אני צריך להפוך את התוכנה הזאת מהרע לטוב. היצר נשאר אותו יצר, אלא צריך להפוך את שיטת השימוש שבו
אורן: בכל השיחות האחרונות שנתת לנו מאז שהתחלת לדבר על להסתכל על האחר כמראה שלי, למשל אמרת משפט בשיחה הקודמת שלנו, "אני צריך להתייחס לכך שכוח הטוב נמצא מחוץ לי, וכוח הרע נמצא בתוכי". דיברת על כך ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" . יש פה משהו שקצת לא נוח לי איתו, אבל גם לא בדיוק תפסתי.
אני מבין אותך, זו בעיה בתפיסת האדם את עצמו ואת העולם. כי נראה לנו שהעולם מקולקל ושאנחנו מתוקנים. זו הצורה הטבעית שכך אנחנו תופסים. כי אנחנו דואגים לעצמנו, אנחנו חושבים שיהיה לנו טוב, אנחנו מסתכלים על הכול, איך אני יכול להשתמש בכל מה שיש להטיב למצבי. כל הזמן זו הדאגה שלי, איך להטיב למצבי על ידי זה וזה, וכך וכך, אם אני אשב כך או אשב כך. כל הזמן הדאגה היא המנוע שעובד בי. התוכנה הפנימית הזאת שכל הזמן כך היא מכוּונת, היא נקראת האגו שלנו.
התוכנה הזאת שכך עובדת בי, שמכוונת אותי ברצונות ובמחשבות ובכל מה שאני, לנצל את הכול לטובתי, כביכול לטובתי, אבל כך אני מרגיש, התוכנה הזאת נקראת האגו. זאת אומרת, האגו זה לא סתם משהו, אלא הוא תוכנה כמו במחשב, שלפיה אני לא יודע את עצמי. אני יודע את עצמי אחרי שכל היכולות, כל היוצרות, כל התכונות, כל היכולת המחשבתית, הרצונית, כל אשר בי הוא כמו חומרת מחשב שהכניסו בו אחר כך תוכנה לדאוג לעצמו כל הזמן, למלאות את עצמו.
אורן: מה החוֹמרה ומה התוכנה?
החומרה היא כל התכונות שלי, שהן בעצמן לא רע ולא טוב. אחר כך באה התוכנה, התכנית לפיה אתה חייב להשתמש בכל הנתונים שלך לטובתך, וגם לרעת הזולת, כי בזאת תרגיש את עצמך בצורה יותר גבוהה. זה האגו שלנו. על זה אנחנו צריכים לדבר, מהו האגו. זה נושא גדול מאוד ורחב, זה היצר הרע מה שנקרא. זאת אומרת, יש יצר ויש רע. היצר הוא החומרה, הרע הוא התוכנה.
אני צריך להפוך את התוכנה הזאת מהרע לטוב. היצר נשאר אותו יצר, אלא צריך להפוך את שיטת השימוש שבו, בהיצר. במקום כל הזמן לטובת עצמי, לראות שבזאת אני גורם בסופו של דבר רע לעצמי. הוא הרי יצר רע ממש, כי לעצמי הוא רע. ובזה שאני מתחיל על ידי הסביבה להפוך אותו ליחס הטוב לאחרים, באמת בזה אני עושה טוב לעצמי.
מה קורה כאן, האם בכך שאני מתייחס לזולת טוב, גם לי טוב? וכשמתייחס לזולת רע, גם לי רע ? מה מזה אני מתחיל להרגיש, לְמה אני מתחיל להתקרב? לכך שהזולת ואני זה אותו הדבר. זה כמו שאימא מרגישה כלפי הילד שלה. פשוט מאוד. זה מקרב בינינו עד כדי כך שאנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כשייכים לגוף אחד. "גוף אחד", הכוונה היא מערכת יחסים כזאת שאנחנו כבר לא נבדלים זה מזה. אנחנו לא מבדילים בין מה שקורה לו ולי.
לא רק זוג נעשה כאחד, אלא כל האנושות הופכת להיות כמשפחה אחת. זה לעתיד לבוא, אבל בכל זאת כאן אנחנו רואים את הגישה הזאת.
אורן: זה נשמע מאוד מאוד עמוק.
כל זה הוא פסיכולוגיה בלבד.
חיים חדשים - שיחה 32 – 11.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.