת. אנחנו לא נוגעים בזה בכלל, אנחנו לא שואלים אותם "מה קורה ביניכם במשפחה, אוי ואבוי איך נעשה שינוי, את צריכה קצת לוותר לו והוא צריך לוותר לך". אנחנו בכלל לא שואלים אותם, אנחנו לא נוגעים במה שהיה עד כה. אנחנו מלמדים אותם מכאן והלאה דווקא להתעלות, ואף פעם לא להיכנס לתוך הכביסה.
ניצה: זה מעניין מה שאתה אומר, כי בקורסים אחרים שהשתתפתי אז דווקא אמרו לי שצריך קצת לדבר על הדברים ולפרוק אולי את הכעס ואת המטען. והאמת שכשעשינו את זה, אז זה גם נתן איזו הרגשה של הקלה, זה שחרר איזה מטען.
לכמה זמן?
ניצה: לא להרבה זמן. אבל באותו רגע זה נותן איזו הקלה.
נכון.
ניצה: אני זוכרת שזה לפחות נתן לי איזו תחושה שאחרי שדברתי על זה אז הייתי מוכנה עכשיו להקשיב. כי לפני זה הייתי כל כך מלאה בעצמי שלא הייתי מסוגלת להקשיב.
זה כמו אחרי בכי.
ניצה: כן נכון, משהו כזה. השאלה היא איך אני אצליח לעלות מעל זה, כי בהרגשה הראשונית שלי אני קודם רוצה לפרוק איזה מטען.
לא צריך לפרוק. כתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".כמה שהפשעים האלה גדולים, האהבה תהיה עוד יותר גבוהה מהם, יותר גדולה. זאת אומרת, דווקא הפשעים האלה עוזרים לי לבנות אהבה. ואם לא יהיו פשעים, אז גם אהבה לא תהיה בת תוקף. זאת אומרת, אני חייב לשמור את כל הפשעים האלה. לא שאני כל הזמן משתדל לזכור אותם, הרי הם יתגלו, אני לא צריך לדאוג להם, אבל אני לא מוחק, אני לא פורק, אני ממש נמצא במה שהם. יש לי משאית מלאה עם כל הפשעים של בן הזוג, ואני על פניה מכסה אותם ואני מתקרבת אליו. ואז יש לי אהבה גדולה מעל כל המטען הזה.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
בשיטה הזאת שאני מכסה את האגו, אני קונה כוח חדש שנקרא "אהבה", קשר, התחברות עם כל יתר העולם
ניצה: זה מאוד מעניין ומאוד שונה מהגישות האחרות שהכרתי, כי בגישה אחרת היו קוראים לזה אולי "הדחקה". כאילו אני לא מעלה את זה אלא מדחיקה את זה הצידה.
נכון. כי אנחנו לא מסוגלים לשבור ובמשהו לשנות את הטבע שלנו. אנחנו כבר יודעים שיש לנו תכונות מהטבע, כך נולדנו, והן נשארות. יש לנו כל מיני דחפים שגם הם מהטבע, כך אנחנו התפתחנו, אלא רק משך הזמן הם יצאו והתגלו מתוכנו, וגם הם נשארים. מי שהיה כך יישאר כך, ובוא נרים ידיים ונפסיק פשוט להיות דון קישוטים. אי אפשר שום דבר לעשות עם הטבע של האדם.
אפשר רק להקל באמצעות הבירור בשביל מה אנחנו כך ולמה, לאיזה צורך, לאיזו מטרה אנחנו נבראנו כל כך רעים, הגרועים מכל החיות, הבהמות והיצורים בעולם. למה זה כך? כי אנחנו עם היכולות שלנו, עם המוח החזק, עם ההסתכלות שלנו על עבר, הווה, עתיד, עם כל הטכניקה והטכנולוגיה שפיתחנו, אנחנו פתאום מגיעים לעולם שאנחנו לא מצליחים לעשות בו כלום, וזאת מפני שאנחנו, בגלל האגו שלנו, לא יכולים להיכנס לחיבור הנכון. אז התשובה מתבקשת כאן היא, שדווקא נגלה את האגו הזה עם כל הדברים הרעים שבו, הרי הוא יתגלה, ובואו נדאג רק לקשר מעליו.
הקשר מעליו הוא נקרא "אהבה". אם אנחנו לא מגלים את הרע שבינינו, אין אהבה. זה מה שאנחנו צריכים להבין. מה שאנחנו חושבים בינינו שזה אהבה זה סתם, זה איזו מין סימפטיה, איזו מין משיכה הדדית שהיא כולה הורמונאלית. היא לא בוגרת, אדם לא מפתח יחס יפה ובוגר לשני, שלמרות שהוא כך נראה לי, למרות שאני כך נראה לעצמי, זה הכל נראה וזה הכל במכוון.
אנחנו בעצם כאן מתחילים להרגיש גם יחס חדש להטבע. כי מי נותן לי כל התרגילים האלה? לא את כבת זוג שלי. אני מתחיל להרגיש שהטבע בתהליך האבולוציוני, ההתפתחותי הזה שעברתי, בכוונה אחרי כל התהליך שפיתח דומם, צומח, חי ואדם, פיתח דווקא בתוך האדם את האגו הזה הגדול כדי להביא אותו עכשיו להמשך התהליך, שהאדם יתגבר על האגו הזה, יכסה על ה"פשעים" האלה מה שנקרא, ויגיע על ידי התכונה החדשה שהוא עכשיו בונה, ליחס חדש, לראייה חדשה, להסתכלות חדשה, לעולם חדש.
זאת אומרת יש כאן לא סתם זוגיות יפה, לעשות חיים חדשים יפים, לא חיי חברה יפה חדשה, אלא בשיטה הזאת שאני מכסה את האגו, אני קונה כוח חדש שנקרא "אהבה", קשר, קומוניקציה, התחברות עם כל יתר העולם, והעולם בזה נעשה שלי. זאת אומרת אני קונה בזה כוחות, חכמה, עוצמה של כל העולם, כי אני מתחבר. בצורת האהבה אני נעשה אחד עם העולם החיצון. אם קודם הייתי כל הזמן בניגוד אליו, אני עכשיו נעשה יחד עימו.
אני בזה רוכש דווקא את העולם ואז אני מתחיל להבין "אני רציתי לרכוש את העולם רק בצורה שטותית שאני חשבתי שאני אכופף אותו כלפיי, ואז ראיתי שזה בלתי אפשרי ועזבתי ונכנסתי לייאוש, ועכשיו אני רואה שהייתי טיפש קטן. ולרכוש את העולם אני יכול דווקא בצורה כזאת, באהבה מעל כל הפשעים, מעל כל הדחיות, שאני עולה מעל כל הדחפים הפנימיים שלי, ואז אני דווקא מתקשר אליו, דווקא מזה אני לומד איך לנהל אותו, איך לרכוש אותו. איך ממש לחיות ולשלוט בו אבל כבר ביחס של אהבה. אבל מה זה חשוב העולם הוא שלי."
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |