אם אני רוצה לבנות עם הזולת קשר יפה וטוב, שיחזיק כמה שיותר זמן, אז רצוי שהזולת גם ילך לקראתי ילך בצורה כזאת, שגם הוא מתעלה מעל עצמו ומתקשר אלי בצורה אובייקטיבית
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים". איתנו באולפן הרב לייטמן, הפסיכולוגית אורית דולב, מטפלת זוגית ומשפחתית, וניצה מזוז, מנחה סדנאות לאימון אישי. התאספנו כדי לדבר על החיים של כולנו, על הקשרים שיש לנו עם האנשים הסובבים אותנו, ואיך אפשר לעשות את החיים האלה לדבר טוב יותר. ניצה, תכניסי אותנו בבקשה אל הנושא שלנו היום.
ניצה: לפני שאנחנו נכנסים אל הנושא שלנו היום, אולי הסבר קצר על השינוי הקל שאנחנו רוצים לעשות בפורמט שלנו בתכניות, שהדברים יהיו ברורים. קודם כל, אחד העקרונות שאנחנו רוצים להדגיש, שאנחנו מדברים לקהל בדיוק כמו קהל שרוצה לעשות שינוי, קהל שכבר מגיע כי יש לו רצון, רע לו, קשה לו, הוא רוצה לשפר את איכות חייו, והוא מגיע לתהליך, או לאימון או לטיפול.
זאת אומרת, אנחנו לא מתמודדים פה עם מקום של חוסר רצון, אלא עם מקום שיש כבר רצון מאוד ברור וצורך לשינוי, זה עיקרון אחד. עיקרון שני שהבנו שאנחנו רוצות לשלב, הוא להביא גישות מהעולם שלנו, גישות פסיכולוגיות, גישות אימוניות, אולי לראות איך אנחנו ביחד בונים תהליך שישכלל ויצור מהשולחן העגול טכניקה שתעזור לאדם לשפר את התקשורת הבין אישית. אנחנו כבר מבינים שהנושא של התקשורת הוא הנושא המשמעותי ביותר. ואם אנחנו מצליחים לבנות תקשורת טובה בינינו ויוצרים חיבור נכון בינינו, בעצם כל הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן וכל הסצנות שלכאורה הבאנו, אנחנו יכולים ללמוד להסתדר איתן בצורה אחרת. אולי מִחלק אפילו היינו נמנעים מראש, בגלל החיבור והתקשורת הנכונה לא היינו מגיעים בכלל למקום הזה. אני חושבת שכך זו ראיה קצת אחרת.
אז גם אם נביא סיפורי מקרה, זה יהיה רק לשם התופעה, לא לשם משהו נקודתי. אני חוזרת לשאלה של הנושא התקשורת הבין אישית. אנחנו כבר מבינים שזה נושא משמעותי מאוד. אנחנו גם יודעים שבתוך התקשורת הבין אישית יש המון נושאים. אחד הנושאים הכי משמעותיים זה הנושא של הקשבה. הקשבה זה הבסיס להתחלה של תקשורת. ובהקשבה, מההיבטים שאנחנו כבר למדנו ומבינים, אנחנו מבחינים בשלושה מצבים של הקשבה. יש את ההקשבה העצמית, אדם שמקשיב לעצמו, מקשיב למחשבות שלו, לרגשות שלו, לדחפים שלו, כמו שאמרת, מנסה כבר להבין מה יש שם. הקשבה שנייה זו כבר הקשבה לזולת, לצד השני, אני מנסה להבין את הצורך שלו, את הרצון שלו, את המחשבות שלו, אני מנסה גם להקשיב לו ולא רק במילים, גם להרגשה, גם לאינטראקציה, לרוח שיש בינינו. ויש הקשבה שהיא ההקשבה הרחבה ביותר, קוראים לה הקשבה גלובלית, הקשבה מרחבית. זו כבר הקשבה גם בתוך הקשר להרבה מאוד מרכיבים נוספים, האנרגיות שקיימות, הרבה מאוד מרכיבים נוספים. אבל זה נראה לי עוד טיפה רחוק, עוד לא הגענו לשם.
אנחנו רוצים להתמקד עכשיו בנושא של הקשבה וללמוד קצת על המקום הזה של ההקשבה לזולת.
איך אנחנו מבינים שכדי להקשיב למישהו אנחנו צריכים לרכוש איזו תכונה שאנחנו מכנים אותה בשפה המקצועית "אמפטיה". אמפטיה זו הזדהות רגשית. זאת אומרת, אני צריכה בעצם להרגיש את הצד השני, זה לא מספיק רק להקשיב לו במילים, כי מחקרים מראים שרק 10% מהתקשורת היא מילולית, 30% היא באינטונציה, בצליל, ו60% היא בעצם באנרגיה, בכל מה שיש מסביב. זאת אומרת שאדם כדי באמת להיות קשוב לצד השני צריך לפתח את עצמו. אז זו נקודה משמעותית.
למה אנחנו מדברים בעצם על כל העניין הזה? כי אנחנו מבינים כבר מתוך השולחן העגול שהוא מבוסס על הנושא של תקשורת. הוא בעצם מושיב שני צדדים או יותר ורוצה לפתח את הנושא של תקשורת והקשבה. עכשיו אנחנו רוצים להתחיל לפתוח מהצד שלך, מהזווית שלך, בנוסף לכלים שאנחנו כבר יודעים ומכירים, מה החשיבות של הקשבה בתוך הקשר הזוגי? מה המשמעות הפנימית של זה?
המשמעות הפנימית היא פשוטה. שכל אחד מבין שהוא רואה לא את העולם, הוא רואה את עצמו. הוא רואה את עצמו בצורה אמיתית, ולכן מתוך הראיה הזאת נראה לו שהעולם מקולקל.
הוא מבין שהוא צריך להתעלות מעל הקביעה שלו כלפי כל מה שהוא רואה ולהשתדל לבנות קשר, לא חשוב איך נראה לו האדם או תופעה כלשהי. להשתדל להיכנס לקשר הזה בצורה אובייקטיבית בלתי תלותית בטבע שלו בלי דעה קדומה.
זה מה שאנחנו צריכים להראות לבני אדם כמה שהם מרוויחים מכך. אמנם הדחפים הראשונים שלי הם שאני רוצה לכופף את כל העולם, אבל בצורה כזאת אני רואה שאני לא מסוגל בעצם לעשות שום דבר, וזה לא יעזור לי, אלא זו חולשת האגו שלי. החולשה היא שלי שאני לא יכול להתמודד עם האגו שלי ואני צריך לנטרל את עצמי וממש להיות דיין, זאת אומרת, בצורה ניטראלית, ואז בצורה כזאת להתקשר לזולת.
אם אני רוצה לבנות עם הזולת קשר יפה וטוב, שיחזיק כמה שיותר זמן, אז רצוי שהזולת גם ילך לקראתי ילך בצורה כזאת, שגם הוא מתעלה מעל עצמו ומתקשר אלי בצורה אובייקטיבית. וכמה שאנחנו לא נוכל להחזיק אפילו ברמה כזאת שהיא למעלה מהטבע שלנו, אבל כל אחד איכשהו יסלח לשני על כך שלפעמים הוא נופל, לפעמים הוא עולה בחזרה. אנחנו צריכים בכל זאת להביא בני אדם למצב שהם מגיעים לרמה שהם רוכבים מעל הדחפים הטבעיים שלהם, זאת אומרת, למעלה מהאגו שלהם.
אלו דברים קשים מאוד, כי זה כל הטבע שלנו. כאן אנחנו מגיעים לשאלה הראשונה, מה יחייב את האדם? אנחנו צריכים לפתוח לו הוכחות שאם הוא פועל מתוך האגו, זה מזיק לו. אנחנו צריכים להביא לו תומכים שאם הוא יפעל למעלה מהאגו שלו, הוא ירוויח. אנחנו צריכים ללמד אותו איך, שהוא מתייחס בצורה חדשה לבני אדם, הוא מזמין מהם בהתאם תגובה כנגד באותה הרמה ששניהם רוכבים מעל האגו. זאת אומרת, שהם נכנסים לוויתור הדדי, זה אותו דבר כמו להתעלות מעל האגו שלהם, וכן הלאה.
הדברים האלה צריכים לבוא עם הוכחות מאוד חזקות, קבועות, כי אנחנו כל הזמן משתנים, צריך לחשוב, כל יום, איך אנחנו מחדשים. הפסיכולוגים מכירים את הדברים האלה, שחייבים כל הזמן לתת עוד מנה ועוד מנה לכל פציינט שמגיע. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו כל הזמן מחזיקים את האדם על אש קטנה.
זאת אומרת, שהוא כל הזמן מקבל תמיכה להיות קצת למעלה מהאגו שלו, לבטל את עצמו, לוותר לאחרים, לראות את האחרים בצורה כזאת, לבנות לעצמו סביבה שכולם מסכימים לגישה כזאת וגם כולם משתדלים. אז יש לו תמיכה כבר מהסביבה, הוא כבר בודק את עצמו כלפי הסביבה והוא רואה "לא, אני היום קצת כאילו ירדתי לתוך הבטן שלי, אני צריך לעלות קצת", וכן הלאה. הוא כבר יקבל מהסביבה מין ערכים חדשים שזה יחזיק אותו. הוא מקבל מהסביבה דוגמאות חדשות להתנהגות. את כל זה אנחנו צריכים לתת לו בהשפעה תמידית של החינוך החדש.
חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים לתת לזוג דוגמאות מאוד ברורות, שמועילות לשינוי שלהם, דוגמאות מאנשים שהם חשובים בשבילם
ניצה: נניח והיינו מארגנים שולחן עגול כזה לזוג, והיינו מסתכלים איך קודם כל האדם בתוך קשר של שני אנשים מתחיל ליצור את השיח הזה, את השיחה הזאת, מתחיל ליצור את התקשורת הזאת הטובה יותר. זאת אומרת, ממש מתרגל את זה, כמו שאמרת, אני קצת יוצא מעל עצמי, אני מזיז את המחשבות שלי, את הרגשות שלי, שם את כל הביקורת והשיפוט שלי בצד ומנסה להקשיב לצד השני. אנחנו קוראים לזה לא עם האוזניים, אלא עם הלב.
במשך הרבה שנים בילדות ובנערות למדנו את ההתנהגות מהאנשים האחרים. אנחנו רואים את זה טוב אצל ילדים, שהם מסתכלים עלינו ועושים בדיוק כמו שאנחנו עושים. הילד מדביק את כל הסביבה שלו עליו. כאן אנחנו צריכים לתת לזוג דוגמאות מאוד ברורות, שמועילות לשינוי שלהם, דוגמאות מאנשים שהם חשובים בשבילם. זה יכול להיות אנשים גדולים בתקשורת, בקולנוע, חשובים בשכונה, בעבודה, לא חשוב איפה. לאישה, איך זה קורה אצל החברות שלה בבית, בהתנהגות במשפחות סמוכות וכן הלאה.
אם אנחנו נארגן כזאת סביבה שהם יחזיקו זה את זה, או שאנחנו מביאים משפחה כושלת לסביבה כזאת והם ידברו על כך, אין ספק שיהיה שינוי. אבל אנחנו נצטרך כל פעם לחדש את הדברים, כי העבודה נגד האגו היא עבודה תמידית.
ניצה: זאת אומרת, כל פעם הנושא של השולחן צריך להשתנות, זה מה שאתה אומר?
הנושא, יכול להיות שאנחנו בוחרים אותו לפי הבעיה או המצב שאיתו מתמודדים. אבל תמיד אנשים יצטרכו להיות בסביבה שתשפיע להם דוגמה טובה, וגם תסביר להם מה זה טוב ומה זה רע.
אורית: אין בכך גם השפעה הדדית? משפחה שכבר הגיעה לתובנה שיש לה קושי בהקשבה, בתקשורת ביניהם, ומגיעים לקבוצה כזאת, הקבוצה יכולה להשפיע עליה לטובה. האם רק הקבוצה משפיעה עליהם לטובה, או שיש גם השפעה מהמקום שלהם, מה שהם מביאים לתוך הקבוצה?
לא, כי הקבוצה נמצאת ברמה אחרת, יש לה מגן, היא מוגנת נגד כל ההשפעות האלה.
אורן: איזו קבוצה?
אני מדבר על קבוצה שהם כמה זוגות, שמתוקנים במשהו.
אורן: זה לא יכול להיות זוגות שמתחילים כולם מאפס?
יכול להיות. אבל אני מדבר שנניח יש לנו כמו מתקן, ששם אנחנו מתקנים.
אורן: אבל במציאות זה יותר יהיה עם קבוצת זוגות.
אנחנו נצטרך קבוצת זוגות, שלושה או ארבעה זוגות, שהגיעו עם כל מיני בעיות ומתיישבים בעיגול, יחד איתם נמצאים שלושה פסיכולוגים, המומחים שלנו. ואז אנחנו מתחילים לפתוח את הדברים, כל פעם אחרי שאנחנו לוקחים איזו דוגמה מאיזושהי התנהגות, מאיזו בעיה, אנחנו מפענחים אותה, אנחנו פותחים אותה ורואים מה קורה. אילו דחפים, אילו דברים קיימים, מה קורה. אחרי זה אנחנו אומרים להם, בואו נשחק עכשיו בצורה אחרת, חדשה, מתוקנת, כמו בתיאטרון. נראה אותם מהצד, איך שהם משחקים, מה הם צריכים לעשות כדי להגיע לזה שזו תהיה האמת.
מה מרגישים האחרים שרואים את ההתנהגות הזאת מהצד? מה הרגישו אלו ששיחקו בינינו, לפנינו, שיחקו את המשפחה היפה? איך הם עשו תיאטרון כזה? איך הם הרגישו, עד כמה הם היו צריכים לוותר ולבטל ולהתכופף ולהתקמט, שיספרו, שידברו. מה יש לנו לעשות כאן כדי שזה יקרה בחיים?
וכך, בצורה הדדית, שאנחנו נותנים דוגמאות ופותחים את הדברים, אבל העיקר זה בכל זאת על ידי התרגולים בתוך החברה, שאנחנו רואים מהצד והדוגמאות ההן משפיעות עליי. האדם מושפע מאחרים, 70%-80% ממה שאנחנו מייצרים ומוכרים, זה מפני שהכריחו אותנו, בגלל שהדברים האלה קיימים אצל אחרים. אנחנו חיים כדי להיות כמו אחרים, אז בואו נחיה כמו הטובים.
חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012
אנחנו שונים מהם בזה שאנחנו מלמדים את האנשים, להשתדל להתעלות מעל האגו שלהם ולהיות נפרדים ממנו
אורית: על חלק מהדברים שהזכרת עכשיו, יש המון קורסים בשוק כמו, קבוצת "פלייבק", קבוצת תיאטרון, קבוצת פסיכודרמה. במה אנחנו שונים מהם?
אנחנו שונים מהם בזה שאנחנו מלמדים את האנשים, להשתדל להתעלות מעל האגו שלהם ולהיות נפרדים ממנו. בִּמקום להתקשר לרצון של עצמם, אנחנו מלמדים אותם, לפחות במידה חלקית, מסוימת, להתקשר לרצון הזולת. אם אני מסוגל לעשות זאת בצורה קלה בבית או בעבודה, לדוגמה, המנהל אומר לי "תעשה כך וכך", ואני מוותר על האגו שלי, עולה מעליו, ולוקח את כל מה שהוא אמר לי בקלות, ואפילו באהבה, כמו שנניח, הייתי צריך לעשות את אותם הדברים, אבל לילד או לתינוק שלי, אז זה לא היה כל כך קשה בשבילי לבצע.
מפני שזו שליטה זרה, איש זר, זה מתחיל פתאום להיות קשה ואולי בלתי אפשרי. זאת אומרת, יש כאן בעיה פסיכולוגית בלבד. יכול להיות שאעבוד לטובת הזולת, יכול להיות שזה יהיה עבור אשתי או הילדים שלי, שאני לא כל כך מסור להם, עבור המשפחה, הקרובים, ההורים, או אולי בעבודה, או בכלל בשמירת הכללים שהחברה, המשטרה, הרשויות דורשות ממני, לא חשוב מי. אם הייתי יכול להתעלות מעל האגו שלי ולהרגיש את הרצון שלהם, בעצם זו התביעה, הבקשה, הפנייה שלהם אליי, אם הייתי מקבל זאת באהבה, כמו נניח אימא כלפי הילד, שמספקת לו הכול, אז היה לי קל והחיים היו קלים. לא הייתי מתגרש, לא הייתי נמצא במריבות בעבודה ולא הייתי נוסע בכביש ומוכן לדרוס את כולם וכן הלאה.
זאת אומרת אני צריך ללמוד בסך הכול דבר פשוט, איך כל הזמן להחזיק את עצמי למעלה מהטבע שלי. האנושות חושבת על זה כבר הרבה שנים, אין כאן דבר מיוחד, יש רק שיטה מיוחדת, של יצירת סביבה שכל הזמן תחייב אותי להיות בצורה כזאת. והסביבה הזאת יכולה להיות מלאכותית לגמרי, תיאטרון ממש, באופן שבו אנחנו עכשיו לוקחים זוגות ובונים מהם חברה חדשה. אף אחד מהם לא מתוקן, אבל אנחנו משחקים "בכאילו", כמה זוגות פועלים כלפי זוג אחר, וכל פעם הם משפיעים על אותו זוג. זה ברור לנו, זו השפעת הסביבה, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
אורית: באחת התוכניות הקודמות גם דברת על זה. אנחנו כמו שני כדורים וכל אחד צריך לפַנות בתוכו מקום בשביל להכיל את האחר.
זו הדוגמה שהביאו לי הזוגות האלה.
אורית: אני מבינה את מה שאתה אומר ויכולה אולי לבצע זאת ברמה השכלית. השאלה היא, איך זה נוגע ברגש? האם אני יכולה באמת להתחבר שם?
אני יכול להבין זאת בצורה שכלית ולא להסכים. אבל אם יתנו לי כל מיני דוגמאות, שבהן אשתתף בצורה רגשית ואשחק יחד איתם זה ישפיע. אנחנו נדבר לפי שיחה שהם יזמינו, שיחה כזאת שבמהלכה פתאום אצטרך לעלות מעל האגו שלי. אהיה חייב להיכנס למצבים לא נעימים, הם בכוונה יתנו לי תרגילים כאלה שלא תהיה לי ברירה, זה נקרא אצלנו "הכבדת הלב".
במיוחד כאן, אני צריך לקבל מהם תמיכה לאהבת הזולת או ליחסים הנכונים. ואז כל פעם שאקבל מהם דוגמאות כאלה, אם הם אנשים שאני רוצה להיות מחובר איתם, ורוצה להיות בקשר איתם, אקבל מהם את כוח השינוי שיפעל ואני באמת אשתנה. הרגל כאן נעשה טבע שני. אני מתחיל להתרגל להתייחס כך בכל מקום, ולראות שעל ידי זה אני מרוויח, גם האגו שלי מרוויח. אצלנו זה נקרא "להשפיע על מנת לקבל", כדאי לי לבצע פעולות אנטי אגואיסטיות כדי ליהנות.
מה אנחנו לא עושים בשביל זה? אנחנו הולכים לעבודה, מבצעים מטלות קשות ובכלל מתרוצצים כל הזמן בבית ובכל מקום. האם אנחנו לא עושים זאת נגד האגו שלנו? אנחנו כן עושים. למה? כי על ידי זה אנחנו מרוויחים. אותו דבר כאן. אנחנו צריכים לוותר כי על ידי זה נרוויח. להראות להם שעל ידי זה הם ירוויחו. זה מה שלא קיבלנו ביַלְדות. אמרו לי "תהיה ילד טוב", ועוד הרבה מילים. אבל דוגמה לא קבלתי. ראיתי שכולם מתייחסים בזלזול ואיך שבא להם זה לזה. תנו לי דוגמה שעל ידי יחס יפה וטוב, אני מרוויח. להיפך, אומרים לי "אתה פראייר". ובזה נמחק כל מה שהייתי רוצה, אולי פעם להיות טוב.
חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
"אנחנו עכשיו לא מדברים על הפערים בינינו, אלא רק על מה שיכול להיות משותף בינינו".
אורית: נניח שיש אדם שרוצה לבוא לקורס כמו זה שהצעת, אבל הוא לא רוצה שנדבר איתו על טבע האדם, הוא רוצה רק לתרגל ולשחק את מה שיש לנו.
הוא חייב לשחק אבל יחד עם המשחק, הוא חייב להבין מה קורה כאן, לדבר על זה, המשחק הוא מתוך הדיבור. אנחנו לא צריכים להביא לו הרצאה פרונטאלית עם צורות גרפיות ודברים נוספים, אנחנו משחקים ובתוך המשחק אנחנו מעבירים שיחה פסיכולוגית. זאת אומרת, בירור עצמי. זה נקרא "בירור". ואחרי הבירור בא מאליו התיקון, "סור מרע ועשה טוב".
ניצה: אנחנו באמת בונים כל מיני תהליכים כמו, סדנאות לזוגות. וכמו שיש שולחנות עגולים לחברה, אנחנו מעוניינים בשולחנות כאלה לזוגות. כל זוג יגיע עם נושא כלשהו, הנושאים יהיו שונים, והזוגות יעברו תהליך אישי אבל תהיה שם גם סביבה. איך אתה רואה אירוע כזה? אני רואה אותו פעם ראשונה מול העיניים. תעזור לנו לארגן אותו נכון, מה צריך להיות שם?
יש כאן בעיה. סביב השולחן העגול יושבים עשרה אנשים שונים, ולכל אחד יש בעיה עם תשעת האחרים, ואנחנו בעצם, צריכים להגיד לו שהבעיה היא עם עצמו ולא עם האחרים. כאשר מדובר בזוגות, נניח שיושבים שם חמישה זוגות, אז לכל אחד מהם יש בעיה אישית ביניהם, ובעיה לקבל את דעת האחרים וכן הלאה. ויש בעיה עוד יותר מורכבת, לקבל את דעתם כלפי האישה וכלפי הגבר באותו זוג. אז יש כאן הרבה מאוד קשרים במערכת מורכבת ולכן אנחנו צריכים מראש ללכת לתוכנית מאוד מנוהלת, אחרת הם יאבדו את עצמם, כי אף אחד לא דומה לאחר. אם זה כלפי האדם, אז מדובר באגו שלו. אבל כלפי זוג, מפני שהם כבר זוג, יש מערכת של שניים, אי אפשר להשוות אף אחד לאחר ובודאי לא זוג אחד לזוג אחר. זאת אומרת, יש כאן הרבה בעיות נוספות.
אבל כמו בשולחן העגול, נתחיל מזה שנבהיר "אנחנו עכשיו לא מדברים על הפערים בינינו, אלא רק על מה שיכול להיות משותף בינינו". גם בין כל זוג וגם בין כל הזוגות, נעסוק רק במה שיכול להיות משותף בינינו. אנחנו לא נדבר על איך נתקשר בין כל הזוגות יחד. אנחנו לא באים לחברה, שבה כל הזוגות פתאום מתחילים להתערבב ביניהם. אנחנו רק רוצים שהם ילמדו איך כל זוג, בתוך עצמו, יתעלה מעל האגו שלו ויתקשר מעליו. את והוא לא אגו מול אגו, אלא מעליו. זה מה שאנחנו רוצים.
אנחנו לא רוצים שהזוג הזה יתקשר עם הזוג ההוא, אין דבר כזה. ואת הדברים האחרים אפשר לראות רק בתור דוגמה. זאת אומרת, יש שולחן עגול, שבנוי בעצם מזוגות, וכל זוג מתעלה מעל עצמו ומגיע לאיחוד. ורק לאחר שהם מגיעים לְקֶשֶר ביניהם, אפשר כבר לדבר על מערכת שבה הזוגות מתקשרים ביניהם, באופן שכל זוג הוא לא זוג אלא אחד. הוא הפך להיות לאחד. ואז נמצאים שם חמישה יחידים ולא זוגות.
אורן: אז אולי כדי לא להתבלבל, נזיז ארבעה זוגות ונשאיר על השולחן העגול רק זוג אחד. וכל אחד מבני הזוג ילמד איך להתעלות מעל האגו?
לא.
אורן: איך הם מגיעים למצב של התעלות מעל האגו?
אפילו שהם יבינו זאת מהפסיכולוג הם לא ישתנו, הם צריכים חיזוק מהסביבה. דרך הסביבה הם מקבלים את כוח השינוי. זו כל הבעיה. אני יכול להיות בטיפול כל החיים. הפסיכולוג מסכים כי זו הפרנסה שלו ואני מסכים מפני שאני לא מבין שזה עסק ביש מלכתחילה. למה? כי הפסיכולוג בשבילי הוא לא סביבה, הוא לא מחייב אותי. דרך הדיבורים איתו אני אירגע ואולי עוד כל מיני טיפים, אבל זה לא ישנה לי את החיים. החיים ישתנו רק אם אכנס לסביבה שמשפיעה עליי. אנחנו מהטבע בנויים בצורה כזאת שהסביבה משנה אותנו, אין מה לעשות.
חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
דיברנו על ויתור הדדי. מה זו אהבה? זו חיה שאנחנו צריכים לגדל, זו חיה שגדלה מויתורים. אהבה היא קשר
אורן: אז בוא נחזור לשולחן חמשת הזוגות.
צריך שחמשת הזוגות האחרים ישפיעו על אותו זוג אחד וכך כולם ישפיעו על כולם בזה שיתנו דוגמה, עד כמה הם מתעלים מעל עצמם. ואז לדוגמה, זוג אחד מתעלה מעל עצמו, מפני שהאימא שלה גרה אצלם בבית, האימא זקנה והיא לא יכולה בלי אימא, כל השנים היא עם אימא. אצל הזוג השני הבעיה היא כדורגל כל ערב. אצל הזוג השלישי, האישה עוסקת כל הזמן בדוקטורט שלה, גם בבית וגם בעבודה. אצל זוג אחר הילדים כל הזמן רבים ביניהם והאבא בעד הבן והאימא בעד הבת. ועוד כאלה דברים, לא חשוב מה ולא אכפת לנו מי צודק ומי לא, אנחנו לא כמו הפסיכולוג, אנחנו לא נכנסים לכל הדברים האלה, לא חשוב לנו. אנחנו לא הולכים לפתוח את הדברים ולקשר ביניהם ברמה האגואיסטית. אין בזה שום צורך, וזה אף פעם לא מגיע לתוצאה טובה. אנחנו צריכים ללמד אותם איך להתעלות מעל האגו. תדע שבתוך האגו אתה קבור.
אורן: איך נתעלה?
על ידי דוגמה.
אורן: לא הבנתי. מי נותן למי דוגמה?
דיברנו על ויתור הדדי. מה זו אהבה? זו חיה שאנחנו צריכים לגדל, זו חיה שגדלה מויתורים. אהבה היא קשר.
אורן: אז מי פה נותן את הדוגמה?
זוגות לזוגות.
אורן: איך? הם נותנים דוגמה איך אצלם בבית הם מוותרים זה לזו, זו הדוגמה?
כן. ולא אכפת לנו על מה בדיוק יש ויכוח או בעיה, זה לא חשוב. לא חשובים לי פרטי הבעיה בחיים שלהם. מה כבר יכול להיות שם? מה שיש אצל האחרים. תביא לי מיליון בעיות, הסיבה אולי קצת שונה, אבל זה אותו דבר, אגואיסט אחד נמצא בחיכוך עם אגואיסט שני. בסך הכול, אלה כל הבעיות.
אורן: אז אם נניח שאצלי ואצל בת הזוג שלי יש מאה אחוז מהחיים, ונניח שהצלחנו למצוא אחוז אחד של ויתור בינינו, אז עליו אנחנו נספר לזוגות האחרים בשולחן. וכך גם היא תמצא אצלה אחוז אחד של ויתור כי הרי אנחנו לא בוויתורים, אנחנו עוד לא זוגות מתוקנים לעילא ולעילא, אלא אנשים רגילים. אז מה אני צריך לעשות כשאני בא לשולחן כזה, אני צריך למצוא אצלי את הגרם אחד של ויתור שאני כן יכול לאתר שהיה בינינו, להציף אותו, והיא תציף את שלה והיא ואתה את שלך, זו הכוונה? או אחרת מאיפה מספקים את דוגמת הוויתור. זה מה שאני מנסה להבין.
אנחנו מספקים את דוגמת הוויתורים מזה שאנחנו לומדים איך לוותר. איך אני מתעלה מעל האגו שלי, איך אני מתחיל להרגיש את השני, שהרצון שלו הוא יותר חשוב לי מהרצון שלי.
אורן: איך? איך אני לומד את זה ומפַתח יכולת כזו?
על ידי זה שאנחנו מדברים על החשיבות של הוויתורים. איך אנחנו עושים את זה אצלנו. לראות את השני כגדול ואת עצמי כקטן. או לראות את השני כקטן, שאני יכול להשפיע לו דוגמה טובה, אז אני כגדול. דוגמה טובה, לא באגו שלי שאני יותר גדול ממנו. אם אני מתעלה מעל האגו אז אני יותר גדול ממנו. ואז כשאני יותר גדול ממנו בזה, אז אני לוקח דווקא את החיסרון שלו במקום את החיסרון שלי ורוצה למלא את החיסרון שלו. והוא בצורה הדדית צריך לעשות את זה כלפיי.
כל אחד יכול להתקשר לשני בתנאי שהוא לוקח את החיסרון של השני וממלא על ידי כל היכולות שלו את החיסרון שלו. והוא עושה אותו דבר איתי ואז אנחנו מתקשרים ונקראים "זוג". לפני זה הם לא זוג. לפי מה אנחנו זוג? שאנחנו, מקיימים יחסי מין יחד, לפי מה? זו הדרגה הבהמית, איפה אנחנו נמצאים בקשר זוגי ברמה האנושית?
איך אנחנו לומדים את זה ממערכות, שאני צריך להתקשר בין מערכת למערכת, לפי חוק ההתקשרות הזה. ומהם חוקי ההתקשרות? כשאני הולך להתקשר למישהו אני צריך להיות רגיש למה שיש בו ולהיות מוכן לספק לו מה שהוא צריך ממני, אחרת הוא לא יקבל. אותו דבר הפוך, הוא צריך כלפיי. ואז אנחנו נכללים זה מזה כמו שדיברנו על שני כדורים שנכללים זה מזה או שכל אחד מפַנה מקום בתוך עצמו לשני.
חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |