אין כאן הבדל למי אני מתייחס כי אני משנה את עצמי - הגענו לאיזו אינטגרליות כזאת, למבט כללי.
אורן: שלושתנו התכנסנו כדי לדבר על הדבר הכי חשוב לנו בחיים, הקשר שלנו עם הסובבים אותנו. בסדרת השיחות הזו אנחנו מנסים לאט לאט לעבור על כל התחומים שבהם יש לנו מערכות יחסים בחיים ולנסות להבין איך אפשר לבנות אותם היום בצורה טובה יותר, משופרת יותר. בסדרת השיחות הראשונה אנחנו מתמקדים בקשר הזוגי. בשיחה הקודמת נגענו בכך ש"על כל פשעים תכסה אהבה" , כשם קוד.
והסיטואציה שאליה אנחנו רוצים להיכנס כדי לייצר תכנים שיהיו מעניינים ואנשים באמת יוכלו להשתמש בהם, זו מעין סימולציה כזו שבה אני וניצה מדמים עבורך בני זוג, כשאנחנו מייצגים כיתה של חמישה בני זוג, חמישה גברים, חמש נשים שהם גם בני זוג בעצמם. ניצה לצורך העניין פה בשם כל הנשים בכיתה, חמש הנשים, ואני בשם כל הגברים. ומטרתנו כמו שהגדרנו בשיחה הקודמת, לבוא עם ראש פתוח, עם גישה חדשה בכלל לכל הנושא של זוגיות. הבנו שלפי תפיסתך, אי אפשר לתת לאדם טיפ פסיכולוגי קטן שהוא ירוץ ליישם בבית ובזה נגמרה העבודה והחיים יהפכו להיות שמחה וצהלה. זה לא עובד, כולנו ראינו את זה, אנחנו גם מכירים את זה מהחיים ואחוזי הגירושים מעידים על כך יותר טוב מכל דבר שנסביר.
ולכן כאן בקורס אנחנו לומדים גישה חדשה בכלל, לחיים בכלל, לזוגיות ולכל דבר שיש לנו בחיים. דיברנו על כך שעלינו לראות את השני כמראה וכולי.
הייתי אומר שהגענו לסיכום, שגם התפתחות האדם, וגם התפתחות המשפחה והתפתחות העולם הביאו אותנו להכרחיות להשתנות. אנחנו לא מחכים להשתנות על ידי הטבע, או אחד על ידי השני, או על ידי החברה, הממשלה, או כל מיני רשויות, אלא עכשיו הבעיה בתוך האדם עצמו, לכן הוא צריך להשתנות ובזה הוא ממש משנה את העולם שלו. ובזה אין הבדל, אם אני עושה זאת בתוך המשפחה, באותה מידה אני משנה את היחס שלי גם לכל יתר מערכות, כי אני משנה את עצמי. ולכן אין כאן הבדל למי אני מתייחס, לחיים המתוקנים בתוך המשפחה, לחיים המתוקנים בתוך החברה, או לחיים מתוקנים בעולם כולו. זאת אומרת, הגענו לאיזו אינטגרליות כזאת, למבט כללי.
חיים חדשים - שיחה 32 – 11.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אני ובן הזוג נמצאים כאן כמו במעבדה קטנה שבה שני אגואיסטים משתדלים להשתמש נכון באותו אגו שהתפתח בנו
ניצה: אני כמו אישה, אוהבת כלים פרקטיים. מכל מה שאמרת בפעם הקודמת תפס אותי מאוד חזק הנושא של המראה, ואז החלטתי לעשות לעצמי משחק כזה. במהלך כל השבוע שיחקתי עם עצמי והסתכלתי, כי זכרתי שאמרת שבעצם אני מקרינה את האגו שלי על הצד השני. ואז נתקלתי במצבים מסוימים, לדוגמא שמתי לב שפתאום כעסתי על בן הזוג שלי כי הרגשתי שהוא לא מעריך אותי.
ואז אמרתי לעצמי, רגע מה זה אומר, שאני לא מעריכה את עצמי או שאני לא מעריכה אותו? המראה ככה פתאום התחילה לבלבל אותי. מה קורה פה? איך אני משתמשת במראה הזאת כדי לבחון באמת מצבים כאלה בחיים?
למה את דורשת שהוא יעריך אותך יותר? האגו שלך דורש את המילוי הזה. נכון?
ניצה: נכון.
ואם אנחנו מתעלים מעל האגו ולא דורשים את זה, מה אנחנו מרוויחים? קודם כל אנחנו מרוויחים בזה שאנחנו באמת לא סובלים מכך שהוא לא מעריך. שנית, בזה אני מתחיל לקנות תכונה חדשה, נניח מעל אותה דרישה בכבוד, בשליטה, אנחנו מתחילים לגלות תכונה כנגד תכונה. כשאני מתגבר על איזו תכונה אגואיסטית ומתחיל להתעלות מעליה, אני מקבל תכונה הפוכה ממנה ובזה אני כבר רכשתי כלי חדש, יחס חדש לעולם.
נניח אני דורש מהשני שיכבד אותי, או שאני דורש תשומת לב, וכדומה, כאן אני לא דורש את זה. אני מתחיל להיות כביכול יותר צנוע בדרישות. אני מתחיל לראות באמת שהיחס של השני אליי, יהיה איך שיהיה, אם אני מסתכל בצורה אובייקטיבית, יכול להיות שהיחס שלו מספיק ונורמאלי ורק הדרישות שלי מטעם האגו שלי, הן כאלה. אם אני אוותר, אצמצם את כל הדרישות האגואיסטיות שלי, בתשומת לב, זה בעיקר בתשומת לב, התחשבות, הבטחה, נניח שהבטיח משהו ולא כל כך קיים, כך נראה לי, ושוב ושוב הוא עשה אותם "פשעים" כביכול, נניח באי סדר בבית, בהתחשבות בכל מיני דברים, אין סימני אהבה מצידו , סימנים של יחס אליי.
אני מקטינה את הדברים הללו, אני עובדת קשה על זה, כי בשבילי זה מאוד חשוב, ובטבע של האישה חשוב מספר הפעמים שהוא מתקשר, עד כמה הוא מחזר אחריה, ובכל זאת במשך השנים רואים שכל הדברים האלה נעלמים מהיחסים, אז כאן אני לא עושה עם זה חשבון. האם בזה אני כאילו מבטל את הקשר בינינו? כי ביחסים בינינו זה דבר מאוד חשוב, בזה שאני עכשיו לא דורשת את זה, אלא מעלה את עצמי מעל הדרישות האלה, האם בזה שאני עכשיו אתייחס אליו באהבה ללא דרישות, נניח כמו אמא לילד שלה, קודם כל אהבה. ואפילו אם יש מצידו "פשעים" למרות שאני מתעלה מעל עצמי, אז "על כל פשעים תכסה אהבה".
מה אני גורמת לו בזה? אני נותנת לו דוגמה. אנחנו מדברים על בן זוג שנכנס לחינוך אינטגרלי. אני יוצרת אצלו נכונות לקבל אותו יחס ממנו. זאת אומרת, יש כאן כבר הזמנה ליחסים חדשים. כך אני בעצם פותחת את עצמי לקבלת יחס חדש ממנו. אני עכשיו בודקת איך הוא מתייחס אלי, לא במישור האגואיסטי, אלא עד כמה שנינו מפתחים יחסים מעל האגו בצורה הדדית, עד כמה כל אחד יכול לתמוך בשני בדרך הזו, וכך לעזור לשני, נניח האישה עוזרת לגבר להתעלות מעל האגו שלו. אני משתדלת ומדברת על זה עם בן זוג, עד כמה החיים יהיו טובים אם נתעלה מעל הדחפים הטבעיים האגואיסטיים האלה.
הדוגמה הזאת שאנחנו תומכים זה בזה בצורה הדדית, נותנת לנו התעלות כזאת שכל אחד ואחד מתחיל מתוך זה לגשת גם לעולם בצורה יפה, בריאה, בוויתור, כך שכל פעם אני מסתכל על העולם כמו על משהו מושלם לעומתי. ובזה יכול להיות שאני קונה ראייה חדשה, שאני באמת מתחיל לראות את העולם כטבע המושלם, כטבע המושלם.
ובאמת לא רק בת הזוג שלי או בן הזוג שלי, אלא כל העולם הוא כמו מראה שלי, כל העולם. יש כאן תרגול פסיכולוגי, הייתי אומר שיטה פסיכולוגית עליונה להעלות את האדם לתפיסת המציאות, לתפיסת העולם, לתפיסת הזוגיות והמשפחה שלא הייתה לנו קודם. ודאי שאנחנו צריכים לתרגל זאת קודם במשפחה, ונקווה שכך נעשה בהרבה משפחות ודרך זה נגיע לעולם חדש, ליחסים חדשים.
זה חייב להיעשות בצורה הדדית, אנחנו צריכים להבין שאנחנו, אני ובן הזוג נמצאים כאן כמו במעבדה קטנה שבה שני אגואיסטים משתדלים להשתמש נכון באותו אגו שהתפתח בנו, שבדורנו הורס את הכל. אנחנו רוצים להשתמש באגו הזה, להפוך אותו למנוף שמעליו אנחנו בונים יחסים בריאים שבהם אפשר להמשיך את החיים. אחרת אנחנו מגיעים רק להרס.
חיים חדשים - שיחה 32 – 11.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו נמצאים יחד כשותפים, נגד האגו המשותף שלנו. יש לנו שונא אחד, שנקרא לו ביחד ה"נחש"
ניצה: נניח שאת המטרה הכללית אני מבינה, הכיוון ברור לי, אני רוצה להבין עכשיו איך אני מיישמת את זה בחיי היומיום שלי? נניח כשאני רואה שבן הזוג שלי לא מעריך אותי, אז מה אני לומדת מזה על עצמי, שחסרה לי הערכה? מה אני עושה עם ההרגשה הזאת? אני שמה אותה בצד ומעליה.
רב: לא, את לא שמה בצד, אלא מעליה.
ניצה: מה אני עושה עם זה?
רב: את משתדלת להתעלות מעל זה.
ניצה: איזו פעולה אני עושה כדי להתעלות?
פעולה פנימית.
ניצה: איך עושים זאת?
בונה אליו יחס כאילו שקיבלת ממנו אהבה חלוטה.
ניצה: זאת אומרת, שהוא בכלל לא יודע מה אני מרגישה.
לא.
ניצה: אני לא משתפת אותו במה אני מרגישה?
כן, ודאי שאת יכולה לדבר איתו.
ניצה: ומה אני אומרת לו לדוגמה?
תאמרי לו, שאת בצורה האגואיסטית הטבעית מרגישה שחסרה לך אהבה ויחס ממנו. שהוא לא מחזר אחריך כמו פעם, לא מביא לך פרחים, אין מצדו סימנים של התעניינות. החיים שלנו הם כבר לא כמו של זוג צעיר, כשהיינו נהנים זה מזו, מבלים יחד, אלא שכל אחד נמצא בפינה שלו עכשיו. והדרישות שלי הן גדולות ורחבות בכל השטח של היחסים שבינינו. אני לא רוצה ממך שום דבר, מלבד יחס, אני רק רוצה שנתחיל יחד להתייחס בדרישות כל אחד לעצמו, ולא בדרישות האחד לשני, שכל מה שאני רואה כחיסרון בשני אני אראה כחיסרון בי. סוג של תרגיל פסיכולוגי.
ואז אני רואה את השני כמושלם ואת עצמי כלא מושלם, ואז מעל כל הפגמים שבי אני משתדל להתייחס לשני כאילו שהוא נמצא במצב המתוקן והמושלם ביותר, וכך למרות כל מה שקורה, אני מתייחס באהבה בלבד. שוב כמו אמא לילד או ככתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".
ואותו דבר אני דורש ממנו. מפני שהיחס שלו אלי יחזק את היחס שלי אליו. אני צריך לקבל גם מהשני דוגמה טובה ונכונה, שהוא מתייחס בעבודה הזאת מעל האגו, למאמצים האלה שאנחנו עושים מעל האגו, בצורה רצינית, שהוא ייתן לי דוגמה. ככל שהוא ייתן לי דוגמה שהוא נמצא מעל האגו הוא יהיה מוערך בעיניי, הוא יהיה חשוב בעיניי, אני אכבד אותו. וזה ייתן לי כוח לעשות אותו דבר כלפיו.
זאת אומרת, מצד אחד, אני צריך לראות אותו כגבוה, שהוא נותן לי דוגמה יפה, כשהוא מתגבר על הדחפים שלו, במיוחד בזמן שאני נחלש במשהו, והאגו שלי מושך אותי ב"רגליים", ולא נותן לי להתעלות מעליו. מצד שני, אני תמיד דואגת לכך שגם אני אתן לו דוגמה, שגם לו יהיה כוח לבצע כלפי את הפעולות האלה, כמו שנאמר "על כל פשעים תכסה אהבה". וכך אנחנו נעשים כדוגמה האחד לשני. כל אחד משתדל להיות כמורה כלפי השני, וכל אחד משתדל להיות כתלמיד של השני, פעם להיות גבוה ופעם נמוך. וכך אנחנו תומכים האחד בשני. זהו כבר הקשר הנכון, ההדדי, השווה, שבו מתגלה התלות ההדדית.
ואז בכל פעם אנחנו צריכים לברר בינינו מה אנחנו מרוויחים ביחד. אנחנו מרוויחים שטח משותף. את מערכת היחסים החדשה בינינו, בוויתור של כל אחד כלפי השני, כאילו "ויתור" כלפי השני, בהתגברות של כל אחד על עצמו, אנחנו מגיעים למערכת יחסים בגובה חדש של האהבה ההדדית ומתחתיה יש את הדרישות ההדדיות. ואנחנו לא מוחקים אותן, אלא בונים כל פעם שלב חדש מעל. והאגו שלנו בכל פעם נמצא בדחפים הפנימיים שלנו, ונותן לנו כל הזמן חומר לעבודה.
אז יוצא שאנחנו כל הזמן מתחילים מכך שאנחנו מרגישים תלות הדדית. אני חייב ממנו כל פעם חיזוק, דוגמה לצורה שהוא מתגבר, והוא גם צריך את זה ממני. זאת אומרת, אנחנו נמצאים יחד כשותפים, נגד האגו המשותף שלנו. יש לנו שונא אחד, שנקרא לו ביחד ה"נחש", שאנחנו צריכים להתמודד עמו, ואז אנחנו מתחילים להתקרב ביננו, אל מול האגו הזה, וזה מה שמחבר אותנו לאחד.
חיים חדשים - שיחה 32 – 11.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
נעשה סדנאות בין הזוגות, כשכל זוג הוא יחידה אחת. מספיקים לנו חמישה זוגות
ניצה: אני מרגישה שאני חייבת לעשות הרבה תרגילים. זה מאוד יפה, אבל איך אתרגל את זה ביום יום?
אבל קודם כל אנחנו רואים שיש כאן מעבדה, חומר מלא לעבודה, כי האגו שלנו כל הזמן יתעורר.
ניצה: ובכל פעם הוא יציף לנו אתגרים חדשים, כל פעם מחדש.
כן. ואנחנו נצטרך כל פעם להיות יותר מתוחכמים, חזקים וחכמים. ואיך עושים זאת? הרי לנו אין כוח, אנחנו שוכחים, אנחנו יכולים בכל רגע ליפול שוב מרמת האהבה לרמת השנאה וזהו. מה אנחנו צריכים? אנחנו לא יכולים להיות אדם וחווה בלבד, כנגד הנחש. הכוח המשותף של שנינו לא מספיק לנו. אין לנו כוח לעשות את זה. אנחנו צריכים עוד זוגות כמונו, כדי שאנחנו נקבל מהם חיזוק, ודוגמה. שנסתכל שנינו, אני והוא כאחד, נסתכל עליהם איך הם עוזרים זה לזה, והם יסבירו לנו, כיצד מתייחסים, וכיצד מתחלקים בכל העבודה הזאת.
נעשה סדנאות בין הזוגות, כשכל זוג הוא יחידה אחת. מספיקים לנו חמישה זוגות, למרות שאפשר יותר, אבל כך יהיה לנו יותר קל. חמישה זוגות הם כמו חמש יחידות. ואז נתחיל לעבוד זה מול זה, עד כמה שאנחנו יכולים לחזק את עצמנו כל אחד כלפי השני. אנחנו רואים כמה שאנחנו עולים, או יורדים, ואיך הדבר קורה אצלם, ואיך זה קורה אצלנו. אנחנו מקבלים מהם הערכה כמה שהם מצליחים, ואנחנו גם נותנים להם דוגמה, בדיוק כמו בשיטה שמלמדת חכמת הקבלה, זה נקרא "איש את רעהו יעזרו" .
וכך אנחנו מגיעים למצב שכבר אנחנו נמצאים בקשר הדדי בין הזוגות, וכך אנחנו בונים כבר חברה שבה כל זוג יחידה, דיפּוֹל (dipole), זאת אומרת, פלוס ומינוס שנמצאים יחד, משפחה, תא, והתאים האלה מתחילים להתחבר ביניהם, והופכים להיות לאיבר של הגוף הכללי שהוא כל האנושות. וכך אנחנו מתחילים לדרוש חברה עוד יותר גדולה, ועוד יותר רחבה, שתתמוך בנו. כי ככל שהאגו שלנו יותר גבוה, יותר גדול, והוא גם גדל כל הזמן, אנחנו צריכים תמיכה יותר גדולה. זה נקרא "ברב העם הדרת המלך" , ה"גיבור בכמות". וכמה ש"הגיבור בכמות" גדל, כאשר החברה נעשית יותר גדולה, ונמצאת בשינויים כאלה ביניהם, אנחנו נעשים כל אחד במשפחה שלו, "גיבור באיכות". אנחנו יכולים לעלות מעל האגו שלנו באהבה בגובה גדול יותר. זאת אומרת, שגם גודל החברה קובע את הגובה של השגת תכונת האהבה, של תכונת האינטגרליות הזאת, של הקשר האינטגרלי שלנו.
וחוץ מזה, הקשר שאנחנו קונים בין הזוגות, בין הזוגיות, בין המשפחות, כבר מקנה לנו הרגשה של החברה החדשה. זה לא זוג שמסתדר יחד כך בחיים הפנימיים שלו בבית, בחדר השינה, אלא שיצאנו לרמה חדשה של החיים מחוץ למסגרת משפחתית. אנחנו באמת רואים שבכמות של הזוגות האלה, אנחנו הופכים להיות חברה חדשה. והחברה הזאת בעצם קיימת לפי החוקים של המשפחה החדשה. היחס ביניהם הוא אותו דבר, בהתחשבות זה לזה. ואני כבר לא מסתכל על הזוג השני, ומחפש כל הזמן את הדברים השליליים, "מי הם, מה הם, מה קורה אצלם?". אם אני מוצא בהם דברים שליליים זה בגלל האגו שלי, רק שהאגו שלי כבר נמצא ברמה אחרת, ברמה החברתית. עם בן הזוג שלי הייתי באגו שלי ברמה האישית, איתם אני נמצא באגו שלי ברמה החברתית. זאת אומרת, שזהו כבר האגו המערכתי.
אני עם בת הזוג שלי נמצא כתא אחד, כגוף אחד, אבל כלפי זוג אחר אנחנו כבר כשני תאים שנמצאים ביחסים ביניהם, ביחס החברתי. זאת אומרת, יצאנו כבר למשהו חדש. עד שאנחנו בונים את היחס בינינו, בין כל הזוגות האלה אנחנו נחשבים גם כזוג אחד, כיחידה אחת. אנחנו מתחברים בינינו כמו איבר בגוף הכללי, שכולו מבין את כל איבריו, זה את זה, ושכולם פועלים בצורת הוויתור ההדדי, כולם מלמדים זה את זה, נותנים דוגמה זה לזה איך מתגברים ומחזיקים זה את זה, וכן הלאה. ההחזקה ההדדית הזאת, כשאנחנו תומכים זה בזה, נקראת "ערבות".
ובחיים האלה שאנחנו רוכשים בינינו, אנחנו רואים ממש את העתיד הכללי של כל העולם. אנחנו פתאום מתחילים לדאוג ולראות שאנחנו צריכים תמיכה יותר רחבה, יותר גדולה, אולי של כל האנושות. ואז אנחנו רוכשים תמונה רחבה יותר על העולם, אם לפני כן הייתי רואה את העולם דרך מסננת, פילטר, מערכת או מטריצה אגואיסטית, הייתי רואה בעולם רק את מה שטוב לי או רק את מה שיכול להיות רע לי. כך האגו שלי היה מסנן את הדברים. אני לא הייתי רואה בכלל מה קורה בעולם.
לדוגמה, במשך ההיסטוריה אנחנו מתפתחים על ידי זה שהאגו שלנו מתפתח, והאדם בהתאם להתפתחות האגו מגלה תופעות חדשות, דברים חדשים שבטבע. לפני כן הוא לא ראה את זה. הוא לא הכיר את זה, בגלל שהאגו שלו לא היה מפותח. בהתאם לאגו שמתפתח פתאום הוא רואה את העולם יותר רחב, שיש תופעות כאלה ואחרות. פתאום הוא מגלה כל יום תופעות חדשות, כמו כימיה, פיסיקה, ביולוגיה, זואולוגיה. שלא ראה אותן קודם. הם היו בטבע לפני אלף שנה. מה הסיבה שהוא לא שם לב ולא ראה אותן? זה מפני שהאגו שלו היה קטן. הוא לא נתן לו לראות את התופעות האלה. עכשיו בגלל שהוא גדל הוא רואה אותן.
זאת אומרת, הכל תלוי בתפיסה האגואיסטית שלי. הגעתי בזמננו למצב שהתפיסה האגואיסטית שלי מיצתה את עצמה. לכן אנחנו נמצאים במשבר כללי ולא יכולים להתפתח יותר. ואז אם אני רוכש עכשיו תפיסה, שלא מה שטוב לגוף הקטן שלי, לרצונות הקטנים המוגבלים שלי, אלא אני רוכש תפיסה אחרת, מה יכול להיות טוב לעולם, מה יכול להיות טוב לילד האהוב שלי שנמצא מחוץ לי. בזה אני מתחיל לזהות, לראות, לגלות תופעות שלגמרי לא הייתי תופס אותן, אפילו אם הייתי מתפתח בצורה אגואיסטית עוד אלף שנה.
אני מתחיל לראות בעולם תופעות בלתי תלויות בי, כי אני יוצא החוצה, באהבה, ורוצה את טובתם. ויוצא שרכשתי תפיסה חדשה של המציאות, ראייה חדשה, העולם משתנה. זו התפיסה הפסיכולוגית החדשה, שהיא מאוד מאוד שונה מקודם. אני מתחיל לראות את כל המציאות ללא שום קשר אלי, בצורה אובייקטיבית ממש, כשאני מגלה את התופעות החדשות, את העולם שהוא כאילו ללא התופעות הגופניות שלי.
יש כאן בעיה, מה זה "ללא התופעות הגופניות שלי"? זה כשאני קונה עכשיו את הרצונות והמחשבות של כל בני האדם, או חלק של מהם, אני כביכול בנוסף למחשבות ולרצונות שלי, קונה מין מציאות שלי, חדשה, אני החוץ גופי.
דרך אגב, מדברים על זה הרבה במדע, בפסיכולוגיה ובפילוסופיה והתפיסה הזאת מאפשרת לי להתחיל להרגיש את עצמי כלא שייך לדרגת החי שבי, לגוף הזה. אני מתחיל להרגיש את עצמי בצורה מאוד מאוד ברורה, שהחיים שלי יכולים להיות גם מחוץ לגוף שלי. כי אני מגלה שהרצונות והמחשבות שלי, שזה בעצם כל האישיות שלי, שם הם נמצאים, מחוץ לגופי. ואני לאט לאט יוצא מזה, יותר ויותר שם דגש על כל מה שמורגש מחוץ לי, יותר ויותר שזה שלי, כך שאני כאילו שוכח מעצמי, ממה שקורה בתוך גופי, עד כדי כך, שאני כבר לא מייחס את עצמי לגוף. אני קונה את החיים שלי בדרגת האדם, בדרגת המדבר. לא בדרגת החי, בתוך החי הזה.
וכאן אנחנו יכולים רק לתאר לעצמנו לאילו אופקים נוספים האדם מגיע. זאת אומרת, המשבר שלנו, המשבר בזוגיות, אפשר להתחיל את כל התהליך הזה מהזוגיות, הוא מביא אותנו פתאום לא להיות סתם זוג יונים, או לתקן פחות או יותר את המעוות, כדי לא להתגרש ולא לברוח מהמשפחה, אלא ההיפך, כל הקלקולים האלה הם כדי להביא אותנו, לדחוף אותנו יחד למימד החדש של הקיום בכלל. זה מה שאני רואה לפנינו.
חיים חדשים - שיחה 32 – 11.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
האדם לא צריך לשנות את עצמו, הוא צריך רק להתקשר לסביבה הנכונה.
ניצה: לי זה נשמע מאוד מעניין ומאוד הייתי רוצה להיות שם, אבל אני מרגישה שיש כל כך הרבה עבודה לעשות, ואני רוצה לקבל כלים פרקטים, איך אני מיישמת את זה במציאות היום יומית שלי?
לי נראה שאין בזה שום קושי, כי אנחנו למדנו במסגרת העבודה שלנו עם הזוגות, בנושא שנקרא "בחירה חופשית", שלפי הנתונים שלנו, שאנחנו מגלים בטבע ובחיי החברה, שהאדם הוא תוצאה מהסביבה. ואם הוא רוצה להשתנות, הוא צריך רק לבחור את הסביבה שהיא תשנה אותו.
והאדם רק צריך להחליט, ההחלטה היא עליו ואת הביצוע הסביבה עושה עליו. זאת אומרת, יש לפנַי נניח כמה חדרים ואני צריך לבחור מה אני רוצה להיות ולפי זה תחת איזו השפעת סביבה אני רוצה להיות, ולפי זה לבחור לאיזה חדר להיכנס. האם להיות פושע, או להיות ערמומי, להיות מושלם או להצליח בעסקים, להצליח במשפחה וכן הלאה.
ואז, לאחר שעברתי ונכנסתי לחדר שבחרתי, לריבוע הזה, ושהיתי בו במשך זמן, כך אני יוצא משם, או שאני מאוקספורד, או שאני פושע עם אקדח, או שאני ג'יגולו, או שאני איש עסקים וכן הלאה. הכל תלוי בקובייה הזאת, לאן האדם נכנס. ולכן אין כאן שום קושי, רק ללמד את האדם איך הוא גם נמצא בסביבה כזאת ואת הסביבה הזאת אנחנו צריכים לארגן. ואם הוא נמצא בה, אז בטוח שהוא יצליח.
זאת אומרת, שהמטרה שלנו, הבעיה שנמצאת לפנינו מתחלקת לשניים. להביא את האדם להחלטה להיכנס לקובייה הנכונה, לחברה הנכונה, ולהרכיב את החברה הנכונה בשבילו, שזה יהיה לו מוכן. ואז בטוח שאם הוא עובר, וכך עוד ועוד אנשים עוברים לסביבה החדשה ומצטרפים אליה, הסביבה הזאת נעשית יותר ויותר חזקה וגדולה בכמות ובאיכות. ואז האנשים נמשכים אליה ביתר קלות וכך הם מיתקנים. לא צריך להיות שום קושי לאדם, הוא רק צריך להיכנס לשם והחברה כבר תשפיע עליו.
ודאי שזה נעשה בליווי איך הוא משתלב שם, אבל אם נסתכל, כמו שאת אומרת נכון, שהאדם צריך כל כך הרבה לשנות את עצמו, אז הוא לא צריך לשנות את עצמו, הוא צריך רק להתקשר לסביבה הנכונה.
אורן: לצורך העניין, כאן אנחנו עשרה אנשים בכיתה, חמישה זוגות.
זה מספיק כדי לשנות כל אחד מהם.
חיים חדשים - שיחה 32 – 11.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |